סרטן השד - כל מה שצריך לדעת

בהשוואה לעולם, ישראל נמצאת במקום ה-26 בשיעור היארעות של סרטן השד, ובמקום ה 69 בשיעורי התמותה. לפי פרסומי המרכז הרפואי לבקרת מחלות במשרד הבריאות ב-2019 אובחנו בישראל 5,539 נשים עם גידול בשד, כ-75% מכלל המקרים הם בקרב נשים מעל גיל 50. בשנת 2019 נפטרו בישראל 1,085 נשים שאובחנו עם סרטן השד.

סוגי סרטן השד

מחלקים את גידולי השד למספר קטגוריות, בהתאם לתשובה הפתולוגית. החלוקה הראשונה מבוססת על צורת התאים כפי שמעריך אותה הפתולוג. החלוקה השנייה מתבססת על ביטוי של חלבונים בגידול, הנקראים "קולטנים": קולטנים להורמונים הנשיים אסטרוגן (ER ), ופרוגסטרון (PR ) והקולטן HER2.  

חלוקה לפי צורת התאים: 

קרצינומה דוקטלית פולשנית (IDC): הסרטן הנפוץ ביותר. מתחיל בצינוריות החלב בשד, חודר את דופן הצינורית ופולש לרקמות השד הסמוכות. משם הוא עלול להתפשט לבלוטות הלימפה בבית השחי ולחלקים מרוחקים יותר בגוף. 

קרצינומה לובולרית פולשנית (ILC): גידול שבו התאים נראים דומים לתאי אוניות החלב, הוא חודר לרקמות השד הסמוכות, לקשרי הלימפה ולחלקים מרוחקים יותר בגוף. 

קרצינומה דוקטלית לא פולשנית (DCIS): גידול המתפתח בתוך צינוריות החלב אולם אינו חודר לרקמות הסמוכות. גידול זה הוא "טרום סרטני" וממנו עשויה להתפתח קרצינומה דוקטלית פולשנית. הוא אינו מתפשט לבלוטת הלימפה או לחלקים מרוחקים בגוף.   

חלוקה לפי ביטוי קולטנים: 

סרטן שד חיובי לקולטנים להורמונים (HR+) ושלילי ל HER2: כ-70% מכל מקרי סרטן השד שייכים לקטגוריה זו, והיא שכיחה במקרים של קרצינומה דוקטלית וקרצינומה לובולרית

סרטן שד חיובי ל HER2:

סרטן שד חיובי ל HER2:  HER2 הוא חלבון המעורב בצמיחה ובהתפתחות של תאים ורמות גבוהות שלו יכולות לגרום לתאים לגדול ולהתחלק באופן בלתי מבוקר. גידולים החיוביים ל HER2 הם בדרך כלל מסוג קרצינומה דוקטלית.

סרטן שד שלילי לקולטנים להורמונים ול- HER2: מכונה גם "טריפל נגטיב" (Triple Negative). גידול שאינו מבטא קולטנים להורמוני מין ואינו מבטא HER2.  גידולים אלה הם בדרך כלל מסוג קרצינומה דוקטלית ומיעוטם מסוג קרצינומה לובולרית.

סרקומה בשד: סוג נדיר העלול להתפתח ברקמות החיבור של השד. סרקומות בשד יכולות להיות מסוגים שונים, ביניהם:

• פיברוסרקומה: הסוג הנפוץ ביותר של סרקומה בשד
• ליפוסרקומה: סרקומה המתפתחת ברקמת שומן
• אנגיוסרקומה: סרקומה המתפתחת בכלי דם
• ליומיוסרקומה: סרקומה המתפתחת ברקמת שריר
• רבדומיוסרקומה: סרקומה המתפתחת ברקמת שריר רך

מחלת פאג'ט של השד: מחלה נדירה יחסית, המתבטאת בתסמינים דמויי אקזמה - פריחה וגרד - של העור בפטמה או באזור העטרה (האזור הכהה סביב הפטמה). לעיתים קרובות מחלת פאג'ט מלווה בגידול סרטני פולשני (קרצינומה) בשד. מחלת פאג'ט מתחילה בצינוריות החלב בפטמה.

