בדיקות וטיפולים
כירורגיה כללית

אבחון מחלות לבלב יעשה בדרך כלל באמצעות CT. בדיקה זו מאפשרת הגדרת הגידול בלבלב, גודלו, מעורבות כלי הדם בסמיכות אליו וכמובן זיהוי גרורות מרוחקות.

לעיתים ישלח החולה לבדיקה אנדוסקופית- על קול גרפית (EUS ). בדיקה זו מאפשרת הערכה מקומית טובה של יחסי הגידול לסביבתו אך אינה מאפשרת זיהוי גרורות מרוחקות. באמצעותה ניתן לבצע ביופסיה של הגידול. לימפומה של הלבלב הוא גידול נדיר מאוד של האיבר (1%) . אבחון מוקדם של גידול זה בביופסיה יחסוך ניתוח. המראה של הגידול בטומוגרפיה יכוון את הרופא לבחור בביופסיה של הגוש כחלק מהבירור. לאחרונה נמצא כי דלקת לבלב הדומה בהתייצגותה בטומוגרפיה לגידול, ניתנת לאבחון מוקדם ע"י בדיקת דם לחלבון ספציפי הנקרא 4IgG.
הדגמת דרכי מרה ב- ERCP הינה בדיקה נוספת באבחון ולעיתים תאפשר הקלה בצהבת בחולה הלוקה בצהבת עמוקה ע"י הכנסת תומכן לדרכי המרה. התומכן בדרכי המרה יכול לשמש גשר עד הניתוח (לא מומלץ לנתח חולה בצהבת עמוקה) או כטיפול סופי (דפיניטיבי) בחולה שנמצא במהלך הבירור כבלתי מתאים לניתוח.
MRI היא בדיקה טובה להערכת גידול בלבלב, אך שימוש בה ייעשה באופן בררני ( בדיקת ה-CT ברוב המקרים מספיקה).
בדיקת PET-FDG אינה מוכרת בסל הבריאות בהוריה של גידול בלבלב' אך השימוש בה ייעשה לפרקים ובעיקר במקרים מורכבים ולצורך הערכה יותר מדוקדקת, במיוחד להערכת גרורות.
חולים בהם נמצאה מעורבות של כלי הדם, בסמיכות ללבלב, בתהליך הגידול, אך ללא גרורות מרוחקות יופנו לטיפול כימותרפי טרם הניתוח. 10% - 30% מהחולים הללו יגיבו לטיפול והגידול יקטן למידה שמאפשרת טיפול ניתוחי כמקובל במחלה. בחולים המופנים לטיפול כימותרפי לפני הניתוח יש חובה באבחון רקמה בביופסיה. לעיתים יציע הכירורג לחולה ניתוח מורכב הכולל כריתת כלי הדם הסמוכים לגידול ושחזורם במשתל או ווריד הנלקח מאתר אחר בגוף (צוואר או רגל).
חולים הלוקים בגידולים של גוף וזנב הלבלב יגיעו לעיתים לטיפול בשלב מאוחר שכן במיקום זה ההסתמנות הקלינית האופיינית לגידולי הלבלב מתאחרת (הגידול אינו חוסם דרכי מרה ולכן לא תופיע צהבת חסימתית).

  • ביופסיה לאבחון מחלות הלבלב


    ברוב המקרים ניתן יהיה להגיע לכלל אבחנה ללא ביופסיה של הגידול עצמו. במרכזים רבים בעולם נהוג להציע לחולים ניתוח על סמך בדיקות ההדמיה ורק לעיתים יושלם הבירור בביופסיה ובמטרה לאפיין לפני הניתוח את סוג הגידול.

    מקומה של הביופסיה שמור בעיקר לחולים אשר רמת הסיכון בניתוח אצלם גבוהה מאוד או לסירוגין בחולים אשר אמצעי ההדמיה הדגימו גידול בלתי נתיח. בחולים אלה יש צורך בדגימת הרקמה ובאבחון בביופסיה לצורך מתן טיפול כימותרפי. בחולים בהם נצפה תהליך לא מוגדר ועולה החשד לגידול כמו לימפומה ראוי כי תתבצע הביופסיה שכן במקרה שכזה הטיפול לא יהיה ניתוחי.

    ביופסיות מחט וביופסיות מחט עדינה (FNA), בחלק לא מבוטל מהמקרים, עלולות להניב אבחון מוטעה ובוודאי אינן יכולות לנבא פוטנציאל להתמיינות ממאירה עתידית של גידולים, בעיקר כיסייתיים. גם אבחון מוקדם של גידולים ממקור התאים המפרישים הורמונים עשוי לשנות את הגישה הניתוחית (כריתת הגוש בלבד ולא חלק מהלבלב). בגידולים אלה ישקול המנתח את הפוטנציאל הממאיר הגבוה של הגידולים ( גידולים מפרישי גסטרין או גלוקגון) לעומת הפוטנציאל הממאיר הנמוך של חלקם ( גידולים מפרישי אינסולין- אינסולינומה). בעוד שחלק מהגידולים הם ממקור התאים מפרישי ההורמונים וביטויים הקליני הוא בהתאם להורמון המופרש ביתר, חלק לא מבוטל של גידולי הלבלב הם ממקור תאים המפרישים הורמונים אך אינם פעילים ואינם מפרישים את ההורמון- NON FUNCTIONING ENDOCRINE TUMORS. לגידולים אלה פוטנציאל ממאיר וזיהוי מוקדם חיוני להצלחת הטיפול.

  • בדיקת CT/ טומוגרפיה ממוחשבת לאבחון מחלות הלבלב


    שימוש נרחב ב-CT לבירור כאבי בטן בלתי ספציפיים מביא לזיהוי מוקדם של גידולי בלבלב ביניהם גם גידולים לא פעילים ממקור התאים מיצרי ההורמונים בלבלב. לעיתים גידול בלבלב שמקורו בתאים מפרישי ההורמונים יהיה חלק מסינדרום הכולל שילובי גידולים- יותרת המוח, יותרת בלוטת התריס (פארא תירואיד) והלבלב.
    תסמונת זו מוכרת בשמה- 1 MULTIPLE ENDOCRINE NEOPLASIA (MEN) TYPE.

  • סמני הסרטן


    שני סמנים חלבוניים חשובים: CA-19-9 ו CEA
    רק חלק מהגידולים מפרישים סמנים חלבוניים ייחודיים. בגידולי הלבלב חשיבות לשני סמנים:
    CA-19-9 (לסמן זה חשיבות ברמתו בדם).
    CEA (חשיבות סמן זה היא בקביעת הפוטנציאל הממאיר של גידולים ציסטיים, בעיקר). רמתו בנוזל הציסטה חשובה לקביעת המדיניות הטיפולית בגידולים אלה שכן ערך גבוה מלמד על היות הגידול שייך לגידולי מפרישי הריר.
    אלה הגידולים מהסוג העלול לעבור השתנות ממאירה.
    ערך מוגבר של הסמנים חשוב באבחון אך ערך תקין אינו שולל תהליך גידולי. גידולי הלבלב שמקורם בתאים המפרישים הורמונים יתייצגו עם ערכי סמנים חלבוניים תקינים. גם בגידולים פאפילאריים של הלבלב (IPMN) רמת הסמן הייחודי ברוב המקרים תהיה תקינה.
    בחולים הלוקים בצהבת חסימתית יעלה ערך הסמן החלבוני (CA19-9 ) ולכן רמתו בטווחים הנמוכים (100-400) אינה מעידה על ממאירות.
    רמות גבוהות יותר בנוכחות צהבת חסימתית קשורות יותר בנוכחות גידולים ממאירים. לאחר הניתוח, למעקב אחר סמנים חלבוניים בדם ולעליה ברמתם חשיבות רבה.
    עליה תהיה רמז ראשון לחזרת המחלה. CA19-9 ימצא גבוה לעיתים גם במחלות שפירות.

  • מאפייני הגידול בלבלב


    הלבלב "עשיר" בסוגי גידול שונים ומקורם מגוון: מצנרת הלבלב, רקמתו הבלוטית, תאיו מפרישי ההורמונים ועוד. הגידול השכיח ביותר בלבלב הוא גידול מסוג אדנוקרצינומה- גידול בלוטי שמקורו בצינורות הלבלב ומיקומו השכיח- בראש האיבר. הלבלב הוא מקום "מועדף" גם לגרורות ולגידולי הכליה. אלה עלולים "להתיישב" בלבלב ולהתגלות שנים רבות לאחר הטיפול בגידול הכליה. גידולים אחרים (ריאה, מעי גס) אף הם עלולים לשלוח גרורות ללבלב.
    לעיתים יתייצגו הגידולים בצורה כיסייתית (ציסטית). ב- 1% מהחולים העוברים בדיקת CT של הבטן תמצא ציסטה של הלבלב ומכאן שבעיה זו, אבחונה והטיפול בה הופכים אותה לשכיחה יותר ויותר ,ככל שהשימוש ב-CT של הבטן מתרחב. חלק מגידולי הלבלב הכיסייתים הם שפירים ואת אלה אין צורך לכרות. בגושים ציסטיים שגודלם יותר מ 3 ס"מ קיים סיכוי להחמצה של מרכיב ממאיר ולכן מומלץ להתייחס אליהם לחומרה. יתרה מזאת, קיים סוג של גידול ממקור התאים יוצרי הורמונים בתצורה כיסייתית- לגידולים מסוג זה פוטנציאל גדול להשתנות ממאירה. מעבר למראה ב-CT והאפיון של הגידולים הכיסייתים באולטרא סאונד אנדוסקופי (EUS ), ניתן במידה רבה של דיוק, לסווגם לפי תוכן הציסטה- נוזלי צלול (בד"כ שפיר), נוזלי ג'לטינוזי ( בד"כ ממאיר או עם פוטנציאל לממאירות) או לפי ערכי סמן נוסף (CEA ) בנוזל הנשאב מהציסטה- גבוה,ילמד על ציסטה בעלת פוטנציאל ממאיר או אפילו כבר ממאירה וערך תקין על ציסטה שפירה. ע"פ ערך הסמן בנוזל הציסטה ניתן לקבוע האם הגידול הוא מהסוג מפריש ריר (CEA >198 ננוגרם/מיליליטר, דיוק של 80%) או מהסוג השפיר. ערכי הסמן מעל 6000 ננוגרם/מיליליטר מרמזים כי מדובר כבר בהשתנות ממאירה של הציסטה מפרישת הריר.

לסיכום


הרופאים המטפלים בחולה עם גידול בלבלב ישקלו את הניתוח אל מול אופיו של הגידול, גילו של החולה ומצבו הכללי טרם החלטה על האסטרטגיה הטיפולית. ניתוח הלבלב מורכב ויש להפעיל שיקול דעת ומחשבה רבה טרם ההחלטה על ביצועו.
למידע נוסף על אבחון מחלות הלבלב

הטיפול ניתן ב:

רקע על מחלות לבלב

רוב גידולי הלבלב יופיעו באופן מקרי ולא ניתן לייחס את המחלה לגורם זה או אחר.
עם זאת ניתן לזהות קבוצות של מחלות בהן תמצא שכיחות גבוהה של המחלה וראוי שהלוקים במחלות אלו יימצאו במעקב קפדני להתפתחותה.

מחלות לבלב תסמינים מקדימים:
  • גיל - רוב גידולי הלבלב יתגלו בחולים מבוגרים מעלגיל 50. מרביתם יהיו בגילאי 60-80 שנה. 
  • מוצא -שכיחות גבוהה יותר של סרטן הלבלב נרשמת ביהודים ממוצא אשכנזי. מופע זה נובע קרוב לוודאי ממוטציות גנטיות השכיחות ב- 1% באוכלוסיה זו.
  • עישון - 30% מגידולי הלבלב מיוחסים לנזקי עישון. למעשנים סיכוי כפול ללקות בסרטן הלבלב ומופע הגידול אצלם יהיה 10 שנים לפני גיל המופע אצל לא מעשנים.
  • דלקת לבלב כרונית (פנקראטיטיס) - מחלה המופיעה בגיל צעיר יחסית ממגוון סיבות רחב. שכיחות של סרטן הלבלב נרשמה באוכלוסיה שבעברה היסטוריה של דלקת לבלב כרונית (ללא קשר לסיבה).
  • סכרת - בחולים הלוקים במחלת הסוכרת שכיחות פי שניים של סרטן הלבלב.
  • משקל יתר - לאנשים הסובלים מהשמנת יתר יש שכיחות גבוהה יותר של סרטן הלבלב.
  • גידולי לבלב במשפחה
  • מוטציה בגןBRCA2 (אחראי גם על הופעת סרטן השד)
  • תסמונות גנטיות - כמו למשל: PEUTZ JEHGHERS, LYNCH SYNDROME, FAMMM- FAMILIAL ATYPICAL MOLE; MALIGNANT MELANOMA
  • אלכוהול -שתיית אלכוהול אף היא קשורה לעליה בשכיחות סרטן הלבלב אך קשר זה אינו וודאי בצורה מובהקת.

