טטנוס, דיפטריה ושעלת

מחלת הטטנוס נגרמת עקב כניסת חיידק לפצע מזוהם וכרוכה בתמותה גבוהה מאוד. החיידק מצוי באדמה בכל היבשות, והמספר הנמוך של מקרי הטטנוס בארץ קשור לאחוז גבוה של האוכלוסיה שהתחסן וכן לניקוי וחיטוי של פצעים עמוקים. דיפטריה היא מחלה חיידקית נדירה שעדיין פוגעת באזורים עניים במיוחד בעולם. שעלת היא מחלה שכיחה מאוד. בשנים האחרונות עקב חיסון ילדים צעירים, מאובחנים יותר מקרי שעלת בקרב בני נוער ומבוגרים. המחלה בעיקר מסוכנת לילדים מתחת לגיל שנה, אך גורמת לשיעול ממושך ומטריד מאוד גם בגילאים מבוגרים יותר. חשיבות החיסון לשעלת הוא בראש ובראשונה לנשים בהריון (כדי למנוע הדבקה של הילוד) וחיסון של עובדי מערכת הבריאות.

החיסון (boosterix) ניתן כחלק מחיסוני הילדות ועם הגיוס לצה"ל. החיסון לטטנוס תקף לכעשר שנים אם כי מטיילים הנוסעים לטיולים אתגריים במהלכם הם חשופים לסיכוי גבוה לפציעות משמעותיות יחוסנו גם חמש שנים לאחר החיסון הקודם. לכאלו שכבר חוסנו לשעלת קיים חיסון כנגד טטנוס ודיפתריה בלבד.

אם לא התחסנתי לטטנוס ונפצעתי?
פציעה למטייל לא מחוסן לטטנוס מצריכה מתן חיסון וכן מתן נוגדנים לרעלן של החיידק. טיפול זה אינו קיים ברוב המרכזים הרפואיים במדינות העולם השלישית ולכן יהיה כרוך בשינוי במסלול הטיול, בהוצאות כספיות ניכרות, וב"מרוץ כנגד הזמן" שאינו מוסיף לבריאות הנפשית של המטייל.

האם רק פציעות מברזל חלוד גורמות לטטנוס?
לא, זו אגדה. החיידק יכול לחדור דרך כל פצע. ככל שהפצע עמוק יותר ומזוהם יותר – הסיכון לזיהום גדל. שטיפה וחיטוי מהירים של פצע חשובים בהפחתת הסיכון לחלות בטטנוס.