קרצינומות נדירות נוספות: 

קרצינומה מוקואידית (Mucinous Carcinoma): מתחילה בצינוריות החלב ומאופיינת בהיווצרות ריר. למרות שהגידול נוטה להיות פולשני סיכויי הריפוי  גבוהים. 

• קרצינומה אדנואיד ציסטית (Adenoid Cystic Carcinoma): מתפתחת בצינוריות החלב, נוטה להיות פולשנית ולהתפשט לאזורים אחרים בגוף
• קרצינומה מדולרית (Medullary Carcinoma): גידול בעל גבולות ברורים.  נוטה להיות פחות אגרסיבי מסוגי סרטן שד אחרים. מתחיל בצינוריות החלב
• קרצינומה פפילרית (Papillary Carcinoma): נדירה יחסית. מתפתחת בצינוריות החלב. נוטה להיות פחות אגרסיבית מסוגי סרטן שד אחרים
• סרטן השד בגברים: נדיר יחסית (כ-1% מכלל מקרי סרטן השד). גברים עם קרובי משפחה מדרגה ראשונה (אמא, אחות, בת) שחלו בסרטן השד נמצאים בסיכון מוגבר. סוג זה מתפתח ברקמת השד המרוכזת בעיקר סביב הפטמה

השינויים ב-DNA שגורמים לסרטן השד

סרטן הינו מחלה הנגרמת על ידי שינויים בתפקוד התאים בגוף. מקור השינויים בתפקוד הינו שינויים ב-DNA, הנקראים גם מוטציות, שעלולים לגרום לצמיחה בלתי מבוקרת של התאים. צמיחה זו עלולה להוביל להתפתחות גידול סרטני, שיכול להתפשט לאזורים אחרים בגוף דרך מערכת הדם או מערכת הלימפה.

יש גורמים שונים לשינויים ב DNA-ביניהם:  גורמים גנטיים (היסטוריה משפחתית של סרטן השד, במיוחד אצל קרובות משפחה מדרגה ראשונה, מוטציות בגנים מסוימים, כגון BRCA1, BRCA2 ו-( p53, PTEN, ATM , גורמים סביבתיים (זיהום אוויר, חשיפה לקרינה וכימיקלים מסוימים), גורמים הורמונליים (חשיפה ממושכת לאסטרוגן ופרוגסטרון בעקבות נטילת גלולות למניעת הריון למשך זמן ממושך, תחילת מחזור וסת בגיל צעיר, גיל מאוחר של גיל המעבר, טיפולי פוריות), אורח חיים (עישון, צריכת אלכוהול מופרזת, השמנת יתר, חוסר בפעילות גופנית). יש לציין שבמקרים רבים הגורם לשינויים ב DNA אינו ידוע.

גורמי סיכון

היסטוריה משפחתית של סרטן השד: נשים עם קרובות משפחה מדרגה ראשונה (אמא, אחות, בת) שחלו בסרטן השד נמצאות בסיכון גבוה משמעותית לחלות בעצמן. מידת הסיכון עולה ככל שהקרובה חלתה בגיל צעיר יותר וככל שיש יותר קרובות משפחה שחלו. נשים עם שתי קרובות משפחה מדרגה ראשונה שחלו נמצאות בסיכון גבוה פי 10-15 מאשר נשים ללא היסטוריה משפחתית.

מין: נשים נמצאות בסיכון גבוה משמעותית לחלות בסרטן השד יותר מגברים. על כל 100 נשים חולות נמצא גבר חולה אחד. ייתכן שהסיבה קשורה להבדלים הורמונליים וביולוגיים בין המינים

גיל: הסיכון לחלות עולה עם הגיל. רוב המקרים מאובחנים אצל נשים לאחר גיל 50

השמנת יתר: נשים עם BMI (מדד מסת גוף) של 30 ומעלה נמצאות בסיכון גבוה פי 1.5-2 לחלות בהשוואה לנשים עם BMI של 25

צריכת אלכוהול מופרזת: נשים שצורכות יותר משני משקאות אלכוהוליים ביום נמצאות בסיכון גבוה פי 1.5-2 לחלות בהשוואה לנשים שאינן צורכות אלכוהול

חשיפה לקרינה לבית החזה: הסיכון עולה ככל שהחשיפה לקרינה גדולה יותר וככל שהיא מתרחשת בגיל צעיר יותר. חשיפה כזו מתרחשת בעיקר אחרי קרינה טיפולית לבית החזה, בנשים שטופלו לגידולים אחרים בגיל צעיר, למשל נשים שהחלימו מלימפומה על שם הודג'קין.

היסטוריה מיילדותית: קיים סיכון מוגבר לחלות בסרטן השד לנשים שהחלו לקבל וסת לפני גיל 12 או נכנסו לגיל המעבר אחרי גיל  55, שלא ילדו מעולם או ילדו מספר קטן של ילדים (פחות משלושה), נשים שילדו את ילדן הראשון בגיל מאוחר (אחרי גיל 30), שלא הניקו או שהניקו לתקופה קצרה.

רקמת שד צפופה: נשים עם רקמת שד צפופה מאוד נמצאות בסיכון גבוה יותר לחלות בסרטן השד מאשר נשים עם רקמת שד שומנית.

טיפול הורמונלי חלופי לאחר גיל המעבר (HRT): נשים שנוטלות טיפול הורמונלי חלופי במשך יותר מחמש שנים נמצאות בסיכון גבוה פי 1.5-2 לחלות בהשוואה לנשים שאינן נוטלות טיפול זה.

מניעה וגילוי מוקדם

בדיקה עצמית של השד: מומלץ לבצע בדיקה עצמית באופן קבוע, החל מגיל 20. יש לבצע את הבדיקה כשבוע לאחר סיום הווסת.

השתתפות בבדיקות סקר: בדיקות סקר הינן בדיקות המבוצעות לנשים ללא תסמינים כלשהם וללא גושים שניתן למשש. בישראל קיימת תוכנית לאומית לסריקה בממוגרפיה לנשים בגילאי 50-74. הנשים מוזמנות לבצע בדיקת ממוגרפיה אחת לשנתיים. נשים בסיכון גבוה למחלה עשויות להזדקק לבדיקות סקר בגיל צעיר יותר ובתדירות גדולה יותר. ממוגרפיה הינה בדיקת הסקר היחידה שהוכחה כמפחיתת תמותה מסרטן השד.

לנשים בסיכון גבוה מומלץ לבצע בדיקת MRI שד אחת לשנה כבדיקת סקר. בדיקה זו מומלצת לנשאיות של מוטציות פתוגניות בגנים BRCA1, BRCA2, PTEN, P53, CDH1, STK11,    לנשים עם סיכון מחושב של 20% ויותר לחלות בסרטן השד (חישוב הסיכון מבוצע בייעוץ גנטי), ולנשים שקיבלו בעבר קרינה לבית החזה כמפורט למעלה.
יש להדגיש, שבכל מקרה של גוש או שינוי במצב השד, יש לבצע בדיקות לאבחון, גם במידה שבדיקת הממוגרפיה תקינה.

שמירה על אורח חיים בריא הכולל: 

• תזונה נכונה: אכילת פירות, ירקות ודגנים מלאים, צריכה מועטה של שומן רווי, הימנעות מצריכת אלכוהול מופרזת
• פעילות גופנית מתונה באופן קבוע, לפחות 30 דקות ביום, 5 ימים בשבוע
• שמירה על משקל גוף תקין
• הימנעות מעישון, (גם מעישון פסיבי)
• שינה מספקת של 7-8 שעות בלילה
• ביצוע בדיקות סקר לגילוי מוקדם החל מגיל 50

תרופות מפחיתות סיכון לבעלות סיכון גבוה:  ניתן לשקול טיפול בתרופות כמו טמוקסיפן, מעכבי ארומטאז ו-Raloxifene במטופלות עם סיכון גבוה לחלות בסרטן השד.

ניתוחים מפחיתי סיכון: חלק מהנשים שנושאות מוטציה פתוגנית בגנים   BRCA1, BRCA2 בוחרות לעבור כריתת שד במטרה להפחית את הסיכון לחלות בסרטן השד.

תסמינים

גוש בשד: גושים סרטניים נוטים להיות  קשים, ולגדול עם הזמן, ובדרך כלל אינם מלווים בכאבים. עם זאת, יש לבצע בירור לכל גוש בשד. 

שינוי בשד: שינוי בצבע (אדמומיות, קילוף או כיווץ של העור), שינוי בגודל או בצורת השד (עיבוי של העור או שקע בעור), שינויים בפטמה (פטמה הפוכה, הפרשה מהפטמה או שינויים בעור הפטמה).

הפרשה מהפִּטָמָה: במיוחד אם ההפרשה היא דמית, צהובה-ירוקה או מלווה בסימנים נוספים כמו גוש בשד, שינויים בעור השד או כאבים. יש לבצע בירור בכל מיקרה של הפרשה חדשה מהפטמה.

פצעים בחזה שלא נרפאים: אם מופיעים פצעים בעור בית החזה שאינם נרפאים יש לפנות לבירור.

הגדלה של קשרי לימפה בבית השחי: לעיתים נדירות, גידולי השד  מתבטאים בהגדלה של קשרי לימפה בבית השחי, גם ללא גוש בשד.

תסמינים של פיזור סיסטמי: במיקרים נדירים, סרטן השד מתגלה בגלל תסמינים מישניים לגרורות כמו כאבי גב ממושכים או קוצר נשימה.

אבחון 

בדיקת שד על ידי מומחה: הבדיקה תהיה באמצעות מישוש וייתכן שייעשה שימוש באולטרסאונד. הבדיקה אינה כואבת ואינה דורשת הכנה מיוחדת.
ממוגרפיה: בדיקה המשתמשת בקרינת רנטגן בעוצמה נמוכה במטרה לאתר גידול סרטני בשד, לשלול את קיומו או לאתר את מיקומו. התהליך פשוט ונמשך מספר דקות. הבדיקה יעילה ב-90%-80% מהמקרים.

אולטרסאונד שד: בדיקה משלימה לבדיקות אחרות. מסייעת במקרה של שד צפוף מדי לסריקת ממוגרפיה, מסייעת להכוונת מחט ביופסיה במקרה הצורך.

MRI שד: בדיקת דימות מתקדמת המשתמשת בשדה מגנטי חזק כדי ליצור תמונות מפורטות של השדיים. זוהי הבדיקה הרגישה ביותר לאבחון מוקדם של ממצאים חשודים או להערכה מדויקת של היקף מחלה ידועה בשד. במהלך הבדיקה יוזרק חומר ניגוד לווריד, המסייע להדגיש רקמות חריגות בשדיים. אבחנת הגידול נעשית על סמך צביעה מוגברת ובולטת יותר של האזור החשוד בהשוואה לרקמת השד סביבו. בדיקת ה-MRI מצטיינת ברגישות גבוהה מאוד לתהליכים סרטניים, אולם מאתרת גם ממצאים לא סרטניים בשכיחות גבוהה, ועשויה להביא לביופסיות מיותרות.

ביופסיה של השד: אבחון ודאי של סרטן השד נעשה רק באמצעות בדיקה פתולוגית של דגימה מהממצאים החשודים. במהלך הביופסיה נלקחת דגימה קטנה של רקמה חשודה לצורך בדיקת פתולוגיה, שתקבע האם גוש או ממצא חשוד בשד הוא שפיר או סרטני. אם הממצא הוא סרטני, הבדיקה הפתולוגית תתן מידע בנוגע למאפייני הגידול, ותסייע בקביעת התוכנית הטיפולית.

