בדיקות וטיפולים
אף אוזן גרון וניתוחי ראש צוואר

הטיפול במיתרי הקול ניתן ברמב"ם. להנחיות ופרטים מלאים על הטיפול נא לפנות למזכירות היחידה.

למידע נוסף על מיתרי הקול

ייעוץ טרום ניתוחי

לאחר הפגישה במרפאה והחלטה על ניתוח תקבל זימון לניתוח הכולל רשימת בדיקות שיש לבצע במסגרת קופת חולים.
אחד משלבי ההכנה וההערכות לניתוח כוללים ביקור במרפאה טרום ניתוחית בה תפגוש את הרופא המרדים, רופא ואחות המחלקה וכל זאת במתחם אחד ובביקור אחד, כדי להקל ולקצר את השהות עד כמה שניתן.
מטרת הביקור היא להעריך מוכנותך לניתוח ולדאוג להשלמת בדיקות נחוצות בכדי להביאך למצב אופטימלי לניתוח וכן שההרדמה תהיה בטוחה.
מטרה נוספת היא הדרכה ע"י רופא ואחות לקראת הניתוח והמהלך הצפוי לאחריו, זו גם הזדמנות לקבל מענה לכל השאלות המתעוררות או הנושאים שאינם ברורים או שלא הוזכרו במרפאה.

מעקב לאחר הניתוח

אנו מאמינים כי ישנה חשיבת גדולה למעקב ולליווי גם לאחר הניתוח, במהלך ההחלמה בבית.
לא אחת עולות שאלות הקשורות לניתוח שעברת ולכן הקמנו לשירותך שירות טלפוני מקצועי אשר זמין לאורך כל שעות היום לצורך מתן מענה, הדרכה וסיוע בכל הנדרש.
במידה ותהיה מעונין בשיחה עם עובדת סוציאלית – ניתן יהיה לתאם פגישה או שיחה וכן מפגש עם קלינאית תקשורת בהתאם לצורך.


 

למידע נוסף על ייעוץ טרום ניתוחי ומעקב לאחר ניתוח
הטיפול ניתן ברמב"ם. להנחיות ופרטים מלאים על הטיפול נא לפנות למזכירות היחידה.
למידע נוסף על א.א.ג ילדים - התמחות באיבחון וטיפול בדלקות אוזניים ילדים
דלקת אוזן תיכונה חריפה (Acute Otitis Media)

תהליך זיהומי באוזן התיכונה (אמצעית). ב 50% מהמקרים מדובר בזיהום וירלי.
דלקת האוזן התיכונה הינה מחלה חריפה המתפתחת תוך מספר שעות ונמשכת מספר ימים.
זוהי המחלה השלישית בשכיחותה בגיל הילדות (אחרי זיהומים חריפים בדרכי הנשימה העליונות כגון שפעת). ב-70% מהילדים – אפיזודה אחת לפחות עד גיל שנה וב-30% מהילדים – 3 אפיזודות או יותר עד גיל 3 שנים.

גורמי סיכון לדלקת האוזן התיכונה:
• זיהום בדרכי הנשימה העליונות,
• שקד שלישי מוגדל אשר חוסם את ניקוז האוזן התיכונה דרך החצוצרה.
• גיל צעיר – התעלה המחברת בין האוזן התיכונה ללוע האף נקראת חצוצרה. תפקידה של החצוצרה הוא אוורור האוזן התיכונה. במידה וישנם נוזלים באוזן התיכונה הם מתפנים במצב תקין אל לוע האף. מבנה החצוצרה מלכתחילה "מועד" להיסתם ובילדים קיימת נטיית יתר של החצוצרה להסגר.
• השתתפות בפעוטון,
• הורים המעשנים ליד הילד.
• נזלת אלרגית.
• הזנה מבקבוק.,
• מומים מולדים (למשל חך שסוע).
• עונות השנה (לרוב שכיחות גבוהה יותר של דלקות אוזן תיכונה בחורף).

מהם סימני המחלה? חום גבוה, אי שקט, כאב אוזניים (בילדים הגדולים יותר ובמבוגרים), ירידה בשמיעה ובמקרים בהם נוצר נקב בעור התוף תהיה גם הפרשה מוגלתית מהאוזן.
הסימנים בבדיקה: תעלת השמע החיצונית תקינה, בלט ועכירות של עור התוף. בתמונה שמשמאל נראה עור התוף עם בלט ועכירות.
במקרה שנוצר גם נקב בעור התוף תהיה הפרשה מוגלתית בתעלה ובעור התוף ייראה הנקב מפריש מוגלה.

טיפול בדלקת אוזניים:
ברובם הגדול של המקרים דלקת אוזניים מוגבלת בזמן והיא יכולה לעבור ללא צורך בטיפול אנטיביוטי. אבל, לעיתים נדירות יכולים להתפתח סיבוכים חלקם קשים. לכן ישנם מספר קווים מנחים לטיפול:
• ילדים מתחת לגיל שנתיים יקבלו לרוב טיפול אנטיביוטי למשך 7-10 ימים,
• בילדים גדולים יותר ניתן להסתפק במעקב תוך מתן טיפול טוב נגד כאבים, מעקב צמוד של הרופא המטפל ומודעות של ההורים.
• בילדים הסובלים מדלקות אוזניים חוזרות ומרובות נדרש טיפול נוסף. האפשריות הטיפוליות כוללות טיפול אנטיביוטי מונע למספר חודשים או ניתוח להחדרת צינוריות אוורור לאוזניים.

דלקת אוזן תיכונה ניסיובית Otitis Media with Effusion (OME)h
דלקת זו מאופיינת בנוכחות תפליט שאינו מוגלתי ("נוזלים באוזניים") בחלל האוזן התיכונה. התסמינים של מצב זה כוללים ירידה בשמיעה או מלאות באוזן ללא חום וללא כאב באוזן. לעיתיםOME היא תוצאה של דלקת אוזן תיכונה חריפה. שכיחות נוזל זה כחודש לאחר דלקת חריפה היא 45% והיא יורדת ל 10% לאחר 3 חודשים.

קיימות שתי תיאוריות מובילות להצטברות הנוזל באוזן התיכונה:
1. הפרעה תפקודית של החצוצרה ע"ש אוסטכיוס המקשרת בין האוזן ללוע האף ואחראית להשוואת הלחצים והאוורור של האוזן התיכונה. ההפרעה נובעת ממבנה החצוצרה בילדים, הגדלה של השקד השלישי, זיהומים ויראליים חוזרים בדרכי הנשימה העליונות והפרעות אלרגיות. כתוצאה מחוסר תפקוד החצוצרה נוצר תת לחץ באוזן התיכונה שמוביל ליצירה והצטברות הנוזלים.
2. שינויים ברירית האוזן התיכונה עקב חשיפה לחיידקים גורמים להווצרות הנוזל.

עד כמה התופעה נפוצה?
OME שכיחה במיוחד בילדים. שיא השכיחות היא בגיל שנתיים עם שיא נוסף בשכיחות בגיל 6 שנים. השכיחות יורדת באופן ניכר לאחר גיל 8 שנים. נוזלים באוזניים נמצאו
ב 15-40% מילדים בריאים בגילאים 1-5 שנים בעת בדיקה שיגרתית.

תלונות וסימנים:
ירידה בשמיעה ותחושה של מלאות באוזן. בחלק גדול מהמקרים הילד אינו מתלונן על דבר אך ההורים מבחינים שילד לא שומע טוב ומדבר בקול רם.
בבדיקת האוזן באוטוסקופ ניתן לראות עכירות של התופית, נוזל מאחורי עור התוף וגודש כלי דם על התופית. בתמונה נראה עור התוף שקוף כמו ניילון ובאוזן התיכונה נוזלים שמצטברים. בנוסף בדיקת האף יכולה להדגים גודש, נזלת והגדלה של השקד השלישי.

המשמעות לטווח ארוך:
ליקוי השמיעה יכול לגרום לעיכוב בהתפתחות הדיבור. ישנו ויכוח האם ליקוי השמיעה עקב נוזלים יכול לגרום להפרעה אינטלקטואלית בטווח הארוך. בנוסף יכולים להתחולל שינויים כרוניים ובלתי הפיכים בעור התוף אך תופעה זאת אינה שכיחה.

איך מאובחן OME?
האבחון הסופי נעשה ע"י בדיקת שמיעה וטימפנומטריה במכון שמיעה. בטימפנומטריה בודקים את הענות עור התוף לשינויי לחץ. כאשר יש נוזל באוזן התיכונה עור התוף אנו "גמיש" ולכן מקבלים עקומה שטוחה (B) . בדיקת השמיעה יכולה לאפיין את סוג וחומרת איבוד השמיעה והיא חיונית לצורך תכנון הטיפול.

הטיפול בדלקת אוזניים: 
האפשרויות הטיפוליות הן:
1) מעקב והשגחה: במשך 3 חודשים מהאבחנה הטיפול המתאים הוא מעקב הכולל בדיקות אוזניים ע"י רופא אא"ג ובדיקת שמיעה חוזרת. אם ה"נוזלים" באוזניים עקשניים יהיה מקום לשקול פעולה ניתוחית.
2) טיפול כירורגי: הכנסת צינוריות אוורור לאוזניים - זהו הטיפול המקובל ב -OME שנמשך מעל 3 חודשים. בניתוח מבוצע חור קטן בעור התוף, דרכו נעשית שאיבה של הנוזלים מתוך האוזן התיכונה ומוחדרת צינורית אוורור. המטרת הצינורית היא לשמור את האוזן מאווררת לאורך תקופה ממושכת (ממוצע של 9-12 חודשים). ברוב המקרים לאחר תקופה זאת הצינורית נפלטת עצמונית והחור בתופית נסגר. השיפור בשמיעה כמעט מיידי לאחר הניתוח. לעיתים נהוג לשלב בניתוח זה כריתה של השקד השלישי (במיוחד אם לילד גם שקד שלישי מוגדל בנוכחות של נחרנות לילה עם או בלי הפסקות נשימה). לאחר הניתוח יש לבצע מעקב סדיר אצל רופא אף אוזן וגרון עד לפליטת הצינוריות וסגירת עור התוף. בהמשך חשוב יהיה לוודא שהנוזלים לא מצטברים מחדש.

חשוב לציין כי ישנן גישות טיפוליות נוספות אשר לא הוכחו כיעילות בטיפול לטווח ארוך: אנטיביוטיקה וסטרואידים נמצאו מועילים ל-OME אך השפעתם חולפת עם הפסקת הטיפול וה"נוזלים" שבים וממלאים את האוזן התיכונה, טיפול התרופות נוגדות אלרגיה ובתרופות להורדת גודש אפי לא נמצא מועיל כלל, קיימים טיפולים אלטרנטיביים רבים אשר לא נבדקו מעולם במחקר מבוקר ולפיכך לא ניתן להמליץ או לשלול אותם, וכן לאחרונה ישנו היצע הולך וגדל של מכשירים המיועדים לפתוח את החצוצרה, גם אלו לא הוכחו במחקרים מבוקרים כמועילים לטווח הארוך.

כיצד ניתן להפחית את הסיכון ל-OME?
• הימנעו מעישון בבית,
• הנקה – בתינוקות יונקים שיעור ה-OME וגם הדלקות באוזן התיכונה קטן בהשוואה לתינוקות שאינם יונקים, "הנקה מגינה על האוזניים!",
• מומלץ לא להאכיל את התינוק בעת שכיבת פרקדן (בויכוח),
• הקפידו להימנע מאלרגנים ידועים (למשל אם ידוע על אלרגיה לחלב),
• כדאי ככל האפשר לא להחשף לקבוצות גדולות של ילדים (למשל במעון שבו ילדים רבים).

פרוגנוזה (הצפי):
לרוב OME משתפר ללא כל טיפול ולכן המתנה של 3 חודשים מומלצת לפני קבלת החלטה על התערבות טיפולית. הסבירות של נוזל עקשני (מעל 3 חודשים) להתפנות עצמונית בהמשך נמוכה יחסית ולכן מומלצת התערבות כירורגית.
בחלק מהילדים שהצטרכו החדרת צינוריות הנוזלים יחזרו לאחר פליטת הצינוריות. חלק מילדים אלה יזדקקו לניתוח צינוריות נוסף. במקרים בהם יש חזרה של הנוזלים מומלץ מאוד לבצע בניתוח החוזר גם כריתה של השקד שלישי.

דלקת אוזן חיצונית (External otitis)
דלקת המערבת את תעלת השמע החיצונית ונובעת לרוב מזיהום חיידקי.

הסיבות לדלקת האוזן החיצונית כוללות:
• טראומה מקומית לאוזן - עקב ניקוי בקיסמי אוזניים החיידקים שנמצאים בתעלת האוזן החיצונית נכנסים אל תוך העור של תעלת האוזן החיצונית.
• כניסה של מים לתעלת האוזן, בפרט מי בכריכה. לפיכך דלקת האוזן החיצונית קורית בעיקר בקיץ.

ביטויי המחלה: כאב עז באוזן, הפרשה מוגלתית מהאוזן ולעיתים עלית חום.
בבדיקת האוזן ממצאים של בצקת בתעלת השמע החיצונית והפרשה מוגלתית. עור התוף תקין. בתמונה נראית תעלת האוזן כשהיא נפוחה ומוצרת.

הטיפול במחלה כולל:
• הימנעות מכניסה של מים,
• שאיבה וניקוי ההפרשות ע"י רופא אא"ג
• טיפול בטיפות אנטיביוטיות .
• רק במקרים נדירים יש צורך במתן אנטיביוטיקה דרך הפה (בכדורים או סירופ).

לעיתים הזיהום בתעלת השמע נגרם מפטריות. הביטוי לרוב כולל גרד באוזן ולעיתים גם כאב. העקרונות הטיפולים זהים והטיפות מכוונות נגד פטריות.
למידע נוסף על דלקות אזניים
ליווי מטפל
אם אתה צפוי לעבור הרדמה, עליך לדאוג שמלווה ייקח אותך לביתך לאחר ההליך. על מלווה זה להיות אדם מבוגר.

תרופות
אם אתה נוטל מדללי דם באופן קבוע, פנה לרופא המטפל כדי לברר מתי להפסיק את הנטילה. דוגמאות למדללי דם: Coumadin® (warfarin), heparin, Fragmin® (dalteparin), Orgaran® (danaparoid), Lovenox® (enoxaparin), Pletal® (cilostazol) או Innohep® (tinzaparin).- המשך ליטול את התרופות הקרדיאליות שלך, את התרופות ללחץ הדם או את התרופות לפרכוסים. אם אתה נוטל סטרואידים, עליך ליטול אותם בבוקר ההליך. אתה יכול לקחת את התרופות האחרות שלך איתך וליטול אותן לאחר ההליך.- אם אתה חולה סכרת ומשתמש באופן קבוע באינסולין, ייתכן שיהיה עליך להתאים את המינון. פנה לרופא המטפל כדי לבדוק מה עליך לעשות ביום שלפני ובבוקר של ההליך.- אם אתה נוטל תרופות לבעיות נשימה או לכאבים בחזה, הבא אותן עמך ביום ההליך.

פעולות טרום ניתוח
השאר את חפצי הערך שלך בבית.- אל תגיע עם עדשות מגע, עגילים, או כל תכשיט אחר.- התרחץ תוך שימוש בסבון ובמים בלילה לפני או בבוקר של ההליך.- אין להשתמש בתחליבים, קרמים, איפור, דאודורנט או בושם.- לפני ההליך, תתבקש להחליף בגדים לבגדי בית חולים, אותם תקבל בקבלה.- בקבלתך:    
* אחות תראיין אותך בקצרה ותמדוד את הסימנים החיוניים שלך.    
* אחות תסביר לך לגבי ההליך שאתה אמור לעבור.    
* האחות תענה על שאלות שייתכן שתהיינה לך.    
* יוכנס לך עירוי תוך ורידי. העירוי ישמש כדי לתת לך תרופות שתעזורנה לך להירגע ותפחתנה את אי-הנוחות הצפויה.     
* במידת הצורך, תילקחנה לך בדיקות דם.    
* הרופא יעבור עמך על מטרות ההליך ועל התחושות שאתה עשוי להרגיש. בנוסף, תתבקש לחתום על טופס הסכמה מדעת.
- לאחר שתיכנס לחדר ההליכים, יעזרו לך לעלות על מיטה.
- חמצן יינתן לך דרך צינור קטן אשר ימוקם מתחת לאפך.- מד-לחץ דם יחובר לזרועך.
- לידים קטנים של אלקטרוקרדיוגראף (ECG) בצורת מדבקות ימוקמו על החזה שלך.
- מד סטורציה ימוקם על אצבעך על מנת לנטר את רמת החמצן בדמך.
- יינתנו לך תרופות שתעזורנה לך להירגע ואשר תפחתנה את אי-הנוחות.
- אחות ורופא ינטרו אותך במהלך ההליך כולו.
 
לאחר ההליך
לאחר הפעולה תילקח לחדר התאוששות. אחות תמשיך לנטר אותך עד אשר אתה מתעורר לחלוטין. זמן ההתאוששות משתנה בין אדם לאדם. תכנן לשהות בחדר ההתאוששות למשך מספר שעות, אלא אם כן הרופא שלך אמר לך אחרת.- לאחר מכן ייקחו אותך חזרה למחלקת האם.
למידע נוסף על הכנה לבדיקות ופעולות ניתוחיות במסגרת אשפוז יום
מטופלים רבים פונים למרפאת אא"ג עקב קשיי נשימה דרך האף, דבר המקשה על חיי היומיום, גורם לעיתים להפרעה בחוש הריח ולהגבלה בפעילות גופנית. הפרעה חסימתית של האף נובעת במרבית המקרים מהגדלה של קונכיות האף התחתתונות או סטייה של מחיצת האף או שניהם. בחלק גדול מהחולים ניתן לשפר את מעבר האוויר באף ע"י כריתה של הקונכיות התחתונות בלבד. לשם כך ישנן מספר שיטות, החל בצריבה של הקונכיות ועד לכריתה באמצעים קרים. אנו, בבית החולים רמב"ם, מטפלים ביעילות בקונכיות המוגדלות באמצעות קובלציה. פעולה זו הינה קצרה, ניתנת בהרדמה מקומית בלבד וההחלמה ממנה מהירה. הקטנת הקונכיות בשיטה זו מבוצעת במרפאת בית החולים. במידה ונדרש גם יישור של מחיצת האף תתבצענה שתי הפעולות בהרדמה מקומית בחדר הניתוח.

מהי שיטת הקובלציה?
טכנולוגית Coblation מאפשרת הסרת רקמות באופן מבוקר וללא שימוש בחום.  בשיטה זו נעשה שימוש באנרגיה של גלי רדיו על מנת לערר אלקטרוליטים במדיום מוליך, למשל תמיסת סליין, וכך ליצור פלזמה. הפלזמה הינה שדה אנרגיה צפוף המורכב מאלקטרוליטים רבים חופשיים שנעים עצמאית. האינטראקציה הכימית בין החלקיקים האנרגטים בפלזמה לבין רקמות הגוף מייצרת מעט חום וביעילות מפרקת את הרקמה למולקולות הבסיסיות שלה ולגאזים. תהליך זה מתבצע בטמפרטורות נמוכות (40-70 מעלות) תוך שמירה על הרקמות הבריאות מסביב. 
הקטנת קונכיות האף במרפאת אא''ג – מהי הפרוצדורה?
-החולה מתקבל במרפאת אא"ג בבניין מרפאות חוץ של בית החולים. 
-הרופא מראיין את החולה, בודק אותו ומסביר לו על הפעולה.
- אחות המרפאה מודדת סימנים חיוניים לחולה ומלווה אותו עם הרופא עד ליציאתו מהמרפאה לביתו.
- הטיפול יתבצע ע''י רופא בכיר. לאחר הרדמה מקומית של קונכיות האף, מופעל  מכשיר הקובלציה שהוא כעין עפרון דק הצורב מספר נקודות בקונכית האף. כתוצאה מכך הקונכית מתכווצת ומאפשרת את מעבר האוויר בנחיר האף. פעולה זו מתבצעת בשני צידי האף. 
- החולים יישהו בשטח המרפאה כשעה לאחר הטיפול וישתחררו  לאחר בדיקת אחות ורופא.
למידע נוסף על טיפול בהפרעה בנשימה אפית בשיטת ה-coblation
ברמב"ם מטפלים בטראומה של הראש והצוואר. להנחיות ופרטים מלאים על הטיפול נא לפנות למזכירות המרפאה.
למידע נוסף על טראומה של הראש והצוואר
דלקות שקדים (דלקות גרון)
השקדים הם צבר של רקמה לימפתית, כמו בבלוטות הלימפה. כאשר מדובר בדלקת שקדים, הכוונה היא לדלקת של שקדי הלוע (tonsils). חשוב לציין שישנו גם השקד השלישי, האדנואיד (adenoid) הנמצא בלוע האף.  דלקות שקדים יכולות להיות ממקור חיידקי או ויראלי. הרוב הגדול של דלקות השקדים הן ויראליות. 

איך נדבקים במחלה?
דלקת שקדים מדבקות מאדם לאדם באמצעות רוק, דרך טיפות רסס המתפזרות בהתעטשות או בשיעול. תקופת הדגירה של המחלה (פרק הזמן בין ההידבקות במחלה ובין הופעת הסימפטומים) היא לרוב 4- 2 ימים. 

התבטאות המחלה:
על אף שניתן לחלות במחלה בכל גיל, ילדים בגילאים 15 – 5 שנים מועדים יותר לחלות בדלקת שקדים.הדלקת מאופיינת ב:
• כאבי גרון 
• קושי בבליעה 
• חום גבוה 
• בד"כ יש גם הגדלה של בלוטות לימפה צוואריות

אבחנה:
 
האבחנה של דלקת גרון נעשית על סמך תלונות החולה והבדיקה הגופנית ע"י הרופא.: תסמינים של שיעול, נזלת וכאבי ראש מכוונים למחלה וירלית. תפליט נקודתי על השקדים (ראה בתמונה) מכוון יותר לזיהום חיידקי. קיימים מספר אמצעי עזר לצורך האבחנה:1. ספירת דם- בזיהום חיידקי ישנה עליה בולטת של מספר תאי הדם הלבנים בכלל והנויטרופילים בפרט.2. משטח גרון- יזהה זיהום חיידקי בדיוק ניכר (הבעיה היא שלוקח 2-3 ימים עד לקבלת תשובה). 3. משטח מהיר- נותן תשובה לנוכחות סטרפטוקוק תוך מספר דקות (דיוק טוב).4. נוגדנים בדם לסטרפטוקוקים (ASO).

טיפול: 
בדלקת וירלית ניתן טיפול תומך - שתייה מרובה, משככי כאבים ומנוחה. בדלקת חיידקית מומלץ לטפל באנטיביוטיקה (לרוב ממשפחת הפניצילין והנפוץ ביותר בשימוש הוא רפאפן בכדורים) למשך 10 ימים. אין צורך באנטיביוטיקות רחבות טווח ויקרות יותר מכיוון שהסטרפטוקוקים מאד רגישים לפניצילין. במקרים של קושי בולט בבליעה יש צורך במתן אנטיביוטיקה ונוזלים דרך הוריד, אשר ניתנים במסגרת אשפוז.

סיבוכים:
1. אבצס מסביב לשקד- יכול לנבוע מדלקת שקדים. הסימן הבולט הוא קושי בפתיחת הפה. הטיפול לרוב כולל פתיחה כירורגית של האבצס.
2. קדחת השיגרון - מחלת פרקים שהיא סיבוך של דלקת שקדים חיידקים. בעבר הייתה נפוצה אך מאז השימוש באנטיביוטיקה שכיחותה ירדה בצורה ניכרת.

דום נשימה בשינה בילדים
הפרעות נשימה בשינה שכיחות מאד בילדים. כ 20% מהילדים בגילאי 2-5 נוחרים ול - 3-5% יש הפסקות נשימה בשינה. ילדים, בניגוד למבוגרים עם דום נשימה בשינה, אינם סובלים ממשקל יתר (להיפך, ילדים רבים עם דום נשימה בשינה סובלים מתת משקל). 

מה מביא להתפתחות דום נשימה בשינה?
הסיבה העיקרית לחסימה נתיב האויר העליון בילדים היא הגדלה של השקדים והשקד השלישי. איברים אלה הם חלק מהרקמה הלימפתית של הגוף והם משמשים להגנה על הגןף מפני זיהומים. השקדים והשקד השלישי נמצאים בשיא שגשוגם בגילאי 1.5-7 שנים ובדיוק זוהי התקופה בה מרבית הילדים סובלים מדום נשימה בשינה. הגדלה של השקדים והשקד השלישי גורמת לחסימה של האף והלע ועקב כך לנחירות והפסקות נשימה בשינה. 

התסמינים: 
• נחירות ליליות 
• שינה עם פה פתוח 
• הפסקות נשימה בשינה 
• יקיצות מרובות 
• היפראקטיביות
• חוסר עליה במשקל
• הפרעות קשב וריכוז 
• הרטבת לילה חומרת התסמינים תלויה בחומרת החסימה בדרכי הנשימה, כאשר הפסקות בנשימה מצביעות על דרגה משמעותית של הפרעה ומצריכות טיפול. דום נשימה בשינה מתמשך יכול לגרום להפרעה לבבית (יתר לחץ דם ריאתי ואי ספיקת לב ימנית) ולהפרעה קוגנטיבית. 

אבחון: 
בילדים האבחון נעשה על סמך תלונות הילד וההורים ועל סמך בדיקת הלע (בה ניתן לראות את השקדים והחך). השקד השלישי (אדנואיד) לא נראה בבדיקה הרגילה של הלע ולצורך הדגמתו ניתן לבצע צילום צואר צדדי (רנטגן) או להחדיר סיב אופטי דרך האף (בדיקה מצוינת אך מעט לא נעימה). ניתן גם לבצע בדיקה במעבדת שינה לכימות חומרת ההפרעה הנשימתית והגדרה מדויקת יותר של החיוניות והדחיפות בטיפול. יחד עם זאת בילדים הבדיקה הנ"ל לרוב לא הכרחית מכיוון שהסיפור הקליני והבדיקה הגופנית מספקים כדי להגיע לאבחנה ומכיוון שהטיפול (הניתוחי) יעיל ביותר.

טיפול: 
1. במקרים של נחירות בלבד שמלוות גם בנזלת ניתן לנסות טיפול תרופתי ע"י תרסיס אפי (על בסיס מי מלח או סטירואידים). 
2. ניתוח לכריתת שקד שלישי- מתאים למקרים של נחירות וחסימה אפית ללא הגדלת שקדים ניכרת וללא הפסקות בנשימה (בילדים מתחת לגיל שנתיים לעיתים כריתת שקד שלישי בלבד יכול לפתור את דום הנשימה).
3. ניתוח לכריתת שקדים ושקד שלישי- מומלץ במקרים של נחירות והפסקות בנשימה ובדיקת לע שמדגימה שקדים מוגדלים. בתמונה - השקדים מוגדלים עד כדי כך שהם נפגשים, מכונה שקדים "נושקים".
4. שימוש במכשיר CPAP- זהו מכשיר שמזרים בעת שינה לחץ חיובי דרך מסכה וכך שומר על נתיב אויר פתוח. מתאים לרוב למבוגרים. בילדים מכיוון שהפתרון הניתוחי נותן תוצאות מצוינות (בשונה ממבוגרים ששם הכירורגיה פחות יעילה) כמעט ולא נמצא בשימוש.

ניתוח לכריתת שקדים ושקד שלישי (אדנואיד)
זהו אחד הניתוחים הנפוצים בילדים ואלפי ניתוחים מבוצעים בישראל מדי שנה.
 
הסיבות לניתוח לכריתת שקדים כוללות:
1.דום נשימה בשינה (הסיבה העיקרית לניתוח בילדים).
2.דלקות שקדים חוזרות (5-6 בשנה)
3. אבצס פריטונסילרי (אבצס מסביב לשקד).

