מהו מנגנון השמיעה?
גלי הקול נקלטים באוזן החיצונית, ראשית באפרכסת, ואחר כך הם מועברים דרך תעלת השמיעה לאוזן התיכונה. באוזן התיכונה גלי הקול מרעידים את עור התוף, אשר מרעיד את שלושת עצמות השמע. כך למעשה עור התוף ועצמות השמע משמשים כמערכת הגברה פנימית לגלי הקול, אותם הם מעבירים לשבלול (Cochlea), איבר המצוי באוזן הפנימית.
בשבלול מצויים תאים מיוחדים שלהם שלוחות, כעין שערות, הטבולות בתוך נוזל. כאשר עצמות השמע נרעדות הן מרעידות את הנוזל הנמצא בשבלול, השערות הייחודיות חשות את תנועת הנוזל וכך בתאי השיער בשבלול נעשה תירגום של גל הקול למסרים עצביים. מסרים אלה מועברים מן השבלול דרך עצב השמיעה (cochlear nerve) אל המוח. במוח נעשה עיבוד של המידע ואז אנו יודעים ששמענו קול. לשבלול סידור ייחודי בו כל אזור בשבלול קולט צלילים בתדר אחר (לפיכך ישנן מחלות הפוגעות באזורים שונים בשבלול וכך נפגעת השמיעה לתדרים המסוימים באזור הפגוע).
מסלול גל הקול –סיכום: מתחיל מהאפרכסת, תעלת האוזן החיצונית, עור התוף, עצמות השמע, האוזן הפנימית (השבלול), עצב השמע ומסתיים במוח. קטע המסלול עד וכולל עצמות השמע הינו למעשה קטע "הולכתי" שבו גל הקול עובר דרך רטט. מהאוזן הפנימית ועד למוח זהו קטע "עצבי" בו המידע השמיעתי עובר באמצעות מסרים עצביים.
איך מדברים עם אדם עם ליקוי שמיעה? צפו:
מהם סוגי ליקויי השמיעה?
ליקויי השמיעה מחולקים ל – 3 סוגים בהתאם למיקום הפגיעה לאורך מסלול השמיעה:
-
ליקוי שמיעה הולכתי: ליקוי שמיעה זה נגרם כתוצאה מבעיה שמקורה באחד ממרכיבי האוזן החיצונית או האוזן התיכונה. כתוצאה מכך נפגמת ההולכה התקינה של גלי הקול אל האוזן הפנימית. דוגמאות לכך הן התפתחות לא תקינה של תעלת השמיעה או עצמות השמע, נוזלים או זיהומים חוזרים ונשנים באוזן התיכונה. בדרך כלל, ליקוי שמיעה הולכתי ניתן לתיקון באמצעים רפואיים בעזרת תרופות או ניתוח.
-
ליקוי שמיעה עצבי: ליקוי שמיעה זה נגרם כתוצאה מבעיה בשבלול, בעצב השמיעה או במוח. השבלול מתרגם את הוויברציות של גלי הקול לפוטנציאלים חשמליים עצביים. עצב השמיעה מעביר את המסרים החשמליים למרכז השמיעה שבמוח. ככלל, ליקויי שמיעה עצביים מורכבים יותר לתיקון ופעמים רבות לא ניתן לתקן ליקוי שמיעה עצבי כלל. מקרים בהם ניתן להתערב בעזרת תרופות או כירורגיה, לפני שייגרם נזק תמידי, כוללים, בין היתר, זיהומים באוזן הפנימית, מחלות אוטואימוניות, בריחת הנוזל הפנימי, תסמונת מנייר (הצטברות של הנוזל באוזן הפנימית).
-
ליקוי שמיעה מעורב: ליקוי שמיעה זה נגרם כתוצאה משילוב של ליקוי שמיעה הולכתי וליקוי שמיעה עצבי.
סיבות לליקוי שמיעה:
-
ליקוי שמיעה מולד: ברוב הגדול של המקרים הליקוי הוא עצבי ואינו משתפר עם הזמן.
כ- 1/3 מהמקרים הם על רקע תורשתי (גנטי). מתוכם 70% מועברים בתורשה רצסיבית (ז"א שני ההורים צריכים להיות נשאים או חולים במחלה כדי שלילד יהיה ביטוי של לקות שמיעה). ברוב הגדול של המקרים ההורים נשאים ללא ביטוי של ליקוי שמיעה ורק שילוב של גן פגום מכל אחד מכל אחד מההורים יגרום לליקוי שמיעה. כיום ניתן לזהות חלק לא מבוטל מהגנים הפגומים בבדיקות גנטיות. ישנה חשיבות גבוהה לזיהוי מוקדם של ליקוי שמיעה, במיוחד במשפחות עם רקע גנטי לכך. בחלק מהמקרים ליקוי השמיעה מופיע כחלק מתסמונת . ב 30% מהמקרים התורשה דומיננטית (ז"א מספיק גן פגום מאחד מההורים כדי שהילד יבטא ליקוי שמיעה).