הגנטיקה של סרטן הלבלב - הבסיס הגנטי לסרטן הלבלב


סרטן הלבלב אחראי ל- 3% מכלל מחלות הסרטן המאובחנות לראשונה בכל עת. למרות המחקר המעמיק בנושא, לא השתנתה מדיניות הטיפול בגידולים הממאירים של הלבלב ועדיין הטיפול הכירורגי במקרים נבחרים הוא שמעניק את הסיכוי הגבוה ביותר להחלמה.המחקר הביולוגי בתחום גידולי הלבלב נותן תקווה לעתיד טוב יותר בטיפול בגידולי הלבלב. הבנת הביולוגיה המולקולארית של גידול הלבלב תאפשר בעתיד לפתח תרופות חדשות שתתבססנה על המבנה המולקולארי של הגידול ותאפשרנה "תיקון" תקלות ביוכימיות וגנטיות המסייעות בהתפתחות המחלה. עם זאת, חשוב לזכור שהרפואה עדיין אינה במעמד זה, אך המאמצים לכך ניכרים במעבדות רבות ברחבי העולם הפועלות בכיוון זה.סרטן הלבלב הוא גידול המתווך על ידי שינויים גנטיים תורשתיים וכאלה הנרכשים עם השנים.

 

השינויים הגנטיים נחלקים לשלוש קבוצות עיקריות:

1.אונקוגניים- מוטציות במבנה הגנטי בסרטן הלבלב המכונות מוטציות K-RAS. בדרך כלל מוטציה מסוג זה ממוקמת בקודון 12. הפגם הגנטי הזה גורם להפרעה אנזימטית בתאי הלבלב שגורמת להפקת חלבון המשבש את התפתחות התא ושגשוגו עד כדי התפתחות לתא סרטני. השינוי הגנטי K-RAS הוא אירוע מוקדם מאוד בהתפתחות הסרטן ומהווה חותם של הגידול. מוטציה אחרת המוכרת בגידול בלבלב מכונה מוטציית BRAF וובדרך כלל לא ימצאו שתי המוטציות יחדיו. מוטציות גנטיות אחרות זוהו בסרטן הלבלב (AKT1,2 , MYB ) ושכיחותן שונה מגידול לגידול.

2. גנים מדכאי גידול(TUMOR SUPPRESSOR GENE)- עיכוב של גן P16 נמצא בכ- 85% מהגידולים המתגלים באקראי. עיכוב הגן ומציאת מוטציה K-RAS אינם אופייניים לגידולים אחרים. עיכוב הגן P16 חל בשלבים מאוחרים של התפתחות הגידול לעומת המוטציה בגן K-RAS המתרחשת בשלבים מוקדמים. דיכויים של גנים אחרים כמו P21 מזוהים בשלב מאוד מוקדם, בו רקמה בריאה בלבלב מתחילה את ההשתנות לרקמה ממאירה. בחלק גדול של החולים בהם מזוהה השתנות רקמה מוקדמת (מכונה PANIN-I ) מזוהה מוטציה בגנים BRCA1 ו- BRCA-2 . לנשאי מוטציית BRCA-2 פי עשר סיכויים לפתח גידול בלבלב לעומת אנשים ללא מוטציה גנטית זו.
 
3.גנים מתקני גנום- גנים אלה אחראיים לתיקון פגמים ב- DNA. עיכוב התפקוד של גנים חשובים אלה גורם להצטברות תאים "מקולקלים" ברקמה הבריאה. הצטברות התאים המקולקלים גורמת להתפתחות תאים אלה וליצירת הגידול. פגם גנטי זה אופייני במקצת מהחולים (10%).
 
4.  פגמים גנטיים אחרים– פגמים גנטיים אחרים הגורמים לחבלות בהתפתחות התא זוהו בגידולי הלבלב. את הפגמים נתן לזהות בשלבים שונים של התפתחות הגידול וההשתנות התאית מתא בריא לתא חולה. ההבנה הגנטית בהתפתחות הגידולים בלבלב תאפשר בעתיד טיפולים והתערבויות "גנטיות" להחזיר תאים סוררים למסלול צמיחה תקין. הרפואה בתחום גידולי הלבלב טרם הגיע ליכולות אלו.עם זאת, ההבנה הגנטית מאפשרת לאפיין תבניות גנטיות להתפתחות סרטן הלבלב וכן ייעוץ גנטי למשפחות שאחד מיקיריהן חלה במחלה.גידול "בעל רקע תורשתי" אחראי לכ- 15% מכלל גידולי הלבלב המאובחנים. סוג זה של גידול מתפתח קרוב לוודאי מפגמים גנטיים תורשתיים או כאלה בעלי נטייה נרכשת להשתנות גנטית מחוללת המחלה.
מזוהות שלוש קבוצות בקרב החולים עם נטייה להתפתחות גידולים על רקע גנטי:
א. חולים עם מחלות משפחתיות הנושאות בחובן נטייה להתפתחות גידול בלבלב- HNPCC, PEUTZ-JEGHERS ועוד מחלות אחרות.
ב. חולים אשר במשפחתם אובחן כבר קרוב משפחה עם גידול בלבלב. ככל שעולה מספר בני המשפחה הלוקים בסרטן הלבלב, כך עולה הסיכוי לבן משפחה נוסף מדרגה ראשונה לחלות במחלה (כאשר שני בני משפחה לקו במחלה הסיכוי לקרוב מדרגה ראשונה לחלות בה הוא פי 18, כאשר שלושה לקו במחלה - הסיכוי לקרוב לחלות במחלה הוא פי 57 ).
ג. חולים הלוקים במחלה שפירה שאובחנה בה שכיחות יתר של סרטן בלבלב ( פנקראיטיס כרונית תורשתית, ציסטיק פיברוזיס).חשוב מאד כי בני משפחה המשתייכים לאחת משלוש הקטגוריות האלו, יפנו בהקדם לקבלת ייעוץ גנטי.ראוי כי במשפחות בהן יש חולה שלקה במלנומה או בשומות אטיפיות מרובות ובנוסף עוד בן משפחה שלקה בסרטן הלבלב – בני המשפחה יפנו לייעוץ גנטי למוטציות גנטיות ספציפיות וימשיכו במעקב הן להתפתחות גידולי העור והן להתפתחות גידולים בלבלב.ראוי שנשאי מוטציה BRCA2 יבדקו לשלילת גידול בלבלב במסגרת מעקב מסודר כמו גם להתפתחות גידולים בערמונית, בשד ובשחלה. משפחות של נשאי מוטציה גנטית זו חייבים להיות תחת מעקב צמוד וקפדני להתפתחות מגוון המחלות המפורטות.במסגרת תוכניות המעקב אחר בני משפחה בפירוט זה, יכללו בדיקת אולטרא סאונד אנדוסקופי ו/או טומגרפיה מחשבית של הלבלב.
כריתת לבלב מניעתית כשלא נמצא נגע בלבלב עם פוטנציאל להתפתחות ממאירות, אינה מקובלת!
למידע נוסף על גורמי סיכון למחלות הלבלב

הטיפול ניתן ב:

הטיפול הכירורגי הוא הטיפול המועדף בגידולי הלבלב ותוצאות הטיפול באופן הזה הן הטובות מבין הטיפולים הניתנים לחולים. ניתוח לבלב לחולים הלוקים בגידולי הלבלב יכול להיות למטרת ריפוי או לשם הקלה בהסתמנויות הקליניות (בעיקר צהבת וחסימת התריסריון על ידי הגידול). לעיתים כהכנה לניתוח יחליט הצוות הרפואי להפנות את החולה לטיפול כימותרפי בכדי לצמצם את מימדי הגידול ולהקל על הגישה הניתוחית.
הערכה מדוקדקת הכוללת CT של הבטן (בחתכים צפופים ללבלב) , צילום חזה והערכת מרדים נדרשת בכדי לאתר את החולים המתאימים לניתוח. זיהוי גרורות בכבד או במקום אחר ימנע ניתוח.
במקרים בהם הגידול גדול ו/או דבוק או חודר לוורידים או העורקים הסמוכים לראש הלבלב יבחר הצוות המטפל לשלוח את החולה לטיפול כימותרפי והקרנתי לפני הניתוח. באופן הזה בכ- 30% מהחולים יצטמצם הגידול לכדי יכולת לנתחו. בחולים בהם רמת הסמן CA19-9 גבוה יתחיל הניתוח בלפרוסקופיה. ב- 18% מהחולים המועמדים לניתוח לבלב ימצא במהלכו כי הגידול אינו נתיח.


סוגי ניתוחי לבלב:

  • הניתוח לטיפול בגידולים של ראש הלבלב
    נקרא הניתוח ע"ש וויפאל שעיקרו כריתת ראש הלבלב ומכלול התריסריון ודרכי המרה הצמודים לו. בניתוח נכרת גם כיס המרה. הניתוח כולל גם כריתת חלק מהקיבה אם כי ישנם מנתחים שישמרו את הקיבה כולה. שימור הקיבה מתאים לחולים בהם הגידול אינו דבוק לחלק השני של התרסריון. לאחר הערכה מדוקדקת במהלך הניתוח וכריתת מכלול ראש הלבלב וסביבתו ישחזר המנתח את מערכת העיכול העליונה.

 

  • הניתוח לכריתת גידולים בזנב וגוף הלבלב
    כרוך בכריתת הלבלב עד מעבר לגידול אך הראש נשאר במקומו. בניתוח לכריתת זנב או גוף הלבלב בעקבות גידול, יכרות המנתח כיחידה אחת גם את הטחול שכן הניקוז הלימפטי של זנב הלבלב הוא לאיבר זה.

 

  • בגידולים מסוג IPMN לאורך כל צינור הלבלב
    יכרות המנתח את כל הלבלב. כריתת כל הלבלב גורמת להופעת מחלת הסוכרת שנדרשת לטיפול באינסולין ובחירת ניתוח שכזה תעשה בכובד ראש ובהוריות מוגדרות.

 

  • כריתת גוף הלבלב עם שימור הראש והזנב
    ניתוח משמר רקמת לבלב שמיושם לעיתים רחוקות ובעיקר בחולים צעירים. מטרתו כריתת הגידול עם שוליים בריאים תוך שימור רקמת לבלב מרבית.

 

  • ניתוחי מעקפים- ניתוחי מעקף לדרכי המרה ולקיבה
    או לאחד מהם מיועד בעיקר לחולים אשר הובאו לניתוח במטרה לכרות את הגידול, אך נמצא במהלכו כי אינם נתיחים. במקרה זה מקובל לבצע מעקף כירורגי למערכת החסומה (קיבה או דרכי מרה) או לשתי המערכות גם יחד.
למידע נוסף על ניתוח לבלב

הטיפול ניתן ב:

גידול לא שכיח בעל מאפיינים מורכבים- סולידיים, ציסטיים ופאפילארים. הגידול נוטה להגיע למימדים גדולים מאוד
(20-25 ס"מ) וימצא לעתים בבדיקה שגרתית בלבד ולא שגרם לתסמינים כלשהם.
מופיע אצל נשים וממוקם בעיקר בזנב הלבלב. לגידול השתנות ממאירה נמוכה אך קיימת והטיפול הוא כריתה בשוליים תקינים.
ניתוח וכריתה לא מוצלחים עלולים לגרום לחזרת המחלה. הגידול נקרא FRANTZ TUMOR או הגידול ע"ש CHAMUDI.