שלבי המחלה

שלב מתייחס למידת התפשטות הסרטן בגוף. ישנם ארבעה שלבים עיקריים (1-4), כאשר שלב 1 הוא המוקדם ביותר ושלב 4 הוא המתקדם ביותר.

דרגה מתייחסת לאגרסיביות של הגידול הסרטני. ישנן שלוש דרגות עיקריות (1-3), כאשר דרגה 1 היא פחות אגרסיבית ודרגה 3 היא הכי אגרסיבית. שני גורמים אלו, יחד עם נתונים נוספים כמו ביטוי הקולטנים, משמשים כדי לקבוע את תוכנית הטיפול המתאימה ביותר עבור החולה. לדוגמה: אישה עם סרטן שד בשלב 1 ודרגה 1 עשויה להזדקק לניתוח כריתת הגידול וטיפול אונקולוגי משלים, בעוד שעבור אישה עם סרטן שד בשלב 4 הטיפול העיקרי הוא טיפול אונקולוגי תרופתי.

DCIS הוא סרטן המתחיל בתעלות החלב, אך לא התפשט לרקמה שמסביב.

הגידול בגודל 2 ס"מ או קטן יותר.

 הגידול לא התפשט לבלוטות הלימפה.

הגידול גדול מ-2 ס"מ אך קטן מ-5 ס"מ.

הגידול התפשט ל-3 בלוטות לימפה או פחות בבית השחי.

הגידול בגודל 5 ס"מ או יותר, אך לא התפשט לבלוטות הלימפה.

הגידול גדול מ-5 ס"מ והתפשט לבלוטות הלימפה בבית השחי

גידול בכל גודל שהתפשט ל-4 בלוטות לימפה או יותר בבית השחי.

הגידול התפשט לבלוטות הלימפה מתחת לעצם הבריח.

הגידול התפשט לדופן בית החזה או לעור. 

שלב 4: סרטן שד גרורתי

הסרטן התפשט לאיברים אחרים בגוף, כגון העצמות, הכבד, הריאות. התסמינים משתנים בהתאם לאיברים שאליהם התפשט הסרטן.

טיפולים

הטיפול בסרטן השד מחולק לטיפולים מקומיים וטיפולים תרופתיים, המגיעים לכל אתר בגוף. טיפולים מקומיים הינם ניתוח וקרינה. טיפולים תרופתיים מתחלקים לתתי סוגים שונים, שיפורטו להלן.

ניתוחי שד

ניתוח להסרת גידול בשד הוא הטיפול העיקרי שניתן לחולות בסרטן השד בשלבים המוקדמים (3-1). הוא מתחלק לשני סוגים עיקריים: כריתה מלאה של השד (מסטקטומיה) או כריתת אזור הגידול בלבד (למפקטומיה). ההחלטה על היקף הניתוח נקבעת בהתאם לסוג הגידול, מידת חדירתו אל רקמות בשד, בלוטות לימפה וכלי דם, גודל השד, אופי רקמת השד ורצונה של המטופלת.

טיפול בקרינה/ רדיותרפיה

טיפול רפואי מקומי המשתמש בקרינה מייננת בעלת אנרגיה גבוהה להשמדת תאים סרטניים. טיפול זה ניתן לאחר ניתוח להסרת גידול, במטרה להרוג תאים סרטניים מיקרוסקופיים שעלולים להישאר באזור ולמנוע חזרת המחלה. לעיתים הטיפול ניתן לצורך הקלה במיקרים של גרורות הגורמות לכאב.

מטרות הטיפול: הפחתת הסיכון לחזרת המחלה, הקלה על תסמינים כגון כאבים או לחץ.