כריתת שקדי הלוע - הטכניקה הניתוחית:
הניתוח נעשה בהרדמה כללית דרך הפה.  ישנם שיטות מרובות לכריתת השקדים ובשנים האחרונות נכנסו טכנולוגיות חדשות לשימוש (לדוגמא קובלשיין, מכשיר החותך את השקדים בשימוש בגלי רדיו). בניתוח העקרון המנחה הוא כריתה של השקד ללא פגיעה בשרירים שנמצאים עמוק לו. בסה"כ, התוצאות די זהות בכל השיטות הניתוחיות. רמת הכאבים וחזרה לתזונה רגילה מופחתות מעט בשיטת הקובלציה. הסיכון לדימום זהה בכל השיטות. לאחרונה נכנסו לשימוש גם שיטות של כריתה חלקית (צמצום נפח) שמובצעות ע"י מכשיר קובלשיין או מיקרודברידר. שיטות אלה מלוות ברמת כאב פחותה אך מאידך הם מותירות רקמת שקד שיכולה לצמוח מחדש (באחוז קטן). ההחלמה מהניתוח אישית לכל מנותח. ילדים בד"כ מחלימים מהר יותר ממבוגרים. התלונות העיקריות כוללות כאבי גרון וקושי בבליעה. שיא הכאבים מופיע ביום 2-3 ולרוב חולף לחלוטין לאחר כשבוע. 

 
הסיבוכים של ניתוח שקדים:
 
1. דימום מהלוע- תופעה שקורית ב 1% מהמנותחים. לרוב הדמם קל ונעצר לבד ללא צורך בהתערבות. במיעוט מהמקרים יש צורך לחזור לחדר ניתוח לעצירת הדימום. למרות שזהו סיבוך לא שכיח יש צורך השגחה מצד ההורים והמשפחה בשבוע הראשון לאחר הניתוח מכיוון שדמם זה יכול גם להסתיים באסון.

 2. התייבשות  עקב העדר שתייה ואכילה. לכן חשוב להתעקש ולנסות ולהשקות את הילד למרות הסבל שלו כדי למנוע מצב של התייבשות.העדר שקדים נתפס בעבר כמצב המגדיל סיכון לזיהומים ב דרכי הנשימה התחתונות (דלקת ריאות וכו). דבר זה הוכח כלא נכון. מלבד לשקדי החך יש רקמה לימפתית דמוית שקד גם בלשון ובלע האחורי העליון שמספקות הגנה מספקת מזיהומים. כך שכריתת שקדים מקטינה באופן משמעותי את זיהומי הלע ואינה מגדילה סיכון לזיהומים אחרים.
 
כריתת השקד השלישי (אדנואיד) 
נעשית דרך הפה תוך שימוש בראי (האדנואיד נמצא בחלק האחורי של האף ולא ניתן לצפיה ישירה). גם פעולה זו יכולה להתבצע בשיטות מרובות. ההחלמה מניתוח כריתת שקד שלישי בלבד קלה ומהירה מניתוח כריתת שקדים. החזרה לתזונה רגילה מתבצעת תוך 1-2 ימים והסיכון לדמם נמוך באופן משמעותי (לעומת ניתוח שקדים). הסיבוכים לאחר ניתוח זה נדירים וכוללים דמם קל מהאף וצמיחה בחזרה של השקד השלישי (מכיוון שבניגוד לשקדים האדנואיד נכרת באופן חלקי בלבד). במקרים של אי ספיקה של החך הרך וחך שסוע חלקי חשוב לבצע כריתה חלקית של האדנואיד אחרת יש סיכון לכניסה של מזון ונוזלים מהפה לאף. 

צרידות
תופעה זו נפוצה למדי בילדים. צרידות יכולה להתבטא בקול נמוך, בקושי וכאב בדיבור ועד כדי העלמות הקול. 

מה גורם לצרידות?
• ברוב המקרים הבעיה אינה מבנית (אנטומית) אלא פונקציונלית עקב שימוש "לא נכון" במיתרי הקול, למשל מאמץ יתר בדיבור 
• יבלות על מיתרי הקול
• ציסטות ופוליפים על מיתרי הקול
• שיתוק של מיתר הקול 
איך מאבחנים את הסיבה לצרידות?
כדי להגיע לאבחנה הנכונה יש צורך בבדיקה אנדוסקופית של מיתרי הקול. זאת בדיקה לא נוחה במיוחד ולא "אהודה" על הילדים. בד"כ (מאד תלוי בילד) בדיקה זאת אפשרית מגיל 4 שנים (עד גיל 1.5 שנים הבדיקה נעשית תוך החזקת הילד לרוב ללא בעיות). בטווח הגילאים 1.5-4 שנים הבדיקה בעייתית מבחינת שיתוף הפעולה. כאשר קיימת הפרעת קול קשה ובנוסף גם הפרעה נשימיתית הבדיקה הנ"ל חיונית לאבחון ההפרעה בדרכי הנשימה העליונות. במקרים הקשים ניתן לבצע את הבדיקה תחת הרדמה אך אז מאבדים את אפקט הפקת הקול ואיכותו. 
טיפול:ברוב רובם של המקרים ישנה הטבה עם טיפול בדיבור ע"י קלינאית תקשורת. זהו טיפול שאורך זמן (6-8 שבועות) ודורש גם אימון בבית. במיעוט המקרים נדרשת התערבות ניתוחית לכריתת הנגע במיתרים (ציסטה,פוליפ וכו'). 

סטרידור
סטרידור הינו נשימה רעשנית. לרוב נובע מהיצרות מעבר האוויר ממקור עליון (אזור מיתרי הקול). קיימות סיבות רבות לסטרידור. בילודים לרוב הסיבה היא לרינגומלציה (חוסר בשלות של קופסית הדיבור). בנוסף לרעש בנשימה יכולה להיות גם הפרעה באכילה והפרעה בעליה במשקל. האבחון נעשה ע"י בדיקה של מיתרי הקול עם סיב אופטי. הטיפול ברובו תומך ע"י שינוי השכבה והסמכת המזון.בילדים גדולים יותר הסיבה לסטרידור יכולה להיות מחלה זיהומית חריפה של דרכי הנשימה העליונות. האבחון נעשה באמצעות הסיפור קליני, הבדיקה הגופנית וצילום רנטגן של הצואר. בחלק קטן מהמקרים של סטרידור יש הפרעה מבנית משמעותית בדרכי הנשימה העליונות (דוגמת שיתוק של מיתרי הקול או הצרות בקנה הנשימה). מקרים אלה מצריכים ברור מקיף (ברונכוסקופיה בהרדמה כללית והדמייה של דרכי הנשימה) ולרוב טיפול כירורגי כלשהו. 
 
הפרעות היגוי ודיבור
יכולות לנבוע ממגוון רחב של סיבות. חלקן אנטומיות מבניות וחלקן התנהגותיות. האיבחון הראשוני נעשה ע"י קלינאית תקשורת שעוסקת בדיבור. לאחר מכן ניתן טיפול פרטני והמשך אבחון לפי חומרת המקרה. רצויה גם בדיקה של רופא אא"ג תוך התייחסות למבנה הלשון, החך ומעבר האויר דרך האף. 
למידע נוסף על מחלות דרכי הנשימה בילדים

רקע


האוזן מתחלקת לשלושה חלקים, שלכל אחד מהם תפקיד חשוב בשמיעה: 1. האוזן החיצונית - מורכבת מהאפרכסת ומתעלת השמע, והיא מובילה את גלי הקול פנימה. 2. האוזן התיכונה - מורכבת מעור תוף ומחלל אויר, והיא מתפקדת כמגבר. 3. האוזן הפנימית - ממירה את גלי הקול בזרם חשמלי, המובל למוח על ידי עצב השמיעה.זיהום כרוני של האוזן התיכונה עלול לגרום לעיתים, לצמיחה של עור מתעלת השמע דרך הנקב בעור התוף, לתוך החלל של האוזן התיכונה ולהתפתחות ציסטה של עור בתוך החלל. ציסטה זו, הנקראת 'כולסטאטומה', הולכת וגדלה עם הזמן ונוטה להזדהם. ככל שהציסטה גדלה, היא לוחצת על האברים שסביבה והורסת את עצמות השמע, את הקירות של האוזן התיכונה ועלולה להתפשט לכיוון חללי עצם המסטואיד שמאחורי האוזן התיכונה. במקרים חמורים עלולה הכולסטאטומה לפגוע גם באוזן הפנימית ולגרום לירידת שמיעה תחושתית ואפילו לחרשות. מטרת הניתוח היא, בראש ובראשונה, להשיג אוזן נקיה מכולסטאטומה ורק כמטרה משנית גם שיקום השמיעה. לפעמים נזקקים לסדרה של מספר ניתוחים על מנת לסלק את כל המחלה ורק כאשר האוזן נקיה ניתן לבצע ניתוח לשיקום השמיעה.

 

לפני הניתוח


יש להתחיל בצום (כולל שתייה) החל מחצות, בלילה שלפני הניתוח.יום לפני הניתוח תוזמנו למרפאת אף אוזן וגרון לבדיקת רופא, בדיקת מרדים וביצוע קבלה רפואית. לאחר מכן, תופנו למחלקת אף אוזן וגרון, שם תכירו את הצוות, תקבלו הדרכה לפני הניתוח ותבוצע קבלה סיעודית.במידה ותלונו במחלקה בערב שלפני הניתוח, תקבלו מהאחות תרופת הרגעה לשינה, בהתאם להמלצת המרדים.

הניתוח


משך ניתוח מסטואידקטומיה, כולל ההרדמה, הוא כארבע שעות. ההרדמה המומלצת בניתוח מסוג זה היא הרדמה מלאה. אולם, לפני הניתוח ישוחח עימכם הרופא המרדים ויחליט בשיתוף פעולה עימכם, על ההרדמה המתאימה.במהלך הניתוח יבוצע חתך בכניסה לתעלת השמע החיצונית או מאחורי האפרכסת, הרמת מתלה וכניסה לאוזן התיכונה. תתבצע בדיקת עוצמות השמע ושחזורן בהתאם לצורך וכן, ניקוי חלל המאסטואיד והאוזן התיכונה. בסיום ההליך תבוצע תפירה של החתך תוך השארת נקז.לאחר הניתוח תועברו לחדר ההתעוררות, שם תהיו בהשגחה צמודה ומעקב אחר מצב ההכרה, הנשימה ומתן חמצן, כולל מעקב אחר לחץ הדם, דופק וחום. טיפול תרופתי, כולל טיפול בכאב, יינתן בהתאם להוראות הרופא המרדים.לאחר מספר שעות, באישורו של הרופא המרדים, תועברו למחלקת אף אוזן וגרון להמשך טיפול והשגחה.

לאחר הניתוח


בשל היותכם בצום תקבלו עירוי דרך הווריד. כשעתיים לאחר הגעתכם למחלקת אף אוזן וגרון יותר לכם לשתות, רצוי מים קרים עד פושרים. יום לאחר הניתוח יותר לכם לאכול אוכל פושר ורך.אחות המחלקה תבצע מעקב אחר שתן ספונטני ואחר עוצמת הכאב, ובהתאם לכך תקבלו תרופות נגד כאבים.חוסר תנועתיות עלול לגרום לאוורור לקוי של דרכי הנשימה, הפחתה בזרימת הדם לרקמות הגוף ודלדול שרירים. מומלץ לכן, להתחיל בניידות כבר ביום הראשון לאחר הניתוח.כשבוע עד שבועיים לאחר מועד הניתוח, תוזמנו לביקורת במרפאת חוץ של הקריה הרפואית רמב"ם. לביקורת זו, אין צורך בהתחייבות.אישור על חופשת מחלה, מיום אשפוזכם ועד ליום הביקורת במרפאה, יינתן לכם על ידי הרופא המטפל. רצוי להימנע ממאמץ מיותר לאחר ניתוח חלל המסטואיד באוזן התיכונה.יש להימנע מהרטבת האוזן עד למועד הביקורת.
למידע נוסף על ניתוח חלל המסטואיד והאוזן התיכונה
הגרון
הגרון, או קופסית הקול (לרינקס, larynx) הוא איבר בקדמת הצוואר. אורכו כ-5  ס"מ ורוחבו כ-5 ס"מ. קופסית הקול המשכית לקנה (trachea). מאחורי ומתחת לגרון נמצא הוושט.
בקופסית הקול שתי רצועות שריר המצופות ברירית ייחודית, ואלו מיתרי הקול. הסחוס הקדמי של קופסית הקול נקרא לעיתים התפוח של אדם.
הגרון מחולק ל-3 חלקים (ראה בתמונה):
  • החלק העליון נקרא סופרה-גלוטיס (supraglottis).
  • החלק האמצעי נקרא גלוטיס, ובו נכללים מיתרי הקול.
  • הסוב-גלוטיס (subglottis) הוא החלק התחתון והוא מתחבר אל הקנה.
תפקידי הגרון:
הגרון פועל כשסתום מעל לקנה. שסתום זה נפתח ונסגר על מנת לאפשר נשימה בליעה בדיבור.
נשימה – בזמן הנשימה מיתרי הקול נפתחים. בזמן עצירת נשימה מיתרי הקול נצמדים בחוזקה.
בליעה – הגרון מגן על הקנה (צינור האוויר). בעת אכילה, סחוס הלשונית של הגרון, ה-epiglotis, מכסה את הגרון, ומיתרי הקול נצמדים זה לזה בחוזקה, וכך נמנעת כניסת מזון לדרכי האוויר. באופן זה המזון עובר אל הוושט בלבד. בתמונה מוצגים הגרון והנתיבים התקינים למעבר אוויר ואוכל. דיבור – בגרון מבוצעת הפקת הקול. בעת הדיבור מיתרי הקול מתכווצים ונצמדים. האוויר שמגיע מהראות עובר דרך המיתרים וגורם לרטט ברירית המצפה אותם. הרטט של הרירית הוא שגורם להפקת הקול. הלשון השפתיים והשיניים מעצבים קול זה לכדי מילים.

 
מהו סרטן?
תאי הגוף הם יחידות הבניה של הרקמות. הרקמות מרכיבות את איברי הגוף. באופן תקין תאי הגוף מתחלקים ליצירת תאים חדשים לפי צרכי הגוף. כאשר התאים "מזדקנים" הם מתים ותאים חדשים תופסים את מקומם. כאשר תהליך מאורגן זה נפגם הגוף מייצר תאים חדשים שאינו זקוק להם ותאים זקנים אינם מתים. עודף תאים זה יוצר גוש ברקמה הקרוי גידול. הגידולים יכולים להיות שפירים או ממאירים.
גידולים שפירים אינם סרטן – הם לעיתים נדירות מסכני חיים, לרוב ניתן להסירם והם שבים וצומחים לעיתים נדירות, והם אינם מתפשטים לרקמות הסמוכות או לאיברים מרוחקים.
גידולים ממאירים הם סרטן – ככלל הם יותר מסכני חיים, לרוב ניתן להסירם אך הם עלולים לשוב ולגדול, והם פולשים לרקמות הסמוכות ופוגעים בהן. לגידולים ממאירים יש פוטנציאל להתפשטות לאיברים מרוחקים דרך זרם הדם או הלימפה. התפשטות זו לאיברים מרוחקים נקראת גרורה. סוגים שונים של סרטן נוטים להתפשט לאיברי גוף שונים.
סרטן הגרון (laryngeal cancer) יכול להתפתח בכל אחד מחלקי הגרון. רוב סרטני הגרון מתחילים מאיזור מיתרי הקול, ה-glottis. התאים המצפים את הקירות הפנימיים של הגרון הינם תאים קשקשיים, וכמעט כל סרטני הגרון מקורם בתאים אלה.
אם סרטו הגרון מתפשט, יהיו ברוב המקרים תאי סרטן בבלוטות לימפה צוואריות. תאי הסרטן יכולים גם להתפשט לבסיס הלשון, לאיברים אחרים בצוואר ובלוע, לראות ולשאר חלקי הגוף. כאשר זה קטרה לגידול באיבר המרוחק יש בדיוק אותו סוג תאים כמו לגידול הראשוני בגרון. גידול כזה ייקרא גידול גרורתי של הגרון (ולא של אותו איבר מרוחק אליו התפשטה גרורה), ויטופל בהתאם לכך.

 
מי נמצא בסיכון לסרטן הגרון?
איש אינו יודע את כל הסיבות להתפתחות סרטן, ומדוע אדם אחד יחלה במחלה והאחר לא. מה שידוע הוא שהסרטן אינו מחלה מדבקת, אי אפשר "להדבק" בסרטן.
אנשים שלהם גורמי סיכון נמצאים בסיכון גדול יותר לחלות בסרטן.
גורמי הסיכון לסרטן הגרון:
עישון. המעשנים נמצאים בסיכון גדול יותר מלא מעשנים לחלות בסרטן הגרון במידה משמעותית. הסיכון גבוה אף יותר אם המעשנים גם שותים אלכוהול. אנשים שיפסיקו לעשן יפחיתו באופן ניכר את הסיכון שלהם לסרטן הגרון, כמו גם לסרטן הראות, הפה והלוע, הלהלב השלפוחית והוושט. כמו-כן אדם שטופל לסרטן הגרון ומפסיק לעשן מקטין מאוד את הסיכון לחזרת הסרטן בגרון או להופעת גידולים סרטניים אחרים באיזור הראש צוואר.
אלכוהול. שתיינים נמצאים בסיכון מוגבר לסרטן הגרון, בהשוואה לאנשים שאינם מרבים לשתות אלכוהול. הסיכון עולה ככל שכמות האלכוהול שהאדם צורך עולה. הסיכון מוגבר אף יותר אם בנוסף גם מעשנים.
גיל. סרטן הגרון מתגלה לרוב האנשים מעל גיל 55.
מין. סרטן הגרון – יותר בגברים, קרוב לוודאי עקב כך שעישון ואלכוהול נהוגים יותר בקרב גברים.
סרטן בעבר באזור הראש והצוואר. באנשים אלו קיים סיכון לפיתוח ממאירות שניה.
עיסוק. חשיפה במקום העבודה לאזבסט וניקל מגבירה סיכון לסרטן. יש להקפיד על אמצעי ההגנה בעבודה עם חומרים מסוכנים.
אם אתה מודאג מכך שיש לך את גורמי הסיכון הנ"ל התייעץ עם הרופא המטפל שלך, הוא ימליץ לך על דרכים להפחתת הסיכון, למשל דרכים לגמילה מעישון, וכן ימליץ לך על בדיקות תקופתיות.

 
תסמיני סרטן הגרון (הסימפטומים):
תסמיני סרטן הגרון תלויים בעיקר בגודל הגידול ובמיקומו בגרון. הסימפטומים שעשויים להופיע:
  • צרידות או שינוי אחר בקול.
  • גוש בצוואר.
  • כאב גרון או תחושה שמשהו "תקוע" או "דבוק" בגרון.
  • שיעול שלא חולף.
  • קשיי נשימה.
  • ריח רע מהפה.
  • כאב אוזן.
  • ירידה במשקל.
סימפטומים אלו יכולים להגרם כתוצאה מסרטן או כתוצאה ממחלה אחרת, קלה יותר. רק הרופא יוכל לקבוע בוודאות.

 
אבחנה:
אם יש לך תסמינים של תסרטן הגרון הרופא יבצע אחד או יותר מהבאים:
בדיקה גופנית. מישוש הצוואר לבדיקת בלוטות הלימפה, בלוטת התריס, והגרון ולשם חיפוש גוש. בדיקת הלוע תבוצע עם פנס ומקל לוחץ לשון.
בדיקת הגרון בסיב אופטי (fiber optic laryngoscopy, FOL). הרופא יכניס ציורית קטנה דרך האף, בצינורית זו סיבים אופטיים והיא מחוברת למקור אור. הסיב האופטי עובר דרך האף ומגיע לצפייה על הגרון. כך ניתן לקבל תמונה מלאה על מצב קופסית הקול, גם בעת דיבור.
ביופסיה. אם הבדיקה מראה איזור לא תקין ייקח הרופא דגימה מהאיזור החשוד. דגימה זו נקראת ביופסיה וניתן לבצעה בהרדמה מקומית או בהרדמה כללית. את הביופסיה שולחים לפתולוג אשר בודק אותה תחת מיקרוסקופ ומחפש תאים סרטניים. הביופסיה היא הדרך היחידה לדעת אם הגידול ממאיר.
דימות.  בדיקת CT – באמצעות קרניX  מכשיר ה-CT  מצלם תמונות מפורטות של הצוואר ומעבירן למחשב. לעיתים מוזרק לוריד חומר ניגוד לפני צילום ה-CT לשם הדגשת איברים מסויימים בצוואר, כגון בלוטות הלימפה. ייתכן ולחולה יומלץ על בדיקות דימות נוספות, כגון US  (אולטרא-סאונד) ו - PET-CT.

 
קביעת שלב הגידול (staging):
על מנת לתכנן את הטיפול המיטבי לך על הרופא לקבוע את היקף המחלה, כלומר את שלב הגידול. שלב המחלה נקבע לפי:
  • גודל הגידול ומיקומו בגרון.
  • התפשטות לבלוטות לימפה בצוואר.
  • התפשטות של הגידול לאיברים מרוחקים.
המידע לגבי הנ"ל מושג באמצעות הבדיקה הגופנית ובדיקות הדימות.

 
טיפול:
החולים לרוב מעוניינים להיות שותפים פעילים בהחלטות הטיפוליות אך לעיתים, עקב המתח הנפשי וההלם, שוכחים איזה שאלו רצו לשאול. ייתכן ויעזור לך לרשום את שאלותיך מראש, לכתוב הערות במהך הראיון עם הרופא, שאל את הרופא אם הוא מוכן לכך שתקליט את השיחה עימו, בקש מבן משפחה או חבר להצטרף אליך בעת שאתה מגיע לרופא.
הטיפול מתחיל בד"כ מספר שבועות לאחר האבחנה. לרוב יש די זמן כדי לשוחח עם הרופא על אפשרויות הטיפול, לקבל דעה שניה וללמוד יותר על המחלה לפני קבלת החלטה על הטיפול.
בבית החולים רמב"ם הטיפול מתבצע ע"י צוות מתואם של מומחים מתחומים שונים – רופא מנתח אא"ג וראש צוואר, רופא אונקולוג, ומנתח פלסטי וכן קלינאי תקשורת ותזונאי.

 
הכנה לטיפול
הרופא יפרוש בפניך את האפשרויות הטיפוליות, ואת התוצאות להן יש לצפות עם כל טיפול. עליך להבין כיצד הטיפול ישנה את המראה שלך את הנשימה ואת הדיבור. אתה והרופא שלך תתכננו תוכנית טיפולית המתאימה לצרכים שלך. בחירת הטיפול תלוה במספר גורמים וביניהם, בריאותך הגופנית הכללית, המיקום בגרון שבו החל הגידול, גודל הגידול והאם התפשט. ייתכן ותרצה לשוחח עם הרופא שלך לגבי השתתפות בניסוי קליני של טיפול חדש.
אם אתה מעשן דרך טובה להתכונן לטיפול היא הפסקת העישון. סיכויי ההצלחה בטיפול גדולים יותר באנשים שאינם מעשנים.

 
שיטות הטיפול
ניתן לטפל בסרטן הגרון בניתוח או הקרנה או כמותרפיה או שילוב של הטיפולים השונים.
בגידולים קטנים ובשלב מחלה התחלתי ניתן בד"כ לטפל בניתוח או בהקרנות בלבד כטיפול יחיד. בגידולים מתקדמים אנו נדרשים לשלב מספר שיטות טיפול לשם ריפוי המחלה.
 
טיפול בהקרנות (radiotherapy): שימוש בקרינת X רבת אנרגיה להרס תאי סרטן. הקרניים מכוונות לגידול ולרקמות סביבו. הטיפול בהקרנות הוא מקומי, ומשפיע על תאים באזור המוקרן בלבד. בד"כ הטיפולים ניתנים 5 ימים בשבוע למשך 7 שבועות. בד"כ בסרטן הגרון, יחד עם ההקרנות יינתן טיפול כימותרפי.
טיפול ניתוחי: הטיפול הניתוחי מותאם לגידול הספציפי.
בגידולים ראשוניים וקטנים מבוצעת כריתה של הגידול וסביבתו באמצעות לייזר תחת מיקרוסקופ, למשל כריתה של מיתר קול אחד או שניהם בחדירה לעומקים שונים של המיתר. יתרון טיפול זה בכך שאם הגידול חוזר ניתן להרחיב את הכריתה או להשתמש בהקרנות, ובדרך זו אנו בעצם משאירים לנו ארסנל להילחם במחלה במידה ותחזור.
בגידולים מתקדמים מבוצעת לרוב כריתה שלמה של הגרון (total laryngectomy), עם "ניקוי" של הבלוטות הצוואריות החשודות לגרורות מקומיות של המחלה, ניתוח המכונה בתירה צווארית (neck dissection).
בניתוח כריתת גרון שלמה יוצרים סטומה (stoma). הסטומה הינה נתיב אוויר חדש דרך פתח בקדמת הצוואר. דרך פתח זה נכנס ויוצא אויר מן הראות אשר עובר דרך הקנה. לעיתים יש צורך בקנולה של טרכאוסטומיה כדי למנוע סגירה של הפתח.בתמונות – דרכי מעבר המזון והאוויר לאחר הניתוח ומיקום הסטומה בצוואר.
לאחר הניתוח לחלק מהחולים תהיה צינורית לשם הזנה, זונדה, באופן זמני.
כימותרפיה: שימוש בתרופות שהורגות את תאי הסרטן. התרופות הכימותרפיות לסרטן הגרון ניתנות בד"כ בהזרקה ישירות למחזור הדם, ומשם מגיעות אל כל הגוף.
כימותרפיה לטיפול בסרטן הגרון ניתנת בד"כ לפני או ביחד עם טיפול הקרנתי, במסגרת אשפוז יום בבית החולים.
תופעות הלוואי של הטיפול בסרטן הגרון:
הטיפול בסרטן הוא טיפול בכל העוצמה. מירב הסיכויים שכאשר נסיר או נהרוג תאי סרטן תפגענה גם רקמות תקינות. לפיכך לטיפול ישנן גם תופעות לוואי. תופעות התוואי משתנות מאדם לאדם ומטיפול אחד למשנהו. לפני התחלת הטיפול יוסבר לך על תופעות הלוואי האפשריות ועל הדרך להתמודד איתן. שיחה עם אדם אחר, עובדת סוציאלית או אדם שחלה בעבר, תוכל לעזור. אם אתה מעוניין בכך דבר עם הצוות הרפואי.

 
תופעות הלוואי האפשריות בהקרנה:
יובש בפה. שתיה מרובה של מים תוכל להועיל. לחלק מהחולים עוזר להשתמש בתחליפי רוק. תחליפי רוק מיוצרים בנוזל או בשפופרת לחיצה.
  • כאב בלוע או בפה. שטיפות פה עם חומרים מאלחשים עשויות להועיל.
  • ריפוי לא טוב לעששת השיניים. מומלץ לבצע בדיקת שיניים ובמידה וישנם טיפולים או עקירות, לבצע אותם לפני התחלת ההקרנות.
  • התדרדרות במצב השיניים. חשוב להמשיך ולשמור על הגיינת הפה. אם קשה לך להשתמש בחוט דנטלי או מברשת שיניים כמקודם השתמש בגאזה או מפרשת רכה. אפשרי לשטוף את הפה במי מלח, מי חמצן מדוללים או שילוב שלהם. ניתן להשתמש במשחת שיניים או מי פה מועשרים בפלואוריד.
  • שינויים בטעם או בריח. בד"כ זמני, וחולף מספר חודשים לאחר סיום ההקרנות.
  • עייפות. בזמן ההקרנות אתה עשוי לחוש תשישות, בעיקר בשבועות המאוחרים יותר של הטיפול. חשוב לשמור על רמת פעילות ככל האפשר.
  • שינויים בקול. הקול ייחלש בכל סוף יום, ויושפע גם משינויי מזג האוויר. השינויים בקול ותחושה של גוף זר בגרון נובעים מבצקת בקופסית הקול שנוצרת כתוצאה מההקרנות. הרופא שלך ישקול מתן תרופה להפחתת הבצקת.
  • שינויי עור באזור המטופל. העור באיזור המטופל הופך לאדום ויבש. חשוב לחשוף את העור לאוויר אך להגן עליו מפני השמש. המני מבגדים משפשפים ואל תגלח את האזור. אל תשים דבר על העור לני הקרינה ואל תשתמש במשחה או קרם ללא התייעצות עם הרופא קודם.

 
תופעות הלוואי האפשריות בניתוח:
  • כאב. בעיקר בימים האחרונים לאחר הניתוח. דבר על כך עם התוות הרפואי, משככי כאבים יפחיתו את הכאב משמעותית.
  • חולשה. זמן התאוששות מניתוח שונה מאדם לאדם.
  • נפיחות בגרון. מספר ימים לאחר הניתוח לא תוכל לאכול לשתות או לבלוע. בתחילה תקבל נוזלים דרך עירוי ורידי. לאחר יום או יומיים תקבל מזון ונוזלים דרך זונדה, אשר הוכנסה במהלך הניתוח. הזונדה עוברת דרך האף אל הגרון ומשם לוושט ולקיבה. כאשר הנפיחות תרד והאזור יתחיל להחלים תוצא הזונדה. בתחילה בליעה תהיה קשה ואתה תעזר בקלינאית תקשורת. במהרה תחזור לאכול את הדיאטה הרגילה שלך.
    אם תזדקק לזונדה מעל לשבוע ייתכן ותבוצע פעולה  להוצאת הזונדה והכנסת גסטרוסטום, שזהו צינור הזנה דרך הבטן. מרבית החולים חוזרים לאט לאכול דרך הפה, אל המיעוט צורת הזנה זו תהיה קבועה.
  • הגברה ביצירת הכיח בראות. לאחר הניתוח הראות והקנה מייצרים כיח רב. על מנת להסירו האחות תבצע שאיבה עדינה (suction) דרך צינורית קטנה שתעבור בסטומה. אתה תלמד להשתעל ולפנות את הכיח ללא עזרת האחות.
  • רדימות, נוקשות או חולשה. לאחר כריתת גרון חלקים בצוואר ובלוע עשויים להיות רדומים עקב כך שנחתכו עצבים. כמו-כן, הכתף, הצוואר והזרוע עשויים להיות נוקשים, וייתכן שתדרש לפזיותרפיה כדי להחזיר את הכוח והגמישות לאחר הניתוח.
  • שינוי במראה. צווארך ייראה במידה מסויימת קטן יותר ויהיו עליו צלקות. חלק מהחולים מעדיפים ללבוש בגדים המכסים את איזור הצוואר.
  • טרכאוסטומיה. לחולים שעברו כריתת גרון תהיה סטומה. בכריתת גרון חלקית הסטומה תהיה זמנית. בכריתת גרון שלמה הסטומה תהיה קבועה. במקרה כזה תצטרך ללמוד לדבר בדרך חדשה.

 
תופעות הלוואי האפשריות בכימותרפיה:
תופעות הלוואי תלויות בתרופה המסויימת שניתנה. ככלל כימותרפיה פוכעת בתאים שמתחלקים מהר:
  • אם תאי הדם נפגעים האדם בסיכון יתר לחלות בזיהומים, עלול להיחבל או לדמם בקלות, ולחוש חולשה קשה.
  • תאים בשורשי השיער – פגיעה בהם תגרום לנשירת שיער. השערישוב ויצמח אם כי צבעו או מרקמו יכול להשתנות.
  • תאים המצפים את מערכת העיכול. כמותרפיה יכולה לגרום לתיאבון ירוד, בחילה והקאות, שלשולים או פצעים בפה ובשפתיים. ניתן לטפל ברבות מתופעות לוואי אלו עם תרופות חדשות או משופרות.

 
תזונה:
חלק מחולים שטופלו לסרטן הגרון איבדו את העניין באוכל. כאבים ושינויים בטעם ובריח יכולים להקשות על האכילה. יחד עם זאת, עדיין תזונה טובה חשובה. לאכול טוב משמעו לקבל את כמות הקלוריות והחלבונים המספיקה למניעת ירידה במשקל, להחזרת החוזק ולבניית רקמות בריאות.
אם האכילה קשה מכיוון שפיך יבש כתוצאה מהקרנות, אכול מאכלים רכים ומזונות טחונים המועשרים דייסה ומילקשייק לעיתים קל יותר לבלוע. האחות והדיאטנית יעזרו לך לבחור את המזונות הנכונים.
לאחר ניתוח או הקרנות לחלק מהחולים יושם צינור הזנה אל תוך הבטן. רוב האנשים חוזרים לאט לדיאטה רגילה. ללמוד לבלוע שוב ידרוש מעט אימון, בעזרת קלינאית תקשורת. לחלק מהחולים קל יותר לבלוע נוזלים ולחלק מהחולים קל יותר לבלוע מוצקים. אתה תלמד מה מתאים לך יותר.

 
החיים עם סטומה:
ללמוד לחיות עם השינויים שמביא עימו סרטו הגרון זהו אתגר מיוחד. אם יש לך סטומה תצטרך ללמוד איך לטפל בה:
  • לפני צאתך מבית החולים תלמד להסיר את הקנולה לניקוי, לבצע שאיבה (suction) מהקנה, ולטפל בעור שסביב הסטומה.
  • אם האוויר יבש מדי, כפי שקורה בבניינים מחוממים בעת החורף, ייצור הכיח בראות ובקנה יגבר והעור סביב הסטומה יכאב. שמירה על נקיון העור ושימוש במפזר אדים בבית ובמשרד יפחיתו תופעות אלה.
  • מסוכן מאוד שמים ייכנסו אל הקנה והראות דרך הסטומה. לבישת מגן סטומה ייחודי מפלסטיק או החזקת בד עמיד למים מעל הסטומה יימנעו כניסת מים בעת מקלחת או גילוח. סוגים אחרים של כיסויים לסטומה – צעיפים עניבות או כיסויים ייחודיים עוזרים לשמור על לחות בסטומה וסביבה. הללו עוזרים בסינון עשן ואבק מהאוויר לפני שנהם נכנסים לסטומה, והם גם עוצרים את הנוזלים היוצאים מהקנה בעת שיעול או התעטשות. אנשים רבים בוחרים ללבוש כיסוי מעל הסטומה גם לאחר שהאזור מחלים. כיסויים לסטומה יכולים להיות גם נאים וגם שימושיים.
  • בעת הגילוח על הגברים לזכור שהעור עשוי להיות רדום מספר חודשים אחרי הניתוח. כדי להמנע מחתכים עדיף להתגלח במכונה ולא בסכין עד שהרדימות חולפת.
אנשים עם סטומה עוסקים כמעט בכל סוג של עבודה ויכולים לעשות כמעט את כל הדברים שעשו קודם. מכל מקום, הם אינם יכולים לעצור את נשימתם ולפיכך מאמץ והרמות משאות כבדים יכולים להיות קשים. כמו-כן פעילויות כמו שחיה וספורט מים אינם אפשריים ללא הדרכה וציוד ייחודי למניעת כניסת מים לסטומה.
לחלק מהחולים יפריעו המראה והקול. חלק יהיו מוטרדים לגבי התחושות של הסובבים אותם כלפיהם, או לגבי השפעת הסטומה על יחסי המין. חולים רבים יגלו ששיחה על הבעיות מועילה להם. ייעוץ פסיכולוגי או קבוצות תמיכה יכולים לשפר את התחושות.

 
ללמוד לדבר שוב:
הדיבור הוא חלק מכמעט כל דבר שאנו עושים, כך שטבעי שתפחד לפני הסרת קופסית הקול שלך. אובדן יכולת הדיבור – גם לזמן קצר – קשה. בני המשפחה וחבריהם של החולים צריכים לתמוך ולהבין בתקופה זו.
לאחר כריתת גרון חלקית תוכל לאחר כשבוע לדבר בדרך הרגילה שלך. לאחר כריתת גרון שלמה תהיה חייב ללמוד לדבר בדרך חדשה. עד שתלמד לדבר היה מוכן עם דרכים לתקשר – פנקס ועט, מחשב, לוח מחיק. קלינאי התקשורת ילמד אותך שיטות חדשות לדבר. ללימוד טכניקות דיבור כגון דיבור וישטי או דיבור דרך TEP   נדרשים אימון וסבלנות. המהירות שבה האדם לומד, עד כמה דיבורו מובן, ועד כמה טבעי נשנע הקול החדש תלויים בהיקף הניתוח בלרינקס.
דיבור דרך TEP , (Trachea-Esophageal Puncture). לשם TEP  המנתח יוצר פתח בין הקנה לוושט. פעולה זו מבוצעת תוך כדי הניתוח הראשון או אחר כך. שסתום סיליקון קטן נכנס בדיוק לפתח זה. זהו שסתום חד כיווני המאפשר לאוויר לעבור מהקנה אל הוושט אך אינו מאפשר לאוכל לעבור מהוושט אל הקנה. למטרת דיבור החולה מכסה את שסתום הדיבור עם האצבע ודוחף אוויר בוושט. הויברציה של קירות הוושט וצינור ההמשך שמעליו אשר ייצרנו בניתוח היא שיוצרת את הקול. קול זה דומה מאוד לקול רגיל.
דיבור ושטי. קלינאית התקשורת תלמד אותך איך לדחוף בכוח אוויר אל הוושט העליון ואז לדחוף אותו החוצה חזרה. הוצאת האוויר היא כמו שיהוק. השיהוק מרטיט את קירות הוושט וצינור ההמשך שמעליו אשר ייצרנו בניתוח, וכך נוצר קול חדש. הלשון השפתיים והשינים יותרים מילים כאשר הקול עובר דרכם.
סוג זה של דיבור נשמע מחוספס ובעל תדר נמוך, אך הוא נשמע טבעי יותר מ-electrolarynx. אין צורך בשימוש במתקן כך שידיך חופשיות.
דיבור מכאני (electrolarynx). שימושי כאשר שתי השיטות הנ"ל כשלו. ישנם מספר סוגים. הנפוץ יותר – נראה כפנס ומוצמד לצוואר בעת דיבור.

 
מעקב:
המעקב לאחר טיפול לסרטן חשוב מאוד. בדיקות שגרתיות מוודאות שכל שינוי בבריאות מאובחן. כך ניתן למצוא את הבעיות ולטפל בהן בהקדם. הרופא יבדוק ביסודיות לוודא שהסרטן לא חזר. בדיקות שגרתיות כוללות בדיקה של הסטומה, הצוואר, הפה והלוע. מעת לעת הרופא יבצע בדיקה גופנית מלאה ויפנה לבדיקות דימות. אם החולה טופל בהקרנות או בוצע ניתוח כריתת גרון חלקית, חלק בלתי נפרד מהבדיקה הוא בדיקת הגרון בסיב אופטי (FiberOptic Laryngoscopy, FOL).
טיפולים לסרטן הגרון יכולים להשפיע על תפקוד בלוטת התריס. בדיקת דם קבע האם בלוטת התריס מייצרת די הורמוני תריס. אם רמות ההורמונים נמוכות תקבל כדורים עם הורמוני תריס תחליפיים.
אנשים עם סרטן הגרון נמצאים בסיכון לפתח ממאירות נוספת בפה, לוע או איברים אחרים באזור הראש צוואר. סיכון זה מוגבר אף יותר במעשנים ובאנשים שצורכים אלכוהול בכמות גדולה. חשוב מאוד להפסיק לעשן ולשתות כדי להקטין את הסיכון לסרטן חוזר ולמחלות אחרות.

 
תמיכה באנשים עם סרטן:
החיים עם מחלה קשה כמו סרטן אינם קלים. חלק מהאנשים מוצאים שהם זקוקים לעזרה בהתמודדות המעשית והנפשית עם המחלה. קבוצות תמיכה יכולות להועיל. בקבוצות אלה נפגשים אנשים שחיים עם הסרטן ומשתפים במה שהם למדו על ההתמודדות עם המחלה ועם השפעות הטיפול.
אנשים החיים עם סרטן בוודאי דואגים למשפחות שלהם, לעבודה שלהם וכן להמשך פעילויות היומיום שלהם. קיימים גם חששות לגבי בדיקות, טיפולים, אשפוזים ותשלום חשבונות. רופאים, אחיות ואנשי צוות רפואי יוכלו לענות לשאלותיכם לגבי טיפולים ועבודה או פעילויות אחרות. פגישה עם עובדת סוציאלית או פסיכולוג תועיל לאלו שרוצים לדבר על רגשותיהם ודאגותיהם. לעיתים העובדת הסוציאלית תוכל להציע מקומות לעזרה בשיקום, תמיכה נפשית, עזרה כספית, הסעות או טיפול בית.

 
ההבטחה שבמחקר על הסרטן:
רופאים מכל העולם מריצים סוגים רבים של ניסויים קליניים. במחקרים אלו משתתפים אנשים מרצונם החופשי. המחקרים כוללים דרכים חדשות לטפל בסרטן הגרון. מחקרים אלו כבר הביאו להתקדמות בטיפול והחוקרים ממשיכים לחפש אחר גישות יעלות יותר.
לאנשים שמצטרפים למחקרים יש את ההזדמנות הראשונה להרוויח מטיפולים שנראו מבטיחים במחקר מקדים. אנשים אלו גם תורמים תרומה נכבדה למדע הרפואה כבכך שעוזרים לרופאים ללמוד עוד על המחלה. למרות שבמחקרים קליניים ישנו סיכון מסוים, הרופאים החוקרים מבצעים כל צעד בזהירות כדי להגן על החולים שלהם.
אנשים עם סרטן הגרון משתתפים במספר סוגים של מחקרים קליניים: הקרנות – שינוי בתדירות או מינון ההקרנות, בדיקה של תרופות להפחתת תופעות הלוואי, בחינה של תרופות כימותרפיות שונות לרוב בשילוב עם הקרנות, ופיתוח התרופות הביולוגיות (נוגדנים מונוקלונלים שתפקידם לעצור את גדילת הסרטן).
אם אתה מעוניין ללמוד על הצטרפות למחקר קליני שוחח על כך עם הרופא שלך.

למידע נוסף על סרטן הגרון (cancer of larynx) – מה שאתה צריך לדעת
אבחון וטיפול בבעיות שמיעה נרכשות ומולדות מתבצע במרפאת אף אוזן גרון ברמב"ם. להנחיות ופרטים מלאים על הטיפול נא לפנות למזכירות היחידה.
למידע נוסף על אבחון וטיפול בבעיות שמיעה נרכשות ומולדות
הטיפול ניתן ברמב"ם. להנחיות ופרטים מלאים על הטיפול נא לפנות למזכירות היחידה.
למידע נוסף על איבחון וטיפול בסחרחורות ובבעיות שיווי משקל שמקורן באוזניים
הטיפול ניתן ברמב"ם. להנחיות ופרטים מלאים על הטיפול נא לפנות למזכירות היחידה.
למידע נוסף על בדיקת אלקטרוניסטגמוגרפיה - ENG
גידולי ראש צוואר מאובחנים מדי שנה באנשים רבים בישראל. בחלק מהמקרים גידולים אלה שולחים שלוחות ומתפשטים לבלוטות הלימפה בצוואר. בלוטת לימפה הינן איברים קטנים ואובאליים והן חלק ממערכת הלימפה שתפקידה להגן על הגוף מפני זיהומים.  במידה ויש סיכון גדול שהגידול יתפשט לבלוטות או במידה ויש מעורבות של בלוטות הלימפה בצוואר, הטיפול הניתוחי לגידול הסרטני יכלול גם דיסקציה צווארית (Neck Dissection). ניתוח זה נועד לכריתה של בלוטות הלימפה מהצוואר ורקמות נוספות שעלולות להיות נגועות בגידול.  

הצוואר

בלוטות הלימפה בצוואר מחולקות אנטומית לאזורים שונים בצוואר, אזורים מוגדרים אלה נקראים רמות (neck levels). לכל רמה מוגדרים גבולות המוסכמים בכל העולם. גבולות אלה מוצגים בציור המצורף. התפשטות של גידול ממאיר לרמה זו או אחרת תלויה באזור בצוואר בו נמצא הגידול הראשוני. למשל, גידולי הפה מתפשטים במקום הראשון לרמות I, II  ו -  III, בגידולים של הלוע ההתפשטות היא לרמות II, III  ו - IV. ובלוטות הלימפה של רמה V  מעורבות יותר בגידולי בלוטת התריס וגידולים מפושטים של חלל הפה, לוע האף (נאזופרינקס) או של הגרון.
האיברים בצוואר שלעיתים יש מקום לכרות אותם בדיסקציה הצווארית, עקב סיכון למעורבות שלהם בגידול הם:
  • השריר מסובב הצוואר (SternoClaidoMastoid, SCM), לאחר הניתוח עדיין תוכל להזיז את הצוואר.
  • העצב שעוזר לך להרים את הזרוע יותר גבוה מהכתף (Accessory nerve). בניתוח ייעשה נסיון לשמור על עצב זה. במידה ויהיה צורך בכריתתו, תהיה הגבלה בתנועת הזרוע.
  • הוריד הג'וגולרי (Jugular Vein), וריד גדול שמנקז דם מהמח והחלק השטחי של הפנים והצוואר אל הלב. לרוב הוצאת וריד זה לא תגרום לבעיות לאחר הניתוח. זרימת הדם תעשה על ידי ורידים אחרים.
  • בלוטת רוק תת לסתית, הוצאתה לא תגרום לבעיה בתפקוד בלוטות הרוק מאחר וישנן בלוטות רוק רבות נוספות.

סוגים של דיסקציה צווארית

ישנם סוגים שונים של דיסקציה צווארית. תכנון דיסקציה צווארית הוא בהתאם למיקום הגידול ובהתאם למעורבות מבנים אחרים בצוואר. הערכת הצוואר ומעורבות בלוטות הלימפה נעשית ע"י בדיקה גופנית ובדיקות דימות כגון טומוגרפיה ממוחשבת (CT).

השהיה בבית החולים

אתה תקבל הסבר על הניתוח ומשך ממוצע של האשפוז על מהרופא והצוות הסיעודי. בנוסף תקבל הסבר על שיטת הטיפול בפצע הניתוח. הביקורת הראשונה לאחר הניתוח תהיה כשבוע לאחר השחרור מבי"ח.

דו"ח פתולוגי סופי

בלוטות הלימפה יבדקו במעבדה, בד"כ התשובה תהיה לאחר כ 5-7 ימים. הרופא יסביר לך את ממצאי הדו"ח במהלך הביקורת הראשונה שלך לאחר הניתוח.

לאחר דיסקציה צווארית

הפצע הניתוחי יהיה סגור על ידי סיכות או תפרים. במהלך הניתוח יושאר נקז בצוואר (ראה בתמונה). נקז זה יעזור למנוע הצטברות של נוזל באזור המנותח. הנקז אינו כואב וצריך להיות מרוקן מספר פעמים ביום. כאשר בנקז ההפרשה תרד ל 15 מ"ל ליום, הוא יוצא.
הסיכות או התפרים יוסרו 7 ימים לאחר הניתוח.

תרגילים לשיפור התנועה

תקבל הדרכה לגבי תרגילים שאתה צריך לבצע לאחר הוצאת הסיכות או התפרים. תרגילים אלה יעזרו לך לשפר את תנועת הזרוע והכתף אם נפגעו. חשוב מאד לבצע את התרגילים הללו מדי יום. דבר שיכול לשפר את התנועה של האברים שנפגעו בצורה משמעותית.

טיפול בפצע הניתוחי

חשוב מאד לשמור על פצע הניתוח נקי, ובמידה והומלץ לך על ידי הרופא מרח משחה אנטיביוטית על פצע הניתוח.

חשוב מאד לשמור על פצע הניתוח נקי ובמידה והומלץ לך על ידי הרופא, מרח משחה אנטיביוטית על פצע הניתוח.

למידע נוסף על בתירה (דיסקציה) צווארית, Neck Dissection
שינויים עונתיים עלולים לגרום ליובש בחולים שעברו הקרנות לאיזור הפה והלוע או לאיזור האף והסינוסים, או עברו כריתת גרון (laryngectomy). מערכות חימום, אשר מייבשות אף הן את ריריות הפה, הגרון והאף, מחמירות את בעיית היובש. היובש יכול להביא ליצירת גלדים ודימומים.

 
על מנת להפחית ככל האפשר את אי הנוחות אנו ממליצים לך לבצע את הפעולות הבאות:
 
  • קנה מכשיר אדים קרים לחדרים שבהם אתה מבלה את רוב זמנך. שים מכשיר אדים אחד ליד מיטתך כדי שתנשום אוויר עם לחות בעת שאתה ישן. מלא אחר הוראות היצרן לניקוי ותחזוקה של המכשירים.
  • העלה את צריכת הנוזלים שלך ל-8 כוסות ביום. זאת בנוסף לקפה תה וקולה. משקאות עם קפאין הינם משתנים ובכך מסירים לחות מהגוף. המעט בשתיה של קפה תה וקולה. אם אתה מוזן באמצעות גסטרוסטום, הוסף 480 מ"ל מים מחולק לספר מנות כתוסת למי השטיפה.
  • אם יש לך יובש באף: השתמש בתרסיס של מי מלח (סליין) לאף כל שצריך, השתמש בקרם על בסיס מים לריריות האף.
  • אם אתה לאחר כריתת גרון שלמה: שים גאזה לחה מעל הסטומה כאשר אתה לא בחדר עם מכשיר אדים. הגאזה תתחמן תסנן ותלחלח את האוייר הנשאף. החלף את הגאזה לעיתים תכופות מספיק כך שנותרת לחות.
    אם המלצות אלה אינן משפרות את הסימפטומים, התקשר לרופא או לאחות.

 

למידע נוסף על הוספת לחות לאוויר למניעת קשיי נשימה
הטיפול ניתן ברמב"ם. להנחיות ופרטים מלאים על הטיפול נא לפנות למזכירות היחידה.
למידע נוסף על הפנייה למכשירי שמיעה

טריזמוס הוא אי היכולת לפתיחה מלאה של הפה. בעבר תופעה זו היתה ידועה כ"נעילת לסתות", ונבעה ממחלת הטטנוס.
בריכוז מידע זה אנו נתמקד בטריזמוס שמקורו בגידול סרטני או בעקבות טיפול כנגד גידול סרטני.


 מה גורם לטריזמוס?
טריזמוס קושי בפתיחת הפה,  יכול להגרם כאשר הגידול מערב את השרירים האחראים על לעיסה. כמו-כן כתוצאה מטיפולים כנגד מחלת הסרטן, עלולות להופיע צלקות בשרירים סביב מפרק הלסת, אשר במצב תקין אחראים על פתיחת הפה (ראה איור). צלקות אלו יכולות למנוע פתיחה מלאה של הפה וכך יכולות להפריע באכילה, להפריע להקפדה על היגיינת הפה, ולדיבור.


 שרירי הלעיסה כוללים:

  •  שריר הטמפורליס ושריר המסטר נמצאים באספקט החיצוני של המנדיבולה (לסת תחתונה)
  • שריר הפטריגואיד הלאטרלי ושריר הפטריגואיד  המדיאלי נמצאים באספקט הפנימי.

 כיצד תדע אם יש לך טריזמוס?
מדוד את פתיחת הפה מקצה השיניים החותכות העליונות עד קצה השיניים החותכות התחתונות, כאשר הפה פתוח לרווחה. הפתיחה הנורמלית היא בטווח 25-50 מ"מ. ניתן גם למדוד זאת ע"י הכנסת 3 אצבעות לפה - מהאצבע המורה עד האצבע הרביעית, הן אמורות להיכנס לפה ללא קושי.


 מהלך התפתחות הטריזמוס:
טריזמוס יכול להתפתח באיטיות לאחר הטיפול במחלת הסרטן. הסיבה האופיינית היא תופעת לוואי לאחר ניתוח או טיפול הקרנתי. טריזמוס עלול להופיע עד כ- 12-18 חודשים לאחר הטיפול. ברגע שמופיע הטריזמוס הוא בד"כ איננו חולף. בכדי למנוע את התופעה או את התדרדרותה, מומלץ אימון קבוע.

--------------------------------------------------------------------------------
מה ניתן לעשות בכדי למזער או לשפר את הטריזמוס?
להתחיל באימון ברגע הראשון שניתן. המטרה היא למנוע את התדרדרות הטריזמוס. עליך לחזור על התרגיל 20-25 פעמים ביום. למשך כשתי דקות בכל פעם. אנו ממליצים על התרגיל הפשוטים הבאים:

  • מקלות לוחצי לשון (להבי לשון ): קח מספר מקלות עץ לבדיקת גרון וצור מהם ערימה מסודרת, בעדינות הכנס אותם בין השיניים העליונות לחתונות מלפנים. חומרת הטריזמוס שלך תקבע את מספר מקלות הלשון שבהם תצטרך להשתמש, בד"כ יש צורך ב-7-8 מקלות לוחצי לשון מהודקים ע"י גומיה. עם ההתקדמות באימונים תוכל להכניס מספר הולך ועולה של מקלות. הדבר מאפשר מתיחה עדינה ללא תחושת אי נוחות. מטרתך היא הרחבת פתיחת הפה ב-1 מ"מ בכל שבוע. האחות תתרגל זאת עמך בתחילה.
  • אצבעות : הכנס אגודל אל תוך פיך ותפוס את השיניים החותכות העליונות, במקביל הכנס את האצבע המורה של ידך השניה אל פיך והרחב את פיך ככל שתוכל, החזק תנוחה זו במשך כשתי דקות.
  • טכניקת הפיהוק : שיטה יעילה נוספת, היא פיהוק מאולץ עד כמה שתוכל למשך שתי דקות.
  • לסיכום הטיפולים:  ניתן להשתמש בכל אחת משיטות התרגול. חשוב לחזור על התרגיל שבחרת בכל יום. במידה ומופיעים כאבים, ניתן להשתמש במשככי כאבים: אקמול, אדוויל ואופטלגין במשך היום.
למידע נוסף על טריזמוס
תהליך גידולי באזור הראש צוואר יכול לערב גם את המפרק של הלסת. במידה וזה קורה, יהיה צורך בהוצאת החלק המעורב בגידול. פעולה זו נקראת מנדיבולקטומיה (Mandibulectomy). לאחר הפעולה מבוצע שחזור של הלסת עם מתלה מהפיבולה, קטע מהעצם הדקה מבין שתי עצמות השוק . בנוסף, ביחד עם העצם מועברים רקמה רכה וכלי דם לאזור הכריתה.
הניתוח יגרום לנפיחות בפנים שתרד באופן הדרגתי עד ההחלמה. בהמשך תוכל לחזור לאכול, לשתות וללעוס באופן הדרגתי. משך התקופה של ההחלמה שונה מאדם אחד לאחר ותלוי בגודל וחומרת הניתוח.
 

טרום ניתוח

בפגישת ההכנה לניתוח תיבדק ע"י הרופאים המנתחים ועם המרדים, ותיפגש עם אנשי הצוות הרפואי כפי שיידרש להכנתך לניתוח.
הניתוח מבוצע בשיתוף פעולה בין שני רופאים, רופא אא"ג וניתוחי ראש צוואר שיהיה אחראי להוצאת הגידול וכירורג פלסטי שיבצע את השחזור של הלסת. בנוסף תיפגש עם רופא השיניים לצורך הערכת מצב השיניים לפני הניתוח ולצורך הכנת מודל ללסת החדשה שלך.

בנוסף, ייתכן ותידרשנה בדיקות נוספות:
  • בדיקת רופא פנימאי להערכת מחלות רפואיות אחרות שלך. יעוץ זה הינו חשוב טרם הניתוח.
  • הערכה נשימתית.
  • הערכת קרדיולוג.
  • תמונות פנים.
  • בדיקות הדמיה כולל צילומי רנטגן ו - CT SCAN.
  • בדיקה לזרימת הדם ברגל התורמת.
השלמת ההכנה לניתוח כוללת בדיקות מעבדה, צילום חזה ותרשים א.ק.ג בנוסף לבדיקת מרדים.
 

הניתוח

הניתוח יבוצע על ידי שני צוותים, הצוות הראשון הוא צוות אא"ג וניתוחי ראש צוואר אשר יכרות את הגידול. משך הניתוח הינו 5 שעות. באותו זמן צוות של כירורגיה פלסטית יקח רקמה רכה, עצם וכלי דם מהרגל שישמשו לשחזור הלסת. לאחר שכריתת הגידול מסתיימת מתחילים בתהליך של השחזור.
תהליך השחזור נמשך בד"כ כ 5 שעות, העצם שנלקחה מהרגל תעוצב לצורה שדומה מאוד לחלק שהוצא מהלסת. בהמשך, תחת מיקרוסקופ, העורקים והורידים שנלקחו מהרגל יחוברו לורידים ולעורקים של האזור המנותח. החלק החדש של הלסת יקובע בעזרת פלטות וברגים ולאחר מכן יכוסה ברקמה רכה.
הניתוח יכול לגרום לנפיחות בפה ולקושי בנשימה. לפיכך בזמן הניתוח יבוצע פיום קנה (יצירת חור מקנה הנשימה אל הצוואר) ותוכנס קנולה לשמירת הפתח פתוח. פעולה זו תאפשר מעבר אויר ונשימה.
 

לאחר הניתוח

תתעורר ביחידה להתעוררות לאחר הניתוח, לא תוכל לפתוח את הפה ולא תוכל לדבר בגלל הטראכאוטומיה. תוכל לענות בכן ולא לשאלות ותוכל גם לכתוב אם אתה צריך לשאול או לבקש משהו. אתה תישאר ביחידה לטיפול נמרץ בלילה הראשון על מנת שיהיה מעקב צמוד למתלה למשך 12 שעות.
לאחר הניתוח תהיה מחובר לצנרת, נקזים, קטטר שתן ומכשירים רפואיים אחרים:
  • אינהלציות אדים לקנולה שיעביר אויר לח לריאות
  • עירוי שדרכו תקבל:
        - נוזלים.
        - אנטיביוטיקה.
        - משככי כאבים.
        - טיפול אנטיקואגולנטי (נןגדי קרישה).
  • קטטר שתן (יוצא לאחר 2-3 ימים).
  • נקזים בצוואר וברגל (הנקזים יוצאו לאחר שההפרשה דרכם תפחת משמעותית).
  • זונדה להזנה דרך האף ולצורך מתן תרופות.
  • חבישה ברגל התורמת.
  • לעיתים - גרבי לחץ לרגליים על שעוזרים בשיפור זרימת הדם ברגליים.

בשבוע הראשון לאחר הניתוח, הרופאים והאחיות יבדקו את אספקת הדם באזור המושתל בעזרת מכשיר שקוראים לו דופלר. מכשיר זה הינו רועש אך לא כואב. בנוסף הצוות יבדוק את הצבע והטמפרטורה של האזור המושתל. המעקב הזה הינו מעקב חשוב מאוד.
התפרים מהפנים יוסרו כשבוע לאחר הניתוח, בצוואר התפרים יישארו בין 7 ל - 10 ימים. במידה ועברת טיפול הקרנתי לפני הניתוח התפרים יושארו למשך 14 ימים.
בהתחלה האחות והצוות הסיעודי יעזרו לך לטפל בנקזים ובטיפול בטראכאוטומיה, בהמשך, כשתרגיש יותר טוב ילמדו אותך לטפל בעצמך.


פיום קנה

לאחר הניתוח את הפרשות מהריאות יהיה צורך לשאוב בעזרת מכשיר סקשן. בימים הראשונים לאחר הניתוח האחות תבצע שאיבה של ההפרשות מספר פעמים ביום ובהמשך תלמד אותך לעשות זאת בעצמך. בהמשך במידה והנפיחות תרד ותוכל לנשום באופן רגיל, הקנולה תוצא. במידה ואתה הולך הביתה עם הקנולה, יש צורך לארגן מכשיר סקשן בבית.
 

זונדה להזנה דרך האף

האחות תעזור במתן תרופות ותזונה דרך הזונדה, בהמשך תלמד גם אותך. במידה ותוכל לאכול דרך הפה, לא יהיה צורך בזונדה והיא תוצא. במידה ותלך לביתך עם הזונדה, דיאטנית תתן לך הדרכה לגבי השימוש בזונדה.
 

טיפול ברגל

אתה תישאר במיטה למשך 48 - 24 שעות, דבר שיעזור להחלמה של הרגל. תהיה עם גרבי לחץ. לאחר כיומיים תוכל לשבת בכיסא עם רגליים מורמות. חשוב מאוד לשמור על רגליים מורמות בימים הראשונים. בהתחלה תצטרך להיעזר בהליכון, בהמשך תוכל ללכת לבד.
במידה ועברת השתלת עור ברגל, החבישה ברגל תוחלף רק 5 ימים לאחר הניתוח. הליכה ב - 3 השבועות הראשונים לאחר הניתוח תוכל לגרום להחמרה בנפיחות. תוכל לשבת בכיסא עם רגליים מורמות במשך 3 שבועות אחרי הניתוח, ואז תוכל להתחיל ללכת, בעזרת הליכון בהתחלה ובהמשך ללא עזרה.
 

שטיפת פה

מיד לאחר הוצאת הקיבוע מהפה, תתחיל לבצע שטיפות פה עם מי מלח על מנת לשמור על פה נקי ועל מנת להוציא את ההפרשה מהפה. שטיפת הפה צריכה להתבצע 3-4 פעמים ביום ובעיקר לאחר אוכל או שתיה. מומלץ להמשיך בשטיפת פה גם לאחר השחרור.
 

טריסמוס

הטריסמוס הינו חוסר יכולת לפתוח את הפה. טריזמוס יכול להיות לאחר ניתוח או לאחר טיפול קרינתי. הגבלה זו נובעת מהשינויים ברקמות הרכות ובשרירים מסביב למפרק הלסת. יהיה צורך בתרגילים לפתיחת הפה על מנת להימנע מהופעת טריסמוס.
 

דיאטה

אתה תקבל הדרכה לגבי האוכל מהדיאטנית.
מעקב לאחר הניתוח
אתה תקבל הזמנות לביקורת אצל כירורג אא"ג ניתוחי ראש צוואר וכירורג פלסטי. יש להקפיד להגיע למעקב מסודר.
המלצות מיוחדות
  • להימנע מחשיפה לשמש.
  • להימנע ממגע עם דברים חמים.
  • להימנע מרחצה במים חמים, ג'קוזי, סאונה עד שכל התפרים יוצאו.
  • לא להתגלח באזורים של התפרים.
  • לפני חזרה לפעילות ספורטיבית יש להתייעץ עם הרופא המטפל.


שינויי מצב רוח

התמודדות עם אבחנה וטיפול בגידולים ממאירים כוללת בתוכה שינויים קשים ברגשות. אנשים המנותחים בפנים או בצוואר חווים שינוי במראה של הפנים, דבר המקשה עוד יותר על ההתמודדות. תהליך זה קשה לך ומשפחתך. חולים שעברו ניתוחים דומים מתארים תנודות קשות במצב הרוח לאחר הניתוח. ייתכן ושיחה עם הרופא, האחות, עם בני משפחה וחברים על רגשותיך תועיל לך. תוכל גם לבקר אצל פסיכיאטר ו/או פסיכולוג. בנוסף, ישנה אפשרות לדבר עם חולים שעברו את הניתוח ולשמוע מהם על התהליך שהם עברו והמקום בו הם נמצאים זמן מה לאחר הטיפול.
למידע נוסף על כריתה של הלסת: שחזור מידי עם מתלה מהפיבולה

אנטומיה

חלל הפה כולל שפתיים, לחיים (רירית בוקאלית), שיניים, 2/3 קדמיים של הלשון, החך הקשה, ריצפת הפה והחניכיים התחתונות. גידול בפה בשלבים מוקדמים יכול להופיע בכל אזור מהאזורים שתוארו לעיל. גידולים מתקדמים של חלל הפה מערבים אזורים מרובים וגם את הרקמות הרכות הסמוכות, השרירים והעצמות. בגידולים יותר מתקדמים תתכן גם מעורבות של בלוטות לימפה בצוואר.
 

תסמינים

המחלה מתבטאת באחד או יותר מהסימפטומים הבאים:
  • פצע בשפתיים או בפה שלא מתרפא.
  • גוש בשפה, בפה או בצוואר.
  • נגע לבן או אדום בחניכיים, לשון או לחיים.
  • דימום לא שיגרתי או ממושך, כאב או נימול בפנים.
  • כאבי גרון שלא חולפים או הרגשת גוף זר בגרון.
  • קושי או כאבים בלעיסה או בבליעה.
  • נפיחות שגורמת לקושי ואי נוחות בסגירת הפה.
  • שינוי בקול.
  • כאבים באוזניים.
  • הגבלה בפתיחת הפה (טריסמוס).

אבחנה

האבחנה הסופית של גידול  בפה נעשית באמצעות בדיקה של פיסה מהגידול במיקרוסקופ, לפעולה בה לוקחים חתיכה או את כל הגידול לשם אבחנה קוראים לקיחת ביופסיה. הביופסיה נשלחת לפתולוג לבדיקה תחת מיקרוסקופ. תשובה פתולוגית תתקבל אחרי 5 ימים או יותר. רוב הגידולים בחלל הפה הינם מסוג קשקשי ((Squamous Cell Carcinoma . יתכן והרופא יבקש ממך לבצע בדיקות נוספות לבירור הגידול, כגון טומוגרפיה ממוחשבת (CT), MRI, או PET-CT. בדיקות אלו מיועדות להערכת מימדי הגידול ההתפשטות שלו לבלוטות לימפה בצוואר ולאזורים אחרים בגוף. גידולים שהינם עמוקים ורחבים נוטים יותר להתפשט לבלוטות הלימפה בצוואר ולאזורים אחרים בגוף.
 

טיפול ניתוחי

ברוב גידולי חלל הפה הטיפול המתאים הוא ניתוח. הגישה הניתוחית מיועדת להסיר את הגידול ולשחזר את הרקמות הרכות, השרירים והעצם במידה ויהיה צורך. אם יש צורך בשחזור, הניתוח יבוצע ע"י מנתח אא"ג וראש צוואר בשיתוף פעולה עם הפלסטיקאים. לפני הניתוח תופנה גם לבדיקת רופא שיניים ושיקום הפה לבדיקת השיניים ולהכנה של פרוטזה (תותבת) במידת הצורך.
בניתוח -  הסרת הגידול ע"י מנתח ראש צוואר, בחלק מהגידולים תבוצע גם כריתת חלק מהלסת או מפרק הלסת. במידה והגידול שבחלל הפה נמצא קרוב או מערב  מינימלית את עצם הלסת, מסירים גם את החלק הפנימי של העצם. לפעולה זו קוראים מנדיבולקטומיה שולית. במידה והגידול חודר יותר לעצם, מבוצעת כריתה חלקית של הלסת.
במקרים בהם לאחר כריתת הגידול נותר חסר של רקמה (רקמה רכה, שריר ועצם), הכירורג הפלסטי ביחד עם מנתחי ראש צוואר לוקחים רקמה (רקמה רכה, שריר, עצם, עורקים וורידים) מאזור אחר בגוף ומשתילים אותה באזור החסר. לרקמה המושתלת קוראים מתלה חופשי (FREE FLAP) .
אם יש מעורבות של בלוטות הלימפה תבוצע גם דיסקציה צווארית. בפעולה זו עם הגידול נכרתות בלוטות לימפה צוואריות ונשלחות לפתולוג לבדיקה. בד"כ לוקח בין שבוע ל - 10 ימים עד קבלת תשובות סופיות.
הניתוח עלול לגרום לנפיחות בגרון. לפיכך, במהלך הניתוח ייתכן ויבוצע פיום קנה (Tracheotomy) זמני. הטרכאוטומיה מאפשרת מעבר אויר טוב ומונעת חסימה נשימתית. פיום הקנה מבוצע דרך חתך בצוואר עד כניסה לקנה הנשימה. דרך הפתח מהעור לקנולה מוכנס צינור מאונקל המכונה קנולה של טרכאוטומיה.
במהלך הניתוח תוכנס מהאף עד לקיבה צינורית שדרכה יינתנו אוכל ותרופות אחרי הניתוח, צינורית זו נקראת זונדה.
במידה ותבוצע דיסקציה צווארית, יהיו נקזים בצוואר למניעת הצטברות הפרשות באזור הניתוח. הנקזים יוצאו במהלך האשפוז כאשר ההפרשה תפחת משמעותית. פיום הקנה והזונדה להזנה יוצאו קרוב לוודאי לפני שחרורך.
 

לאחר הניתוח

כאשר תתעורר מהניתוח לא תוכל לדבר עקב הקנולה. תוכל לתקשר בכתיבה (על פנקס או על לוח מחיק) או בתנועות ראש (כן ולא). בעירוי תוך ורידי תטופל בתרופות לפי הצורך. דרך הזונדה תקבל תזונה, תרופות קבועות וטיפולים אחרים. בזמן שכיבה במיטה תהיה עם גרבי לחץ על מנת לשמור על זרימת הדם ברגליים ומניעת היווצרות קרישי דם. לאחר שתוכל לקום מהמיטה ולהתהלך לא יהיה צורך בגרבי הלחץ. אם יהיו כאבים אחרי הניתוח תטופל במשככי כאבים. בהתחלה תקבל משככי כאבים בעירוי ובהמשך תוכל לקבל את הטיפול דרך הזונדה. עם התקדמות ההחלמה יפחת הצורך בטיפול תרופתי לשיכוך הכאבים. במידה ולא בוצע שחזור שהצריך מתלה רחב תוכל לקום מהמיטה ולהתחיל ללכת יום לאחר הניתוח ובאופן הדרגתי תחזור לתפקודך הרגיל. האחות תטפל בטראכאוטומיה על ידי ביצוע סקשן להוצאת ההפרשות. פעולה זו יכולה להיות לא נעימה אך היא משפרת את הנשימה וגם מורידה את הסיכון לדלקת ראות. הטראכאוטומיה תוצא לאחר שהנפיחות בדרכי האוויר תפחת ולאחר שתוכל לנשום באופן רגיל בלעדיה.
האחות תסביר לך איך לשמור על ההיגיינה של הפה על ידי שטיפות ותעזור לך בשיכוך הכאבים. אתה צריך להמשיך בשטיפת הפה ושמירה על היגיינת הפה גם לאחר השחרור, בעיקר אחרי האוכל.
רוב החולים מאושפזים בבית החולים 10-14 ימים. חזרה לשגרה שונה מאדם לאדם ותלויה בגודל ובמורכבות של הניתוח שעברת. רוב האנשים יכולים להסתדר בבית ללא צורך בעזרה, האחות תעריך את מצבך ויכולתך להסתדר לפני שחרורך. במידה ויש צורך בעזרה, תוגש בקשה לקבלת עזרת אחות בבית.
 

ביקורת לאחר הניתוח

הביקורת לאחר הניתוח צריכה להיות שבוע לאחר השחרור מבי"ח. במידה והיה מעורב גם כירורג פלסטי יש לקבוע תור גם אליו. כדאי לך לכתוב את השאלות שלך לפני הביקורת עם הרופאים. בהתאם למצב הפצעים הניתוחיים ייתכן ויוסרו חלק או כל התפרים במהלך הביקורת הראשונה.
אם התשובה הפתולוגית כבר נתקבלה, החולה יקבל את התשובה ויוחלט אם יש צורך בטיפול נוסף ואיזה טיפול. בגידולים מתקדמים של חלל הפה בד"כ יש צורך בהקרנות לאחר הניתוח.
לאחר טיפול בגידול ממאיר, חשוב מאוד להישאר במעקב מסודר על מנת לאתר בזמן חזרה של גידול או גידולים חדשים. במשך הזמן תכיפות הביקורות תקטן.

החלמה

אבחנה של סרטן מטבע הדברים מאוד מלחיצה. לכל אדם תגובה שונה. לך למשפחתך יהיו עליות וירידות במצב הרוח. כדאי לשאוב עידוד מהשיפורים הקטנים שרואים עם חלוף הימים והשבועות. עם הזמן הנפיחות תיעלם, הפנים יראו יותר טבעיות והצלקות יהיו פחות בולטות. בהמשך גם הדיבור והיכולת לאכול ישתפרו. דיאטנית יכולה להיות לעזר בבחירת האוכל שיתאים למצבך. בנוסף, עם התקדמות ההחלמה תמצא בתוכך מרץ לבצע פעולות ולשמוח. כמו שהרגע של אבחנת הסרטן אינו קל, כך גם ההחלמה הינה קשה מאתגרת. תוכל להיעזר ברופא המשפחה שלך.
במהלך המחלה וההחלמה החולה עלול לסבול מדיכאון, חשוב מאוד לזהות את הסימנים:
  • החולה עצוב במשך תקופה ארוכה.
  • חוסר יכול להתרכז.
  • שינויים במצב הרוח.
  • הפרעה בתאבון.
  • הפרעות שינה.
במידה ואתה שם לב שישנו אחד או יותר מהסימנים האלה שממשיכים יותר משבועיים, יש לפנות לרופא המטפל.
טיפול בגורמי הסיכון לממאירות בחלל הפה: גורמי הסיכון הינם עישון  ושתית אלכוהול. במידה ואחד מאלה מהווה חלק מצורת החיים שלך, יש להפסיקו מיידית על מנת להפחית את הסיכון של חזרה או הופעת ממאירות חדשה בחלל הפה. ניתן להפנות אותך לתוכניות לגמילה מעישון ו/או מאלכוהול.

למידע נוסף על ממאירות מתקדמת של חלל הפה

רקע:

השקדים (Tonsils) הינם זוג בלוטות דמויי שקד, הנמצאים בחלק האחורי של חלל הפה ומכאן שמם. השקד השלישי (Adenoids) נמצא גבוה יותר מאחורי חלל האף.
הצורך בניתוח בניתוח להסרת שקדים נישקל כאשר קיימות דלקות שקדים חוזרות או כאשר השקד השלישי מוגדל, חוסם את דרכי הנשימה העליונות וגורם להפסקות נשימה בשינה. לעיתים, מופיעים שני המקרים גם יחד.
ניתוח השקדים מתבצע בהרדמה כללית ומיועד להסיר את רקמת השקדים. הניתוח מתבצע מחלל הפה, ללא חתכים על פני העור.
את השקדים ניתן לנתח בנפרד או תוך כריתת השקד השלישי. ההחלטה היא על פי הנסיבות, בהמלצת הרופא המטפל.
לאחר הניתוח יורד מספר זיהומי הגרון בצורה משמעותית.

 

לפני הניתוח

יש להיות בצום (כולל שתיה) החל מחצות, בלילה שלפני הניתוח.
כשבועיים לפני הניתוח תוזמנו למרפאת אף אוזן וגרון לבדיקת רופא, בדיקת מרדים וביצוע קבלה רפואית. לאחר מכן, תופנו למחלקת אף אוזן וגרון, שם תכירו את הצוות, תקבלו הדרכה לפני הניתוח ותבוצע קבלה סיעודית.
בבוקר הניתוח תקבלו מהאחות תרופת הרגעה, בהתאם להמלצת המרדים.

 

הניתוח


משך הניתוח, כולל ההרדמה, הוא כשעה. ההרדמה בניתוח מסוג זה היא
הרדמה כללית. במהלך הניתוח תבוצע הפרדת השקדים מהרקמה שסביבם, כריתתם ועצירת הדימום.
לאחר הניתוח תועברו לחדר ההתעוררות, שם תהיו בהשגחה צמודה ומעקב אחר מצב ההכרה, הנשימה ומתן חמצן, כולל מעקב אחר לחץ הדם, דופק וחום.
טיפול תרופתי, הכולל טיפול בכאב, יינתן לכם לפי הצורך.
לאחר כשעתיים, תועברו למחלקה להמשך טיפול והשגחה.

 

לאחר הניתוח


בשל היותכם בצום, תקבלו עירוי דרך הווריד.
כשעתיים לאחר הגעתכם למחלקה יותר לכם לשתות, רצוי מים קרים ותוזמן עבורכם גלידה. יום לאחר הניתוח יותר לכם לאכול אוכל פושר ורך.
חוסר תנועתיות עלול לגרום לאוורור לקוי של דרכי הנשימה, הפחתה בזרימת הדם לרקמות הגוף ודלדול שרירים. לכן, מומלץ להתחיל בניידות כבר ביום הראשון לאחר הניתוח.
כשבוע עד שבועיים לאחר מועד הניתוח, תוזמנו לביקורת במרפאת חוץ של הקריה הרפואית רמב"ם. לביקורת זו, אין צורך בהתחייבות.
 
אישור על חופשת מחלה, מיום אשפוזכם ועד ליום הביקורת במרפאה, יינתן לכם על ידי הרופא המטפל.
רצוי להימנע ממאמץ מיותר לאחר ניתוח לכריתת שקדים.
יש להמשיך ולאוכל מזון רך ופושר עד הביקורת במרפאה, שם תקבלו הנחיות להמשך.

למידע נוסף על ניתוח כריתת שקדים Tonsilectomy
מידע זה נועד לסייע לך להבין את האבחנה ואת הטיפול בסרטן חלל האף וגידול בסינוסים הפארה-נזאליים. הרופא המטפל יעבור עימך על אינפורמציה זו בפירוט בהקשר של האבחנה שלך והטיפול המתאים עבורך.
 

חלל האף, הסינוסים הפארה-נזאליים ובסיס הגלגלת הקדמי

חלל האף הינו חלל ריק מאחורי האף. הסינוסים הפארה-נזאליים הינם חללים חלולים המכילים אוויר בעצמות סביב חלל האף (החלל הנזאלי). האף והסינוסים מכוסים בשכבה של תאי רירית (מוקוזה) אשר מלחלחים ומחממים את האוויר שאנו שואפים.
ישנם ארבעה סינוסים עיקריים (ראה איור):
  1. הסינוסים הפרונטאליים, ממוקמים מעל הגבות, ליד מרכז המצח.
  2. הסינוסים האתמואידאליים, משני צידי גשר האף.
  3. הסינוס הספנואידאלי, עמוק בחלל האף, מאחורי הסינוסים האתמואידאליים.
  4. הסינוסים המקסילריים, מתחת לעיניים וליד עצמות הלחיים.
    בסיס הגלגלת הקדמי נמצא אחורית לסינוס הפרונטלי ומעל לסינוסים האתמואידלים והספנואידלים.

גידולים ממאירים של חלל האף והסינוסים הפארה-נזאליים אינם שכיחים. מביניהם, הגידולים הנפוצים באזור יכולים להיות שפירים (אדנומה, פפילומה, מנינגיומה, קריניופרינגיומה ואוסטאומה) או ממאירים (קרצינומה, סרקומה, נוירובלסטומה וכורדומה). הסרטן הפארה-נזאלי השכיח ביותר הוא סרטן של של הסינוס המקסילרי. סרטן של חלל האף וסרטן של הסינוס האתמואידאלי הינם שכיחים פחות, וסרטן של הסינוסים הפרונטלי והספנואידלי הינו נדיר. סרטן של סינוס פארה-נזאלי באשר הוא יכול להיות מוגבל לסינוס בו החל או שיכול לגדול ולערב סינוסים אחרים או אף להרוס את המבנים הגרמיים של הפנים, ארובת העין או הלחי. הוא יכול גם להתפשט לקשריות הלימפה (גופיפים קטנים אובאליים אשר מקיפים תאים של מערכת החיסון) באזור הראש והצוואר.
 

סימפטומים

יכולים להופיע אחד או יותר מהסימפטומים הבאים:
  • סינוסים חסומים אשר אינם נפתחים, 
  • סינוסיטיס (זיהום של חלל הסינוס), 
  • דימומים מהאף, 
  • גוש או פצע שאינו נרפא, כאבי ראש תכופים, 
  • כאב באזור הסינוס או השיניים העליונות, 
  • בלט עין או בעיות אחרות בעין

סרטן של הסינוסים אינו מאובחן בהכרח עם הימצאות סימפטומים אלה בלבד. התהליך הדרוש לאבחנה מתואר בפסקה הבאה.
 

אבחנה

הרופא שלך ישלים את העבר הרפואי שלך ויבקש ממך לתאר את הסימפטומים שלך. הרופא יבדוק את הראש ואת הצוואר שלך, ויבדוק את האף ואת לוע האף באמצעות אנדוסקופ. האנדוסקופ הוא צינור דק וגמיש שעוברים בו סיבים אופטיים (לכן הוא גם מכונה סיב אופטי) והוא מחובר למקור אור. באמצעות האנדוסקופ הרופא רואה את האיברים שבקצה הצינורית. לשם האבחנה ייתכן ויידרשו גם בדיקות הדמיה כגון CT, MRI ו-PET-CT.
אם בדיקת הרופא ובדיקות ההדמיה מעלות חשד לסרטן, יש צורך לקחת ביופסיה לשם האבחנה. הביופסיה הינה פיסת קרמה מהגידול אשר שולחים לפתולוג על מנת לבחון אותה תחת מיקרוסקופ. הפתולוג יבדוק האם יש תאים ממאירים ברקמה שנדגמה. המנתח ישתמש בתוצאות בדיקתך הגופנית, בדיקות ההדמיה והביופסיה על מנת לקבוע את שלב המחלה (Stage).
 

דירוג שלב המחלה (staging)

דירוג שלב המחלה מתאר את מידת התפשטות הסרטן והאם הוא מערב מבנים אחרים בגוף. השלב גם נותן אינדיקציה לגבי כיצד המחלה עתידה להתקדם. לא קיימת מערכת דירוג שלב המחלה עבור הסרטנים הנדירים של הסינוסים הפרונטלי והספנואידאלי. סרטנים של הסינוסים המקסילרי והאתמואידאלי מדורגים תוך שימוש במערכת ה-TNM. T מתאר את גודל הגידול ואת היחס שלו למבנים אחרים ולעצמות בחלל האף. N מתאר מעורבות קשריות לימפה.  M מתאר פיזור גרורתי לאיברים מרוחקים.

טיפול

הרופא שלך יקבע את הטיפול המתאים ביותר עבורך בהתחשב בשלב הסרטן, מיקומו המדויק, ומצבך הבריאותי הכללי. אם הגידול הינו נתיח, הטיפול הוא בדרך כלל ניתוחי או שילוב של ניתוח וטיפול קרינתי. אפילו לאחר השלמת התהליך האבחנתי, ההיקף המלא של המחלה עשוי להיות בלתי ברור לחלוטין עד אשר הגידול נחשף במהלך הניתוח.
אם ניתוח אינו אפשרי, ניתן להשתמש בכימותרפיה, בטיפול קרינתי או בשניהם. צוות המומחים שמעורבים בטיפולך עשוי לכלול כירורגים, אונקולוגים, אונקולוגים מומחי טיפול קרינתי, רופאי שיניים שמתמחים באברים מלאכותיים בפה, אחיות, מרפאים בדיבור, תזונאים, ועובדים סוציאליים.
 

ניתוח

מטרת הניתוח הינה להסיר את הגידול לחלוטין עם שוליים של רקמה בריאה. כריתת השוליים מעלה את הסבירות לכך שכל הסרטן הוצא. לגידול שהגישה אליו קשה או שהוא גדול וסביבו ישנם מבנים הנגועים במחלה יידרש ניתוח נרחב. בגלל מיקום הסינוסים, תפקודם והיחס שלהם למבנים אחרים בפנים, הטיפול עשוי לשנות את המראה החיצוני, את היכולת ללעוס ולבלוע, וכן את הדיבור. ייעשה כל מאמץ להסיר את הסרטן כולו, במידת האפשר, תוך שמירה על מראה הפנים ועל תפקודם.
היקף הניתוח תלוי במימדי הגידול ובמיקומו. הניתוח יכול לארוך 3-10 שעות. אם המנתח חושד שהסרטן התפשט או שהוא בעל פוטנציאל להתפשט לקשריות הלימפה בצוואר, תבוצע בתירה צווארית (כריתת בלוטות לימפה צוואריות ורקמות צוואריות אחרות – בהתאם לסוג, גודל והתפשטות הגידול).
המנתח יספק לך אינפורמציה מפורטת בנוגע לניתוח שלך והאחות תיתן לך את ההנחיות לקראת ההכנה לניתוח.

