נפאל מחולקת לשלושה איזורים גיאוגרפיים שונים מאוד, והסיכון למטייל שונה לחלוטין בשלושת האיזורים האלו.
בדרום נמצא האיזור הנמוך (עמק ה Terai) בו המטיילים יעברו בדרכם לקטמנדו אם יחצו את הגבול היבשתי, וכן יבקרו בשמורות הטבע ה"טרופיות". איזור זה דומה מאוד להודו ויש בו העברה פעילה של מחלות טרופיות כגון מלריה, קדחת דנגי וקדחת מוח יפנית.
עמק קטמנדו (מטיילים רבים יפקדו את קטמנדו ופוקרה) נמצא בגובה ממוצע של כקילומטר וחצי. באיזור זה שכיחות הזיהומים המועברים על ידי עקיצת יתושים (כגון דנגי, קדחת מוח יפנית ומלריה) נמוכה או לא קיימת כתלות בגובה. קטמנדו, לעומת זאת, זכתה בתואר המפוקפק של הבירה העולמית של טיפוס הבטן, והדבקות בכל המחלות המועברות על ידי צריכה של מיים או מזון מזוהמים נפוצה ביותר.
ברצועת הרי ההימלאיה אין יתושים, אך עדיין ניתן להידבק בטיפוס הבטן ומחלת הגבהים, השכיחה למדי, מהווה סיכון אמיתי.
רשימת חיסונים ליוצאים לנפאל ולהודו
רשימה זו מהווה רשימה מלאה של כל החיסונים שעשויים להינתן לנוסע להודו ולנפאל. החיסונים שיינתנו לכל מטייל ייקבעו בהתאם להיסטוריה הרפואית, אופי הטיול, משכו, חיסונים בגיל הילדות, חיסונים בטיולים קודמים וחיסונים קודמים בזמן השירות הצבאי.
רוב המטיילים יקבלו רק חלק קטן מהחיסונים המופיעים ברשימה שלהלן:
