מחלת גבהים עלולה להופיע בעליה מעל גובה 2500 מטרים. הסיכון לפתח את המחלה מושפע מקצב העליה, הגובה, פעילות גופנית ומשך השהיה. לא ניתן לצפות מי יפתח את המחלה (אין קשר לכושר גופני). תסמיני מחלת גבהים אינם ספיציפיים – כאבי ראש, עייפות וקשיי שינה. סיבוכי המחלה אשר עלולים לסכן חיים הם בצקת ריאות ובצקת מוחית. המניעה מתבצעת על ידי עליה מדורגת ואיטית שמאפשרת לגוף להתאקלם לגובה. חשוב להקפיד שהפרש הגבהים בין שני לילות לא יעלה על 500 מטרים.חריגות קטנות אפשריות בהנחה שכל חברי הקבוצה חשים בטוב, אבל צריכה להיות אפשרות ירידה לאלו שחשים ברע. המטיילים הישראלים, ובעיקר "משוחררים טריים" נוטים להמשיך ולעלות בכל מחיר, טעות שעליה משלמים ביוקר. יש להמנע משתית אלכוהול וסמים בזמן השהיה בגובה. תרופה בשם דיאמוקס/אורמוקס יכולה להנתן כמניעה וכטיפול במחלת גבהים קלה, אם כי הטיפול החשוב ביותר ומציל החיים במקרה של מחלה קשה הינו ירידה מהירה ומיידית.
