גידולים ממאירים של הלרינקס
הלרינקס, גרון, ממוקם בקדמת הצוואר, קדמי לגבול תחתון של הפרינקס, ומעל לטרכיאה, קנה הנשימה. מכיל שלושה סחוסים אי-זוגיים (שנקראים קריקואיד, תירואיד, ואפיגלוטיס), ושלושה זוגות של סחוסים יותר קטנים (אריתנואידים, קורניקולייט, וקוניפורם). האפיגלוטיס מהווה את הגבול העליון של הלרינקס. הגבול הקדמי מורכב ממברנת התירוהיואיד, סחוס התירואיד, וממברנת הקריקותירואיד. עצם ההיואיד, אם כי לא נחשבת חלק מהגרון, מהווה נקודת אחיזה של שרירי הגרון.
התפקיד העיקרי של הגרון הוא הגנה על דרכי האוויר התחתונות ע"י סגירה פתאומית בפני גירוי מכאני ובכך מניעת שאיפת גוף זר לנתיב האוויר. תפקידים אחרים כוללים יצירת הקול, שיעול, ושליטה על הכנסת והוצאת אויר מהריאות.
גידולי הלרינקס, גרון, הם הגידולים הלא-עוריים הכי שכיחים בראש צוואר ומהווים 1-2% מהגידולים בעולם.מבחינה הסטולוגית, 90% מגידולי הגרון הינם מהסוג הקשקשי, כלומר מקורם מתאי האפיתל בגרון. מבחינה אנטומית, נהוג לחלק את הגידול לפי מיקום, מעל לאזור מיתרי הקול (סופראגלוטי), באזור מיתרי הקול (גלוטי, הכי שכיח), ומתחת למיתרי הקול (סב גלוטי).
גורמי הסיכון העיקריים לסרטן הגרון הם עישון וצריכת אלכוהול מופרזת. לאחרונה ישנה מגמת עליה בשכיחות המחלה בגיל היותר צעיר וההשערה הרווחת היא הקשר לזיהום ע"י וירוס שנקרא HPV בעיקר זן 16. המחלה שכיחה יותר אצל גברים.
ההתייצגות של המחלה תלויה במיקום הגידול. התסמין הכי שכיח הוא צרידות ממושכת בגידולים גלוטיים המערבים את תיבת הקול. במצבים יותר מתקדמים של המחלה החולים מתלוננים על קושי בבליעה , שיעול ממושך, ואפילו מצוקה נשימתית קשה. גידולים סופראגלוטיים או סב גלוטים מאובחנים בשלבים מאוחרים כשכבר ישנו פיזור משני לבלוטות לימפה צוואריות.
האבחנה של גידולי גרון נשענת על בדיקה פיסיקלית, אנדוסקופיה וביופסיה מהנגע החשוד. אמצעי ההדמיה העיקריים להערכת התפשטות הגידול הראשוני ונוכחות פיזור משני כוללים MRI, CT, ו- US להדמיית בלוטות לימפה צוואריות.
לאחר האבחנה יש צורך בדירוג המחלה (Staging) ע"מ לבחור בגישה הטיפולית המתאימה. דירוג המחלה המקובל הוא לפי שיטת ה-TNM כאשר T מתייחס לגודל הגידול הראשוני ומידת התפשטותו למבנים הסמוכים, N- בלוטות לימפה נגועות באיזור הקרוב לגידול (במקרה של סרטן בגרון- צוואריות), ו-M- מתייחס לפיזור גרורתי לאיברים מרוחקים (מטסטזות) (טבלה 1).