למידע נוסף על גידול ציסטי- סולידי עם מרכיבים פאפילאריים בלבלב

הטיפול ניתן ב:

  • אדנוקרצינומה - אדנוקרצינומה הוא גידול שמקורו בצנרת הלבלב ויכול להופיע לאורך כל האיבר אך שכיח יותר בראש הלבלב. החולים הלוקים במחלקה הם בדרך כלל בעשור השישי- שביעי לחייהם אם כי צעירים עלולים לחלות בה גם כן.כשהמחלה ממוקמת בראש הלבלב ביטויי הראשון יהיה בד"כ צהבת חסימתית, ירידה במשקל וכאבי בטן או גב. גידולים בגוף הלבלב יסתמנו מבחינה קלינית מאוחר יחסית ולעיתים גודלם גדול מזה של גידולי ראש הלבלב בזיהוי. מבחינת הפרוגנוזה (סיכויי הצלחת הטיפול והמהלך של המחלה) אין הבדל בין גידולי ראש הלבלב ושאר חלקי האיבר בדירוג (STAGE ) זהה.
  • גידול אצינארי ממאיר של הלבלב - גידול זה נובע מתאי הלבלב יוצרי האנזימים. הוא נדיר יחסית ולעיתים יגיע לגדלים גדולים מהגידול השכיח יותר – האדנוקרצינומה. ב-CT יש לגידול זה מאפיינים ייחודיים הניתנים לזיהוי טרם אבחון רקמתי. הטיפול בגידול זה אינו שונה מהטיפול המוצע לחולה הלוקה בגידול מסוג האדנוקרצינומה.
  • גידול ממקור תאים יוצרי הורמונים - גידולים אלה נובעים מהתאים המיוחדים מפרישי ההורמונים באיבר וכאלה קיימים ארבעה. הגידול השכיח ביותר הוא זה המפריש אינסולין וביטויו הקליני יהיה כרוך בירידת רמת הסוכר העלולה לגרום לעילפון. גידול זה שפיר ב- 90% מהחולים וכריתה מקומית (אינוקלאציה) מקובלת באופן לפרוסקופי או בגישה הפתוחה. הגידולים האחרים (גסטרינומה, ויפומה, גלוקגונומה ) נדירים אך על הרופא להכיר את ההסתמנויות הייחודיות לכל אחד מהם, שכן זיהוי מוקדם חשוב – רובם ממאירים. גידול ממקור התאים האנדוקריניים אך שאינו פעיל מבחינה הורמונאלית אינו נדיר. גם בגידול זה חשיבות רבה לזיהוי מוקדם שכן השתנות ממאירה היא עניין של זמן. חלק מהגידולים הללו יכולים להיות עם מרכיב ציסטי וסולידי כאחד. ישנם סינדרומים קליניים מיוחדים בהם קיימת תשלובת גידולים באיברים שונים. בתסמונת מסוג MEN1 הלבלב יהיה אחד מאותם האיברים.
  • גרורות בלבלב - הלבלב אינו איבר שכיח לזריעתן של גרורות מאיברים אחרים. אך גידול בכליה הוא מבין השכיחים לזרוע גרורה בלבלב וזו עלולה לבוא לידי ביטוי קליני שנים רבות אחרי כריתת הנגע הראשוני בכליה. גם איברים אחרים עלולים לזרוע גרורות בלבלב (מעי גס). כשמדובר בגרורה בודדת לא יהסס המנתח להסירה, לאחר דיון מסודר ותוך שקילת אופציות נוספות או אחרות (כימותרפיה, הקרנה) לטיפול במחלה גרורתית.
קיימים גידולים נוספים, שכיחים פחות מאלה המוזכרים. ניתן לקבל מידע על כל אחד מהם בפניה ישירה לצוות ניתוחי הלבלב בקריה הרפואית רמב"ם.
למידע נוסף על גידולים סולידיים בלבלב

הטיפול ניתן ב:

 גידול ציסטה בלבלב אינו נדיר יש גידולים שפירים, מקצתם ממאירים וחלקם נושאים בחובם פוטנציאל להשתנות ממאירה.

  • ציסטה בלבלב מסוג סרוסציסטאדנומה- גידול שפיר המתאפיין בחלל גדול ובתוכו ציסטות רבות , סדורות ובגדלים כמעט שווים. בעבר ניקרא גידול זה גידול מיקרוציסטי בשל מראה הציסטות בתוך הגוש. לעיתים מתואר הגוש בשל מראהו - כוורת דבורים. לעיתים יראו הסתיידויות במרכז הציסטה. 3% מגידולים אלה עוברים השתנות ממאירה ובגדלים מעל 3 ס"מ בקוטר מומלץ בד"כ לנתח. הנוזל בחלל הציסטה מכיל גליקופרוטאין ובד"כ ערכי העמילז (תסס המופרש עי' הלבלב לצינור הלבלב) בו יהיו נמוכים, עדות לכך שהציסטה אינה מחוברת לצנרת הלבלב. גם ערכי ה- CEA בנוזל יהיו נמוכים. מדדים אלו יאפשרו לרופא להבחין בין ציסטה סרוטית לבין ציסטה מוצינוטית- זו עם הפוטנציאל הממאיר הגבוה.
  • ציסטה בלבלב מסוג ציסטאדנוקרצינומה- הסוג הממאיר של הציסטה.
  • ציסטה בלבלב מסוג IPMN- מחלה של צנרת הלבלב- הראשית, המשנית או המשולבת. מחלה זו יכולה להופיע לאורך כל הלבלב במקטעים שונים או בחלק אחד (ראש, זנב, גוף). הביטוי למחלה ב-CT הוא הרחבה של צינור הלבלב, לעיתים עם ציסטות המתחברות ומתנקזות לצינור הלבלב. כשפוגעת המחלה בצינור הלבלב הראשי, ההשתנות למחלה ממארת יכולה להגיע לכדי 90%. בצינורות צדדיים השתנות זו נמוכה יותר. הזמן להשתנות מסוג שפיר של IPMN לזה הממאיר הוא כחמש שנים.
    הצנרת הרחבה מתאפיינת בתוכן נוזלי סמיך ורירי- מוצין. לתוכן סמיך זה מאפיינים ביוכימיים מיוחדים שאפיונם יכול להבדל בסוגי ה- IPMN השונים. הריר הסמיך עלול לחסום את צינור הלבלב ולגרום להתפתחות דלקת לבלב חריפה- פנקראטיטיס. הצטברות ריר באזור ראש הלבלב עלולה לגרום ללחץ על דרכי המרה ולהופעת צהבת חסימתית. דיקור הנוזל בציסטה או שאיבתו מנוזל צינור המרה יעלה תוכן רירי צמיג. רמות CEA בנוזל ילמדו את הצוות הרפואי על אופיו של הגידול- שייך לקבוצת הגידולים מפרישי הריר, שפיר או ממאיר.
    הטיפול במחלה הוא ניתוח לכריתת הנגע בלבלב. במחלה מפושטת לאורך כל הלבלב ישקול המנתח כריתת לבלב שלמה.
    הגידול שכיח באופן שווה בגברים ובנשים בעשור השישי לחייהם.
למידע נוסף על גידולים ציסטיים בלבלב

הטיפול ניתן ב:

פנקראטיטיס היא דלקת בלבלב היכולה להתבטא באופן חריף או באופן כרוני. הביטוי הקליני העיקרי הוא כאבי בטן שלעיתים קרובות יהיו קשים מנשוא ולא יגיבו לטיפול הפשוט בנוגדי כאב. לעיתים יסבול החולה מבחילות, מהקאות או מחום גבוה. הדלקת גורמת לשחרור מגוון רחב של חומרים חלבוניים מרקמת הלבלב הגורמים לאיבוד נוזלים ניכר, להלם תת נפחי, לפגיעה בכליות ולפגיעה בריאות. הדלקת עלולה לגרום לסיבוכים מקומיים כמו הצטברות נוזל סביב הלבלב (ציסטה כזובה ), למורסה (אבצס) ולנצור (פיסטולה). המחלה נגרמת ממספר רב של מחוללים והגורם העיקרי להופעתה בצורה החריפה הוא אבנים בכיס המרה. אבן הגולשת במורד דרכי המרה גורמת, במנגנון שעדיין אינו ברור דיו, לשפעול אנזימי הלבלב בעודם בלבלב ובכך לפגיעה ברקמת הלבלב. ברוב החולים אשר ילקו במחלה מאבנים תהיה זו מוגבלת וקצרה אך לעיתים תיגרם דלקת קשה יותר עד נמק האיבר.


הטיפול בדלקת בלבלב הנגרםמאבנים הוא שמרני ובחלוף הדלקת יוזמן החולה לכריתת כיס המרה. כריתת כיס המרה המכיל אבנים תפתור את אירועי דלקת הלבלב.
גורמים רבים נוספים מוכרים כמחוללי דלקת: יתר שומנים בדם, וירוסים, תרופות, אלכוהול, ערכי קלציום גבוהים בדם, טיפול בסטרואידים ועוד.
דלקת כרונית של הלבלב נגרמת בעיקר מצריכת אלכוהול. אירועים חוזרים של דלקת בלבלב יביאו בסופו של דבר להרס הבלוטה ולמצב של תת פעילות אנדוקרינית של האיבר( סכרת) ולתת פעילות אקסוקרינית שביטויה העיקרי יהיה חוסר יכולת לעכל תוצרי מזון.
לעיתים יידרש טיפול ניתוחי בחולים הלוקים בדלקת לבלב חריפה עם נמק, לצורך הטריית הרקמה החולה.
פנקראטיטיס כרונית מטופלת באופן שמרני אך במקרה של הסתמנות כאבים ממושכים שאינם מגיבים לטיפול שמרני יידרש פתרון ניתוחי.
פנקראטיטיס חריפה עלולה להיות ביטוי ראשון לגידול בלבלב. הפרשת ריר סמיך במחלה מסוג IPMN גורמת לחסימת מוצא צינור הלבלב המובילה להתפתחות הדלקת. לעיתים הגוש הגידולי עצמו יגרום לחסימת הצנרת של הלבלב ולהופעת הדלקת.
בחולים הלוקים בדלקת של הלבלב ללא סיבה ברורה, מומלץ לבדוק את הלבלב באמצעות CT של הבטן או באמצעות אולטרא סאונד אנדוסקופי (EUS ) ומעקב אחרי רמת סמנים בדם (CA19-9 )

למידע נוסף על דלקת הלבלב פנקראטיטיס

הטיפול ניתן ב:

סרטן לימפומה זהו סוג נדיר (1%) מכלל גידולי הלבלב אך אבחונו חשוב שכן הטיפול בו אינו דורש ניתוח.
לגידול אופן מסנן את הרקמה. אך לעיתים יסתמן כגוש ששוליו לא מוגדרים.
רוב הלימפומות של הלבלב אינן חלק ממחלה סיסטמית אלא מחלה של הלבלב בלבד.
סרטן לימפומה של הלבלב מוגדרת כלימפומה מסוג NON HODGKINS .
לעיתים לא תספיק ביופסיית מחט עדינה (FNA ) לקביעת האבחנה ותידרש ביופסיה במחט גדולה או אפילו בלפרוסקופיה.

למידע נוסף על לימפומה של הלבלב

הטיפול ניתן ב:

שכיחות סרטן הלבלב עולה משנה לשנה. מידי שנה מתגלים בישראל כ- 500 חולים חדשים הלוקים במחלה. גידולי הלבלב אחראים לתמותה של כ- 32,500 חולים בשנה בארה"ב ולתמותה של כ- 6% מכל חולי הסרטן במדינה זו. בישראל סרטן הלבלב הוא הגורם השלישי בשכיחות לתמותה מגידולים.

למרות מספרים אלה יש בידי הרפואה כלים להתמודד עם סרטן הלבלב ולהציע לחולים הלוקים בה מגוון טיפולים. 30% מהחולים העוברים ניתוח לכריתת גידול מסוג אדנוקרצינומה באופן מלא, יחיו למעלה מחמש שנים. לגידולים אחרים תוצאות טיפוליות שונות. שילוב הטיפולים האונקולוגים עם הניתוח עשוי לשפר את תוחלת החיים. לסוג הגידול, לדרגת התמיינותו ואף למיקומו, יש השפעה רבה על ההיוותרות בחיים. לחולים בסרטן התריסריון ולאחריו זה של הפטמה ע"ש וואטר, סיכויי ההחלמה הטובים ביותר. אלה מגיעים לכדי היוותרות בחיים של 50% מהחולים למעלה מחמש שנים לאחר ניתוח.