כריתת גידולים דרך נחיר האף

גידולים שמקורם בבסיס הגולגולת הקדמי, חלל האף ומערות הפנים מהווים אתגר אבחנתי וטיפולי. חשד לגידול באזור זה מתעורר כאשר מופיעה חסימה אפית, דמם אפי, פזילה, דמעת יתר, הרחבת גשר האף, הפרשות או בלט עין. בבדיקה הפיזיקלית ובסיוע סיב אופטי ניתן לעיתים להבחין בתהליך תופס מקום בחלל האף.
הטיפול בגידולים אלו הוא בעיקרו ניתוחי. בגישה השמרנית ("הפתוחה") כריתת הגידול הצריכה ביצוע חתכים במרכז הפנים וניסור הגולגולת. שיטה זו הוכחה כטובה ויעילה לטיפול בגידולים מעין אלה, אולם קיימות בה מספר נקודות תורפה: (1) היא קשה לחולה ומצריכה ימי אשפוז רבים, (2) אחוז הסיבוכים בה רב יחסית, (3) הגישה מצריכה דחיקה של האונות המצחיות של המוח, תמרון אשר גורם באחוז ניכר מהחולים לבצקת המוח, ולתסמינים נוירולוגים, ולבסוף, הגישה כרוכה בפגיעה קוסמטית עקב החתכים העוריים וניסור הגולגולת. חולים המנותחים בשיטה זו נזקקים לימי אשפוז רבים ולמספר חודשים רב על מנת לחזור לתפקוד מלא ולחיים נורמליים. 
כאלטרנטיבה לגישה הקלאסית, מיושמת בארץ מזה שלוש שנים שיטה חדשנית לכריתה זעיר פולשנית- אנדוסקופית של גידולים בחללי הסינוסים ובסיס הגולגולת. גישה זו שימשה לראשונה כטיפול במחלות זיהומיות וסינוסיטיס, ופותחה בשנים האחרונות על מנת לאפשר כריתת גידולים באזור אנטומי זה. בשיטה האנדוסקופית מוחדרים דרך נחירי האף מצלמה זעירה ומכשירים מיקרוסקופיים המאפשרים ביצוע ניתוחים, תוך ניווט והכוונה מונחי CT בזמן אמת. שיטה חדשה שפותחה ע"י חברת ויז'נסנס הישראלית מאפשרת גם הדמיה תלת ממדית של שדה הניתוח, דבר המשפר עוד יותר את יכולת המנתחים להתמצא במרחב האנטומי המורכב שבבסיס הגולגולת, הכולל- עצבים וכלי דם עדינים המזינים את המוח.  היתרון המרכזי של השיטה הוא גישה קלה לבסיס הגולגולת ולמוח, לאזור ארובות העניים, לסינוסים ולאזור הקליבוס. הגישה מאפשרת גם כריתה של גידולים בעמוד השדרה הצווארי וכל זאת דרך הנחיר. שיטה זו יצרה מהפיכה בתחום הכירורגיה של בסיס הגולגולת.
ישום השיטה האנדוסקופית מאפשר להימנע מחתכים בפנים ובגולגולת, דבר המפחית בצורה משמעותית את התחלואה ואת זמן האשפוז בבית החולים. מחקרים מראים שיפור ניכר באיכות החיים של החולים לאחר ניתוחים אנדוסקופים וזאת בהשוואה לניתוחים הסטנדרטיים. בנוסף שיעור הסיבוכים וימי האשפוז היו נמוכים בהשוואה לשיטה הקונבנציונאלית.
בניתוחים המצריכים כריתה של גידולים מוחיים יש צורך בשחזור של בסיס הגולגולת וזאת על מנת לבנות מחדש את החייץ הקיים בין המוח לבין חללי האף. השכבה הראשונה המשחזרת את קרומי המוח נלקחת ממעטפת שריר הירך או משומן בטני. השכבה השנייה מורכבת מרירית מחיצת האף המושתלת בבסיס הגולגולת בגישה אנדוסקופית, תוך שימור אספקת הדם שלה. שכבה זו משמשת ליצירה של חיץ אטום בין המוח לבין חללי האף ולמניעה של דלף נוזל המוח ושל זיהום קרומי המוח.
למרות יתרונותיה של הגישה האנדוסקופית, קיימים עדיין מצבים בהם עדיפה הגישה הקלאסית לכריתת גידולי בסיס הגולגולת. מצבים אלה כוללים גידולים המערבים את העין, עור הפנים והלסת העליונה. כמו כן, קיימים מקרים בהם יש צורך לשנות את גישת הניתוח בזמן אמת,  מאנדוסקופית לפתוחה. במצבים אלה לא ניתן לכרות את כל הגידול בגישה האנדוסקופית או שנוצר מצב חרום רפואי המצריך מעבר לגישה פתוחה. לפיכך, ניתוחים אנדוסקופיים אונקולוגיים צריכים להתבצע על ידי צוות של מנתחי ראש צוואר ונוירוכירורגים המיומנים בשתי הגישות- הפתוחה והאנדוסקופית. מצב בו מתבצעת כריתה חלקית של הגידול כיוון שהמנתח אינו מיומן בשיטה הפתוחה, או חוסר יכולת של הצוות המיומן בשיטה אחת בלבד להתגבר על בעיות בזמן הניתוח יכולים לסכן את החולה או להצריך ניתוחים נוספים מיותרים, אשר היו נמנעים במידה ונעשו על ידי צוות המיומן בשתי השיטות.
עלינו לזכור שהניתוח מהווה שלב אחד מתוך סך השלבים של הטיפול בחולה. קביעת האינדיקציה לטיפול, בחירת הניתוח הנכון, כמו הצורך בטיפול משלים ע"י קרינה לאחר הניתוח נקבעים על ידי צוות רב תחומי הכולל כירורגים הבקיאים בטיפול בחולה האונקולוגי, רופאים אונקולוגים, פתולוגים, רדיולוגים ופלסטיקאים. בחירת הטיפול, הניתוח והמעקב אינם יכולים להתבצע באותה איכות כאשר הם מתבצעים על ידי רופא יחיד. הטיפול משלב גם מומחים מהמקצועות הפרא רפואיים כגון קלינאיות תקשורת, פסיכולוגים, רופאי פה ולסת, אחיות אשר התמקצעו בתחום ופזיוטרפיסטים. צוות זה מלווה את החולה ומשפחתו לאורך הדרך הארוכה שבין הפגישה הראשונה במרפאה עד חזרתו של החולה לחיים הרגילים, דרך שלעיתים תארך חודשים רבים. לעיתים קרובות המטופלים שהבריאו ממחלתם צריכים להמשיך במעקב במשך שנים רבות, וזה המתבצע על ידי אותו צוות רב תחומי המטפל בחולה כבר מהשלב הראשון. הסיכוי להצלחה של טיפול אונקולוגי משולב כפי שמבוצע בבתי חולים אוניברסיטאים בארץ ובעולם גבוה באופן משמעותי מהצלחתו של טיפול המבוצע על ידי מנתח יחיד.
 

הערכה דנטלית והכנת איברים מלאכותיים

אם חלק מהחך שלך או מהחניכיים העליונות צריך להיות מוסר, מנתח פה ולסת יבדוק אותך לפני הניתוח כדי לקחת מידות דנטליות ולהכין בהתאם שיניים תותבות או שתלי שיניים. הללו ממוקמים במהלך הניתוח ומותאמים סופית לאחר הניתוח.
 

ניתוח פלסטי, שחזור ובנייה מחדש (Reconstruction)

ניתוח פלסטי ושחזור עשויים להידרש על מנת לשקם את המראה והתפקוד. לאחר שמנתח הראש-צוואר מסיר את הגידול, צוות כירורגים פלסטיים ייקחו עצם, רקמה ועור מאיבר אחר בגופך (הנקרא "איזור תורם") על מנת לשחזר את האזורים אשר שונו בשל הניתוח.

לאחר הניתוח

לאחר הניתוח תילקח לחדר התאוששות. ייתכן שתחובר לאחד או יותר מהבאים:
  • PCA - Patient Controlled Analgesia – משאבה אשר תעביר תרופות לתוך הוריד על מנת לשכך כאב.
  • צינור המוכנס לתוך הקנה דרך הפה או האף לתוך החלק בגרונך המוביל לריאות. צינור פלסטיק זה מיועד כדי לסייע לך בנשימה (צינור "טובוס").
  • זונדה תוכנס דרך אפך לתוך הקיבה, על מנת לנקז תוכן קיבתי וכדי לספק מזון באופן זמני במידת הצורך.
  • נקזים שמטרתם לסייע בניקוז נוזלים מהפצע הניתוחי.
  • קטטר (צינור קטן גמיש) שנועד לנקז שתן משלפוחית השתן שלך.
  • מסכה לפנים ומכשיר שמזרים אדים לחים על מנת לשמור על דרכי האוויר לחים.
במהלך שהייתך בחדר ההתאוששות, תתחיל לעשות  תרגילי נשימה ושיעול במסגרת פיזיותרפיה נשימתית, כפי שתונחה, על מנת למנוע דלקת ריאות. אתה עשוי להישאר בחדר התעוררות למשך 6-12 שעות או למשך הלילה. לאחר שחרורך מחדר ההתעוררות, תילקח לחדרך ביחידת האשפוז. אתה תמשיך את הפיזיותרפיה הנשימתית ובנוסף, יעזרו לך לרדת מהמיטה לכיסא ביום הראשון לאחר הניתוח.
סביב היום השני לאחר הניתוח, תועבר ממשאבת PCA לתרופות משככות כאב אשר תיטול דרך הפה או דרך הזונדה. אתה תתחיל להתהלך במחלקה. אם תהיה לך זונדה, היא תוסר במהלך הימים הבאים, ותתחיל לאכול מאכלים רכים. האחות תלמד אותך כיצד לעשות שטיפות פה כדי לשמור על הפה שלך נקי, לח ולשמור על תחושה של נוחות בפה. האחות תראה לך את החתכים הניתוחיים ואתה תלמד כיצד להמשיך לטפל בהם. אם עברת השתלת שתל עור או ניתוח בנייה מחדש, תלמד גם כיצד לטפל באזור התורם.
 

טיפול קרינתי

טיפול קרינתי הינו שימוש בקרני רנטגן (קרני X) באנרגיה גבוהה או בחלקיקים בעלי אנרגיה גבוהה כדי להשמיד תאי סרטן. ייתכן שתעבור טיפול קרינתי 3 עד 4 שבועות לאחר הניתוח, על מנת להשמיד תאי סרטן שייתכן ונותרו. אם הגידול שלך לא יכול להיות מוסר בניתוח, ייתכן שתעבור טיפול קרינתי, עם או בלי כימותרפיה.
לפני הטיפול הקרינתי, תעבור סימולציה, פגישת תכנון לקראת הטיפול שלך. הטיפול הקרינתי ניתן מידי יום, 5 ימים בשבוע, למשך שישה עד שמונה שבועות.

כימותרפיה

כימותרפיה הינה שימוש בתרופות על מנת לטפל בסרטן. שלא בדומה טיפול קרינתי או ניתוח, מדובר בטיפול סיסטמי, כלומר מטפל בגוף כולו. מטרת הכימותרפיה היא לתקוף את מספר תאי הסרטן הגדול ביותר עם כמה שפחות תופעות לוואי לחולה. אם אתה מקבל כימותרפיה, הרופא האונקולוג שלך ידון איתך על הטיפול שלך ביתר פירוט.  
 
טיפול לפי אזור הגידול
סינוס מקסילרי
נגעים קטנים בסינוס המקסילרי מוסרים באופן כירורגי. גידולים נרחבים דורשים ניתוחים מורכבים יותר ופעמים רבות יש צורך בניתוח לבנייה מחדש. לעיתים יש צורך בטיפול קרינתי, בהתבסס על דו"ח הפתולוגיה הסופי של הגידול. גידולים בלתי נתיחים יכולים להיות מטופלים ע"י כימותרפיה, קרינה או שניהם.
חלל האף וסינוס אתמואידלי
המנתח יכול לפעמים להסיר את האתמואידים לבדם או יחד עם המקסילה (הלסת העליונה) ומרכיבים של ארובת העין. גידולים נרחבים יותר אשר מגיעים לבסיס הגולגולת דורשים ניתוח מורכב הנקרא כריתה קרניו-פסיאלית (craniofacialr resection). טיפול קרינתי ניתן בדרך כלל לאחר הניתוח. שילוב של קרינה וכימותרפיה נמצא בשימוש לטיפול בגידולים נרחבים אשר אינם יכולים להיות מוסרים כירורגית.
ספנואיד
מרבית הגידולים בסינוסים הספנואידאלים מטופלים ע"י טיפול קרינתי וכימותרפיה.
פרונטלי
סרטן בסינוס הפרונטלי דורש ניתוח נרחב (craniofacial resection) וכן ניתוח של בנייה מחדש. טיפול קרינתי, כימותרפיה או שניהם יכולים להיות בשימוש אם ניתוח אינו בא בחשבון.

כיוונים חדשים בטיפול

מדענים תמיד חוקרים דרכים חדשות לטיפול בסרטן. גישות טיפוליות חדשות מוערכות ומושוות לטיפול הקיים והמוכר באמצעות מחקרי ניסוי הקרויים מחקרים קליניים. מחקר קליני יכול להיות מתאים לחולים אשר לא צפויים להפיק תועלת מטיפול סטנדרטי מקובל.
שאל את הרופא המטפל האם ניסוי קליני עשוי להיות מתאים עבורך.

שיקום

צוות רופאי השיניים ומנתחי פה ולסת יכינו שיניים תותבות או שתלים, על מנת לסייע להשיב את היכול שלך ללעוס, לבלוע ולדבר. פרוטזה לפנים תוכן עבורך במידת הצורך, על מנת להשיב את המראה החיצוני.
מטפל מצוות מרכז הדיבור, השמיעה והשיקום ידבר יעבוד עמך כדי לטפל באובדן קול, הפרעות בליעה או קשיי שפה לאחר הניתוח. המטפל יעבוד עמך כדי לעזור לך לרכוש מחדש את מרבית הפעולות האפשריות של דיבור ושל בליעה.

שחרור והמשך טיפול עצמי

צוות המומחים המעורב בטיפול שלך יעבוד עמך כדי להכין אותך לשחרור חלק ככל האפשר. הרופא שלך ייתן לך מרשם למשככי כאבים והאחות תלמד אותך את הטיפול העצמי אשר תצטרך להמשיך בביתך. טיפול זה כולל שטיפות פה וכן תרגילים למניעת טריזמוס (חוסר היכולת לפתוח את הלסת) אשר יכול לקרות בשל הצטלקות של רקמה רכה או שינויים בשרירים מסביב ללסת.
התקדם באיטיות מתזונה נוזלית לתזונה רכה או שרוככה באופן מכאני, כפי שתונחה ע"י התזונאית. בהדרגתיות תוכל לחדש את הפעילות הרגילה שלך.

מצבך הרגשי

מרבית האנשים סובלים מדרגה מסוימת של דיכאון במהלך מחלת הסרטן. פחד מפני המחלה, הטיפול בה, וחוסר וודאות לגבי נושאים הנוגעים לטווח הארוך, הינו נפוץ. בנוסף, אשפוז, החלמה מהטיפול, או תשישות יכולים להוות חוויות מתסכלות. תחושותיך ורגשותיך מהווים חלק חשוב ממי שאתה ומהאופן בו אתה מתמודד, ותמיכה נפשית  הינה מרכיב מרכזי בטיפול.
ניתוח באזור הראש-צוואר עלול להיות מלחיץ באופן מיוחד מכיוון שהוא עשוי לשנות את מראה הפנים. שיתוף בהרגשותיך הינו חלק חשוב בהסתגלות לטיפול ובשיפור התחושות. הרופאים, האחיות והעובדים הסוציאלים נמצאים לשירותך כדי לסייע לך. בנוסף, פסיכיאטרים של בית החולים ייעצו לך כיצד להתמודד וימליצו על טיפול תרופתי במידת הצורך.
שאל שאלות
לימוד בנוגע לאבחנה שלך ולגבי התכנית הטיפולית מהווה דרך אחת בה תוכל להפחית את הפחד מהלא נודע. לחיים עם סרטן יכולה להיות השפעה ניכרת עליך מכיוון שדברים מפחידים רבים מתרחשים בו-זמנית. ייתכן שיהיה קשה להתמקד בדברים כה רבים. ע"י הכנת רשימה של שאלותיך ושל דאגותיך, אתה יכול להתמקד בהן ולהבטיח שתדון בהן עם הרופאים והאחיות. הצוותים הדואגים לך מצפים ממך לשאול שאלות והם יענו על שאלותיך ברצון רב כך שתוכל להיות מעורב באופן אקטיבי בטיפול שלך.
שתף בתחושותיך ובמחשבותיך
שיתוף של חבריך ושל בני משפחתך בהרגשותיך ובמחשבותיך מהווה דרך אחת להפחית את הנטל שבנשיאת המועקה בפנים. לפעמים הדבר קשה מכיוון שאתה לא רוצה שבני משפחתך או חבריך ידאגו. עם זאת, לא לדעת כיצד אתה מרגיש או כיצד ניתן לעזור עלול לגרום לאוהביך לדאוג. שיתוף אחרים יכול לאחד אנשים בעיתות מצוקה. שוחח עם האנשים הקרובים אליך ושאל את העובד הסוציאלי לגבי מקורות תמיכה נוספים כגון קבוצות תמיכה. העובד הסוציאלי יכול גם לספק ייעוץ אישי עבורך ועבור משפחתך.
הרגש טוב לגבי עצמך
הטיפול שלך יכול לשנות את המראה החיצוני שלך. ההיקף של שינויים מסוימים והאופן שבו אתה מרגיש לגבי עצמך עשויים להוביל אותך לחשוב שאתה כבר לא אותו אדם. כפי שריפוי פיזי ושיפור אורכים זמן, כך גם הסתגלות לשינויים במראה החיצוני שלך. על אף שאתה עשוי להרגיש שאתה אינך אותו אדם, הקפד לזכור בראשך שמהות מי שאתה לא שונתה. לפעמים עוזר לחלוק או לבטא הרגשות אלה עם משפחה, עם חברים ועם צוות.
שמור על פרספקטיבה
לאחר טיפול אנשים רבים מוצאים עצמם מהרהרים "האם זה היה שווה את זה". הסתגלות לשינויים במראה החיצוני דורשים זמן ותעצומות נפש. ישנם זמנים בהם תעצומות הנפש שלך ייראו בעינך חלשות או תקופות בהן עצב ודאגות ישתלטו ואז ייתכן שתתעוררנה ספקות. הדבר יכול להשפיע עליך באופן ניכר ועלול לגרום לך לאבד פרספקטיבה. לפעמים עוזר לזכור, שלא זו בלבד שהניתוח היה הכרחי על מנת להסיר את הסרטן, אלא גם שאתה הראית אומץ ניכר באמצעות התעמתות עם המחלה והתמדה בטיפול.

מעקב

הרופא ידון עמך לגבי המעקב המומלץ לך לטווח הארוך ולגבי מה צפוי לך מבחינת בדיקות סקירה תקופתיות. אם עברת ניתוח, הביקור הראשון אצל הרופא המנתח יהיה כשבוע לאחר הניתוח שלך.
למידע נוסף על סרטן חלל האף והסינוסים

רקע

מהם הסינוסים

הסינוסים הם חדרים חלולים, בגדלים שונים, הממוקמים בין עצמות הגולגולת, באזור הפנים ומתנקזים אל האף.
בדומה לחלל האף, הסינוסים מרופדים בקרומים ריריים המורכבים מתאים יוצרי ריר וכן בריסים. הריר לוכד חלקי לכלוך הנכנסים עם האוויר, והריסים מעבירים אותם אל חלל האף. תפקיד הסינוסים אינו לגמרי ברור, מה שידוע הוא כי הסינוסים מגדילים את שטח הפנים והאף ומקטינים את משקל עצמות הפנים, תוך שהם שומרים על חוזק העצם. בנוסף, הם גורמים לחימום האוויר שאנו נושמים, לפני כניסתו לריאות ומוסיפים תהודה לקול.

מהי בדיקת אנדוסקופיה של לוע האף

בדיקת אנדוסקופיה של לוע האף משמשת לאבחון של חלל הסינוסים, במקרים של חשש להימצאותם של פוליפים באזור האף, סביב פתחי הסינוסים, או היווצרותה של דלקת הסינוסים או כהכנה לקראת ניתוח סינוסים.
הבדיקה מתבצעת בעזרת מכשיר האנדוסקופ שהינו סיב אופטי קשיח, המוכנס אל תוך חלל האף. באמצעות האנדוסקופ ניתן לראות את חללי האף ואת הסינוסים הממוקמים מתחת לארובות העיניים.

לקראת בדיקת אנדוסקופיה

יש להצטייד התחיבות מתאימה מקופ"ח.
אין צורך להיות בצום.
ניתן לבוא עם מלווה.

במהלך בדיקת אנדוסקופיה

הבדיקה מבוצעת במרפאה על ידי רופא מומחה, תחת הרדמה מקומית של לוע האף. משך הבדיקה כרבע שעה.
לאחר ההרדמה, יחדיר הרופא, בעדינות, את האנדוסקופ אל תוך חלל האף.
במהלך הבדיקה ניתן לצרוב כלי דם מדממים, לקחת דגימת רקמה ולאבחן פוליפים ומחלות הקשורות לחלל הסינוס.
הבדיקה כרוכה באי נוחות קלה ובמהלכה תדרשו לשתף פעולה עם הרופא הבודק.

לאחר בדיקת אנדוסקופיה

לאחר הבדיקה תתבקשו להישאר במרפאה במשך כ-15 דקות, לשם השגחה.
חל איסור לקנח את האף למשך יומיים.
עם סיום הבדיקה תוכלו לקבל לידיכם את תוצאות הבדיקה וכן הנחיות והמלצות מפורטות להמשך הטיפול.

למידע נוסף על בדיקה אנדוסקופית של לוע האף
בדיקות שמיעה נעשות במרפאת אף אוזן גרון ברמב"ם. להנחיות ופרטים מלאים על הטיפול נא לפנות למזכירות המרפאה.
למידע נוסף על בדיקות שמיעה

רקע

גושים בצוואר (גולה בצוואר) יחסית שכיחים בילדים. ברוב המקרים מדובר בבלוטות למפה מוגדלות על רקע דלקתי זיהומי. כאשר הגושים ציסטיים,  הם לרוב מולדים ,כלומר נובעים משייר התפתחותי שנותר מהחיים העובריים. למרות שהם מולדים, הביטוי שלהם יכול להופיע גם בגיל מבוגר.
 

כיצד מבוצעת האבחנה של הגוש?


בחלק ניכר מהמקרים סיפור המקרה ובדיקה גופנית מספקים. לעיתים יש צורך בבדיקות הדמיה כגון אולטרהסאונד של הצוואר.

 

בלוטות לימפה מוגדלות:

תופעה מאד שכיחה בילדים. ברוב המקרים הבלוטות המוגדלות הן בלוטות תגובתיות לזיהום בלע, שיניים עור וכו'. בלוטות אלה גדלות ונסוגות לסירוגין. במקרים כאלה אין צורך בברור נוסף מלבד מעקב. כאשר ישנה גדילה מתמדת של הבלוטות בקצב מהיר, מלווה בחום, עייפות וחולשה צריך לבצע בדיקות נוספות שכוללות אולטרהסאונד צוואר וביופסיה מהבלוטות (FNB) לשלילת תהליך ממאיר. השכיחות של התופעה נדירה למדי ואין זה אומר שכל מקרה של בלוטות מוגדלות מחייב את הברור הנ"ל.

ציסטות מולדות צוואריות:


ישנם סוגים רבים של ציסטות צוואריות. השתיים העיקריות הן Thyroglossal cyst ו -  Branchial cyst ועליהן נרחיב את המידע.

Thyroglossal cyst
הציסטה השכיחה ביותר בצוואר. ציסטה זו נובעת משריד עוברי שנותר מנתיב הנדידה של בלוטת התריס מהלשון אל הצוואר הקדמי. באופן ההתפתחות התקין נתיב זה נסגר ומתנוון, אך במקרים מועטים נתיב זה נותר פתוח, ובו מתפתחת ציסטה. הציסטה התירוגלוסלית ממוקמת  לרוב בקו האמצע בגובה סחוס התריס או עצם הלשון. ציסטה זאת יכולה יכולה להזדהם ולהתנפח ואחר כך לקטון מספר פעמים. לשם אבחנת הציסטה בדיקה גופנית מספקת. יחד עם זאת, רצוי לבצע בדיקת אולטרהסאונד של הצוואר כדי לוודא שבלוטת התריס קיימת ובמקומה התקין בצוואר. הטיפול הוא ניתוחי וכולל כריתה של הציסטה עם קטע מעצם הלשון.

Branchial cyst
ציסטה זו מופיעה בד"כ בחלק הצדדי של הצואר. ברוב המקרים הציסטה מתבטאת לראשונה כאשר היא מזדהמת ומתנפחת. האבחון נעשה ע"י בדיקה גופנית ובדיקת אולטרהסאונד של הצוואר. בחלק מהמקרים ישנו צורך לבצע גם בדיקת CT צוואר. הטיפול הוא ניתוחי - כריתה של הציסטה.

למידע נוסף על גושים בצוואר בילדים
חולים רבים מאובחנים מדי שנה כלוקים בסרטן בלוטת התריס. רוב גידולי בלוטת התריס הם ברי טיפול, בפרט אם מאובחנים בשלב מוקדם. מספר מועט מאוד של גידולים עדיין קשים לטיפול. זהו דף מידע על גידולי בלוטת המגן והטיפול בהם.


מבנה התירואיד ותפקודו

בלוטת המגן ממוקמת בחלק התחתון הקדמי של הצוואר (ראה ציור). הבלוטה מחולקת לשתי אונות וחלק נוסף המחבר ביניהן ומכונה מיצר (איסתמוס).
הבלוטה מפרישה הורמונים, שהחשובים שבהם הם תירוקסין (T4) ותריודוטירונין (T3). הורמונים אלו משפיעים על קצב חילוף החומרים בגוף, על קצב הגדילה ועל התפקוד של מערכות רבות בגוף.
בלוטות יותרת התריס ממוקמות מאחורי בלוטת התריס (בד"כ 4 בלוטות). תפקידן לייצר הורמון שאחראי על וויסות רמת הסידן בגוף.
סמוך לכל אונה של בלוטת המגן עובר עצב שאחראי על תנועות מיתרי הקול (recurrent laryngeal nerve) .
הסימן הראשון לגידול בלוטת המגן ברוב המקרים הוא גוש או קשרית קטנה לא כואבת בבלוטה. יחד עם זאת חשוב להבהיר שקשריות בבלוטת המגן שכיחות מאוד במבוגרים ורובן לא סרטניות, הרופא יאבחן האם מדובר בקשרית שפירה או ממאירה (ראה "אבחון", בהמשך).
גידולי בלוטת המגן יכולים להיות באונה אחת או בשתיהן . ישנם 5 סוגים של גידולים ממאירים . הסוג השכיח ביותר הוא פפילרי PAPILLARY והוא מהווה 75% מכל גידולי בלוטת התריס. בסוג הפפילרי אחוזי הריפוי גבוהים.
הסוגים האחרים הם : follicular, hurthle cell, medullary, anaplastic.
 