משך הטיפול בקרינה משתנה בהתאם לגורמים רבים, כמו: סוג הטיפול, גודל האזור המטופל, מצבה הבריאותי של המטופלת. טיפול סטנדרטי נמשך לרוב כ-5-6 שבועות, עם 5 טיפולים בשבוע. כל טיפול נמשך מספר דקות בלבד.

תופעות לוואי אפשריות: עייפות, אדמומיות ופריחה בעור, נשירת שיער באזור המטופל, בחילות והקאות, שלשולים, פצעים בפה, קשיי בליעה.

סוגי טיפול בקרינה:

טיפול קרינה חיצוני: הנפוץ ביותר. ניתן באמצעות מכשיר מיוחד המכונה "מאיץ קווי". המכשיר פולט אלומת קרינה ממוקדת לאזור השד או בית החזה.

טיפול קרינה פנימי (ברכיתרפיה): פחות נפוץ. ניתן באמצעות שתילת מקור קרינה זעיר בגוף בקרבת הגידול הסרטני. מקור הקרינה פולט קרינה באופן ישיר לאזור הגידול.

כימותרפיה:

כימותרפיה היא טיפול תרופתי אנטי-סרטני. תרופות ממשפחת הכימורתפיה פוגעות בתאים סרטניים דרך פגיעה במנגנון חלוקת התא. תרופות אלו ניתנות בדרך כלל דרך הוריד ולעיתים  דרך הפה.

תופעות לוואי אפשריות לטיפול כימותרפי: נשירת שיער, בחילות, הקאות, עייפות, פגיעה במערכת החיסון, פצעים בפה, שלשולים, עצירות פריחה בעור.

טיפול הורמונלי

טיפול הנוגד את פעולת ההורמון אסטרוגן או מוריד את רמתו בדם. טיפול זה ניתן לנשים עם גידולים סרטניים בשד המכילים קולטנים להורמונים אסטרוגן ו/או פרוגסטרון משך הטיפול ההורמונלי נקבע בהתאם לגורמים רבים, כגון: דרגת התפשטות הגידול, גיל המטופלת, בריאותה הכללית ותגובתה לטיפול. כאשר טיפול הורמונלי ניתן לנשים אחרי ניתוח, הוא נמשך בדרך כלל 5-10 שנים.

סוגי טיפולים הורמונליים:

אנטי-אסטרוגני: תרופות מסוג טמוקסיפן ומעכבי האנזים ארומטאז ניתנות בכדורים. טמוקסיפן פועל על ידי חסימה של פעילות האסטרוגן  וחוסמי ארומטאז מונעים את יצורו בגוף.

דיכוי פעילות שחלות: טיפול רפואי שמטרתו להפחית או לעצור את ייצור הורמוני המין הנשיים (אסטרוגן ופרוגסטרון) על ידי השחלות. הטיפול ניתן באמצעות הזרקת תרופות ממשפחת GnRH אגוניסטים או באמצעות ביצוע ניתוח להסרת השחלות.

תופעות לוואי אפשריות: גלי חום, יובש בנרתיק, אוסטאופורוזיס וירידה בחשק המיני. בנוסף, הטיפול עלול להוביל לאי פוריות זמנית או קבועה.

טיפול ביולוגי ממוקד/ טיפול מכוון מטרה

טיפול מכוון מטרה הינו טיפול מכוון  כנגד חלבונים ספציפיים המעורבים בצמיחה ובשגשוג של תאים סרטניים. טיפולים אלו ניתנים יחד עם כימותרפיה או טיפול הורמונלי, ומשפרים את היכולת השליטה במחלה. כמו כן הם פוגעים פחות ברקמות בריאות ומציעים יעילות גבוהה יותר בטיפול בסוגים מסוימים של סרטן השד.

הטיפולים הביולוגיים הממוקדים הנפוצים ביותר בסרטן השד:

טיפול נוגדני ל-HER2: נוגדנים כנגד החלבון HER2, וכן מולקולות קטנות החוסמות את פעילות הקולטן. יעילים במיוחד במטופלות עם סרטן שד חיובי ל HER2.