החולים הלוקים בסרטן הלבלב עלולים לסבול משפע הסתמנויות קליניות- ירידה במשקל, צהבת, כאבי בטן או כאבי גב ולעיתים רחוקות תת ספיגה שביטויה פעולות מעיים תכופות, רכות ובמרקם שומני. סכרת חדשה תהיה לעיתים ביטוי ראשון למחלה ויש הטוענים כי חולה בעשור החמישי לחייו הלוקה בסוכרת חדשה ללא סיפור רקע או משפחה, ראוי כי יעבור בדיקה לשלילת גידול בלבלב. דלקת הלבלב מסיבה לא ברורה (הסיבה השכיחה ביותר לדלקת הלבלב היא אבנים בכיס המרה) ראוי כי תדליק נורה אדומה אצל הרופא המטפל, על מנת שיפעל לשלילת גידול בלבלב כגורם לדלקת.

לסביבה ולאורח החיים תרומה להתפתחות סרטן הלבלב. עישון סיגריות הוכח גם הוא כגורם להתפתחות סרטן הלבלב. כמו כן חשיפה לחומרי הדברה וחומרים כימיים נוספים קשורה אף היא להתפתחות סרטן בלבלב.
מחקרים גנטיים זיהו שינויים גנטיים ייחודיים במקצת מהחולים בסרטן הלבלב. נמצא קשר משפחתי להופעת המחלה, אם כי זה אינו שכיח. רק בכ-5-10% מהמקרים ימצא קשר משפחתי, בעיקר בקרב האוכלוסייה היהודית. שכיחות מוגברת של גידולי הלבלב נצפית בחולים הלוקים בגידולי מעי גס משפחתיים (HNPCC), סרטן שד משפחתי (קשור למוטציה BRCA2 ), מלנומה משפחתית ועוד.
מופע הגיל של הגידולים הממאירים הוא בד"כ בעשור השישי או השביעי לחיים. גידולים כיסיתים (ציסטיים) שפירים נוטים להופיע בנשים בגיל המעבר בעוד גידולים פאפילאריים ( INTRA DUCTAL PAPILLARY NEOPLASM- IPMN , גידול המורכב מחלקים בשרניים דמויי אצבעות הבולטים לתוך צינור הלבלב) מופיעים בגברים מבוגרים. בחולים הלוקים בסוג זה של גידול (IPMN) ימצא אצל כ- 40% מהם גידול במערכת נוספת (קיבה, מעי גס, ריאה, דרכי מרה, בלוטת המגן) בזמן זיהוי המחלה בלבלב או בתזמון אחר.
גידול מיוחד בלבלב הוא גידול כיסיתי בעל מרכיבים סולידיים ודמוי פאפילאריים שמופעו בעיקר בנשים צעירות. הגידול נקרא ע"ש הפתולוג שזיהה אותו, FRANTZ , או בשמו האחר- HAMOUDI והוא בעל פוטנציאל להשתנות ממאירה. הסרתו מביאה להחלמה מלאה במרבית המקרים.
זיהוי מוקדם הוא המפתח להצלחת הטיפול במחלה זו, אלא שלעיתים קרובות ההתייצגות הקלינית מלמדת כי המחלה קוננה בחולה זמן רב ובחלק מהמקרים ימצא כי החולה כלל אינו נתיח. השימוש באמצעי הדמיה כמו טומוגרפיה (CT) לבירור כאבי בטן בלתי ספציפיים, העלה את אחוז החולים הלוקים בגידול שמאובחנים מוקדם.
הגידול בעל המאפיינים פאפילריים (התבלטויות של ריקמה גידולית לתוך צנרת דרכי הלבלב) הוא גידול המוכר זה מספר שנים. גידולים אלה הם בעל פוטנציאל להשתנות ממאירה ב-60% מהמקרים (בעיקר אם נובעים מצינור הלבלב הראשי. שכיחות ההשתנות הממאירה נמוכה יותר לכשמדובר בסוג זה של גידול במערכת הצינורות המשנית של הלבלב) אך זיהוי מוקדם עשוי להביא ריפוי מלא לחולה בעקבות ניתוח.
מקומו של הרופא המטפל בקהילה לא יסולא בפז בזיהוי מוקדם של המחלה. אוזן קשבת לתלונות החולה, הפנייתו לבירור לאור התלונות והתייעצות עם רופאים מקצועיים בתחום - עשויה לשפר את סיכויי הצלחת הטיפול בחולים אלה.

 

גידולי הלבלב ניתנים לאפיון ולחלוקה למספר קטגוריות:

  • ממאירים, שפירים או בעלי פוטנציאל להשתנות ממאירה
  • ציסטיים לעומת סולידיים או מעורבים
  • ממקור התאים מפרישי ההורמונים, תאים מיצרי מיצי הלבלב (תאים אצינריים), או מתאי צינורות הלבלב
  • גידול ממקור רקמת החיבור של הלבלב
  • גידולים ממקור הצנרת הראשית או הצנרת המשנית של הלבלב.
     

 

דירוג גידולים של הלבלב

 


הגידולים השכיחים בלבלב הם גידולים מסוג אדנוקרצינומה הממוקמים בראש הלבלב. גידולים אלה מקורם בצנרת הלבלב.
שימוש נפוץ בטומוגרפיה (CT ) לבירור כאבי בטן הביא לזיהוי גידולים בלבלב בשלבים מוקדמים, 1%- 20% מגידולי הלבלב יתגלו באופן אקראי באופן הזה. 15% מאלה יהיו גידולים בעל מאפיינים ציסטיים.

דרוג סרטן הלבלב חשוב לקביעת מדיניות הטיפול ונעשה בהערכה הראשונית של החולה על סמך אמצעי ההדמיה, תוך כדי הניתוח בידי הצוות המנתח ולאחר עיבוד הרקמה בפתולוגיה על ידי הפתולוגים.
מבחינה קלינית נתן לחלק את הגידולים לשלוש קבוצות-

  • גידול נתיח- גידול שעל פי הערכה לפני הניתוח, נראה כי ניתן להסירו.

 

  • גידול מתקדם מקומי- גידול אשר אינו ניתן להסרה כירורגית מפאת קירבתו לכלי הדם (בשל תגובה דלקתית או חדירת הגידול לכלי הדם). גודל הגידול (בבדרך כלל מעל 4 ס"מ) נכלל בקטגוריה זו. במקרים אלה ישקול המנתח עם האונקולוג לתת לחולה טיפול כימותרפי והקרנתי לפני הניתוח בכדי לצמצמו או לנתקו מכלי הדם.

 

  • גידול מפושט- גידול אשר נמצא כי שלח גרורות מרוחקות. במקרה זה לחולה לא יוצע ניתוח.
    לאחר העיבוד של הגידול שהוצא בניתוח במכון הפתולוגי, ניתן לחלק את גידולי הלבלב בדירוג יותר מדויק
    (STAGING).
    STAGE 0- גידול קטן המוגבל לרקמה ממנה צמח ולא פרץ החוצה ממנה. המונח המדויק בלועזית הוא – CARCINOMA IN SITU.
    גידולים אלה הם קטנטנים והפרוגנוזה (תוצאת הטיפול ותוחלת החיים) טובה.

    STAGE I- גידול מוגדר ותחום לרקמת הלבלב בלבד. הגידול מתחלק בשלב זה לשתי תת קבוצות:
    STAGE IA - הגידול עד 2 ס"מ.
    STAGE IB - הגידול גדול מ- 2 ס"מ אך מוגבל לרקמת הלבלב.
    STAGE II - גידול מתקדם אך אינו מערב כלי דם בסביבת הלבלב או גרורות מרוחקות.
    STAGE IIA - הגידול שלח גרורות לבלוטות לימפה אך אינו חודר לאיברים סמוכים.
    STAGE IIB - הגידול שלח גרורות לבלוטות לימפה וחדר לאיברים סמוכים.
    STAGE III - הגידול חדר לכלי הדם הסמוכים ללבלב אך לא לאיברים סמוכים.
    STAGE IV - הגידול התפשט מחוץ לגבולות הלבלב ושלח גרורות לאיברים מרוחקים.

    *דיוק בדירוג יאפשר קביעת האסטרטגיה הטיפולית לחולה.
למידע נוסף על סרטן הלבלב

הטיפול ניתן ב:

רקע

ניתוח להסרת המעי-הגס הימני - Right Hemi-Colectomy, מבוצע כחלק מהטיפול במחלות המעי הגס הימני, הכוללות את סרטן המעי הגס וגידולי המעי-הגס השפירים, שלא ניתנים לטיפול בצורה לא ניתוחית. סיבות נוספות לביצוע הניתוח הינן: מחלת סעיפים של המעי-הגס, מחלות כלי הדם של המעי-הגס ומחלות דלקתיות של איבר זה, כגון מחלת קרוהן.בניתוח זה, מוסרת המחצית של המעי הגס, כמתואר באיור.הכרחי להסיר את כל אורך המעי בגלל כלי-הדם המזינים את האיבר ומערכת הלימפה המנקזת אותו. כלל האיזור הנגוע  בסרטן המעי הגס יוסר בניתוח וקצוות המעי התקינים יושקו מחדש ליצרת אנסטומוזה – Anastomosis, לשיחזור רציפות מערכת העיכול.

ניתוח להסרת המעי הגס יכול להיערך בשתי שיטות שונות:ניתוח 'פתוח' - השיטה המסורתית – כאשר המנתח מבצע חתך לאורך הבטן.ניתוח 'לפרוסקופי' – כאשר מבוצעים מספר חתכים קטנים בעור, דרכם מוחדרים ציוד אופטי ומכשירים כירורגיים נוספים. לכל אחת מהשיטות הניתוחיות הללו קיימים יתרונות וחסרונות. השיטה המתאימה לכם תקבע בשיחה מקדימה שיערוך עמכם הרופא המנתח.

לפני הניתוח להסרת סרטן המעי הגס

ביממה שלפני הניתוח, תוכלו לאכול אוכל נוזלי, צלול, בלבד.יש להיות בצום מוחלט החל מחצות הלילה שלפני הניתוח. ייתכן שבזמן זה תחוברו לעירוי נוזלים תוך ורידי.לפני הניתוח תתבקשו להתחיל בטיפול אנטיביוטי, כדי להפחית את הסיכוי לזיהומים.

במהלך הניתוח להסרת סרטן המעי הגס

בניתוח 'המסורתי' – מבוצע חתך בעור ובדופן הבטן, בקו האמצע. לאחר פתיחת דופן הבטן, יוכל המנתח לבצע בדיקה מקפת של איברי הבטן, לזהות את המעי החולה ולהסירו.בניתוח הלפרוסקופי - מבוצעים מספר חתכים קטנים בעור, דרכם מוחדרים ציוד אופטי ומכשירים כירורגיים נוספים. המיכשור מאפשר לצוות המנתח לצפות בחלל הבטן דרך מסך הטלוויזיה, לזהות את האיבר החולה ובסרטן המעי הגס  להסירו.במהלך הניתוח יוחדר דרך האף צינור ניקוז לקיבה, על מנת למנוע הקאה. צינור לניקוז השתן יחובר לשלפוחית השתן ויתכן שאף יחובר נקז, האוסף שאריות נוזלים מתוך חלל הבטן.לאחר הניתוח תועברו לחדר ההתעוררות, שם תהיו בהשגחה צמודה על מצב ההכרה, הנשימה ומתן חמצן, כולל מעקב אחר לחץ הדם, דופק וחום. טיפול תרופתי, כולל טיפול בכאב, יינתן בהתאם להוראות הרופא המרדים.לאחר מספר שעות, באישורו של הרופא המרדים, תועברו למחלקת כירורגיה ב' להמשך טיפול והשגחה

לאחר הניתוח להסרת סרטן המעי הגס

בשל היותכם בצום תקבלו עירוי דרך הוריד. אכילה ושתייה תותר רק לאחר מספר ימים, בהתאם לקצב התאוששות המעי.אחיות המחלקה יעקבו באופן שוטף אחר מצבכם ובהתאם לקצב ההתאוששות של גופכם, יוסרו הצינורות השונים.הפצע הניתוחי יהיה תפור או סגור ע"י מהדקי מתכת ומכוסה בחבישה סטרילית. לאחר מספר ימים, צפוי מעבר גז ולאחר מכן יציאה, שתיתכן רכה ואף דמית. יש לעדכן את הצוות המטפל בדבר. משך האשפוז במחלקה צפוי להיות כשבוע ימים במקרה של ניתוח 'פתוח', או 4-5 ימים במקרה של ניתוח בשיטה הלפרוסקופית. לאחר ביצוע ניתוח מסוג זה יתכן שינוי בהרגלי היציאה המוכרים לכם מלפני הניתוח.