אבחנה

אבחנה סופית של הגידול נעשית לאחר לקיחת ביופסיה מהקשרית החשודה. בפעולה הזו מחדירים מחט עדינה דרך העור אל הקשרית החשודה בבלוטת המגן ואוספים תאים ונוזל מהקשרית. לבדיקה זו קוראים דיקור במחט עדינה, Fine Needle Aspiration, FNA. לעיתים נעזרים במכשיר על קול (UltraSound, US) שמכוון אותנו באופן מדויק אל הקשרית. רוב החולים שעברו דיקור של בלוטת התריס במחט עדינה מדווחים שהפעולה אינה כואבת.
החומר שנשאב ב-FNA  נשלח למעבדה הפתולוגית, והרופא הפתולוג בודק את התאים תחת מיקרוסקופ. תשובה סופית מתקבלת כעבור כשבוע ימים. בהתאם לתשובת הביופסיה, יסביר לך הרופא מהן האפשרויות הטיפוליות המתאימות לך. כאשר תשובת הפתולוגיה היא ממאירות או חשד גבוה לממאירות מומלץ ניתוח לכריתת אונה אחת או את כל בלוטת התריס.
בדיקות אחרות שייתכן ותתבקש לעשות הם רמת קלציטונין אשר יכול להיות גבוה בגידול של בלוטת המגן מסוג מדולרי  .medullary  לעיתים רחוקות תידרש לעבור בדיקות אחרות לצורך הערכת  היקף הגידול והאם יש פיזור של הגידול לבלוטות בצוואר או לאיברים מרוחקים, למשל טומוגרפיה ממוחשבת (CT), תהודה מגנטית (MRI) ומיפוי PET
ניתוח כריתה מלאה/ חלקית של בלוטת המגן (THYROIDECTOMY)
ניתוח הינו טיפול הבחירה לגידולי בלוטת המגן. במרכז הרפואי רמב"ם הניתוח נעשה על ידי כירורגים המתמחים בניתוחי  סרטן בלוטת התריס ושמאחוריהם מאות ניתוחים מעין אלו.
הניתוח מבוצע דרך חתך בחלק התחתון הקדמי של הצוואר. בהתאם לגודל הגידול ומידת התפשטותו יתכן והחולה יעבור גם בתירה צווארית (Neck Dissection) על מנת להוציא בלוטות לימפה ורקמת שומן שעלולים להיות נגועים בתאים ממאירים. לפני הניתוח, ולעיתים גם במהלך הניתוח, המנתח יבדוק את בלוטת התריס ויחליט כמה צריך להוציא ממנה. במידה ומוציאים חצי מהבלוטה הניתוח נקרא כריתת תריס חלקית (Hemithyroidectomy). במקרה שכורתים את כל הבלוטה הניתוח נקרא כריתת תריס שלמה (Total thyroidectomy). משך הניתוח כשעתיים, ואם מבוצעת בתירה צווארית בנוסף, הניתוח מתארך.


לאחר הניתוח

לאחר הניתוח תישאר במחלקת התאוששות להשגחה כשעתיים, ואחרי כן תועבר למחלקת אא"ג וניתוחי ראש צוואר. חלק מהחולים ירגישו הרגשה מוזרה  בגרון לאחר הניתוח, שיעול ובחילה.
לאחר הניתוח תהיה מחובר לנקז צווארי. תפקיד הנקז הוא לפנות הפרשות מאזור הניתוח וכך לאפשר החלמה טובה של הפצע. מספר ימים לאחר הניתוח, כאשר ההפרשה בנקז תפחת משמעותית, הנקז יוצא.
אם תחוש כאב או בחילה הודע לאחות ותקבל תרופה לשיכוך הכאב או הבחילה. בערב לאחר הניתוח (כמובן תלוי בשעת הניתוח) תתחיל לאכול מזון רך ובהמשך תעבור לתזונה רגילה. למחרת הניתוח תתחיל ללכת , ובאופן הדרגתי תתחיל לחזור לפעילות השגרתית שלך. כמו כן תקבל הסבר מהאחיות לגבי פיזיותרפיה של שרירי הצוואר כדי לשמור על גמישותו.
יתכן ותהיה לך צרידות  מסוימת או חולשה בקול אחרי הניתוח. הצרידות הזו בד"כ זמנית ונובעת מגירוי של העצבים האחראים על תנועתיות מיתרי הקול בזמן הניתוח. שיעור ההפרעה בתפקוד מיתר הקול היא 1-5%.
כמו כן אם תחוש נימול ועקצוץ סביב הפה או בקצות האצבעות  או תסבול מהתכווצות שרירים קרא מיד לאחות.  תופעות אלה נובעות מרמות נמוכות של סידן בדם שלך כתוצאה מכך שבלוטות יותרת התריס לא מתפקדות באופן זמני כתוצאה מהניתוח (שיעור של 5-20%). חוסר תפקוד קבוע יכול לקרות ב 1% מהמקרים. בהתאם לחומרת התלונות ולרמת הסידן בדם יוחלט האם לטפל בך בסידן (בעירוי דרך הוריד ו/או בכדורים דרך הפה). לעיתים קרובות נתחיל במתן סידן מייד לאחר הניתוח על מנת למנוע אירועים מסוג זה. מתן הסידן יופסק בהמשך על פי תוצאות בדיקות הדם. לפני שאתה משתחרר תקבל הסבר מפורט מהאחות לגבי הסימנים האלו, ובמידה ואתה מפתח בבית סימנים דומים התקשר מיידית לרופא שלך או פנה ישר לבית החולים הקרוב.
במידה ועברת כריתה שלמה של בלוטת המגן , אתה צריך לקבל תחליפי הורמונים של הבלוטה באופן יומיומי לכל החיים שלך. תרופות אלה הם הורמונים טבעיים אשר כמעט ואין להם תופעות לוואי.
 

שחרור מבית החולים

אתה עשוי להשתחרר מהמחלקה תוך יומיים (במידה ולא עברת ניתוח צווארי בנוסף). אתה יכול לחזור לרמת הפעילות הקודמת שלך עם מעט מאוד הגבלות : הימנע מלהטות את הראש שלך אחורה במשך חודש ( כמו להסתכל על התקרה) כי זה עלול למתוח את החתך הניתוחי, המנע מהרמת חפצים כבדים (יותר מ 5 ק"ג) במשך שבועיים לפחות.
באילו מקרים עליך להתקשר לרופא שלך?
  • חום מעל 38°C .
  • אודם , נפיחות , כאב מתגבר באזור החתך הניתוחי.
  • חום מקומי באזור החתך הניתוחי.
  • הפרשה מהחתך הניתוחי.


החלמה

אתה תקבל הוראות מפרטות מהרופא שלך מתי לחזור לביקורת. בדרך כלל הביקורת הראשונה היא 7 ימים אחרי הניתוח, ובה מוסרים תפרי הניתוח או הסיכות. בביקורת תקבל את תשובת הפתולוגיה הסופית, שלפיה הרופא ימליץ על המשך הטיפול, למשל טיפול ביוד רדיואקטיבי. בניגוד למקומות אחרים רבים, המעקב נעשה אצלנו במרפאות החוץ על ידי צוות משותף של כירורג, אנדוקרינולוג ואונקולוג. לפיכך צריך לעיתים קרובות להביא הפניה למרפאה משותפת עם שני טפסי 17.


טיפולים אחרים

יוד רדיואקטיבי
יוד רדיואקטיבי ניתן בגלולה או בנוזל. היוד מתאסף בתאים של בלוטת התריס שהם בין התאים הבודדים בגוף שקולטים יוד, והתכונה הרדיואקטיבית שלו גורמת להרס התאים בהם מצטבר. בד"כ יש צורך בטיפול אחד על מנת להרוס את כל שאריות התאים הסרטניים.
מרבית החולים לא יצטרכו טיפול נוסף מעבר לניתוח או לניתוח וטיפול ביוד. גם אם הרופא הצליח בניתוח לכרות את כל הרקמה הגידולית, עדיין המחלה עלולה לחזור בחלק מהחולים. גם במקרים כאלו עדיין הסיכויים להחלים מהמחלה גבוהים מאד. לכן מעקב ארוך טווח הוא הכרחי. המעקב מבוצע באמצעות:
אולטרא-סאונד (US) צוואר. במידה ונראה ממצא חשוד בבדיקת ה-US  ניתן לדגום אותו עם דיקור במחט עדינה.
בדיקות דם (רמות תירוגלובולין, נוגדן לתירוגלובולין והורמון מגרה בלוטת התריס).
 
מעקב
מרבית החולים לא יצטרכו טיפול נוסף מעבר לניתוח או לניתוח וטיפול ביוד. גם אם הרופא הצליח בניתוח לכרות את כל הרקמה הגידולית, עדיין המחלה עלולה לחזור בחלק מהחולים. גם במקרים כאלו עדיין הסיכויים להחלים מהמחלה גבוהים מאד. לכן מעקב ארוך טווח הוא הכרחי.
המעקב מבוצע באמצעות: 
  • אולטרא-סאונד (US) צוואר. במידה ונראה ממצא חשוד בבדיקת ה-US ניתן לדגום אותו עם דיקור במחט עדינה.  
  • בדיקות דם (רמות תירוגלובולין, נוגדן לתירוגלובולין והורמון מגרה בלוטת התריס).
למידע נוסף על גידולי בלוטת המגן (בלוטת התריס, בלוטת התירואיד)
התקנת פרוטזה לדיבור נעשית ברמב"ם ע"י מיטב הרופאים המומחים בתחום. להנחיות ופרטים מלאים על הטיפול נא לפנות למזכירות המרפאה.
למידע נוסף על התקנת פרוטזה (תותב) לדיבור לאחר כריתת מיתרי הקול

טרכיאוטומיה היא פעולה ניתוחית שבה פותחים פתח בקנה הנשימה דרך הצוואר כדי לאפשר נשימה קלה יותר.

סיבות לביצוע טרכיאוטומיה

הסיבות לביצוע טרכיאוטומיה כוללות:

  • חסימת נתיב אויר עליון
  • שיתוק של מיתרי הקול
  • הצרות בבית הדיבור
  • חבלה קשה לפנים 
  • הפרעה התפתחותית במבנה הפנים אספירציות חוזרות (כניסה של נוזלים, הפרשות ומזון לתוך דרכי הנשימה עד להתפתחות דלקת ריאות).פגיעות ראש קשות.

למה משתמשים בקנולה?

כדי לשמור על הפתח בקנה מוחדרת קנולה (שעשויה מפלסטיק או סיליקון) לתוך הקנה והילד נושם דרכה. בחלק מהמקרים נדרשת הנשמה דרך הקנולה ובאחרים הילד נושם לבד. ישנם סוגים מרובים של קנולות- תלוי בגיל ובגודל הילד, ביכולת לדבר ובצורך בהנשמה. הטיפול בילד עם טרכיאוטומיה מורכב ומצריך ציוד ייעודי בבית (מכשיר סקשן, מכשיר אדים, חמצן ועוד), הדרכה של ההורים למקרי חרום, עזרה מצד אחות בקהילה וביקורים חוזרים בבית חולים לצורך החלפת הקנולה ומעקב.

 
למידע נוסף על טרכיאוטומיה בילדים

מהו מנגנון השמיעה?

גלי הקול נקלטים באוזן החיצונית, ראשית באפרכסת, ואחר כך הם מועברים דרך תעלת השמיעה לאוזן התיכונה. באוזן התיכונה גלי הקול מרעידים את עור התוף, אשר מרעיד את שלושת עצמות השמע. כך למעשה עור התוף ועצמות השמע משמשים כמערכת הגברה פנימית לגלי הקול, אותם הם מעבירים לשבלול (Cochlea), איבר המצוי באוזן הפנימית.
בשבלול מצויים תאים מיוחדים שלהם שלוחות, כעין שערות, הטבולות בתוך נוזל. כאשר עצמות השמע נרעדות הן מרעידות את הנוזל הנמצא בשבלול, השערות הייחודיות חשות את תנועת הנוזל וכך בתאי השיער בשבלול נעשה תירגום של גל הקול למסרים עצביים. מסרים אלה מועברים מן השבלול דרך עצב השמיעה (cochlear nerve) אל המוח. במוח נעשה עיבוד של המידע ואז אנו יודעים ששמענו קול. לשבלול סידור ייחודי בו כל אזור בשבלול קולט צלילים בתדר אחר (לפיכך ישנן מחלות הפוגעות באזורים שונים בשבלול וכך נפגעת השמיעה לתדרים המסוימים באזור הפגוע).


מסלול גל הקול –סיכום: מתחיל מהאפרכסת, תעלת האוזן החיצונית, עור התוף, עצמות השמע, האוזן הפנימית (השבלול), עצב השמע ומסתיים במוח. קטע המסלול עד וכולל עצמות השמע הינו למעשה קטע "הולכתי" שבו גל הקול עובר דרך רטט. מהאוזן הפנימית ועד למוח זהו קטע "עצבי" בו המידע השמיעתי עובר באמצעות מסרים עצביים.


איך מדברים עם אדם עם ליקוי שמיעה? צפו:

@rambamhcc לכבוד שבוע המודעות להפרעות בתקשורת - אורית שלנו, קלינאית תקשורת ברמב"ם מסבירה איך נכון לדבר עם אדם כבד שמיעה 🦻🏼 #קלינאיתתקשורת #רמב״ם #foryou #שמיעה ♬ צליל מקורי - Rambam HCC


 

מהם סוגי ליקויי השמיעה?


ליקויי השמיעה מחולקים ל – 3 סוגים בהתאם למיקום הפגיעה לאורך מסלול השמיעה:

  • ליקוי שמיעה הולכתי: ליקוי שמיעה זה נגרם כתוצאה מבעיה שמקורה באחד ממרכיבי האוזן החיצונית או האוזן התיכונה. כתוצאה מכך נפגמת ההולכה התקינה של גלי הקול אל האוזן הפנימית. דוגמאות לכך הן התפתחות לא תקינה של תעלת השמיעה או עצמות השמע, נוזלים או זיהומים חוזרים ונשנים באוזן התיכונה. בדרך כלל, ליקוי שמיעה הולכתי ניתן לתיקון באמצעים רפואיים בעזרת תרופות או ניתוח. 
  • ליקוי שמיעה עצבי: ליקוי שמיעה זה נגרם כתוצאה מבעיה בשבלול, בעצב השמיעה או במוח. השבלול מתרגם את הוויברציות של גלי הקול לפוטנציאלים חשמליים עצביים. עצב השמיעה מעביר את המסרים החשמליים למרכז השמיעה שבמוח. ככלל, ליקויי שמיעה עצביים מורכבים יותר לתיקון ופעמים רבות לא ניתן לתקן ליקוי שמיעה עצבי כלל. מקרים בהם ניתן להתערב בעזרת תרופות או כירורגיה, לפני שייגרם נזק תמידי, כוללים, בין היתר, זיהומים באוזן הפנימית, מחלות אוטואימוניות, בריחת הנוזל הפנימי, תסמונת מנייר (הצטברות של הנוזל באוזן הפנימית). 
  • ליקוי שמיעה מעורב: ליקוי שמיעה זה נגרם כתוצאה משילוב של ליקוי שמיעה הולכתי וליקוי שמיעה עצבי.

סיבות לליקוי שמיעה:

  1. ליקוי שמיעה מולד: ברוב הגדול של המקרים הליקוי הוא עצבי ואינו משתפר עם הזמן.
    כ- 1/3 מהמקרים הם על רקע תורשתי (גנטי). מתוכם 70% מועברים בתורשה רצסיבית (ז"א שני ההורים צריכים להיות נשאים או חולים במחלה כדי שלילד יהיה ביטוי של לקות שמיעה). ברוב הגדול של המקרים ההורים נשאים ללא ביטוי של ליקוי שמיעה ורק שילוב של גן פגום מכל אחד מכל אחד מההורים יגרום לליקוי שמיעה. כיום ניתן לזהות חלק לא מבוטל מהגנים הפגומים בבדיקות גנטיות. ישנה חשיבות גבוהה לזיהוי מוקדם של ליקוי שמיעה, במיוחד במשפחות עם רקע גנטי לכך. בחלק מהמקרים ליקוי השמיעה מופיע כחלק מתסמונת . ב 30% מהמקרים התורשה דומיננטית (ז"א מספיק גן פגום מאחד מההורים כדי שהילד יבטא ליקוי שמיעה).
    ב - 2/3 הנותרים ליקוי השמיעה מסיבות הוא מסיבות מגוונות שאינם קשורות לתורשה למשל: 
    זיהומים תוך רחמיים כגוןCMV, הרפס, אדמת.
    פגות
    תרופות שנלקחו ע"י האם בהריון
    צהבת של הילוד
    תרופות אוטוטוקסיות שניתנו לילוד.
  • ליקוי שמיעה נרכש: זהו הליקוי השכיח בילדים. ברוב המקרים מדובר בליקוי הולכתי שנובע ממחלה באוזן תיכונה ואז לרוב הליקוי הפיך. כאשר יש ליקוי עצבי נרכש לרוב אין שיפור אלא החמרה עם הזמן. סיבות לליקוי שמיעה נרכש:
    דלקות אוזן תיכונה (הולכתי והפיך).
    נוזלים באוזניים (הולכתי והפיך).
    דלקת אוזן תיכונה כרונית (הולכתי לעיתים הפיך, תלוי בדרגת הפגיעה בעצמות השמע).
    טראומה לראש (אוזן) – לרוב עצבי ואינו הפיך.
    חשיפה לרעש- עצבי ולא הפיך.
    מחלות וירליות שפוגעות באוזן הפנימית.

בדיקות שמיעה

  • בדיקת קולנים- בדיקה בסיסית שהרופא יכול לבצע במשרדו. נותן מידע ראשוני מאד, מוגבלת בילדים.
  • בדיקת שמיעה התנהגותית- זאת הבדיקה הנפוצה ביותר בשימוש היומיומי.  בדיקות שמיעה התנהגותיות דורשות שיתוף פעולה מצדו של הנבדק ומבוצעות בחדר אטום. בעזרת מכשיר הנקרא אודיומטר ניתנים צלילים, רעשים, וקולות דיבור בתדירויות שונות, מ- 125 Hz עד 8000 Hz, ובעצמות שונות הנמדדות ביחידות של דציבלים (dB).. סוג הבדיקה מותאם לגיל הנבדק. בילדים רכים הבדיקה מתבססת על תגובות של הילד למקור קול דוגמת הפניית ראש ומבט. בגילאים בוגרים יותר משתמשים בהתניה, כאשר בתגובה לצליל, הילד מתבקש, לדוגמה, להכניס קובייה לקופסה, ובמבוגרים בתגובה לשמיעת צליל מבקשים ללחוץ על לחצן. מבדיקת השמיעה ניתן לקבל אינפורמציה מרובה (תלוי בגיל הנבדק) לדוגמא : סף השמיעה לדיבור, הולכת אויר והולכת עצם בכל אוזן ופרמטרים נוספים. 
  • טימפנומטריה-  בדיקה שבודקת את הלחץ באוזן התיכונה ואת גמישות התנועה של עור התוף ועצמות השמע. הבדיקה אינה בודקת שמיעה והיא בד"כ נלווית לבדיקת שמיעה ומשלימה את המידע.
    OAE (OtoAcustic Emissions)– בדיקת הדים קוכלארים. זאת בדיקה פשוטה יחסית שאינה דורשת שיתוף פעולה ואינה מצריכה שימוש בהרדמה. המכשיר משמיעה צליל בעוצמה ותדר שונים וקולט את התגובות (הדים) של האוזן כתגובה לגירוי הקולי. משתמשים בבדיקה זאת לסינון שמיעתי של ילודים. כאשר יש ליקוי שמיעה מעל 30 דב ההדים נעלמים ולכן בדיקה זאת לא טובה לקביעת מידת ליקוי השמיעה. 
  • BERA-  בבדיקה זו נבדקת הפעילות החשמלית של עצב השמע וגזע המוח בתגובה לגירוי שמיעתי. לצורך הבדיקה, הילד מקבל טשטוש, מחברים לראשו אלקטרודות, ושמים אזניות על אוזניו. צליל שנשמע כ"קליק" מועבר דרך כל אזנייה בנפרד. פעילות המוח כתוצאה מגירוי עצב השמיעה וגזע המוח בתגובה ל"קליקים" נרשמת. התוצאות מעובדות על-ידי מחשב. הבדיקה מאפשרת קבלת סף שמיעה בתדרים ייחודיים ומאד מהימנה. במבוגרים ניתן לבצע בדיקה זו ללא הרדמה.

    למידע נוסף על ליקוי שמיעה
    מדיאליזציה של מיתר הקול הינה פעולה שנועדה לתיקון הפרעת קול וצרידות, במקרים בהם נוצר שיתוק מיתר קול. מיתרי הקול הינם שתי רצועות שריר אלסטיות בגרון (קופסית הקול) היוצרים רצף עם הקנה (צינור האוויר). (ראה הציור המצורף). על מנת ליצור קול, בעת שאוויר ננשף (יוצא מהראות), מיתרי הקול נפגשים והרירית המצפה אותם עוברת ויברציה (רטט). כאשר האדם נושם מיתרי הקול מתרחקים זה מזה על מנת לאפשר את מעבר האוויר. כדי למנוע מאוכל להיכנס לריאות (אספירציה), מיתרי הקול נצמדים באופן מלא כאשר האדם בולע.
     

    שיתוק מיתר קול

    שיתוק מיתר הקול משמעו שמיתר קול אחד לא זז. (ראה הציור המצורף). השיתוק לרוב נגרם כתוצאה מפגיעה בעצב השולט על תנועות שרירי קופסית הקול (the recurrent laryngeal nerve). פגיעה בעצב זה תתכן לכל אורך מסלול העצב:  במוח – מגוון סיבות כולל שבץ מוחין, בצוואר – גידולים, חבלות וניתוחים, כולל גידולים של בלוטת התריס, בבית החזה – כתוצאה מניתוח או גידול. לעיתים הסיבה לשיתוק מיתר הקול אינה ידועה.
     

    התסמינים

    ייתכנו הסימפטומים הבאים בשיתוק מיתר הקול:
    • צרידות, המתבטאת בקול חלש יותר ובאיכות ירודה.
    • הפרעות בליעה. מכיוון שהאוכל "מחליק" בין מיתרי הקול אל הראות (אספירציה) ייגרם שיעול עם תחושת חנק. כאשר האספירציות מרובות עלולה להתפתח דלקת ראות עם קוצר נשימה.
    • חוסר יעילות בניסיון להוציא כיח למרות שיעול וכחכוחים מרובים.
      קוצר נשימה במאמץ.

    אבחנה

    כדי לאבחן שיתוק של מיתר הקול רופא אא"ג משתמש באנדוסקופ. האנדוסקופ הינו צינור דק שבו סיבים אופטיים המחובר למקור אור. צינור דק זה מוכנס דרך האף עד להסתכלות על הגרון. כך ניתן להעריך את מיתרי הקול בעת דיבור. אם הסיבה לשיתוק מיתר הקול אינה ידועה, נרשות הדמיות (למשל CT ו-MRI) של הראש הצוואר והחזה. זאת כדי לראות האם ישנו גידול הלוחץ על העצב בצוואר או בחזה או האם ישנה פגיעה מוחית.
     

    טיפול

    בחלק מהחולים בשנה הראשונה לאחר הפגיעה הקול משתפר ללא טיפול עקב כך שמיתר הקול הבריא "לומד" לעשות תנועה מעבר לקו האמצע עד לסגירה של המיתרים וכך מפצה על חוסר התנועה של המיתר המשותק. ניתן לעיתים לשפר תהליך זה ע"י טיפול בדיבור שמטרתו לחזק ולאמן את מיתר הקול המתפקד ולשפר את הבקרה על זרימת האוויר בעת דיבור. כאשר תהליך הפיצוי לא מתרחש או לא מספק ישן שתי שיטות טיפול – הזרקה או ניתוח פתוח.
     

    טכניקת ההזרקה

    בשיטת ההזרקה הרופא מזריק למיתר המשותק חומר סינטטי או חומר הומאני. חומר זה מוסיף למיתר הקול נפח, ומביא אותו לקו האמצע, דבר המאפשר למיתר הקול הבריא להיצמד אל המיתר המוזרק. פעולה זו הינה זמנית מאחר והגוף מפרק את החומר המוזרק, וסופג אותו תוך 3-12 חדשים. ניתן לחזור על ההזרקות לפי הצורך. אחת השיטות היא הזרקת שומן מהחולה עצמו, אשר נלקח מאיזור אחר בגוף, בד"כ מהבטן.
     

    הטכניקה הניתוחית

    הזזת מיתר הקול המשותק למרכז בניתוח הקרוי thyroplasty. דרך חתך בצוואר מוכנסת פיסה של חומר סינטטי הדוחפת את מיתר הקול למרכז. זה מאפשר למיתר התקין להגיע למגע עם המיתר המשותק.
    לאחר הטיפול: איכות הקול משתנה לאחר הטיפול ומתייצבת תוך 2-4 שבועות. הרופא או האחות ינחו אותך כיצד עליך לנהוג לאחר הטיפול. מספר הנחיות כלליות שעליהן למלא:
    • שימוש מועט ככל האפשר בקול על מנת לאפשר למיתרי הקול להחלים. 
    • המנע מללחוש, דבר שיגביר את גירוי המיתרים שנותחו.
    • הימנעות מקפה, מטוגנים, מאכלים חמוצים וחריפים, שום ובצל.
    • המנעות מאכילה 3 שעות לפני שינה.
    • שינה עם הגבהת הראש.

    מתי להתקשר לרופא או לאחות?

    • קושי בנשימה, קוצר נשימה או נשימה רעשנית.
    • התגברות של קשיי הבליעה.
    • חום C°38 ומעלה.
    • בעיה לא מוסברת, שאלות או דאגות.
    למידע נוסף על מדיאליזציה (הזזה למרכז) של מיתר הקול

    רקע

    הסינוסים הם חללי אוויר גדולים, הנמצאים בתוך עצמות הפנים, מסביב לאף. ניתן לתארם כמערות גדולות בתוך העצם. תפקידן הוא, בין השאר, לחמם את האוויר שאנו נושמים לפני שהוא נכנס לריאות ולתת לקול צליל עם הד.
    לכל אחד מאיתנו יש 4 זוגות סינוסים, המתחברים לחלל האף דרך פתחים קטנים.
    1. 'סינוסים פרונטליים' (Frontal sinuses) - מעל העיניים.
    2. 'סינוסים אתמואידיים' (Ethmoid sinuses) - מעל האף, בין העיניים. 
    3. 'סינוסים מקסילריים (Maxillary) – הלסת העליונה, משני צידי האף, תחת העיניים.
    4. 'סינוסים ספנואידיים' (Sphenoid) - בבסיס הגולגולת, מאחורי כל יתר מערות הסינוסים האחרות.

    אנו נולדים רק עם שני זוגות סינוסים ה'מקסילרי' וה'אתמואידלי'. הסינוסים מתפתחים במהלך 20 השנה הראשונות לחיים ורק סביב גיל 20 תמה התפתחותם והם מגיעים לגודלם הבוגר.
     
    בתוך מערות הפנים מתרחשת יצירה קבועה של נוזל צמיג, הקרוי 'מוקוס'. שערות עדינות, הנשלחות מתאים אחרים אל חלל המערה, נעות כל הזמן על מנת לסלק את המוקוס אל מחוץ למערת הפנים, לכוון חללי האף והלוע.
    במצבים מסוימים, משתבש המנגנון של יצירת המוקוס והפרשתו. המוקוס שאינו מופרש כהלכה אל מחוץ למערת הפנים, מתחיל להצטבר במערה ואף עלול לחסום את הפתח שלה. מערת הפנים החסומה והגדושה במוקוס, מהווה מקום מצוין לצמיחת חיידקים והתפתחות דלקת (סינוסיטיס, לדוגמא).
     
    בניתוח FESS, מנקים את חללי המערות ולעיתים, מבוצעים הליכים כירורגיים נוספים, שמטרתם לעצב מחדש את חלל האף, על מנת לאפשר זרימה טובה של אוויר.

     

    לפני ניתוח אנדוסקופי

    יש להתחיל בצום (כולל שתיה) החל מחצות, בלילה שלפני הניתוח
    יום לפני הניתוח תוזמנו למרפאת אף אוזן גרון לבדיקת רופא, בדיקת מרדים וביצוע קבלה רפואית. לאחר מכן תופנו למחלקת אף אוזן וגרון, שם תכירו את הצוות, תקבלו הדרכה לפני ניתוח ותבוצע קבלה סיעודית.
    במידה ותלונו במחלקה בערב שלפני הניתוח, תקבלו מהאחות תרופת הרגעה לשינה, בהתאם להמלצת המרדים.