ב - 2/3 הנותרים ליקוי השמיעה מסיבות הוא מסיבות מגוונות שאינם קשורות לתורשה למשל:
זיהומים תוך רחמיים כגוןCMV, הרפס, אדמת.
פגות
תרופות שנלקחו ע"י האם בהריון
צהבת של הילוד
תרופות אוטוטוקסיות שניתנו לילוד.
-
ליקוי שמיעה נרכש: זהו הליקוי השכיח בילדים. ברוב המקרים מדובר בליקוי הולכתי שנובע ממחלה באוזן תיכונה ואז לרוב הליקוי הפיך. כאשר יש ליקוי עצבי נרכש לרוב אין שיפור אלא החמרה עם הזמן. סיבות לליקוי שמיעה נרכש:
דלקות אוזן תיכונה (הולכתי והפיך).
נוזלים באוזניים (הולכתי והפיך).
דלקת אוזן תיכונה כרונית (הולכתי לעיתים הפיך, תלוי בדרגת הפגיעה בעצמות השמע).
טראומה לראש (אוזן) – לרוב עצבי ואינו הפיך.
חשיפה לרעש- עצבי ולא הפיך.
מחלות וירליות שפוגעות באוזן הפנימית.
בדיקות שמיעה
-
בדיקת קולנים- בדיקה בסיסית שהרופא יכול לבצע במשרדו. נותן מידע ראשוני מאד, מוגבלת בילדים.
-
בדיקת שמיעה התנהגותית- זאת הבדיקה הנפוצה ביותר בשימוש היומיומי. בדיקות שמיעה התנהגותיות דורשות שיתוף פעולה מצדו של הנבדק ומבוצעות בחדר אטום. בעזרת מכשיר הנקרא אודיומטר ניתנים צלילים, רעשים, וקולות דיבור בתדירויות שונות, מ- 125 Hz עד 8000 Hz, ובעצמות שונות הנמדדות ביחידות של דציבלים (dB).. סוג הבדיקה מותאם לגיל הנבדק. בילדים רכים הבדיקה מתבססת על תגובות של הילד למקור קול דוגמת הפניית ראש ומבט. בגילאים בוגרים יותר משתמשים בהתניה, כאשר בתגובה לצליל, הילד מתבקש, לדוגמה, להכניס קובייה לקופסה, ובמבוגרים בתגובה לשמיעת צליל מבקשים ללחוץ על לחצן. מבדיקת השמיעה ניתן לקבל אינפורמציה מרובה (תלוי בגיל הנבדק) לדוגמא : סף השמיעה לדיבור, הולכת אויר והולכת עצם בכל אוזן ופרמטרים נוספים.
-
טימפנומטריה- בדיקה שבודקת את הלחץ באוזן התיכונה ואת גמישות התנועה של עור התוף ועצמות השמע. הבדיקה אינה בודקת שמיעה והיא בד"כ נלווית לבדיקת שמיעה ומשלימה את המידע.
OAE (OtoAcustic Emissions)– בדיקת הדים קוכלארים. זאת בדיקה פשוטה יחסית שאינה דורשת שיתוף פעולה ואינה מצריכה שימוש בהרדמה. המכשיר משמיעה צליל בעוצמה ותדר שונים וקולט את התגובות (הדים) של האוזן כתגובה לגירוי הקולי. משתמשים בבדיקה זאת לסינון שמיעתי של ילודים. כאשר יש ליקוי שמיעה מעל 30 דב ההדים נעלמים ולכן בדיקה זאת לא טובה לקביעת מידת ליקוי השמיעה.
-
BERA- בבדיקה זו נבדקת הפעילות החשמלית של עצב השמע וגזע המוח בתגובה לגירוי שמיעתי. לצורך הבדיקה, הילד מקבל טשטוש, מחברים לראשו אלקטרודות, ושמים אזניות על אוזניו. צליל שנשמע כ"קליק" מועבר דרך כל אזנייה בנפרד. פעילות המוח כתוצאה מגירוי עצב השמיעה וגזע המוח בתגובה ל"קליקים" נרשמת. התוצאות מעובדות על-ידי מחשב. הבדיקה מאפשרת קבלת סף שמיעה בתדרים ייחודיים ומאד מהימנה. במבוגרים ניתן לבצע בדיקה זו ללא הרדמה.