טיפול בכאב

אחות המחלקה תבצע גם מעקב שוטף אחר עוצמת הכאב ובהתאם לכך תקבלו תרופות נגד כאבים.

למידע נוסף על ניתוח להסרת מעי גס ימני

הטיפול ניתן ב:

רקע


גופנו מורכב מסוגים שונים ורבים של תאים. במצב רגיל התאים גדלים, מתחלקים ומייצרים תאים נוספים. עם זאת, כאשר משתבש מנגנון חלוקת התאים, הם ממשיכים להתחלק ולהתרבות ללא כל פיקוח ובקרה. התאים העודפים יוצרים גידול, שיכול להיות גידול שפיר או גידול ממאיר. גידול שפיר ניתן לרוב להסיר לתמיד והוא אינו מתפשט לחלקי גוף אחרים. גידול ממאיר הוא גידול סרטני בו התאים מתחלקים, חודרים אל הרקמות הסמוכות והורסים אותן או שולחים גרורות אל איברים אחרים, אל מחזור הדם או אל המערכת הלימפטית.
כמעט ולא ניתן להצביע על גורמים הייחודיים לסרטן הלבלב. סוג זה של סרטן אינו נפוץ ולרוב, גיל האנשים העלולים לחלות בו נע בין 60 ל-80 שנה. עם זאת, מעשנים וחולים בדלקת כרונית של הלבלב, הנגרמת כתוצאה מצריכה ממושכת של אלכוהול, הם בעלי סיכון גבוה יותר משאר האוכלוסייה לחלות בסרטן הלבלב. מרבית המקרים של סרטן הלבלב אינם תוצאה של פגם גנטי.
בניתוח כריתת לבלב מבוצעת כריתת החלק הנגוע של הלבלב.
 

לפני ניתוח כריתת לבלב

יום לפני הניתוח לכריתת לבלב מותר לאכול כלכלה נוזלית בצהריים, לאחר מכן מותר לשתות מים בלבד והחל מחצות, בלילה שלפני הניתוח, יש לצום.
איזור הניתוח חייב להיות נקי משיער.
חשוב להתקלח עם מים וסבון ערב לפני הניתוח או בבוקר הניתוח.
על מנת להכין את המעיים לניתוח, חשוב לשתות חומר משלשל עד לקבלת יציאות נוזליות.
חשוב לקבל 3 מנות של כדורי אנטיביוטיקה.
 

במהלך ניתוח כריתת לבלב

משך הניתוח, לכרטתת לבלב כולל הרדמה, הוא חמש שעות.
ההרדמה המומלצת בניתוח קולון שמאלי היא בדרך כלל הרדמה כללית. אולם, ערב הניתוח ישוחח עימכם הרופא המרדים ויחליט על ההרדמה המתאימה, בשיתוף פעולה עימכם.
במהלך הניתוח תבוצע כריתת החלק הנגוע של הלבלב. חתך הניתוח יתבצע לרוחב הבטן.
בסיום הניתוח ייסגר החתך הניתוחי באמצעות קליפסים ממתכת לכל אורכו ותבוצע חבישה.
צוות חדר הניתוח יעביר אתכם לחדר התעוררות, שם תהיו תחת השגחה צמודה על מצב ההכרה, נשימה, מתן חמצן, מעקב אחר לחץ דם, דופק, תנועתיות הגפיים ומדדים אחרים.
טיפול תרופתי, הכולל טיפול בכאב, יינתן בהתאם להוראות הרופא המרדים.
לאחר מספר שעות, באישורו של הרופא המרדים, תועברו למחלקת כירורגיה ב', להמשך טיפול ומעקב.
 

לאחר ניתוח כריתת לבלב


אחיות המחלקה יעקבו אחר מצבכם באופן סדיר.
איזור הניתוח יהיה מכוסה בחבישה.
עקב היותכם בצום, תקבלו עירוי נוזלים דרך הוריד.
מעקב מדויק אחר מתן שתן יבוצע באמצעות קטטר שיוחדר לשלפוחית השתן במהלך הניתוח.
ניתוח קולון שמאלי גורם להשבתת פעילות המעיים והפרעה במעבר הפרשות הקיבה דרך מערכת העיכול, למשך מספר ימים. ניקוז ההפרשות מהקיבה ימנע הקאה ויבוצע באמצעות צינורית שתוחדר במהלך הניתוח לקיבה, דרך
האף ותוצא עם התחדשות פעילות המעיים.
עם חזרת המעיים לפעילות, תוכלו, בהדרגה, לשתות ולאכול.
בניתוח מסוג זה, מקובל לתת חמצן לצורך העשרת הרקמות בחמצן, במסכה או בצינורית לאף, למשך מספר שעות. במידה ונגרמת אי נוחות ניתן להסיר אותו, באישור האחות.
מלווה אחד יוכל להישאר לצידכם למשך הלילה, באישור האחות.
שכיבה ממושכת במיטה וחוסר תנועה עלולים לגרום לאוורור לקוי של הריאות, הפחתה בזרימת הדם לרקמות ודלדול שרירים. לחץ מתמיד על איזורי הגוף השונים עלול לגרום להיווצרות פצעים באותם איזורים.
על מנת למנוע סיבוכים, חשוב להתחיל בניידות כבר בשעות הראשונות שלאחר הניתוח, על ידי שינוי תנוחות מידי שעתיים עד שלוש. הצוות הסיעודי יסייע בידכם לשנות תנוחות בעזרת כריות תמיכה.
ביום הראשון לאחר הניתוח יסייע בידכם הצוות הסיעודי לרדת מן המיטה ופיזיותרפיסטית תדריך אתכם בתרגילי נשימה ושיעול לצורך אוורור יעיל של הריאות.
חשוב להגיע לעצמאות בפעילות היומיומית מהר ככל האפשר, כדי להגיע להחלמה מוצלחת.
 

טיפול בכאב


החתך הניתוחי בבטן כרוך בכאבים שיופיע במהלך ההחלמה. אנו נשתדל להקל על הכאבים ככל שניתן.
לעיתים מושאר צנתר קטטר אפידוראלי באיזור הגב, דרכו מוזלפת באופן מתמיד תרופה נגד כאבים.
האחות תעקוב אחר עוצמת הכאב באופן שוטף ובמידה ויידרש תינתן לכם תרופה נוספת נגד כאבים. הקלה על הכאב תאפשר נשימה קלה יותר ואוורור יעיל של הריאות.
 

כיצד תנהגו בביתכם

כשבוע עד שבועיים לאחר מועד הניתוח, תוזמנו למרפאת החוץ של מחלקת כירורגיה ב', לצורך ביקורת והוצאת הקליפסים. לצורך ביקורת זו, אין צורך בהתחייבות.
אישור על חופשת מחלה, מיום הניתוח ועד ליום הביקורת, יינתן לכם על ידי הרופא המטפל.
אם תחושו כאבים באיזור החתך הניתוחי, ניתן להיעזר בתרופות משככות כאב, לפי הנחיות הרופא המטפל.
רצוי להימנע ממאמץ והרמת משא כבד למשך שלושה חודשים.
רצוי להרבות בהליכה.
מותר לעלות במדרגות.
למידע נוסף על ניתוח לכריתה חלקית של הלבלב

הטיפול ניתן ב:

רבים סובלים מאי נוחות באזור החלחולת (רקטום) ופי הטבעת. על מנת לאבחן את הגורם לאותה אי נוחות ולהחליט על הטיפול המתאים, ניתן לערוך מגוון בדיקות, החל בהתבוננות וכלה בבדיקות חודרניות יותר, העושות שימוש בטכנולוגיות מתקדמות. הבחירה בבדיקה המתאימה תלויה באופי התסמינים ונתונה לשיקול דעתו של הרופא. 
 
הכנה לבדיקת רקטום
לצורך עריכת הבדיקות השונות יש לוודא שחלל החלחולת ריק ונקי. לשם כך מבצעים חוקן ניקוי כשעתיים לפני הבדיקה. הערכה הנחוצה לביצועו של חוקן כזה נמכרת בכל קופות החולים, ואינה / מצריכה מרשם רופא.
כמו כן אם עברתם בדיקת קולונוסקופיה בשנה האחרונה, עליכם להביא את תוצאותיה ולהציג אותן לצוות לפני ביצוע הבדיקה החדשה.
 
בדיקת רקטום
כאמור, בדיקת חלל החלחולת נעשית בדרכים שונות, ולעתים נדרש שילוב של כמה בדיקות לקבלת תוצאה ברורה ומדויקת. לפניכם רשימת הבדיקות המשמשות לאבחון אזור החלחולת ופי הטבעת:
הסתכלות - הסתכלות ישירה לאזור פי הטבעת, לצורך זיהוי ואבחון ראשוני של בעיות בשטח החיצוני של פי הטבעת, כמו דלקת, טחורים חיצוניים, מורסה או פצע בפי הטבעת.
בדיקה ידנית - מישוש בעזרת היד, לצורך זיהוי בעיה בתעלה האנאלית, הקרובה לפי הטבעת. הבדיקה נועדה לזהות קיומן של בעיות כמו פוליפים, הגדלה של בלוטת הערמונית, פיסורה או גידול.
אנוסקופיה - בדיקה הנערכת באמצעות החדרת מכשיר בעל צינור קשיח באורך של כעשרה ס"מ. האנוסקופיה מיועדת גם היא לזהות בעיות בתעלה האנאלית, ובהן טחורים, פיסטולות, פוליפים וגידולים מסוגים שונים וכן דלקות. משך הבדיקה כדקה.​
רקטוסקופיה - בדיקה הנערכת באמצעות החדרת מכשיר בעל צינור קשיח באורך של כ-25 ס"מ, דרכו ניתן לסרוק את אזור החלחולת ואף לקחת דגימות. הכנסת המכשיר נעשית תוך החדרת אוויר, מה שעלול ליצור תחושת אי נוחות ורצון ליציאה, אולם תחושה זו חולפת מיד עם הוצאת המכשיר. ברוב המקרים לא נגרם כאב. משך הבדיקה כ-2 דקות.
 
לאחר בדיקת רקטום
מיד לאחר הבדיקה תשוחררו לביתכם, ללא כל הגבלות.
למידע נוסף על בדיקת חלל החלחולת (רקטום)

הטיפול ניתן ב:

רקע


בקע, הנקרא גם 'הרניה' או 'קילה', הוא למעשה, פגם בשרירי הבטן, המתפתח בגלל היחלשות נקודתית של הדופן, כתוצאה ממאמץ מתמשך, הזדקנות טבעית של הרקמות או חולשת שרירים מולדת.
שכבות הבטן הפנימיות נדחפות החוצה מבעד לפגם ויוצרות התבלטות דמוית בלון או שק או פתח בדופן הבטן. בדרך כלל, ניתן לראות או למשש את הבליטה שיוצר הבקע מתחת לעור. הבליטה תהיה ברורה יותר לאחר מאמץ, כמו הרמת משקל כבד, שיעול , מאמץ לתת שתן או פעולת מעיים, או לאחר עמידה ממושכת.
בקע לא יכול לעבור או להשתפר - לא עם הזמן ולא בעזרת תרגילים. בקעים שכיחים יותר בגברים אך קיימים גם בנשים. ישנם בקעים מולדים וכאלו המתפתחים במשך השנים. הטיפול בשניהם דומה ונעשה ע"י ניתוח בקע
 

לפני ניתוח בקע


יש להיות בצום החל מחצות, בלילה שלפני הניתוח.
איזור הניתוח חייב להיות נקי משיער.
 

במהלך ניתוח בקע


ניתוח לתיקון בקע מבוצע בהרדמה מקומית - אפידוראלית או ספינלית, או בהרדמה כללית. לפני הניתוח ישוחח עימכם הרופא המרדים ויחליט על ההרדמה המתאימה, בשיתוף פעולה עימכם.
במהלך הניתוח יבוצע חתך באיזור המפשעה, אשר יעבור את השכבות השונות עד לאיזור הפגום.
הבקע יתוקן על ידי תפירת רקמות בריאות זו לזו או הנחת טלאי מלאכותי במקום הפגם.
בסיום הניתוח, ייסגר החתך בעור באמצעות קליפסים ממתכת.
צוות חדר הניתוח יעביר אתכם לחדר התעוררות, לשם השגחה צמודה על מצב ההכרה, הנשימה ומתן החמצן, ויבצע מעקב אחר לחץ דם, דופק ומדדים אחרים. כמו כן, יתבצע צילום חזה, על מנת לוודאי כניסת אויר טובה לריאות.
טיפול תרופתי, הכולל טיפול בכאב, יינתן בהתאם להוראות הרופא המרדים.
לאחר מספר שעות, באישורו של הרופא המרדים, תועברו למחלקת כירורגית ב' להמשך טיפול והשגחה.
 