     

    במהלך ניתוח אנדוסקופי

    משך ניתוח FESS, כולל ההרדמה, הוא כשעתיים. ההרדמה המומלצת בניתוח מסוג זה היא הרדמה כללית. אולם, לפני הניתוח ישוחח עימכם הרופא המרדים כדי להחליט, בשיתוף פעולה עימכם, על סוג ההרדמה המתאימה.
    במהלך הניתוח יבוצע ניקוי של חלל הסינוסים ובמידת הצורך תילקח ביופסיה. כמו כן, על פי הצורך, יבוצעו כריתת פוליפים בחלל האף ויישור מחיצת האף.
    בסיום התהליך יוכנסו טמפונים לשני הנחיריים על מנת לקבע את המקום ולמנוע דימום.
    בסיום הניתוח תועברו לחדר התעוררות להשגחה צמודה אחר לחץ הדם, דופק, נשימה ודימום מהאף.

     

    לאחר ניתוח אנדוסקופי

    כשעתיים לאחר הגעתכם למחלקה יותר לכם לשתות מים קרים ולאכול אוכל פושר ורך, יופסק מתן הנוזלים דרך הוריד ויותר לכם לרדת מהמיטה.
    אסור בהחלט לשתות או לאכול מאכלים חמים.
    שחרור מן המחלקה יותר, על פי רוב, יומיים לאחר הניתוח

     

    טיפול בכאב

    אחיות מחלקת אף אוזן וגרון יעקבו אחר עוצמת הכאב וקצב הדימום מן האף ובהתאם תינתן תרופה נגד כאבים ויוחלפו התחבושות באף.

     

    כיצד תנהגו בביתכם

    כארבעה עד חמישה ימים לאחר שחרורכם, תוזמנו לביקורת במרפאת החוץ של הקריה הרפואית לבריאות האדם, רמב"ם, שם יוצאו הטמפונים מן האף. מדובר בפעולה שאינה כואבת, אך מצריכה השגחה צמודה ושהיה קצרה במרפאה. לביקורת זו, אין צורך בהתחייבות.
    אישור על חופשת מחלה, מיום אשפוזכם ועד ליום הביקורת במרפאה, יינתן לכם על ידי הרופא המטפל.
    יש להימנע ממאמץ פיזי קשה עד הביקורת.
    יש להמשיך לאכול מזון רך ופושר כשבוע לאחר הביקורת. חזרה לכלכלה רגילה תעשה בהדרגה, אולם יש להימנע מאכילת מאכלים חריפים.
    יש להימנע מחשיפה לשמש כשבועיים לאחר ניתוח סינוסים.
    במידה ויופיע דימום מהאף, יש להתייעץ עם רופא או אחות המחלקה

    למידע נוסף על ניתוח אנדוסקופי של חלל האף והסינוסים FESS

    רקע

    מערת האף מורכבת משני חללים - ימני ושמאלי, המופרדים על ידי מחיצה (ספטום). המחיצה בנויה משכבה גמישה בחזית האף, ושכבה גרמית דקה יותר בחלקה האחורי. במצבים בהם קיימת עקמומיות במחיצת האף, עלולה להיווצר חסימה חלקית או שלמה של כניסת האוויר דרך הנחיר שתגרום לבעיות קליניות, כגון: בעיות נשימה, דלקות סינוסים חוזרים,אי נוחות נשימתית עם תחושה של אף סתום ואף בעיות קוסמטיות. במצבים אלו, נשקל הצורך בניתוח מחיצת האף.

     

    לפני הניתוח

    יש להתחיל בצום (כולל שתיה) החל מחצות, בלילה שלפני הניתוח.
    יום לפני הניתוח תוזמנו למרפאת אף אוזן וגרון לבדיקת רופא ורופא מרדים, וביצוע קבלה רפואית. לאחר מכן, תופנו למחלקת אף אוזן וגרון, שם תכירו את הצוות, תקבלו הדרכה לפני הניתוח ותבוצע קבלה סיעודית.

     

    הניתוח

    משך זמן ניתוח מחיצת האף, כולל הרדמה מקומית, הוא כשעה עד שעה וחצי.
    במהלך הניתוח יבוצע יישור מחיצת האף על ידי כריתת החלקים הסחוסיים והגרמיים, אשר מפריעים לנשימה. במידת הצורך, מתבצעת גם כריתה של הקונכיות.
    בסיום הניתוח יוכנסו טמפונים לכל נחיר לקיבוע המקום ועל מנת למנוע דימום.
    שיניים תותבות, במידה וישנן, יוסרו בחדר הניתוח.
    לאחר הבדיקה תועברו לחדר התעוררות להשגחה צמודה אחר לחץ דם, דופק נשימה ודימום מהאף. כשעתיים לאחר מכן, תועברו למחלקת אף אוזן וגרון, להמשך הטיפול.
    בשל היותכם בצום, תקבלו עירוי דרך הווריד.

     

    לאחר הניתוח


    כשעתיים לאחר הגעתכם למחלקה יותר לכם לשתות מים קרים ואחר כך, גם לאכול אוכל פושר ורך. אסור בהחלט לשתות או לאכול אוכל חם.
    אחרי שתייה ואכילת אוכל רך, יופסק מתן הנוזלים דרך הוריד ויותר לכם לרדת מן המיטה.
    שחרור מבית החולים יתאפשר, על פי רוב, יומיים לאחר הניתוח.

     

    טיפול בכאב


    אחות המחלקה תעקוב אחר עוצמת הכאב והדימום באופן שוטף, ובהתאם לכך תקבלו תרופות נגד כאבים ויוחלפו התחבושות באף.

    כיצד תנהגו בביתכם

    כארבעה עד חמישה ימים לאחר הניתוח תוזמנו לביקורת במרפאת החוץ של הקריה הרפואית רמב"ם, שם יוצאו הטמפונים מן האף. זוהי פעולה שאינה כואבת, אך דורשת השגחה צמודה ושהיה קצרה במרפאה. לביקורת זו, אין צורך בהתחייבות.
    אישור על חופשת מחלה, מיום אשפוזכם ועד ליום הביקורת במרפאה, יינתן לכם על ידי הרופא המטפל.
    יש להימנע ממאמץ פיזי קשה עד הביקורת.
    יש להמשיך ולאוכל מזון רך ופושר כשבוע לאחר הביקורת. חזרה לכלכלה רגילה תעשה בהדרגה, אולם יש להימנע מאכילת מאכלים חריפים.
    יש להימנע מחשיפה לשמש כשבועיים לאחר ניתוח במחיצת האף.
    במידה ויופיע דימום מהאף, יש להתייעץ עם רופא או אחות המחלקה.
     
    למידע נוסף על ניתוח מחיצת האף

    בלוטות הרוק מייצרות רוק לצורך הרטבת הפה והתחלת תהליך העיכול.
    בלוטות הרוק הגדולות:  שלושה זוגות של בלוטות רוק. נקראות הפרוטיס, בלוטת הרוק התת לסתית ובלוטת הרוק התת לשונית.
    בלוטות הרוק הקטנות: 450-750 בלוטות רוק קטנות המצויות בריריות של הסינוסים, הפה והגרון. גידול בבלוטת הרוק מתבטא בנפיחות ללא כאבים. המיקום של הבלוטה הפגועה יעיד איזו בלוטה המעורבת.
    קטע מידע זה הוכן על מנת לעזור לך להבין את הניתוח של בלוטות הרוק. תקרא את החלק שמדבר על הגידול שלך ותעבור בהמשך לחלק  "לאחר שחרור מביה"ח".  

    גידול בבלוטת הרוק

    בלוטת הפרוטיס הינה בלוטת הרוק הגדולה מבין השלוש. ישנה בלוטת פרוטיס מכל צד, והן ממוקמות קדמית לאוזן. עצב הפנים עובר בתוך בלוטת הפרוטיס. תפקידיו של עצב הפנים הם להפעיל תנועה בשרירי הפנים, להעביר תחושת טעם משני שלישים הקדמיים של הלשון באותו צד ולגרות הפרשת דמעות מבלוטת הדמעות והפרשת רוק מבלוטת הרוק התת-לסתית. עצב הפנים מפריד בין האונה השטחית לאונה העמוקה של הפרוטיס.

    כ 70% מגידולי בלוטות הרוק הם בפרוטיס.  יותר מ 75% מגידולי הפרוטיס הינם שפירים.  הגידול הנפוץ ביותר הוא "אדנומה פלאומורפית" ("גידול שפיר מעורב").

    ניתוחי בלוטות הרוק הינם ניתוחים עדינים בשל מעברו של עצב הפנים בתוך הבלוטה. מטרת הניתוח היא הוצאת הגידול בשלמותו עם מעט רקמה מסביב וללא פגיעה בעצב הפנים. בניתוח נכרתת האונה השטחית בלבד או כל הבלוטה לפי מיקום הגידול. החתך הניתוחי ממוקם קדמית לאוזן ויורד עד הצוואר. במהלך הניתוח רקמת הגידול מופרדת מעצב הפנים וענפיו בזהירות. השהות בבי"ח הינה לתקופה של 2-3 ימים. תקבל הסבר על הניתוח והאשפוז מהרופא ומהצוות הסיעודי.

    בכל ניתוח של בלוטת הפרוטיס ישנו סיכון לפגיעה בעצב הפנים. מידת הסיכון תלויה במידת המעורבות של העצב בגידול. לעיתים יש צורך להקריב ענפים מהעצב ובמקרים מעטים יש צורך בחיתוך עצב הפנים אם העצב מעורב בגידול. במידה ואכן יוקרב העצב, המנתח יחבר את העצב בחזרה. אם החסר של העצב גדול ולא מתאפשר חיבור של העצב קצה לקצה, הוא יעשה זאת באמצעות השתלת עצב שיילקח מאזור תורם בגוף.

    במהלך הניתוח יושאר נקז במיטת הניתוח, נקז זה ימנע הצטברות של נוזל במיטת הניתוח. הנקז יוצא כאשר ההפרשה בנקז תפחת משמעותית. התפרים יוסרו 7-10 ימים אחרי הניתוח, בביקורת הראשונה לאחר הניתוח.

    יש לציין שגם אם עצב הפנים נשמר במהלך הניתוח, יכולה להופיע חולשה בשרירי הפנים לאחר  הניתוח. חולשה זו נובעת מגירוי העצב בעת ובד"כ היא קלה וזמנית. החולשה בשרירי הפנים עוברת מספר שבועות או חודשים לאחר הניתוח. במידה ויישאר עיוות של הפנים (במקרים בהם העצב הוקרב) , ישנם ניתוחים פלסטיים לשיפור האסטטיקה של הפנים.

    טיפול קרינתי לאחר הניתוח מומלץ בחולים מסוימים עם גידול ממאיר.

    החולים מדווחים על כאב קל לאחר הניתוח, מתלוננים על נימול בעור שחולף עם הזמן. נימול של תנוך האוזן יכול להישאר עקב כריתת עצב המעביר תחושה מאזור התנוך. במקרים שבהם ישנו קושי בסגירת העין, מומלץ לשים משחה וטיפות בעין לצורך הגנה על העין.

    גידולים של בלוטות רוק תת לסתיות

    במקום שני בגודל מבלוטות הרוק. ממוקמות מתחת לחלק התחתון של הלסת. ניתוחים בבלוטות אלה מסכנים את העצב שאחראי על החיוך (סעיף של עצב הפנים). במידה וענף זה נפגע תופיע חולשה בשפה התחתונה באותו צד. החתך הניתוחי מבוצע בצוואר העליון, במקביל ללסת התחתונה. תקבל הסברים והוראות מהצוות הסיעודי. השהיה בביה"ח תהיה למשך 24-48 שעות, התפרים יוסרו 7-10 ימים לאחר הניתוח.

    גידולים של בלוטת רוק סובלינגואליות

    בלוטות הרוק הסובלינגואליות ממוקמות ברצפת הפה בשני הצדדים. המנתח ידון אתך על הגישה הניתוחית. הצוות הסיעודי ידריך אותך על ההכנות לפני הניתוח.

    לאחר השחרור מבי"ח 

    • תקבל הדרכה לטפול בפצע הניתוח על ידי האחות.
    • תוכל לחזור לשגרה.
    • ביקורת שבוע לאחר השחרור.

    יש לפנות לרופא או לאחות במקרה של:

    • חום גבוה יותר מ 38.3°C.
    • החמרה בנפיחות, אודם או כאבים באזור החתך הניתוחי.
    • הפרשה מהפצע הניתוחי.
    • במידה וישנם שאלות או דאגות.
     
    למידע נוסף על ניתוחים של בלוטות הרוק
    מידע זה עוסק במחלות סרטן שמופיעות בחלל הפה (oral cavity) ובחלק של הגרון אשר ממוקם בקיר האחורי של חלל הפה (אורופארינקס). לחלל הפה ולאורופארינקס יש חלקים רבים:
    • שפתיים
    • ריריות הלחיים
    • בלוטות רוק (בלוטות אשר מייצרות רוק)
    • גג הפה (חך קשה)
    • החלק האחורי של הפה (החך הרך והענבל)
    • רצפת הפה (האזור שמתחת ללשון)


    הבנת הסרטן

    סרטן מתחיל בתאים, אבני הבניין אשר מרכיבים רקמות. הרקמות בונות את האיברים של הגוף.
    באופן תקין, תאים גדלים ומתחלקים ליצירת תאים חדשים, כאשר הגוף זקוק להם. כאשר תאים מזדקנים, הם מתים, ותאים חדשים לוקחים את מקומם.
    לעיתים, ההליך השגרתי הזה משתבש. תאים חדשים נוצרים כאשר הגוף אינו זקוק להם, ותאים זקנים אינם מתים בזמן בו הם אמורים למות. תאים עודפים אלה עלולים ליצור מסה או רקמה הנקראת גידול.
    גידולים יכולים להיות שפירים או ממאירים:

    גידולים שפירים אינם סרטן:
    • גידולים שפירים לעיתים רחוקות בלבד מסכני-חיים.
    • באופן כללי, ניתן לכרות גידולים שפירים, ובדרך כלל הם אינם גדלים חזרה.
    • תאים מגידולים שפירים אינם חודרים את הרקמות שסביבם.
    • תאים מגידולים שפירים אינם מתפשטים לחלקים אחרים של הגוף.
    גידולים ממאירים הינם סרטן:
    • גידולים ממאירים בדרך כלל יותר חמורים מגידולים שפירים. הם עשויים להיות מסכני חיים.
    • חלק מהגידולים הממאירים ניתנים לכריתה, אך לעיתים הם גדלים חזרה.
    • תאים מגידולים ממאירים יכולים לחדור ולפגוע ברקמות ובאיברים סמוכים.
    • תאים מגידולים ממאירים יכולים להתפשט לחלקים אחרים של הגוף. התאים מתפזרים ע"י היפרדות מהגידול הראשוני ו"נדידה" שלהם דרך זרם הדם או מערכת הלימפה. הם חודרים לאיברים אחרים, תוך יצירת גידולים חדשים ופגיעה באברים האלה. התפשטות הסרטן נקראת גרורות.


    סרטן הפה

    סרטן הפה הינו חלק מתוך קבוצה של סרטנים הנקראת סרטני ראש צוואר. סרטן הפה יכול להתפתח בכל חלק מחלל הפה או האורופארינקס. מרבית סרטני הפה מתחילים בלשון וברצפת הפה. כמעט כל סרטני פה מתחילים בתאים שטוחים (תאים קשקשיים) אשר מכסים את שטחי הפה, הלשון והשפתיים. סרטנים אלו מכונים קרצינומות של תאים קשקשיים (squamous cell carcinomas). |
    כאשר סרטן חלל הפה מתפשט (שולח גרורות), הוא בדרך כלל עובר דרך המערכת הלימפטית. תאי סרטן שנכנסים למערכת הלימפטית נישאים ע"י לימפה, נוזל מימי בהיר. תאי הסרטן פעמים רבות מופיעים לראשונה בקשריות לימפה סמוכות בצוואר.
    תאי סרטן יכולים גם להתפשט לחלקים אחרים של הצוואר, לראות ולחלקים אחרים של הגוף. כאשר דבר זה קורה, לגידול החדש יש את אותו הסוג של תאים בלתי תקינים כמו של הגידול הראשוני. לדוגמה, אם סרטן הפה מתפשט לראות, תאי הסרטן בראות הינם למשעה תאי סרטן הפה. המחלה הינה סרטן פה גרורתי, ולא סרטן ריאות. המחלה מטופלת כסרטן הפה, ולא כסרטן ראות. רופאים לעיתים מכנים את הגידול החדש כמחלה "מרוחקת", "מפושטת", או גרורתית.
     
    הפסקת עישון מפחיתה סיכון לסרטן הפה. בנוסף, ההפסקה מורידה את הסיכון שאדם עם סרטן פה יחלה פעם נוספת בסרטן באזור ראש-צוואר. אנשים שמפסיקים לעשן יכולים גם להפחית את הסיכון שלהם לחלות בסרטן ריאות, לוע, פה, לבלב, שלפוחית שתן וושט. ישנם מקורות רבים שיכולים לסייע למעשנים להפסיק לעשן:
    • הרופא המטפל יכול להמליץ לך על קבוצות תמיכה ועל תכניות להפסקת עישון.
    • הרופא המטפל יכול להמליץ לך על תרופה (למשל זייבן,bupropion) או על טיפול בתחליפי ניקוטין, המגיע בצורת מדבקה, מסטיק, טבליות, תרסיס אפי או משאף.
     
    אם אתה חושב שאתה יכול להיות בסכנה, עליך לדון בחששות אלה עם הרופא המטפל. כדאי לך לברר לגבי בדיקות תקופתיות. הצוות הרפואי קרוב לוודאי יאמר לך כי הימנעות מעישון והגבלת שתיית אלכוהול הינם הדברים החשובים ביותר שביכולתך לעשות כדי למנוע סרטן בפה. בנוסף, אם אתה מבלה זמן רב בשמש, שימוש בקרם הגנה לשפתיים המכיל מסנן קרינה וחבישת כובע רחב שוליים יכולים לסייע בהגנה על השפתיים.

    גילוי מוקדם

    זמן הבדיקות השגרתיות שלך מהווה זמן טוב עבור רופא השיניים או הרופא המטפל שלך לבדיקת הפה כולו לסימנים של סרטן. בדיקות שגרתיות יכולות לאתר את השלבים המוקדמים של סרטן הפה או מצבים אשר עשויים להוביל לסרטן הפה. שאל את רופא השיניים או את הרופא המטפל בנוגע לבדיקת רקמות הפה כחלק מהבדיקה השגרתית שלך.

    סימפטומים

    סימפטומים נפוצים של סרטן חלל הפה כוללים:
    • טלאים או כתמים בתוך הפה או על השפתיים בצבע לבן, תערובת של אדום עם לבן, או אדום.
    • כתמים לבנים (לויקופלאקיה) הינם הנפוצים ביותר. כתמים לבנים לעיתים הופכים לממאירים.
    • כתמים בצבע תערובת של אדום עם לבן (אריתרולויקופלאקיה) הינם בעלי פוטנציאל גבוה יותר בהשוואה לכתמים הלבנים להפוך לממאירים.
    • כתמים אדומים (אריתרופלאקיה) הינם אזורים חלקים, בצבע בהיר אשר לעיתים קרובות הופכים לממאירים.
    • פצע על השפה או בתוך הפה אשר אינו נרפא.
    • דימום בפה.
    • שיניים מתנדנדות.
    • קושי או כאב בבליעה.
    • קושי בהרכבת שיניים תותבות.
    • גוש בצוואר.
    • כאב אוזניים.
    כל אדם עם הסימפטומים האלה צריך לפנות לרופא על מנת לאבחן ולטפל בכל בעיה מוקדם ככל האפשר. לרוב, סימפטומים אלה אין משמעותם סרטן. מחלה זיהומית או בעיה אחרת יכולה לגרום לאותם הסימפטומים.
     

    אבחנה

    אם יש לך סימפטומים אשר יכולים לרמז על סרטן פה, הרופא המטפל או רופא השיניים בודקים את הפה ואת הגרון שלך, ומחפשים כתמים לבנים או אדומים, גושים, נפיחות או בעיות אחרות. בדיקה זו כוללת הסתכלות קפדנית על גג הפה, הקיר האחורי של הגרון ובחלק הפנימי של הלחיים והשפתיים. הרופא גם מושך בעדינות את לשונך כדי שיוכל לבדוק אותה בצדדים ובחלקה התחתון. רצפת הפה וקשריות לימפה צוואריות נבדקות גם הן.
    אם הבדיקה מראה אזור שאינו תקין, ניתן להוציא דגימה קטנה מהרקמה. הסרת רקמה על מנת לחפש תאי סרטן נקראת ביופסיה. בדרך כלל, ביופסיה נעשית תחת הרדמה מקומית. לפעמים היא נעשית תחת הרדמה כללית. פתולוג מסתכל לאחר מכן על הרקמה תחת מיקרוסקופ, בחיפוש אחר תאי סרטן. ביופסיה הינה הדרך הבטוחה היחידה לדעת אם האזור הלא תקין הינו סרטני.
     

    דירוג שלב המחלה (staging)

    אם על-פי הביופסיה מדובר בסרטן, על הרופא שלך לדעת את שלב (היקף) המחלה, על מנת לתכנן את הטיפול הטוב ביותר. קביעת שלב המחלה מבוססת על מימדי הגידול, האם הסרטן התפשט, ואם כן, לאילו חלקים בגוף.
    דירוג שלב המחלה עשוי להצריך בדיקות מעבדה. בנוסף, ייתכן צורך באנדוסקופיה. הרופא משתמש בסיב אופטי צר עם מקור אור (אנדוסקופ) על מנת לבדוק את גרונך, קנה הנשימה והריאות. הרופא מכניס את האנדוסקופ דרך האף או הפה שלך. נעשה שימוש בחומר הרדמה מקומית כדי להקל על אי-הנוחות וכדי למנוע את רפלקס ההקאה. לחלק מהאנשים ניתן לתת גם חומר הרגעה. לעיתים הרופא משתמש בהרדמה כללית. הבדיקה הזו יכולה להיעשות במרפאה בקהילה או בבית החולים.
    הרופא עשוי להזמין בדיקות הדמייה על מנת לגלות האם הסרטן התפשט:
    • צילום רנטגן דנטלי: צילום רנטגן של הפה כולו יכול להראות האם הסרטן התפשט ללסת.
    • צילום חזה: צילום של בית החזה והריאות יכול להראות האם  הסרטן התפשט לאזורים אלה.
    • CT: מכונת רנטגן המחוברת למחשב לוקחת סדרה של תמונות מפורטות של הגוף. אתה עשוי לקבל הזרקה של חומר ניגוד. גידולים בפה, בגרון, בצוואר, או במקום אחר בגוף מופיעים בתמונת ה-CT.
    • MRI: מגנט בעל עוצמה רבה המחובר למחשב משמש ליצור תמונות מפורטות של גופך. הרופא יכול לצפות בתמונות אלה על מסך. MRI יכול להראות האם סרטן הפה התפשט.


    טיפול

    אנשים עם סרטן הפה רוצים פעמים רבות ליטול חלק פעיל בקבלת ההחלטות בנוגע לטיפול הרפואי. זה אך טבעי לרצות ללמוד ככל הניתן אודות המחלה שלך ואודות הבחירות הטיפוליות. עם זאת, הלם ומצב דחק לאחר האבחנה עלולים לגרום לכך שיהיה לך קשה לחשוב על כל מה שאתה רוצה לשאול את הרופא. לעיתים עוזר להכין רשימה של שאלות לפני הפגישה עם הרופא. כדי לעזור לזכור את דברי הרופא, אתה יכול לרשום לעצמך הערות או לשאול האם אתה יכול להשתמש ברשמקול. ייתכן שתרצה גם שבן משפחה או חבר יהיו איתך בזמן השיחה עם הרופא - לקחת חלק בדיון, לרשום הערות, או רק להקשיב.


    ההכנות לטיפול

    הבחירה של הטיפול תלויה בעיקר במצבך הרפואי הכללי, המיקום בפה או באורופארינקס בו החל הסרטן, מימדי הגידול, והאם הסרטן התפשט. הרופא שלך יכול לתאר את אפשרויות הטיפול ואת התוצאות הצפויות. ייתכן שתרצה לשקול כיצד הטיפול ישפיע על פעילויות רגילות כגון בליעה או דיבור, או האם הוא ישנה את מראך. אתה יכול לעבוד יחד עם הרופא בפיתוח תכנית טיפולית המתאימה לצרכיך.
    אין הכרח בכך שתשאל את כל שאלותיך או שתבין את כל התשובות בבת אחת. תהיינה לך הזדמנויות נוספות לבקש מהרופא להסביר לך דברים שאינם ברורים ולבקש מידע נוסף.

    שיטות טיפול

    טיפול בסרטן הפה הוא לרוב ניתוחי. חלק מהחולים מקבלים טיפול משולב עם קרינה וכמוטרפיה. בכל שלב של המחלה, אנשים עם סרטן הפה יכולים לקבל טיפול להקלה על הכאב ועל סימפטומים אחרים, להקל על תופעות לוואי כתוצאה מהטיפול, ולהקל על בעיות רגשיות ופרקטיות. טיפול מסוג זה נקרא טיפול תומך, טיפול סימפטומטי, או טיפול פליאטיבי.

    טיפול ניתוחי

    ניתוח להסרת הגידול בפה או בגרון הינו טיפול נפוץ בסרטן הפה. לעיתים המנתח מסיר גם קשריות לימפה צוואריות. רקמות אחרות בפה ובצוואר עשויות להיות מוסרות גם כן. חולים יכולים לעבור ניתוח בלבד או בשילוב עם טיפול קרינתי.
     

    טיפול קרינתי

    טיפול קרינתי (רדיותראפיה) הינו סוג של טיפול מקומי. הוא משפיע על תאים רק באזור המטופל. נעשה שימוש בטיפול קרינתי בלבד, עבור גידולים קטנים, או עבור חולים שאינם יכולים לעבור ניתוח. ניתן להשתמש בטיפול זה לפני ניתוח על מנת להשמיד תאי סרטן ולכווץ את הגידול. ניתן להשתמש בו גם לאחר הניתוח כדי להרוס תאי סרטן אשר עשויים להישאר באזור.
    טיפול קרינתי עושה שימוש בקרניים בעלות אנרגיה גבוהה כדי להשמיד תאי סרטן. רופאים משתמשים בשני סוגים של טיפול קרינתי כדי לטפל בסרטן הפה:
    • קרינה חיצונית: הקרינה מגיעה ממכונה. החולים מגיעים לטיפול פעם או פעמיים ביום, בדרך כלל 5 ימים בשבוע למשך מספר שבועות.
    • קרינה פנימית: הקרינה מגיעה מחומר רדיואקטיבי הממוקם במחטים, בגרגרים או בצינורות פלסטיק דקים המונחים באופן ישיר ברקמה. החולה נשאר בבית החולים. השתלים נותרים במקומם למשך מספר ימים. בדרך כלל הם מוסרים לפני שהחולה משתחרר לביתו. חלק מהחולים עם סרטן הפה מקבלים את שני סוגי הטיפול הקרינתי.


    כימותרפיה

    כימותרפיה עושה שימוש בתרופות נגד סרטן כדי להשמיד תאי סרטן. הטיפול נקרא טיפול סיסטמי מכיוון שהוא נכנס לזרם הדם ויכול להשפיע על תאי סרטן בגוף כולו.
    כימותרפיה ניתנת בדרך כלל בהזרקה. לעיתים נדירות יש צורך באשפוז.


    תופעות לוואי כתוצאה מטיפול בסרטן

    מכיוון שהטיפול פוגע לעיתים קרובות בתאים בריאים וברקמות בריאות, תופעות לוואי בלתי רצויות הינן שכיחות. תופעות לוואי אלה תלויות בעיקר במיקום של הגידול ובסוג ובהיקף הטיפול. תופעות לוואי עשויות להשתנות בין אדם לאדם והן עשויות אף להשתנות מטיפול אחד לבא אחריו.
     

    ניתוח

    הניתוח לוקח מספר שעות. ברוב הניתוחים מתבצעת גם דיסקציה צווארית להוצאת בלוטות לימפה אשר יכולות להיות נגועות. אתה עשוי לחוש אי-נוחות בימים הראשונים שלאחר הניתוח. עם זאת, תרופות מצליחות להשיג שליטה בכאב. לפני הניתוח, עליך לדון בתכנית להקלה על הכאבים עם הרופא. לאחר הניתוח הרופא יכול להתאים את התכנית מחדש, אם תזדקק להקלה נוספת על הכאבים. שכיח לחוש תשישות או חולשה למשך תקופה. בנוסף, ניתוח עלול לגרום לנפיחות ברקמות בפניך. נפיחות זו בדרך כלל חולפת תוך מספר שבועות. עם זאת, הסרת קשריות לימפה יכולה לגרום לכך שהנפיחות תיוותר זמן רב.
    ניתוח להסרת גידול קטן בפה עשוי לא לגרום לבעיות ממושכות. עבור גידול גדול יותר עם זאת, המנתח עשוי להסיר חלק מהחך, מהלשון או מהלסת. ניתוח כזה עשוי לשנות את יכולתך ללעוס, לבלוע או לדבר.

    טיפול קרינתי

    כמעט כל החולים שעוברים טיפול קרינתי לאזור הראש והצוואר מפתחים תופעות לוואי הקשורות לפה. לכן חשוב שהפה יהיה במצב טוב לפני התחלת הטיפול. טיפול אצל רופא שיניים שבועיים לפני התחלת הטיפול בסרטן מקנה לפה זמן להחלים לאחר טיפול השיניים.
    תופעות לוואי של הטיפול הקרינתי תלויות בעיקר בכמות הקרינה הניתנת. חלק מתופעות הלוואי בפה חולפות לאחר שהטיפול הקרינתי מסתיים, בעוד שאחרות נמשכות זמן רב. מספר תופעות לוואי (כגון תחושת יובש בפה) עשויות להישאר לתמיד.
    טיפול קרינתי עלול לגרום לחלק או לכל תופעות הלוואי הבאות:
    • יובש בפה: יובש בפה יכול לגורם לקושי באכילה, בדיבור ובבליעה. הוא יכול גם לגרום לריקבון שיניים. שתייה מרובה של מים, מציצת שבבי קרח או סוכריות קשות ללא סוכר והשימוש בתחליפי רוק ללחלוח הפה, עשויים לעזור.
    • ריקבון שיניים: קרינה עלולה לגרום לבעיות ריקבון שיניים קשות. טיפול טוב בפה יכול לעזור לשמור על שיניים בריאות ועל חניכיים בריאים ועשוי לעזור לך להרגיש טוב יותר.
    • רופאים ממליצים בדרך כלל על צחצוח עדין של חניכיים, שיניים ולשון בעזרת מברשת שיניים רכה במיוחד ומשחת שיניים עשירה בפלואוריד לאחר כל ארוחה ולפני השינה. אם הצחצוח מכאיב, ניתן לרכך את המברשת במים חמים.
    • רופא השיניים עשוי להציע שתשתמש בג'ל פלואוריד לפני, במהלך ולאחר הטיפול בקרינה.
    • שטיפת הפה מספר פעמים ביום עם תמיסה שמורכבת מרבע כפית סודה לשתייה ושמינית כפית מלח בתוך כוס מים חמים, עשויה לעזור. לאחר השטיפה עם התמיסה, שטוף את הפה במים.
    • כאב גרון או פה: טיפול קרינתי יכול לגרום לכיבים כואבים ולדלקת. הרופא שלך יכול להציע תרופות לסייע בשליטה על הכאב. הרופא שלך יכול גם להציע נוזלי שטיפה מיוחדים אשר מאלחשים את הגרון ואת הפה על מנת לעזור להקל על הכאב. אם הכאב ממשיך, אתה יכול לשאול את הרופא בנוגע לתרופות חזקות יותר.
    • חניכיים כואבים או מדממים: חשוב לצחצח את השיניים בעדינות. ייתכן שתרצה להימנע מאזורים שכואבים או מדממים. כדי להגן על החניכיים שלך מפני נזק, רצוי להימנע משימוש בקסמי שיניים.
    • זיהום: פה יבש ונזק לגבול הפה כתוצאה מטיפול קרינתי עלול לגרום להתפתחות של זיהום. יש לבדוק את הפה מידי יום ולחפש פצעים או שינויים אחרים, ולדווח לרופא על כל בעיה בפה.
    • ריפוי מאוחר לאחר טיפול שיניים: טיפול קרינתי עלול לגרום לקושי בריפוי רקמות בפה. יש לערוך בדיקת שיניים מקיפה ולהשלים את כל הטיפולים הדנטליים הדרושים לפני התחלת הטיפול הקרינתי.
    • נוקשות לסת: קרינה יכולה להשפיע על שרירי הלעיסה ויכולה להקשות בפתיחת הפה. ניתן למנוע או להפחית נוקשות לסת ע"י אימון שרירי הלסת. פעמים רבות מומלץ לפתוח ולסגור את הפה ככל שניתן (מבלי לגרום לכאב) 20 פעמים ברצף, 3 פעמים ביום. 
    • בעיות בשיניים תותבות: טיפול קרינתי יכול לשנות את הרקמות בפיך כך ששיניים תותבות לא תתאמנה יותר. בשל כאבים ופה יבש חלק מהאנשים לא יוכלו להשתמש בשיניים תותבות במשך כשנה לאחר הטיפול הקרינתי. לאחר שהרקמות מחלימות לחלוטין והפה לא כואב עוד, ייתכן צורך בהתאמה מחדש או בהחלפת התותבות.
    • שינויים בחוש הטעם והריח: במהלך הטיפול הקרינתי, אוכל יכול להיות בעל ריח  או טעם שונים.
    • שינויים באיכות הקול: קולך עשוי להיות חלש בסוף היום. הוא יכול להיות מושפע גם משינויים במזג האוויר. קרינה המכוונת לצוואר עשויה לגרום ללוע שלך להתנפח, ובכך לגרום לשינויים בקול ולתחושת גוש בגרון. הרופא עשוי להציע תרופות להפחתת נפיחות זו.
    • שינויים בבלוטת התריס: טיפול קרינתי יכול להשפיע על בלוטת התריס (איבר בצוואר מתחת לתיבת הקול). אם בלוטת התריס שלך אינה מייצרת מספיק הורמוני תריס, אתה עשוי להרגיש עייף, לעלות במשקל, להרגיש קור, ויובש בעור ובשיער. ניתן לבדוק את רמת הורמוני התריס בבדיקת דם. אם הרמה נמוכה, ייתכן שיהיה צורך בנטילת כדורי הורמוני תריס.
    • שינויים עוריים באזור המטופל: העור באזור המטופל יכול לההיפך לאדום או יבש. חשוב לשמור על טיפול העור בזמן זה. עוזר לחשוף איזור זה לאוויר, תוך כדי הגנה עליו מפני השמש. בנוסף, יש להימנע מלבישת בגדים שיוצרים חיכוך עם האזור המטופל, ואין לגלח את האזור המטופל. אין להשתמש בתחליבים ובקרמים באזור המטופל מבלי להיוועץ ברופא המטפל.
    • עייפות: אתה עשוי להיעשות מאוד עייף, בעיקר בשבועות המאוחרים יותר של הטיפול הקרינתי. מנוחה הינה חשובה, אולם רופאים בדרך כלל מייעצים לחולים להישאר פעילים ככל הניתן.

      אף על פי שתופעות לוואי של טיפול קרינתי עלולות להיות מטרידות, הרופא שלך יכול בדרך כלל לטפל  או לשלוט בהן. עוזר לדווח על בעיות שמופיעות אצלך על מנת שהרופא שלך יוכל לעבוד עמך כדי להקל עליהן.


    תזונה

    אכילה מספקת במהלך טיפול בסרטן משמעה צריכת מספיק קלוריות וחלבון למניעת איבוד משקל, להתחזק ולבנות מחדש רקמות בריאות. אולם אכילה מספקת עשויה להיות קשה לאחר טיפול בסרטן הפה. אנשים מסוימים עם סרטן מתקשים לאכול מכיוון שהם מאבדים את התיאבון. הם עשויים להיות ללא חשק לאכול בשל תחושות של אי-נוחות או עייפות. פה יבש או כואב או שינויים בחוש הריח או הטעם גם כן עשויים לגרום לכך שהאכילה תהיה קשה.
    אם הפה שלך יבש, ייתכן שמאכלים רכים עם תוספת רטבים שמוסיפים לחות למזון, יהיו קלים יותר לאכילה עבורך. מרקים סמיכים, פודינג ומילקשייק לעיתים קלים יותר לבליעה. אחיות ודיאטניות יכולות לסייע לך לבחור את המזונות הנכונים עבורך. לאחר ניתוח או טיפול קרינתי בסרטן הפה, יש אנשים הזקוקים לצינור האכלה. צינור האכלה הינו צינור פלסטיק גמיש המועבר לתוך הקיבה דרך חתך בדופן הבטן. כמעט בכל המקרים, הצינור הינו זמני.מרבית האנשים חוזרים באופן הדרגתי לדיאטה רגילה.
    על מנת להגן על הפה שלך במהלך טיפול בסרטן, עוזר להימנע מ:
    • מזון חד או פריך כגון טוגנים.
    • מזון חם, חריף או חומצי כגון פירות חמוצים או מיצים חמוצים.
    • מזון מסוכר שעלול לגרום לעששת.
    • משקאות אלכוהוליים.

    שחזור ובנייה מחדש (reconstruction)

    חלק מהאנשים עם סרטן הפה עשויים להזדקק לניתוח פלסטי או לניתוח בנייה מחדש על מנת לבנות מחדש את העצמות או את הרקמות של הפה. מחקר הביא להתקדמות רבה בדרך בה עצמות ורקמות יכולות להיות מוחלפות.
    חלק מהאנשים עשויים להזדקק לשתלי שיניים. או שעשויים להזדקק למתלים (רקמות שמועברות מחלק אחר בגוף). עור, שרירים ועצמות יכולים להיות מועברים לחלל הפה מהחזה, זרוע, או רגל. המנתח הפלסטי משתמש ברקמות אלה לצורך תיקון.
    אם אתה חושב על שחזור, כדאי להתייעץ עם כירורג פלסטי לפני התחלת הטיפול. אתה יכול לעבור ניתוח שחזור באותו הזמן בו מתבצע הניתוח להסרת הסרטן, או שאתה יכול לעבור אותו בשלב מאוחר יותר. דון עם הרופא המטפל בנוגע לגישה המתאימה לך ביותר.

    שיקום

    הצוות המטפל יסייע לך לחזור לפעילות תקינה מוקדם ככל האפשר. מטרות השיקום תלויות בהיקף המחלה ובסוג הטיפול. שיקום יכול לכלול התאמת שיניים תותבות והשתלת שיניים. הוא יכול לכלול גם טיפול בדיבור, ייעוץ דיאטנית או שירותים נוספים.
    לעיתים ניתוח לבנייה מחדש של עצמות או רקמות של הפה אינו אפשרי. רופא שיניים עם הכשרה מיוחדת (prosthodontist) יכול לנסות להכין עבורך פרוטזה שתסייע לך לאכול ולדבר באופן נורמלי. אתה עשוי להזדקק להכשרה מיוחדת על מנת ללמוד להשתמש בפרוטזה זו.
    אם סרטן הפה או הטיפול בו מוביל לבעיות בדיבור, יש להתחיל מוקדם ככל האפשר טיפול בדיבור. מטפל בדיבור יכול לתכנן עבורך טיפול וללמד אותך תרגילי דיבור. פעמים רבות הטיפול בדיבור ממשיך לאחר שובך לביתך.

    מעקב

    מעקב אחר טיפול בסרטן הפה הינו בעל חשיבות עליונה. אפילו במקרים בהם נראה שהסרטן הוסר במלואו או הושמד לחלוטין, המחלה לפעמים חוזרת מכיוון שתאי סרטן שלא ניתן לאתר נותרים בגוף לאחר הטיפול. הרופא עוקב אחר ההחלמה שלך ובודק האם ישנה הישנות של הסרטן. בדיקות שגרתיות עוזרות להבטיח שכל שינוי בבריאותך יקבל התייחסות. הרופא קרוב לוודאי יעודד אותך לבדוק את פיך באופן סדיר ולהמשיך לבקר אצל רופא השיניים. חשוב לדווח על שינויים בפיך מיד.
    בדיקות שגרתיות נעשות על ידי צוות הכולל מנתחים ואונקולוגים וכוללות בדיקות של הפה, הגרון והצוואר. מעת לעת, הרופא שלך יערוך בדיקה גופנית מלאה, יזמין בדיקות דם וצילומי רנטגן.
    לאנשים שחלו בסרטן הפה יש סיכוי לפתח סרטן נוסף בפה, בגרון או באזורים אחרים של הראש והצוואר. הדבר נכון במיוחד באנשים שמעשנים או ששותים אלכוהול באופן מופרז. רופאים מציעים לחולים באופן מובהק להפסיק לעשן ולצרוך אלכוהול על מנת להפחית את הסיכון לפתח סרטן חדש או בעיות בריאות אחרות.


    תמיכה עבור אנשים עם סרטן הפה

    החיים עם מחלה חמורה כגון סרטן הפה אינם פשוטים. עולות בעיות שונות כגון דאגה למשפחה, שמירה על מקום העבודה ושאלות לגבי המשך פעילויות היום-יום. ייתכנו חששות בנוגע לטיפולים ולהתמודדות עם תופעות הלוואי, ואשפוזים בבית חולים. רופאים, אחיות וחברי צוות רפואי נוספים יכולים לענות על שאלותיך בנוגע לטיפול, לעבודה או לפעילויות אחרות. ניתן להתייעץ עם עובד סוציאלי במידת הצורך. פעמים רבות עובד סוציאלי יכול להציע מקורות לסיוע כלכלי, עזרה בבית ותמיכה רגשית.
    קבוצות תמיכה גם כן יכולות לעזור. בקבוצות אלה, חולים או בני משפחתם נפגשים עם חולים אחרים או בני משפחתם כדי לשתף בכלים שרכשו על מנת להתמודד עם המחלה ועם השפעות הטיפול. קבוצות יכולות להציע תמיכה באופן אישי, בטלפון או באינטרנט.

    חקר הסרטן

    קיימים מחקרים קליניים רבים העוסקים בטיפול בסרטן. במחקרים אלה אנשים מתנדבים כדי להשתתף. במחקרים קליניים רופאים בוחנים דרכים חדשות לטפל בסרטן הפה. המחקר כבר הוביל להתקדמות וחוקרים ממשיכים לחפש אחר גישות יעילות יותר.
    אנשים המצטרפים למחקרים קליניים יכולים להיות בין הראשונים להפיק תועלת אם הגישה החדשה מוכחת כיעילה. אם המשתתפים אינם מפיקים תועלת באופן ישיר, הם עדיין תורמים תרומה חשובה למדע הרפואי ע"י כך שעוזרים לרופאים ללמוד יותר בנוגע למחלה וכיצד לשלוט בה. למרות שמחקרים קליניים יכולים לשאת בחובם סיכונים, החוקרים עושים כל שביכולתם על מנת להגן על המטופלים.
    חוקרים בוחנים תרופות אנטי-סרטניות ושילובים של תרופות. הם בוחנים טיפול קרינתי בשילוב עם תרופות וטיפולים אחרים. הם בודקים גם תרופות אשר מונעות או מפחיתות את תופעות הלוואי של הטיפול הקרינתי.
    למידע נוסף על סרטן חלל הפה

    רקע

    הסינוסים הם חדרים חלולים, בגדלים שונים, הממוקמים בין עצמות הגולגולת, באזור הפנים ומתנקזים אל האף.
    בדומה לחלל האף, הסינוסים מרופדים בקרומים ריריים המורכבים מתאים יוצרי ריר וכן בריסים. הריר לוכד חלקי לכלוך הנכנסים עם האוויר, והריסים מעבירים אותם אל חלל האף. תפקיד הסינוסים אינו לגמרי ברור, מה שידוע הוא כי הסינוסים מגדילים את שטח הפנים והאף ומקטינים את משקל עצמות הפנים, תוך שהם שומרים על חוזק העצם. בנוסף, הם תורמים לחימום האוויר שאנו נושמים, לפני כניסתו לריאות ומוסיפים תהודה לקול.
    שטיפת סינוסים נעשית כאשר הסינוס חסום וכאשר הטיפול בתרופות שפותחות את מעברי הסינוסים כגון תרסיס לאף ו/או אנטיביוטיקה, במהלך שבועיים או שלושה לא הביא לריפוי.
    במקרים שכאלו בדרך כלל תחושו עדיין כאבי ראש וכאב מתחת, מעל או בתוך העיניים.
    טיפול בשטיפת סינוס יעשה לאחר צילום רנטגן ובדיקת CT סינוסים, המאשרים את האבחנה.

     

    לפני הטיפול

    יש להצטייד בהתחייבות לאשפוז יום כירורגי מקופת החולים.
    ניתן לבוא עם מלווה.
    הכרחי להביא את צילום הסינוסים שנערך לכם.
    מומלץ לאכול ארוחה קלה בבוקר.
    תרופות קבועות ניתן ליטול לפי המלצת הרופא במרפאה.

     

    במהלך הטיפול

    שטיפת סינוסים אורכת כחצי שעה ומבוצעת תחת הרדמה מקומית, ע"י רופא אף, אוזן וגרון.
    הרופא יחדיר בעדינות מחט מיוחדת דרך הנחיר או מעל השיניים, בצד בו הסינוס חסום. דרך המחט יוזרקו מי מלח פושרים לתוך הסינוס.
    במהלך הטיפול תתבקשו לקנח את הנחיר בו מבוצעת השטיפה ולסגור את הנחיר השני בעזרת האצבע. הטיפול כרוך באי נוחות קלה ויידרש שיתוף פעולה מצידכם.


    לאחר הטיפול

    לאחר הטיפול תתבקשו להישאר במרפאת אף, אוזן וגרון לצורך השגחה, במשך כחצי שעה.
    יתכנו כאבים באזור השטיפה וניתן להיעזר בתרופה נגד כאבים.

     

    כיצד תנהגו בביתכם


    לפני עזיבתכם את המרפאה תקבלו מכתב מהרופא הכולל הנחיות מפורטות לגבי המשך הטיפול.
    במקרה של דימום מהאף ניתן לפנות לרופא המטפל או לחדר מיון.
    אין לקנח את האף ומומלץ לנוח, ביום הטיפול.
    למידע נוסף על שטיפת סינוסים

    בדיקת אנדוסקופיה

    בדיקה אנדוסקופית של חלל האף נעשית לצורך הערכה של חסימה אפית, נזלת כרונית, דמם אפי, שקד שלישי מוגדל וגושים בחלל האף. בדיקה אנדוסקופית מתבצעת במרפאת אף אוזן וגרון בערנות מלאה . לפני תחילת הבדיקה האף מרוסס ע"י תרסיס מאלחש מקומי.  בהמשך מוחדר סיבאופטי גמיש או קשיח לתוך חלל האף וניתן לצפות על המסך במבנים השונים בחלל האף. הבדיקה כרוכה באי נעימות מסוימת ודורשת שיתוף פעולה של הילד.

    בילדים הגדולים מחמש שנים חשוב לבצע הכנה בבית  לפני הבדיקה ולתת הסבר לילד מה הולך להתבצע בשלבים השונים תוך מתן דגש על חיזוקים חיוביים.  עד גיל 2-3 שנים הבדיקה נעשית  על ידי החזקת הילד כוון שאין כל שיתוף פעולה. גילאי הביניים 2-5 שנים בעיתיים למדי כוון שקשה וגם טראומטי לילד ולמשפחתו להחזיקו בכח ומצד שני אין הבנה של הילד לחשיבות הבדיקה והצורך בביצועה. לעיתים קרובות נעזרים בצילום רנטגן בכדי להדגים את השקד השלישי ובכך חוסכים את הצורך של ביצוע הבדיקה האנדוסקופית אך הצילום אינו מהווה תחליף ראוי בכל המקרים. 
    למידע נוסף על בדיקות אנדוסקופיות של חלל האף
    בדיקת אנדוסקופיה נעשית בעיקר לצורך הערכה של צרידות.  סיבות נוספות לביצועה סטרידור (רעש נשימתי) , קוצר נשימה, שיעול טורדני והשתנקויות. 

    בדיקת אנדוסקופיה נעשית במרפאת אף אוזן וגרון בערנות מלאה. במהלך בדיקת אנדוסקופיה מוחדר סיב אופטי גמיש ודק דרך האף לתוך הלע האחורי ונעשית צפייה על המסך של הממצאים במיתרי הקול. הבדיקה כרוכה באי נעימות מסוימת ודורשת שיתוף פעולה של הילד. מלבד האי נוחות לילדים יש חרדה מעצם ההכנסה של סיב האופטי לתוך האף. בכדי להקטין את אי הנוחות, האף מרוסס בתרסיס אשר מאלחש מקומית. 

    בילדים בני חמש ומעלה, חשוב לבצע הכנה בבית לפני הבדיקה ולתת הסבר לילד מה הולך להתבצע בשלבים השונים תוך מתן דגש על חיזוקים חיוביים.  עד גיל 2-3 שנים בדיקת אנדוסקופיה נעשית  על ידי החזקת הילד כוון שאין כל שיתוף פעולה. גילאי הביניים 2-5 שנים בעיתיים למדי כיוון שקשה וגם טראומטי לילד ולמשפחתו להחזיקו בכח ומצד שני אין הבנה של הילד לחשיבות הבדיקה והצורך בביצועה. לעיתים נדרשת הרדמה כללית בקבוצת גילאים זו בכדי לבצע את בדיקת אנדוסקופיה והיא נערכת בחדר ניתוח. 

    המרפאה נעזרת בשירותיו של ליצן רפואי בכדי להקטין את החרדה של הילדים ולהגדיל את שיתוף הפעולה לבדיקה. 
    למידע נוסף על בדיקות אנדוסקופיות של מיתרי הקול
    בדיקת FEES מתבצעת במרפאת אף אוזן וגרון בערנות מלאה ע"י רופא אף אוזן גרון וקלינאית תקשורת. במהלך בדיקת FEES מוחדר סיב אופטי גמיש ודק דרך האף לתוך הלע האחורי ונעשית צפייה על המסך של הממצאים בלע האחורי ואזור מיתרי הקול. בשלב הבא ניתן מזון צבוע בצבע מאכל כחול במרקמים שונים (מוצק, דייסתי ונוזל ) תוך צפייה בהתקדמות הבולוס על גבי המסך. נעשה תיעוד של קצב ומידת פינוי בולוס המזון והחדירה לתוך נתיב האוויר. הבדיקה כרוכה באי נעימות מסוימת ודורשת שיתוף פעולה של הילד. מלבד האי נוחות לילדים יש חרדה מעצם ההכנסה של סיב האופטי לתוך האף. בכדי להקטין את תחושת אי הנוחות האף, מרוסס בתרסיס אשר מאלחש מקומית.

    בילדים הגדולים מחמש שנים חשוב לבצע הכנה בבית לפני בדיקת FEES ולתת הסבר לילד מה הולך להתבצע בשלבים השונים תוך מתן דגש על חיזוקים חיוביים. חשוב להדגיש בפני הילד את הצורך לאכול ולבלוע בעת הבדיקה אחרת הבדיקה אינה אינפורמטיבית. רצוי מאד להביא מזון מהבית (במרקמים שונים) שאהוב על הילד. לא ניתן לבצע בדיקה זאת בטשטוש או הרדמה כללית. . עד גיל 2-2.5 שנים הבדיקה נעשית על ידי החזקת הילד כוון שאין כל שיתוף פעולה אך לרוב בכל זאת מצליחים לבצע את הבדיקה והילד מצליח לאכול תוך כדי ביצועה. אין צורך בצום  לפני בדיקת FEES, אך רצוי שהילד יגיע רעב לבדיקה דבר שיגדיל את הסיכוי להצלחתה.
    למידע נוסף על בדיקת FEES - הערכת מנגנון הבליעה בעזרת סיב אופטי
    הטיפול בנחירות בעזרת גלי רדיו ניתן ברמב"ם. להנחיות ופרטים מלאים על הטיפול נא לפנות למזכירות המרפאה.
    למידע נוסף על טיפול בנחירות בעזרת גלי רדיו
    הטיפול ניתן ברמב"ם. להנחיות ופרטים מלאים על הטיפול נא לפנות למזכירות היחידה.
    למידע נוסף על טיפול ניתוחי במחלות ממאירות של ראש וצוואר
    הטיפול ניתן ברמב"ם. להנחיות ופרטים מלאים על הטיפול נא לפנות למזכירות היחידה.
    למידע נוסף על ניתוחי בלוטת התריס

    גידולים ממאירים של  הלרינקס

    הלרינקס, גרון,  ממוקם בקדמת הצוואר, קדמי לגבול תחתון של הפרינקס, ומעל לטרכיאה, קנה הנשימה. מכיל שלושה סחוסים אי-זוגיים (שנקראים קריקואיד, תירואיד, ואפיגלוטיס), ושלושה זוגות של סחוסים יותר קטנים (אריתנואידים, קורניקולייט, וקוניפורם). האפיגלוטיס מהווה את הגבול העליון של הלרינקס. הגבול הקדמי מורכב ממברנת התירוהיואיד, סחוס התירואיד, וממברנת  הקריקותירואיד.  עצם ההיואיד, אם כי לא נחשבת חלק מהגרון, מהווה נקודת אחיזה של שרירי הגרון.
    התפקיד העיקרי של הגרון הוא הגנה על דרכי האוויר התחתונות ע"י סגירה פתאומית בפני גירוי מכאני ובכך מניעת שאיפת גוף זר לנתיב האוויר. תפקידים אחרים כוללים יצירת הקול, שיעול, ושליטה על הכנסת והוצאת אויר מהריאות.

    גידולי הלרינקס, גרון,  הם הגידולים הלא-עוריים הכי שכיחים בראש צוואר ומהווים 1-2% מהגידולים בעולם.מבחינה הסטולוגית, 90% מגידולי הגרון הינם מהסוג הקשקשי, כלומר מקורם מתאי האפיתל בגרון. מבחינה אנטומית, נהוג לחלק את הגידול לפי מיקום, מעל לאזור מיתרי הקול (סופראגלוטי), באזור מיתרי הקול (גלוטי, הכי שכיח), ומתחת למיתרי הקול (סב גלוטי).

    גורמי הסיכון העיקריים לסרטן הגרון הם עישון וצריכת אלכוהול מופרזת. לאחרונה ישנה מגמת עליה בשכיחות המחלה בגיל היותר צעיר וההשערה הרווחת היא הקשר לזיהום ע"י וירוס שנקרא HPV בעיקר זן 16. המחלה שכיחה יותר אצל גברים.

    ההתייצגות של המחלה תלויה במיקום הגידול. התסמין הכי שכיח הוא צרידות ממושכת בגידולים גלוטיים המערבים את תיבת הקול. במצבים יותר מתקדמים של המחלה החולים מתלוננים על קושי בבליעה ,  שיעול ממושך, ואפילו מצוקה נשימתית קשה. גידולים סופראגלוטיים או סב גלוטים מאובחנים בשלבים מאוחרים כשכבר ישנו פיזור משני לבלוטות לימפה צוואריות.

    האבחנה של גידולי גרון נשענת על בדיקה פיסיקלית, אנדוסקופיה וביופסיה מהנגע החשוד. אמצעי ההדמיה העיקריים להערכת התפשטות הגידול הראשוני ונוכחות פיזור משני כוללים MRI, CT, ו- US להדמיית בלוטות לימפה צוואריות.

    לאחר האבחנה יש צורך בדירוג המחלה (Staging)  ע"מ לבחור בגישה הטיפולית המתאימה. דירוג המחלה המקובל הוא לפי שיטת ה-TNM  כאשר T מתייחס לגודל הגידול הראשוני ומידת התפשטותו למבנים הסמוכים, N- בלוטות לימפה נגועות באיזור הקרוב לגידול (במקרה של סרטן בגרון- צוואריות), ו-M- מתייחס לפיזור גרורתי לאיברים מרוחקים (מטסטזות) (טבלה 1).

    למידע נוסף על גידולי גרון