מעכבי האנזים CDK 4/6: מתאימים לנשים עם סרטן שד חיובי לקולטנים לאסטרוגן, שלילי ל HER2.

קיימים טיפולים ביולוגים נוספים לסרטן השד, ותחום זה מתפתח במהירות עם הוספה של טיפולים חדשים, שמטרתם לשפר את משך השליטה במחלה ולשמר את איכות החיים. 

אימונותרפיה

גישת טיפול חדשנית המעודדת את מערכת החיסון של המטופלת להילחם בגידול באופן יעיל יותר. מתאימה לחלק מהמטופלות עם גידולים מסוג Triple negative.

אחרי הטיפול

מעקב

המעקב מומלץ כדי לזהות תסמינים (סימפטומים) העשויים להעיד על הישנות מחלה, ולהערכה של תופעות לוואי אפשריות כתוצאה מהטיפולים. תדירותו נקבעת בהתאם לגורמים רבים, כגון סוג הגידול, שלב המחלה, סוג הטיפולים וגיל המטופלת. מעקב אחרי מחלימות מסרטן השד, שלא מקבלות כל טיפול אונקולוגי, יכול להתבצע גם על ידי רופאת המשפחה וכירורגית.

שינוי בהרגלי חיים

• אכילה בריאה ומאוזנת (הקפדה על צריכת פירות, ירקות, דגנים מלאים, קטניות וחלבונים דלי שומן).
• הפחתת צריכת סוכר ומזון מעובד
• שמירה על משקל תקין.
• פעילות גופנית מתונה באופן קבוע
• שימוש בטכניקות להפחתת לחץ והתמודדות עם לחץ וחרדה כמו יוגה, מדיטציה ונשימות עמוקות.
  הימנעות מעישון
• צמצום צריכת אלכוהול
• הקפדה על בדיקות רפואיות תקופתיות.

החלמה מסרטן השד

ההחלמה מתחילה עם סיום הטיפולים הרפואיים, אך היא נמשכת לאורך זמן. כל מטופלת תחווה את תקופת ההחלמה באופן שונה. המחלימה עשויה לעמוד בפני אתגרים פיזיים (תופעות לוואי כמו: עייפות, כאבים, פגיעה בפיריון ועוד), אתגרים ריגשיים (התמודדות עם חרדה, דיכאון, פחד וכעס), חברתיים (יחסים בין אישיים בבית ובעבודה) ואתגרים כלכליים (פגיעה ביכולת להשתכר).

טיפולים הורמונליים, הנמשכים לתקופה ארוכה יחסית, כרוכים בתופעות לוואי המשפיעות על איכות החיים ועל היכולת התפקודית.

שיקום של מטופלות המחלימות מסרטן שד כולל פעילות גופנית, פיזיותרפיה, תמיכה רגשית ומרכיבים נוספים.

חשוב לקבל עזרה מקצועית ותמיכה ולהכיר את הזכויות הרפואיות והכספיות המגיעות לך. 

מחקרים קליניים

מחקר (ניסוי) קליני הוא אחד השלבים האחרונים בפיתוח הטיפול בסרטן במטרה לבדוק את יעילותו בבני אדם. הטיפול הנחקר יכול להיות תרופה חדשה, דרך חדשה למתן תרופה ידועה או דרך טיפול חדשה.

במקרים מסוימים (תלוי בשלב התפתחות המחלה) ימליץ הרופא למטופל לקבל תרופה הנמצאת בשלבי מחקר וטרם קיבלו אישור סופי מרשות התרופות האמריקאית (FDA).

באגף האונקולוגי מתנהלים עשרות מחקרים קליניים בשלבים שונים.

לקריאה נוספת:

יחידת מחקרים קליניים באגף האונקולוגי

מחקרים פתוחים ברמב"ם בתחום סרטן השד