לאחר ניתוח לתיקון בקע


אחיות המחלקה יעקבו אחר מצבכם באופן סדיר.
איזור הניתוח יהיה מכוסה בחבישה.
עקב היותכם בצום, תקבלו עירוי נוזלים דרך הוריד.
מלווה אחד יוכל להישאר לצידכם במשך הלילה, באישור האחות
ביום הראשון לאחר הניתוח, יסייע בידכם הצוות הסיעודי לרדת מן המיטה למספר שעות.
פיזיותרפיסטית תדריך אתכם בתרגילי נשימה ושיעול, לצורך אוורור יעיל של הריאות.
למחרת הניתוח תוכלו להתרחץ במקלחת. במידה ותזדקקו לעזרה, יסייע בידכם הצוות הסיעודי.
חשוב להגיע לעצמאות בפעילות היומיומית מהר ככל האפשר, על מנת להגיע להחלמה מוצלחת.
 

כיצד תנהגו בביתכם


כשבוע עד שבועיים לאחר מועד הניתוח, תוזמנו למרפאת החוץ של מחלקת כירורגיה ב', לצורך ביקורת והוצאת הקליפסים. לביקורת זו, אין צורך בהתחייבות.
אישור על חופשת מחלה, מיום הניתוח ועד ליום הביקורת, יינתן לכם על ידי הרופא המטפל.
אם תחושו כאבים באיזור החתך הניתוחי, ניתן להיעזר בתרופות משככות כאב, לפי הנחיות הרופא המטפל.
רצוי להימנע ממאמץ והרמת משאות כבדים למשך שלושה חודשים.
רצוי להרבות בהליכה.
מותר לעלות במדרגות.
למידע נוסף על ניתוח תיקון בקע

הטיפול ניתן ב:

רקע


'פורט' (Port A Cath) הינו סוג של צינור (צנתר), העשוי פלסטיק וסיליקון, אשר בקצהו נמצאת קופסית, דרכה מוזרקת תרופה. זהו צנתר מרכזי שמושתל לתוך מערכת הורידים המרכזית, סמוך ללב ונועד לאפשר גישה נוחה, קלה ומהירה לווריד.
השתלת פורט port a cath נעשית כאשר:
יש צורך בטיפול תרופתי ארוך טווח (לדוגמא, טיפולי אנטיביוטיקה או תמיסות להזנה דרך הווריד וכד').
לצורך טיפולים כימותראפיים, הגורמים נזק לוורידים פריפריים.
כאשר יש מבנה אנטומי של ורידים עמוקים, שקשה וכואב להגיע אליהם עם מחט עירוי כדי להזליף את התרופה.

 לפני הניתוח להשתלת צנתר מרכזי

בערב הניתוח יש להסיר שיער מאזור הניתוח, לק מהציפורניים ואיפור מהפנים.
יש להיות בצום מלא החל מחצות הלילה שלפני הניתוח.
בערב הניתוח תוכלו לקבל מהאחות כדור לשינה והרגעה.
במידה והנכם מעל גיל 40 תקבלו זריקה תת עורית למניעת קרישת דם, שתמשיך להינתן פעמיים ביום או לפי שיקול דעת הרופא המטפל.
יש להודיע אם הינכם נוטלים תרופות נוגדי קרישה.
במהלך הניתוח
השתלת פורט הינה פעולה כירורגית, המבוצעת בדרך כלל, בהרדמה כללית בחדר ניתוח.
הכירורג יפתח שני פתחים קטנים: פתח אחד להחדרת הקופסית ופתח שני להחדרת צנתר מרכזי. החתכים הקטנים יסגרו ע"י תפרים או סיכות בודדות. זאת גם הסיבה מדוע תחבשו ע"י שתי תחבושות ולא אחת.
עם הזמן החתכים ייסגרו וייעלמו.
בסיום הניתוח תועברו לחדר התעוררות להמשך השגחה. בהוראת הרופא המרדים תועברו לחדרכם במחלקת כירורגית א'. בשלב זה תהיו עדיין מנומנמים.
 

לאחר הניתוח להשתלת צנתר מרכזי

אחיות המחלקה יעקבו באופן רציף אחר לחץ דם, דופק וחום.
בשל היותכם בצום, תקבלו עירוי דרך הווריד. שתייה תינתן על פי החלטת הרופא התורן. הקפידו לשתות לאט ולדווח על מתן שתן ראשון לאחר הניתוח.
חשוב מאוד לעשות תרגילי נשימה עמוקה לעיתים קרובות, כדי למנוע סיבוכים ולאפשר החלמה מהירה יותר.
הירידה מהמיטה, בפעם הראשונה לאחר הניתוח, תיעשה רק בליווי אחות.
מלווה אחד יוכל להישאר לצידכם במשך הלילה, באישור האחות האחראית.
יום למחרת הניתוח ניתן להתקלח באופן רגיל. לאחר הייבוש, יש למרוח את הפצע בתמיסת חיטוי.
במהלך האשפוז יכולים לחול שנויים בהרגלי החיים היומיומיים, כמו: פעולת מעיים, שינויים בהפרשת שתן, כאבים, קשיים בתנועה, קשיי שינה. אנא, ידעו את אנשי הצוות על מנת שיוכלו לסייע.
הטיפול בצנתר יתבצע ע"י אחות או רופא מיומנים, אשר יטפלו בצנתר בצורה סטרילית, הדורשת רחצת ידיים וחבישת כפפות סטריליות.
לחולים שמקבלים טיפולים לעתים קרובות, יישטף הצנתר ע"י האחות בתום הטיפול ובכל מקרה, יישטף הצנתר לפחות פעם בחודש.
לאחר הניתוח נותרים שני חתכים קטנים עם מספר קטן של סיכות או תפרים, שאותם יש להוציא כעבור שמונה עד עשרה ימים. במקרים בודדים תתבקשו ע"י הכירורג להגיע למרפאה כירורגית בביה"ח, במטרה לראות את הפצע ולהוציא את התפרים. בד"כ, הוצאת התפרים מתבצעת ע"י אחות קופ"ח, בסניף אליו אתם שייכים.
 

טיפול בכאב


בניתוח להשתלת צנתר מרכזי מתעורר לעיתים כאב מקומי באזור החדרת הצנתר. אחיות המחלקה יבצעו מעקב שוטף אחר עוצמת הכאב ובהתאם לכך, תקבלו תרופות נגד כאבים.
בשלב ראשון יכלול משכך הכאבים זריקות בתדירות של 4-6 שעות. מאוחר יותר, לאחר שתתחילו לשתות, תקבלו כדורים או נוזל.
 

תרופות


יתכן ובמהלך האשפוז יבוצע שינוי בסוג ו/או במינון הטיפול התרופתי אליו אתם רגילים.
על כל שינוי בטיפול התרופתי תקבלו הסבר והדרכה. חשוב שתדעו מספר פרטים על התרופות שהנכם מקבלים: שם התרופה, תפקיד התרופה, מינון התרופה, זמני נטילת התרופה ותופעות הלוואי של התרופה.
חשוב לזכור! ההנחיה להתחלת והפסקת תרופה תינתן על ידי הרופא המטפל בלבד.
אם שכחתם לקחת את התרופה - אל תיקחו מנה כפולה.

 כיצד תנהגו בביתכם

ביום השחרור תקבלו מכתב הפניה לביקורת ראשונה במרפאה. לביקורת זו אין צורך בהתחייבות מקופ"ח.
במקרה של כאבים מקומיים במקום ההשתלה, ניתן להיעזר בתרופות נוגדות כאב.
יש לפנות לייעוץ רפואי במקרים הבאים:
  • כאבים חזקים בחזה, המלווים בקושי פתאומי בנשימה. במקרה כזה יש לפנות דחוף לחדר מיון
  • דימום חיצוני מפצע הניתוח או הופעת נפיחות פתאומית מתחת לעור.
  • זיהום - המתבטא בחום, אודם בפצע הניתוח, הפרשה מוגלתית מהפצע.
  • פתיחת התפרים, חשיפה של קופסית.
  •  סתימת הצנתר
  • נפיחות היד באותו הצד בו מושתל הצנתר.
      • למידע נוסף על השתלת צנתר מרכזי מסוג פורט (Port-A-Cath)

      הטיפול ניתן ב:

      רקע

      כיס המרה הוא איבר האחראי על אגירת נוזל המרה, מחלות כיס המרה באות בדרך כלל לידי ביטוי בהיווצרות של אבני מרה. אלה עלולות לגרום לחסימה של מוצא הכיס ולהתנפחותו, וכתוצאה מכך לכאבי בטן חזקים, להקאות, חום, ולעתים לדלקת ואף לצהבת, כתוצאה מחסימת דרכי המרה. הגורמים להיווצרות האבנים, כמו גם דרכים למניעתן, אינם ידועים, אולם כדי למנוע חסימה חוזרת ונשנית של כיס המרה על ידי אחת האבנים מומלץ לבצע כריתה שלו.
      ניתוח להסרת כיס המרה נקרא כולציסטקטומיה (Cholecystectomy) והוא נעשה בשתי גישות: ניתוח סגור (לפרוסקופיה) וניתוח פתוח, שבו מבוצע חתך בעור ובדופן הבטן, דרכו כורתים את כיס המרה. המגמה כיום בקריה הרפואית רמב"ם היא לבצע כריתת כיס מרה בשיטה הלפרוסקופית, אולם ההחלטה הסופית מתקבלת בהתאם לממצאים ולשיקולי הצוות המנתח, ובהם ההיסטוריה הרפואית של המנותח, נטייה מוגברת לדימום, קושי בהסתכלות על כיס המרה קודם לניתוח, ניתוחי בטן קודמים ועוד. כמו בכל ניתוח, גם בניתוח הלפרוסקופי ייתכנו סיבוכים, כמו זיהום ונזק לאיברים סמוכים או נזק לכלי הדם, אולם הם נדירים מאוד.

      הכנה לניתוח להסרת כיס המרה

      בערב ניתוח כיס המרה ניתן לקבל מהאחות תרופה להרגעה ולהקלת השינה, בהתאם להמלצת המרדים. 
      יש להיות בצום החל מחצות בלילה שלפני הניתוח.
      אזור הניתוח חייב להיות נקי משיער וחשוב מאוד להתקלח עם מים וסבון ערב הניתוח או בבוקרו. 

      מהלך הניתוח להסרת כיס המרה

      ניתוח להסרת כיס המרה מבוצע בהרדמה כללית. 
      בטכניקה הלפרוסקופית משתמשים בזרוע צרה, שבקצותיה מותקנים עדשה ומצלמת וידאו. הזרוע מוחדרת לחלל הבטן דרך חתך זעיר בעור, מתחת לטבור. באמצעות אמצעי אופטיקה זעירים אלה ניתן להדגים את כל שלבי הניתוח. הכירורג מבצע את הניתוח כולו כשהוא מסתכל על האזור המנותח במסך הטלוויזיה. דרך שלושה חתכים נוספים מוחדרים מכשירים כירורגיים אחרים, ובסיומו של ההליך מוציא כיס המרה דרך אחד מהם.
      לעומת זאת, בניתוח המסורתי מבצע הרופא חתך בעור ובדופן הבטן ודרכו מבצעים את כריתת כיס המרה. אורך החתך הוא 20-15 ס"מ, והוא נעשה מתחת לקשת הצלעות, מימין. בסיום הניתוח סוגרים את החתך באמצעות קליפסים ממתכת.

      התאוששות מהניתוח להסרת כיס המרה

      לאחר הניתוח, להסרת כיס המרה, בחדר ההתעוררות, מתבצעת השגחה צמודה על מצב ההכרה והנשימה, מתן חמצן ומעקב אחר לחץ דם, דופק, תנועתיות הגפיים ומדדים אחרים.
      בשל הצום נדרש בשלב זה עירוי נוזלים תוך ורידי. טיפול תרופתי, הכולל טיפול בכאב, ניתן בהתאם להוראות הרופא המרדים, והוא גם זה שמורה על העברה להמשך טיפול והשגחה במחלקת כירורגיה. במהלך השהות במחלקה עוקבות האחיות אחר מצב החולה, ובאישורן יכול להישאר בלילה מלווה אחד לצד החולה.
      הצוות הסיעודי מסייע בירידה מהמיטה ביום שלאחר הניתוח, ובשלב זה גם מותר להתרחץ במקלחת. הדרכה לגבי תרגילי נשימה ושיעול לצורך אוורור יעיל של הריאות ניתנת על ידי פיזיותרפיסטית. 
      כדי להבטיח החלמה מוצלחת חשוב להגיע לעצמאות בפעילות היומיומית מהר ככל האפשר.

      טיפול בכאב

      האחות עוקבת אחר עוצמת הכאב באופן שוטף ומספקת משככי כאבים במידת הצורך. הקלת הכאב תאפשר נשימה קלה יותר ואוורור יעיל של הריאות, ולכן חשוב להיעזר במשככי כאב בהתאם לצורך.

      החלמה

      כשבוע עד שבועיים לאחר מועד הניתוח נערכת ביקורת במרפאת החוץ של מחלקת כירורגיה, במהלכה גם מוציאים את הקליפסים שמשמשים לסגירת החתך הניתוחי. לביקורת זו אין צורך בהתחייבות מקופת החולים.
      אישור על חופשת מחלה, מיום הניתוח ועד ליום הביקורת, ניתן לכם על ידי הרופא המטפל.
      במקרה של כאבים באזור החתך הניתוחי ניתן להיעזר במשככי כאב, לפי הנחיות הרופא המטפל.
      רצוי להימנע ממאמץ (ריצה, שחייה וכו') ומהרמת משא כבד במשך שלושה שבועות (לאחר ניתוח לפרוסקופי) או 3 חודשים (לאחר ניתוח פתוח).
      מומלץ להרבות בהליכה ומותר לעלות במדרגות.
      למידע נוסף על ניתוח להסרת כיס המרה

      הטיפול ניתן ב:

      רקע

      גופנו מורכב מסוגים שונים ורבים של תאים. במצב רגיל התאים גדלים, מתחלקים ומייצרים תאים נוספים. עם זאת, כאשר משתבש מנגנון חלוקת התאים, הם ממשיכים להתחלק ולהתרבות ללא כל צורך. התאים העודפים יוצרים גידול, שיכול להיות גידול שפיר או גידול ממאיר. גידול שפיר ניתן לרוב להסיר לתמיד והוא אינו מתפשט לחלקי גוף אחרים. גידול ממאיר הוא גידול סרטני בו התאים מתחלקים, חודרים אל הרקמות הסמוכות והורסים אותן או שולחים גרורות אל איברים אחרים, אל מחזור הדם או אל המערכת הלימפטית.
      גידול במעי הגס והחלחולת הוא גידול סרטני המתפתח בתוך גידול שפיר הנקרא 'פוליפ'. גם הפוליפ הוא גידול, אך הינו גידול שפיר ולא סרטני. הוא צומח במעי הגס וחולפות כשמונה שנים עד שתוך הגידול עלול להתפתח לסרטן. לא בכל הפוליפים מתפתח סרטן. אך אם הסרטן מתפתח – זה קורה בתוך הגידול השפיר הזה.
      גידול במעי הגס זו מחלה התוקפת גברים ונשים כאחד, כאשר שכיחותה גבוהה יותר אצל אנשים מעל גיל 50.
      כריתת המעי השמאלי בניתוח קולון שמאלי, נעשית במקרים של מחלות שפירות וממאירות כאחד.
       

      לפני ניתוח לכריתת המעי הגס


      • יום לפני הניתוח מותר לאכול כלכלה נוזלית בצהריים. לאחר מכן, מותר לשתות מים בלבד והחל מחצות, בלילה שלפני הניתוח, יש לצום
      • איזור הניתוח חייב להיות נקי משיער
      • חשוב להתקלח עם מים וסבון ערב לפני הניתוח או בבוקר הניתוח
      • על מנת להכין את המעיים לניתוח, חשוב לשתות חומר משלשל עד לקבלת יציאות נוזליות
      • חשוב לקבל 3 מנות של כדורי אנטיביוטיקה

       

      מהלך הניתוח לכריתת המעי הגס


      משך הניתוח, כולל הרדמה, הוא כארבע שעות.
      ההרדמה המומלצת בניתוח קולון שמאלי היא, בדרך כלל, הרדמה משולבת: כללית ואפידוראלית – הרדמה לפלג גוף תחתון. אולם, ערב הניתוח ישוחח עימכם הרופא המרדים ויחליט על ההרדמה המתאימה, בשיתוף פעולה עימכם.
      במהלך הניתוח  לגריתת המעי הגס תבוצע כריתת החלק הנגוע של המעי הגס וחיבור בין שני הקצוות של המעי. החתך הניתוחי יתבצע לאורך הבטן.
      בסיום הניתוח ייסגר החתך הניתוחי, באמצעות קליפסים ממתכת, לכל אורכו ותבוצע חבישה.
      צוות חדר הניתוח יעביר אתכם לחדר התעוררות, שם תהיו תחת השגחה צמודה על מצב ההכרה, נשימה, מתן חמצן, מעקב אחר לחץ דם, דופק, תנועתיות הגפיים ומדדים אחרים.
      טיפול תרופתי, הכולל טיפול בכאב, יינתן בהתאם להוראות הרופא המרדים.
      לאחר מספר שעות, באישורו של הרופא המרדים, תועברו למחלקת כירורגיה ב', להמשך טיפול ומעקב.

       

      לאחר הניתוח לכריתת המעי הגס


      אחיות המחלקה יעקבו אחר מצבכם באופן סדיר.
      איזור הניתוח יהיה מכוסה בחבישה.
      עקב היותכם בצום תקבלו עירוי נוזלים דרך הוריד.
      מעקב מדויק אחר מתן שתן יבוצע באמצעות קטטר, שיוחדר לשלפוחית השתן במהלך הניתוח.
      ניתוח קולון שמאלי גורם להשבתת פעילות המעיים והפרעה במעבר הפרשות הקיבה דרך מערכת העיכול, למשך מספר ימים. ניקוז ההפרשות מהקיבה ימנע הקאה ויבוצע באמצעות צינורית, שתוחדר במהלך הניתוח לקיבה, דרך האף ותוצא עם התחדשות פעילות המעיים.
      עם חזרת המעיים לפעילות, תוכלו, בהדרגה, לשתות ולאכול.
      בניתוח מסוג זה, מקובל לתת חמצן לצורך העשרת הרקמות בחמצן, במסכה או בצינורית לאף, למשך מספר שעות. במידה ונגרמת אי נוחות ניתן להסיר אותו, באישור האחות.
      מלווה אחד יוכל להישאר לצידכם למשך הלילה, באישור האחות.
      שכיבה ממושכת במיטה וחוסר תנועה עלולים לגרום לאוורור לקוי של הריאות, הפחתה בזרימת הדם לרקמות ודלדול שרירים. לחץ מתמיד על אזורי הגוף השונים עלול לגרום להיווצרות פצעים באותם אזורים.
      על מנת למנוע סיבוכים, חשוב להתחיל בניידות כבר בשעות הראשונות שלאחר הניתוח, על ידי שינוי תנוחות מידי שעתיים עד שלוש. הצוות הסיעודי יסייע בידכם לשנות תנוחות בעזרת כריות תמיכה.
      ביום הראשון לאחר הניתוח יסייע בידכם הצוות הסיעודי לרדת מן המיטה ופיזיותרפיסטית תדריך אתכם בתרגילי נשימה ושיעול, לצורך אוורור יעיל של הריאות.
      חשוב להגיע לעצמאות בפעילות היומיומית מהר ככל האפשר, כדי להגיע להחלמה מוצלחת.

      טיפול בכאב

      החתך הניתוחי בבטן כרוך בכאבים שיופיע במהלך ההחלמה. אנו נשתדל להקל על הכאבים ככל שניתן.
      לעיתים, מושאר צנתר קטטר אפידוראלי באזור הגב, דרכו מוזלפת באופן מתמיד תרופה נגד כאבים.
      האחות תעקוב אחר עוצמת הכאב באופן שוטף ובמידה ויידרש תינתן לכם תרופה נוספת נגד כאבים. הקלה על הכאב תאפשר נשימה קלה יותר ואוורור יעיל של הריאות.
      כיצד תנהגו בביתכם
      כשבוע עד שבועיים לאחר מועד הניתוח, תוזמנו למרפאת החוץ של מחלקת כירורגיה ב', לצורך ביקורת והוצאת הקליפסים. לצורך ביקורת זו, אין צורך בהתחייבות.
      אישור על חופשת מחלה, מיום הניתוח ועד ליום הביקורת, יינתן לכם על ידי הרופא המטפל.
      אם תחושו כאבים באזור החתך הניתוחי, ניתן להיעזר בתרופות משככות כאב, לפי הנחיות הרופא המטפל.
      רצוי להימנע ממאמץ והרמת משא כבד למשך שלושה חודשים.
      רצוי להרבות בהליכה.
      מותר לעלות במדרגות.
      למידע נוסף על ניתוח כריתה חלקית של המעי הגס השמאלי

      הטיפול ניתן ב:

      רקע

      קשירת טחורים היא פעולה קצרה, נטולת כאב ויעילה בטיפול בטחורים, במהלכה מורכבת גומייה על אחד הטחורים. מטרת הקשירה היא להפסיק את אספקת הדם לטחור ולגרום לנשירתו מאזור פי הטבעת.
      מקום היווצרות הטחור הוא אזור חסר סיבי עצב, משום כך פעולת קשירת טחורים אינה כואבת כלל. כיומיים עד שבוע לאחר הטיפול ינשור הטחור ביחד עם הגומייה שקשרה אותו.
       

      לפני הטיפול בקשירת טחורים


      אין צורך בצום.
      יש לערוך חוקן ניקוי קטן - fleet enema - כשעתיים לפני הקשירה וכחצי שעה לפני הבדיקה.

       במהלך הטיפול בקשירת טחורים

      קשירת טחורים אורכת 1-3 דקות.
      בחדר הטיפול תתבקשו להישען על שולחן מיוחד, כאשר פי הטבעת פונה מעלה. בעזרת אנדוסקופ ידגים הרופא המטפל את הטחורים על מנת לזהותם. (ראו תמונה)
      בעזרת צינור מיוחד 'יישאב' הטחור מתוך פי הטבעת אל פתח הצינור. בעזרת קפיץ תשתחרר טבעת גומי ותתלבש על בסיס הטחור. הטבעת תמנע את אספקת הדם לטחור עד שיתייבש וינשור.
      הפעולה לא מלווה בכאב כלל, מכיוון שבמקום אותו קושרים אין עצבים. תיתכן אי נוחות קלה עקב החדרת האנדוסקופ אל פי הטבעת.
       

      לאחר הטיפול בקשירת טחורים


      לאחר הטיפול תשוחררו לביתכם ללא הגבלות מיוחדות
       

      כיצד תנהגו בביתכם


      כיומיים עד שבוע מיום הטיפול ינשור הטחור, מבלי שתרגישו דבר.
      לעיתים רחוקות עלול להופיע דימום קל. במקרה של דימום בכמות גדולה וללא הפסקה, יש לפנות מייד לחדר המיון
      אין להחדיר נר לאזור פי הטבעת ואין לבצע חוקן. פעולות אלה עלולות לגרום להזזת הגומייה ממקומה.
      מותר לחזור לעבודה רגילה ורצוי להימנע ממאמץ פיזי קשה.
      מומלץ לאכול מזון עשיר בתאית – דגנים, ירקות ופירות ושלוש כפות שמן זית ביום.
      חשוב מאוד להרבות בשתייה (שמונה עד עשר כוסות ליום לפחות)
       

      אלו תופעות נוספות עשויות להתרחש?

      יתכן ותרגישו אי נוחות באזור, לחץ או גרד מקומי. במידה ויופיע כאב מומלץ לקחת טיפול נוגד כאב לפי הצורך ובהמלצת רופא.
      למידע נוסף על קשירת טחורים

      הטיפול ניתן ב:

      רקע


      בלוטת יותרת הכליה ממוקמת על חלקה העליון של הכליה ואחראית בין השאר על הפרשה של ההורמונים אדרנלין וקורטיזול. הראשון מהווה חלק ממנגנון הגוף להתמודדות עם מצבי סכנה ואיום, ואילו השני מעורב בפעילות המטבולית בגוף ובהתמודדות עם מצבי דחק. כריתה חלקית או מלאה של בלוטת יותרת הכליה (אדרנל) נדרשת במקרים של שינויים בבלוטה, כמו הגדלה שלה, תסמונות המתבטאות בהפרשת יתר של ההורמונים השונים או גידולים, לרבות גידולים ממאירים ראשוניים או גרורות. במקרים נדירים, כאשר הגדלת הבלוטות כרוכה בהפרשת יתר של קורטיזול, נדרשת כריתה דו צדדית.
       

      הכנה לניתוח לכריתת בלוטת יותרת הכליה


      יש להיות בצום החל מחצות, בלילה שלפני הניתוח. במידת הצורך ובהתאם להמלצת המרדים, ניתן לקבל מהאחות תרופה להרגעה והקלת השינה. 
      אזור הניתוח חייב להיות נקי משיער, וכן חשוב להתקלח עם מים וסבון ערב הניתוח או בבוקרו.
       

      מהלך הניתוח לכריתת בלוטת יותרת הכליה


      הניתוח  לכריתת בלוטת יותרת הכליה  מבוצע על פי רוב בגישה זעיר פולשנית תחת הרדמה כללית. מכשירי הניתוח מוחדרים לגוף דרך שלושה חתכים זעירים, והרופא מבצע את הניתוח תוך שהוא מתבונן במסך, אליו מוקרנות תמונות של האיזור המנותח דרך מצלמה זעירה שמוחדרת אף היא לגוף.
      במקרים מסוימים, כמו אצל מטופלים שמנים במיוחד או כאלה שסבלו בעבר מהידבקויות באזור האגן, ייעשה הניתוח בשיטה המסורתית. כמו כן בשל ממצאים שונים במהלך הניתוח הלפרוסקופי עשוי המנתח להחליט על מעבר לניתוח פתוח. במקרים כאלה יבוצע חתך מתחת לצלעות, לאורך הבטן או משני צדיה.
      לאחר ביצוע החתכים וניתוק הבלוטה מכלי הדם שלה, מסיר אותה המנתח, מוציא אותה מבעד לאחד הפתחים ותופר את החתכים או סוגר אותם באמצעות סיכות. בטרם ההעברה להתאוששות מחוטא אזור הניתוח ונחבש. לעתים מושאר במקום נקז לפינוי נוזלים, והוא מוצא לאחר כמה ימים.
       

      התאוששות מניתוח לכריתת בלוטת יותרת הכליה


      לאחר הניתוח, בחדר ההתעוררות, מתבצעת השגחה צמודה על מצב ההכרה והנשימה, מתן חמצן ומעקב אחר לחץ דם, דופק, תנועתיות הגפיים ומדדים אחרים.
      בשל הצום נדרש בשלב זה עירוי נוזלים תוך ורידי. טיפול תרופתי, הכולל טיפול בכאב, ניתן בהתאם להוראות הרופא המרדים, והוא גם זה שמורה על העברה להמשך טיפול והשגחה במחלקת כירורגיה. במהלך השהות במחלקה עוקבות האחיות אחר מצב החולה, ובאישורן יכול להישאר בלילה מלווה אחד לצד החולה.
      הצוות הסיעודי מסייע בירידה מהמיטה ביום שלאחר הניתוח, ובשלב זה גם מותר להתרחץ במקלחת. הדרכה לגבי תרגילי נשימה ושיעול לצורך אוורור יעיל של הריאות ניתנת על ידי פיזיותרפיסטית. 
      כדי להבטיח החלמה מוצלחת חשוב להגיע לעצמאות בפעילות היומיומית מהר ככל האפשר.
      הניתוח הלפרוסקופי מאפשר בין השאר קיצור של זמן האשפוז – מחמישה ימים (בעקבות ניתוח מסורתי) ליומיים בלבד.
       

      טיפול בכאב


      האחות עוקבת אחר עוצמת הכאב באופן שוטף ומספקת משככי כאבים במידת הצורך. הקלת הכאב תאפשר נשימה קלה יותר ואוורור יעיל של הריאות, ולכן חשוב להיעזר במשככי כאב בהתאם לצורך.
       

      החלמה


      כשבוע לאחר מועד הניתוח נערכת ביקורת במרפאת החוץ של מחלקת כירורגיה, במהלכה גם מוציאים את הקליפסים שמשמשים לסגירת החתך הניתוחי. לביקורת זו אין צורך בהתחייבות מקופת החולים.
      אישור על חופשת מחלה, מיום הניתוח ועד ליום הביקורת, ניתן לכם על ידי הרופא המטפל.
      במקרה של כאבים באזור החתך הניתוחי ניתן להיעזר במשככי כאב, לפי הנחיות הרופא המטפל.
      רצוי להימנע ממאמץ (ריצה, שחייה וכו') ומהרמת משא כבד במשך כשבועיים (לאחר ניתוח לפרוסקופי) עד 6 שבועות (לאחר ניתוח פתוח).
      מומלץ להרבות בהליכה ומותר לעלות במדרגות.
      למידע נוסף על כריתת בלוטת יותרת הכליה (אדרנל)

      הטיפול ניתן ב:

      ניתוח הייפק (Hipec) לכריתת גרורות מחלל הצפק

      רוב הממאירויות התוך-בטניות שולחות גרורות באחת משלש דרכים: דרך מערכת הדם, מערכת הלימפה או פיזור ישיר לחלל הצפק (פריטונאום). פיזור ישיר לחלל הצפק מוכר במחלות כגון סרטן התוספתן, מעי גס, שחלה, קיבה ולבלב ומעיד על מחלה מתקדמת. היכולת של כימותרפיה הניתנת דרך הוריד למגר גרורות על פני הצפק מוגבלת ביותר שכן גרורות אלו אינן מוזנות על ידי אספקת דם עשירה כמו גרורות בכבד או בריאות.
      לפני יותר משלושים שנים פותחה שיטה לטיפול בגרורות בחלל הצפק הנקראת:
      Cytoreductive surgery (CRS) and HIPEC (hyperthermic intraperitoneal chemotherapy)
       
      ובקיצור "הייפק". השיטה פותחה במקור עבור שתי מחלות יחסית נדירות: סרטן התוספתן ומזותליומה ביטנית וחוללה מהפך בטיפול בחולים אלו.  מזה למעלה מעשור מיושמת השיטה לטיפול במחלות נוספות, שכיחות יותר, כגון סרטן המעי הגס, סרטן הקיבה וסרטן השחלה. 
       
      בניתוח הייפק (Hipec) מבוצעת כריתה של כל הגרורות מחלל הבטן. זהו תהליך ארוך ומורכב ולעתים נדרש לכרות איברי בטן שונים המעורבים בגידול.  לאחר שלב זה מבוצעת שטיפה של חלל הבטן עם כימותרפיה למשך כשעה עד שעה וחצי בטמפרטורה של 42 מעלות צלסיוס. מטרת פרוצדורה זו היא להשמיד את אותם תאי סרטן הנמצאים בחלל הבטן אך שאינם נראים לעין (מחלה מיקרוסקופית). חימום הכימותרפיה מגביר את יעילותה בהשמדת תאי הסרטן. לאחר זאת, מתבצעת סגירה של הבטן והמטופל מתעורר ומועבר להתאוששות. משך ניתוח הייפק ממוצע הינו כ- 8 עד 10 שעות.  
      בניגוד לטיפול כימותרפי תוך-ורידי, המינון של כימותרפיה הניתנת ישירות לחלל הבטן גבוה עד פי 20 מהמינון הורידי. השילוב של כריתת הגידול מחלל הבטן ומיד לאחריו, תוך כדי הניתוח, מתן כימותרפיה מחוממת, הוא הדרך המוצלחת ביותר כיום להתמודד עם גרורות בחלל הצפק.
       
      לאחר ניתוח הייפק (Hipec) החולה ממשיך במעקב אצל הכירורג והאונקולוג ולעיתים אין צורך בטיפול כימותרפי נוסף.
      לצד התועלת הפוטנציאלית שהניתוח מציע באיכות החיים ובשיפור תוחלת החיים יש לזכור כי בשל מורכבות הניתוח והיקפו עלולים להופיע סיבוכים. על מנת לצמצם זאת ככל האפשר, ההערכה הטרום-ניתוחית והניתוח עצמו מתבצעים על ידי צוות מיומן ובקיא בפרוצדורה ייחודית זו.
      למידע נוסף על ניתוח הייפק (Hipec) לכריתת גרורות מחלל הצפק

      הטיפול ניתן ב:

      ניתוח סרטן השד המתבצעים במסגרת המכון

      • כריתת שד חלקית (למפקטומיה) - ניתוח משמר שד (Breast-Conserving surgery) שמתבצע בדרך כלל בקרב נשים שהגידול הסרטני שנתגלה אצלן קטן יחסית לגודל השד. במהלך ניתוחי שד מתבצעת כריתה חלקית של השד, הכוללת את הרקמות הנגועות ו"מעטפת" של רקמה בריאה. צורתו החיצונית של השד נשמרת בניתוח כזה, אם כי ייתכן עיוות מסוים.

       

      • כריתת שד מלאה (מסקטקטומיה) - ניתוח סרטן השד הוא ניתוח להסרה מלאה של השד, המבוצע בעקבות גילוי גוש ממאיר סרטני בו. בניתוח מוסרת רקמת השד כולל חלק מהעור עם אזור הפטמה והעטרה. במקרים מסוימים נכרתים גם קשרי הלימפה בבית השחי.


      •  Skin-sparing mastectomy  ניתוחי שד להסרת רקמת השד תוך שמירה על העור עם או בלי הסרת פטמה ועטרה עם שיחזור שד קבוע או זמני. הניתוח מתבצע בשיתוף פעולה עם כירורג פלסטיקאי. ניתוח מסוג זה מתבצע כאשר קיימת מחלת סרטן נרחבת בשד או כניתוח מניעתי כאשר קיים סיכוי מוגבר לסרטן השד על רקע סיפור משפחתי חזק או מוטציה גנטית.

       

      • דגימת קשריות זקיף - מערכת הלימפה היא אחת מהדרכים הראשונות להתפשטות מחלת הסרטן. במקרה של גידול בשד הזרימה היא , בדרך כלל, אל הבלוטות שנמצאות בבית השחי. מספר הבלוטות בבית השחי אינו קבוע והוא נע בין 30 ל-50. הוצאת הבלוטות ובדיקתן חיונית לקביעת שלב המחלה ולקבלת החלטה טיפולית. במקרים רבים בזמן הניתוח נלקחת ביופסיה מבלוטת הזקיף (Sentinel Lymph Node). בלוטת זקיף היא בלוטת הלימפה הראשונה שמקבלת ניקוז לימפתי מהשד. לפעמים קיימת יותר מבלוטת לימפה אחת.
      קיימות שתי דרכים לאיתור בלוטת הזקיף. האחת, באמצעות הזרקת חומר רדיואקטיבי לשד באזור הגידול או סביב העטרה ביום הניתוח או יום לפניו. הדרך השנייה, באמצעות הזרקת חומר צבע כחול לשד במהלך הניתוח. החומרים נקלטים בבלוטת הזקיף ומקלים על המנתח לזהות אותן. אם בלוטת הזקיף נגועה, יוחלט על צורך להמשיך בדיסקציה (ראה ערך הבא) של בלוטות הלימפה מבית השחי. 
       
      • דיסקציה של בלוטות הלימפה מבית השחי – הליך כירורגי מסודר ומובנה המתבצע כאשר מאובחנת בלוטת זקיף נגועה בגרורה של סרטן שד. הדיסקציה נערכת בעת ביצוע ניתוח כריתת הגידול בשד דרך אותו חתך ניתוחי או בחתך ניתוחי נפרד. במהלכה מוסר שומן בבית שחי המכיל קשריות הלימפה (רמה 1+2 ) . השומן הנכרת נשלח לבדיקה במעבדה פתולוגית כאשר התוצאות המעבדה מתקבלות מאוחר יותר.

       

      • ביופסיה כירורגית של השד– הליך כירורגי המתבצע במקרים בהם לא ניתן להגיע לאבחנה בביופסיה לא כירורגית או כאשר ישנם ממצאים חשודים בשד או במקרים בהם קיימת אי התאמה בין תשובה פתולוגית מביופסיה כירורגית למראה של הממצא בבדיקות דימות השד. מטרת ההליך להגיע לאבחנה ולקבוע טיפול מתאים. 
      למידע נוסף על ניתוחי שד

      הטיפול ניתן ב: