משתתפים:
מנהלת הקריה הרפואית רמב"ם , רופאה אונקולוגית ומרכזת תחום סרטן השד הקריה הרפואית רמב"ם
ד"ר דני הרשקו , מומחה בכירורגיה ומנהל המכון לבריאות השד, הקריה הרפואית רמב"םד"ר זהבה גלימידי , מנהלת היחידה לדימות השד, המחלקה לדימות רפואי, הקריה הרפואית רמב"ם ד"ר הדסה גולדברג, רופאה אונקולוגית ומרכזת תחום סרטן השד במכון האונקולוגי, הקריה הרפואית רמב"ם
זה כבר אחת משמונה!
ש. אחת מכל תשע נשים תלקה בסרטן שד במהלך חייה – האם זהו נתון מדויק או ניסוח של יחסי ציבור?
ד"ר גולדברג : זהו נתון מדויק, שנבדק ומתעדכן במחקרים סטטיסטיים בינלאומיים ובארץ. בעבר הוא עמד על אחת מתשע, אך היום כבר מדברים בעולם המערבי על אחת לשמונה. בארץ מאובחנות מידי שנה כ-4,000 נשים חדשות שלקו בסרטן השד.
ש. מהו הפרופיל של האחת משמונה?
ד"ר גולדברג : סרטן השד נחשב למחלה של הגיל המבוגר ושכיחותו עולה עם הגיל. באישה בת 20 ממאירות זו נדירה ומאידך שכיחה בהרבה באישה בת 70. רק כ-25% מהמטופלות מאובחנות מתחת לגיל 50 והשאר מעל גיל זה. רק כ-5% מהנשים מאובחנות מתחת לגיל 30. אולם, בנשים עד גיל 35, המחלה לעתים קרובות יותר אגרסיבית. באחוז קטן מהנשים קיימת נטייה תורשתית מולדת להופעת סרטן השד.
ש. מהם הסיכויים להבריא מסרטן השד?
ד"ר הרשקו: "הסיכויים להבריא מהמחלה טובים יותר ככל שהאבחון נעשה בשלב מוקדם יותר. מכלל הנשים המאובחנות עם סרטן שד, כ-75% צפויות להבריא מהמחלה. ערכים אלו מגיעים עד ל-90% ואף יותר, בנשים עם סרטן שד בשלב ראשוני. יתרה מזאת, בעזרת טיפולים אונקולוגיים מתקדמים, ניתן כיום לנתח נשים שבעבר הלא רחוק לא ניתן היה לנתחן".
ד"ר גולדברג : "נכון להיום, גם בנשים הסובלות מהישנות המחלה, יש בידינו אמצעים להאריך את חייהן. באחוז לא מבוטל של הנשים, ניתן להפוך את המחלה ממחלה חריפה, הגורמת למות החולה קרוב למועד ההישנות - לכזו, שעם טיפולים שונים, ניתן להמשיך לחיות איתה".
ד"ר גלימידי : "השיפור ביכולת האבחון וההיענות הגוברת של נשים לעבור בדיקות שגרתיות, הביאו לירידה משמעותית של כ- 20% עד 25% בשיעורי התמותה מהמחלה. חשוב לציין, שגם נשים שהבריאו מהמחלה חייבות להישאר במעקב מסודר של ממוגרפיה למשך כל חייהן".
ש. סרטן השד פוגע גם בגברים...
ד"ר גולדברג : "אכן, אך בתדירות הרבה יותר נמוכה. על כל 100 נשים חולות, גבר אחד יחלה בסרטן השד".
ד"ר גלימידי : "במידה וקיים חשד לממצא בשד אצל גבר, ניתן לבצע ממוגרפיה ואולטרסאונד (כמו בנשים) כדי לאמת או לשלול חשד זה".
ש. איך מתפתח סרטן בשד?
ד"ר גולדברג : "התהליך מתחיל בדרך כלל בצינוריות החלב ובמיעוט המקרים בבלוטות החלב שבשד. תא, או מספר תאים, בהם מערכת הבקרה על חלוקת התא משתבשת, מתחילים להתחלק ולהתרבות. תוך כדי ההתרבות הם עוברים שינויים שונים, שבסופו של דבר הופכים את
התהליך לסרטני. שינויים אלו נוצרים בהשפעת גורמים שונים, סביבתיים וגנטיים כאחת.תהליך התהוות הגידול הממאיר נמשך מספר שנים, עד להופעת גוש שניתן לאבחון בממוגרפיה ובשלב מאוחר יותר גם במישוש. ישנם גידולים סרטניים המתפתחים לאט ויש תוקפניים יותר, המתפשטים במהירות ושולחים גרורות גם לחלקים אחרים בגוף. סרטן מסוג מסוים יכול להתפתח באופן ובקצב שונים לחלוטין אצל שתי נשים שונות".
סימנים וסימפטומים
האם קיימים סימפטומים לסרטן השד?
ד"ר הרשקו: "יש הבדל בין סימפטום לסימן. סימפטום זה משהו תחושתי, סובייקטיבי בעוד שסימן הוא ממצא אובייקטיבי. בד"כ, סרטן השד אינו גורם לכאבים או לסימפטומים אחרים, עד לשלבים מתקדמים מאד של המחלה. לכן, חשוב ביותר להיות ערניים לסימנים קליניים מוקדמים, העלולים לעורר חשד לסרטן שד".
ומהם אותם סימנים?
ד"ר הרשקו: "הסימן השכיח ביותר הוא הופעת גוש. במקרים רבים האישה או בן זוגה הם אלה שמגלים לראשונה את הגוש. סימנים נוספים קשורים בשינוי במבנה השד. אלו כוללים: א-סימטריה במראה או בגודל השד, רתיעה של העור או של הפיטמה. אצל נשים רבות הפטמות שקועות באופן טבעי, אבל אם מדובר בתופעה חדשה, יש צורך בבירור מלא. סימן חשוב נוסף הוא הפרשה מהפטמה ובמיוחד, כשמדובר בהפרשה מפטמה בודדת, שבאה באופן ספונטאני ובעיקר אם זו הפרשה של דם.
"חשוב לציין כמובן, שסימנים אלו אינם ספציפיים ואבחנתיים לסרטן שד ויכולים להופיע גם אצל נשים בריאות. עם זאת, כל אחד ואחד מהסימנים הללו, מצריך בדיקה מעמיקה ע"י מומחים בנושא. השאיפה היא כמובן, לאבחן את המחלה לפני הופעת הסימנים ע"י בדיקות שגרתיות קבועות". |
ש. אלו סוגים של סרטן שד אנו מכירים?
ד"ר גולדברג: "החלוקה המקובלת מסווגת את סוגי הסרטן על פי סוג הרקמה בה הוא מתחיל (חלוקה היסטולוגית). רוב הגידולים (כ-95%) מכונים 'קרצינומה' ומקורם בתאים שמצפים את צינוריות החלב או את ה'אוניות' המייצרות את החלב.
"המכלול הזה של גידולים, שמקורם בצינוריות או באוניות החלב, מתחלק לשניים: תהליך תוך צינורי או תהליך שכבר פלש מעבר לצינוריות. כל זמן שהתאים לא רכשו את היכולת לפרוץ מחוץ לצינוריות אל רקמת השד שמסביב, התהליך נחשב עדיין לטרום-סרטני, למרות שהתאים עצמם רכשו כבר מאפיינים סרטניים. במצב זה, על ידי הסרת הגידול, הסיכוי לריפוי מלא הינו 99% .
"בשלב בו התאים הממאירים רוכשים את היכולת לפלוש החוצה ולהתפזר מחוץ לצינוריות או לאוניות החלב אל רקמת השד שמסביב, התהליך הופך לסרטני, עלול לנדוד למערכת הדם והלימפה ולפזר גרורות לאיברים אחרים ועלול גם לגרום למוות. כיום, בזכות המעקב השגרתי באמצעות ממוגרפיות, כ 25% מהנשים מאובחנות עם תהליך תוך צינורי ועל ידי הסרתו נמנעת התפתחותו לתהליך פולשני שכאמור, עלול להפוך לקטלני.
"קיימים גם גידולים נדירים של השד, כמו 'סרקומות' (סרטן של רקמות החיבור) ו-'לימפומות' (סרטן של קשרי הלימפה).גידולי השד מסוג 'קרצינומה' אינם מיקשה אחת והם נבדלים זה מזה על פי מאפיינים שונים, הקובעים את סיכויי הריפוי. על רקע שונות זו, הגישה כיום מתבססת על ההנחה שכל אישה הינה מקרה פרטי וייחודי, כשהמגמה היא לזהות את הנתונים הספציפיים לגידול שלה ובהתאם, "לתפור" לכל אישה את הטיפול המיטבי עבורה".
ד"ר גלימידי : "את השלב הראשוני של הסרטן- סרטן שד תוך צינורי (DCIS ), ניתן לגלות הכי טוב באמצעות ממוגרפיה, בה הוא מתבטא ברוב המקרים בצורה של הסתיידויות זעירות".
גורמי הסיכון
ש. מה יודעים היום לגבי גורמי הסיכון לסרטן השד?
ד"ר הרשקו : "ישנם מספר גורמים המעלים את הסיכון ללקות במחלה: השכיחות של המחלה נדירה מתחת לגיל 30, אך החל מגיל 40 היא עולה משמעותית. גורם חשוב נוסף, הוא ההיסטוריה הרפואית של האישה ומשפחתה - נשים שחלו בעצמן בעבר, בסרטן שד או בסרטן שחלות או שמחלות דומות אירעו במשפחתן, ובעיקר אם מדובר על קירבה מדרגה ראשונה, הסיכון שלהן לחלות בסרטן שד גדול יותר באופן משמעותי. סיכון זה עולה ככל שיש יותר קרובים חולים וככל שהגיל בו התגלתה המחלה אצל קרובים אלה, היה יותר צעיר".
קיימים גם גורמי סיכון פחות משמעותיים, אבל חשוב להיות מודעים להם. לדוגמא, חשיפה ממושכת להורמוני המין של האשה מהווה גורם סיכון. בקבוצה זאת נכללות נשים שהוסת התחילה אצלן בגיל מוקדם או הסתיימה בגיל מאוחר, נשים המקבלות טיפול הורמונלי תחליפי ממושך ונשים עם עודף משקל אחרי גיל הבלות. כמו כן, נמצאות בסיכון נשים שלא ילדו או שילדו לראשונה מעל גיל 30 ונשים שנחשפו לקרינה בגיל צעיר. מאידך, אין עדות בספרות המדעית ששימוש בגלולות למניעת הריון, מעלה את הסיכון לסרטן שד.
ד"ר גולדברג : "ההתפתחות של סרטן בכלל וסרטן השד בפרט, נובעת מריבוי גורמים. כלומר, לא גורם אחד בלבד משפיע. רק כאשר מספר גורמי סיכון מצטברים יחד, עלולה המחלה להתפתח".
אין תחליף לגילוי המוקדם!
ככל שהמחלה מתגלה בשלב מוקדם יותר, הסיכוי להבריא גבוה יותר ויכול לעלות על 90%. האם הממוגרפיה מסוכנת? מהן שיטות הטיפול במחלה? הניתוחים השונים, ההקרנות, הטיפולים הכימותרפיים, ההורמונליים והביולוגיים
|
האם יש דרך לשמור על השד ולמנוע התפתחות סרטן?
ד"ר גלימידי: אין חיסון למחלה ואין דרך למנוע את המחלה ב-100%. כיום, הדרך היחידה היכולה להביא לריפוי, היא לגלות את המחלה בשלבים מוקדמים.
ד"ר גולדברג: קיימות דרכים להפחית את הסיכון להופעת סרטן השד. אמנם זו אינה מניעה שלמה, אבל הוכח שאורח חיים בריא, כמו הפחתת צריכת קלוריות ושומנים, צריכת ירקות ופירות ופעילות גופנית, מפחיתים את הסיכון ללקות במחלה. אצל נשים עם סיכון מוגבר ללקות בסרטן שד, ניתן להפחית את הסיכון ע"י טיפול בתכשירים אנטי אסטרוגניים כמו 'טמוקסיפן' או 'אוויסטה'. תכשירים אלו ניתנים, כמובן, רק בהמלצת רופא מומחה בתחום.
|
ש. מהי השיטה הטובה ביותר לאבחון סרטן בשד?
ד"ר גלימידי: "מחקרים על מאות אלפי נשים הוכיחו חד-משמעית, שסריקת ממוגרפיה היא השיטה הטובה ביותר כיום לצורך גילוי הסרטן בשלבים המוקדמים. שאר השיטות, כמו אולטרא-סאונד או M.R.I, הן שיטות משלימות לממוגרפיה.
"הממוגרפיה מיועדת לזהות סרטן שד בשלב מוקדם, עוד לפני בוא הסימנים. השאיפה היא לגלות גידולים קטנים ככל האפשר (מתחת לס"מ) ובלי בלוטות נגועות בבית השחי.
"הסריקה מבוצעת ע"י קרני רנטגן, הממוקדות לשד בטכניקה מיוחדת. כל שד מצולם בשתי זוויות, כלומר בסה"כ, עוברת האישה ארבעה צילומים. בנשים עם שד סמיך קשה להבחין בגושים. לכן, מומלץ להן לבצע ממוגרפיה במכשיר ממוגרף דיגיטאלי, כמו שנמצא בשימוש ברמב"ם".
ש. מהם היתרונות של ממוגרף דיגיטאלי על פני ממוגרף רגיל?
ד"ר גלימידי: "לממוגרפיה הדיגיטאלית יתרון מובהק בגילוי סרטן בשדיים סמיכים ובנשים מתחת לגיל 50. המכשיר מאפשר גם לעבד את התמונה לאחר בצועה וע"י כך לחסוך צילומים נוספים וקרינה מיותרת".
ש. מתי מוסיפים בדיקת אולטרא-סאונד?
ד"ר גלימידי: "לנשים עם שד סמיך מומלץ להוסיף בדיקה של אולטרא-סאונד, שיכולה לאבחן מקרים נוספים של סרטן בשד ולגלות אם מדובר בגוש מוצק או נוזלי (ציסטה). אולטרא-סאונד מומלץ כבדיקה ראשונית אצל נשים צעירות עם גוש נמוש בשד, לנשים בהיריון ולנשים מניקות".
ש. במידה ונמצא ממצא חשוד מה השלב הבא בבירור? ד"ר גלמידי: "כל גידול שנראה חשוד באחד מאמצעי הדימות, נהוג לקחת ממנו דגימה בהכוונת אמצעי הדימות (ביופסית אקדח/ ביופסית ואקום / ממוטום) ולבדוק במעבדה פתולוגית, תחת מיקרוסקופ. בהתאם לממצאים, מחליטים על הטיפולים הנדרשים".
ש. מי ומתי צריך לעשות בדיקת MRIׁשל השד ?
ד"ר גלימידי: "ההנחיות לבדיקה בתהודה מגנטית ((MRIׁשל השד הן:
- לנשים צעירות בסיכון גבוה (סיפור משפחתי של סרטן שד או שנושאות את הגן למחלה). במקרים אלו הוכח שבדיקת MRI רגישה יותר מאולטרא-סאונד או ממוגרפיה.
- להערכת התגובה לטיפול כימותרפי, במקרים בהם ניתן הטיפול לפני הניתוח
- להערכת שארית גידול לאחר ניתוח 4. בחיפוש אחר הישנות באיזור צלקת ניתוחית 5. אצל אישה עם סרטן שד ידוע, כדי לחפש מוקדים נוספים, היכולים לשנות החלטה ניתוחית. 6. אצל אישה עם גרורות בבית השחי, כאשר הממוגרפיה אינה מדגימה את הגידול הראשוני".
ש. מהי רמת האמינות של הממוגרפיה?
ד"ר גלימידי: "הממוגרפיה מגלה כ- 90% מהמקרים, אבל בכ- 10% היא לא מגלה, כאשר הסיכוי לגילוי עולה בשילוב עם השיטות המשלימות (אולטרא-סאונד ו-MRI). הרגישות הגבוהה של הבדיקה, היא גם נקודת התורפה שלה ולעיתים היא מראה שקיים ממצא הדורש בירור ולבסוף מתברר כשפיר (תוצאה חיובית כוזבת), לכן חשוב לבצע גם ביופסית אקדח\ ממוטום לפני החלטה על הצורך בניתוח".
ש. עד כמה הקרינה של הממוגרפיה מסוכנת?
ד"ר גלימידי: "כמות הקרינה היא מינימלית. לכל העוסקים בתחום ברור מעל לכל ספק, שהרווח שבבדיקה עולה עשרות מונים על הסיכון מהקרינה".
ד"ר הרשקו: "רק לשם המחשה, חשיפה לקרינה בצילום CT חזה-בטן אחד שווה בכמות הקרינה לסכום כל הממוגרפיות שאישה תעשה בכל ימי חייה".
ש. מה עם בדיקה עצמית של השדיים? פעם נערכו הדרכות בנושא, חולקו עלוני הסברה... ד"ר הרשקו: "הבדיקה העצמית חשובה ונשים צריכות לבדוק את עצמן בקביעות ולהיות ערות לכל שינוי בגופן. מאידך, הבדיקה העצמית אינה תחליף לבדיקה ע"י רופא כירורג וסריקת ממוגרפיה. חשוב לשמור על שיגרה של בדיקות, גם ממוגרפיה וגם בדיקה ידנית ע"י כירורג ועם כל שינוי שחל בשד, בכל גיל שהוא, לפנות מיד לבדיקה".
הטיפול
ש. מי מחליט מהו הטיפול המומלץ?
ד"ר גולדברג: "ברמב"ם קיים צוות רב תחומי, המורכב מרדיולוגים, כירורגים, אונקולוגים, אחות מתאמת ובמידת הצורך גם פתולוג ועובדת סוציאלית. הצוות דן לגבי כל אישה, שאובחנה עם סרטן שד ומועמדת לניתוח, בגישה המיטבית עבורה. כשמדובר על שיחזור שד, מצטרף לצוות גם פלסטיקאי. כל איש צוות תורם לדיון את הידע מתחום עיסוקו, כך שההחלטה המתקבלת תהיה הראויה ביותר.
"לאחר הניתוח קובע האונקולוג, על סמך התוצאות הפתולוגיות הסופיות, מהו הטיפול המשלים הרצוי – קרינתי, כימותרפי, הורמוני או אחר".
ש. מהן אפשרויות הטיפול בסרטן השד?
ד"ר גולדברג: "הטיפול בסרטן השד נעשה בשני מישורים וחשוב להתייחס לכל אחד מהם בנפרד: הטיפול בגידול המקומי בשד, וההתייחסות לפוטנציאל שלו לפזר גרורות לאיברים אחרים בגוף. השליטה בגידול המקומי מושגת ע"י ניתוח להסרת הגידול והקרנה. השליטה הכל-גופית מושגת ע"י טיפולים שונים כמו כימותרפיה, טיפול הורמוני וכיום גם טיפולים ביולוגיים.
"סדר הטיפול הרגיל הוא קודם כל ניתוח להסרת הגידול ולקיחת דוגמא מבלוטות בית השחי. כשהגידול מתקדם יותר מקומית ו/או אזורית, כך שלא ניתן להסיר אותו בשלמותו באמצעות ניתוח, או שהיחס בין גודל הגידול ומימדי השד מחייב ניתוח של כריתת שד מלאה - יש מקום להפוך את הסדר: קודם יינתן טיפול כל גופי להקטנת הממצאים (כימותרפיה ו/או הורמונותרפיה), ורק לאחר מכן יבוצע ניתוח, שטיבו ייקבע על פי המימדים הסופיים של הגידול בשד".
ניתוחים של סרטן השד
ד"ר הרשקו: "עד לפני כ-50 שנה, הגישה הניתוחית לכל גוש בשד הייתה מאוד רדיקאלית ואגרסיבית. האופציה הניתוחית הייתה אחת ויחידה, כך שכל הנשים עברו כריתת שד מלאה, כולל שרירי החזה והוצאה מאד נרחבת של כל הבלוטות בבית השחי. ניתוח זה היה מלווה בסיבוכים בשכיחות גבוהה והטיל בנשים רבות מומים משמעותיים, גם במראה החיצוני וגם בתפקוד של היד.
"כיום, השתנתה הגישה והמגמה היא לנסות למזער את הניתוחים, במידה ואלו מאפשרים הבראה מלאה. כלומר, לא כל אישה צריכה לעבור כריתת שד מלאה ובודאי שלא כריתה של שרירי החזה. העדיפות היא, להוציא את הגידול והרקמה שסביבו ע"י כריתה חלקית של השד (למפקטומיה), תוך כדי שימור מראה קוסמטי טוב. ניתוח כזה אפשרי כיום בלמעלה מ- 75% מהחולות. מחקרים רבים הראו ששיעורי ההישרדות לאחר ניתוח משמר שד שווים לאלו המושגים באמצעות כריתת שד מלאה. בכדי להקטין את שיעורי ההישנות (חזרה) המקומית של הגידול בשד, יש צורך להוסיף טיפול קרינתי משלים לשד.
"ישנן נשים שבכל זאת צריכות לעבור כריתת שד מלאה, אם בגלל זיהוי של מספר מוקדים סרטניים בשד בו זמנית, או הישנות המחלה. ישנן גם נשים הבוחרות מרצון לעבור כריתת שד מלאה. ראוי לציין, כי במקרים רבים בהם יש צורך בכריתה מלאה, ניתן לבצע שיחזור מידי ע"י שתלים או מתלי שריר-עור, הנותנים תוצאות קוסמטיות טובות. ניתן גם לבצע את השחזור בהצלחה בשלב מאוחר יותר, בהתאם להנחיות רפואיות שונות או לפי רצון האישה".
כריתת בלוטות הלימפה
ד"ר הרשקו: "המצב של בלוטות הלימפה בבית השחי (קרי, האם יש גרורות בבלוטות ובכמה מהן), הוא אחד המדדים המדויקים ביותר לאגרסיביות של המחלה. בעבר הלא רחוק, כל אישה עם סרטן שד הייתה עוברת כריתה עם הוצאת מספר רב של בלוטות לימפה מבית השחי. כריתת בלוטות הלימפה מרחיקה את הגרורות ומסייעת בהחלטה לגבי הצורך בטיפול אונקולוגי משלים ומידת האגרסיביות של הטיפול. אולם, ב- 60% מהנשים אין גרורות בבלוטות הלימפה ובמקרים אלו, הכריתה המלאה של הבלוטות אינה מועילה ואף חושפת את החולה לסיבוכים, כגון לימפאדמה (בצקת של הזרוע).
"לאור זאת, התפתחה בשנים האחרונות שיטה הנקראת "דגימת בלוטת הזקיף", המאפשרת לבצע ניתוח מינימאלי של הוצאת בלוטות בודדות, שהן הראשונות לנקז את איזור הגידול, מבלי לגעת ביתר הבלוטות. התהליך מתבצע ע"י הזרקת איזוטופים באזור הגידול (חלקיקים רדיו-אקטיביים שניתן לראותם בגוף ולעקוב אחריהם), המאפשרים לזהות את בלוטות הזקיף. אם אין גרורות בבלוטות אלו, אין צורך בכריתה נרחבת של הבלוטות ובכך חוסכים למעשה אצל 60% מהחולות את התחלואה הפוטנציאלית הקשורה בכריתה נרחבת. כריתה מלאה של בלוטות הלימפה, תתבצע רק בנשים שיש להן גרורות בבלוטות הזקיף".
ד"ר גלימידי: "בעיקרון, לכל אישה שיודעים שהגידול אצלה הוא סרטני, מבצעים גם בדיקת אולטרא-סאונד של הבלוטות בבית השחי. אם בלוטה נראית חשודה, לוקחים ממנה דגימה. במידה ובבדיקה זו נמצא כי הבלוטה אכן מכילה גרורה של סרטן השד, אפשר לקצר את ההליכים הניתוחיים ולהפנות את האישה ישירות לניתוח כריתה של הבלוטות בבית השחי".
טיפולי הקרנות
ד"ר גולדברג: "זהו טיפול באנרגיה גבוהה של קרני רנטגן, הגורם להרס תאי הגידול שנותרו בשד לאחר הניתוח. הקרינה עלולה לפגוע גם בתאים בריאים בשד אולם, בניגוד לתאים הסרטניים, הם בעלי יכולת טובה יותר להתאושש. מדובר ברצף של טיפולים יומיים, הניתנים במשך כ-5 שבועות, כשכל טיפול נמשך דקות ספורות, במהלכן מוקרן השד מזוויות שונות. טיפול זה אינו מכאיב, אם כי הוא עלול לגרום לתגובה דמויית שיזוף יתר בעור.
ד"ר גולדברג: "זהו טיפול באנרגיה גבוהה של קרני רנטגן, הגורם להרס תאי הגידול שנותרו בשד לאחר הניתוח. הקרינה עלולה לפגוע גם בתאים בריאים בשד אולם, בניגוד לתאים הסרטניים, הם בעלי יכולת טובה יותר להתאושש. מדובר ברצף של טיפולים יומיים, הניתנים במשך כ-5 שבועות, כשכל טיפול נמשך דקות ספורות, במהלכן מוקרן השד מזוויות שונות. טיפול זה אינו מכאיב, אם כי הוא עלול לגרום לתגובה דמויית שיזוף יתר בעור.
"ההקרנות מהוות טיפול משלים לניתוח משמר שד (כריתה חלקית) ומפחיתות את אחוז ההישנויות המקומיות לרמה דומה לזו של כריתת שד מלאה. ללא הקרנות קיים סיכון גבוה יותר להישנות מקומית בשד ובמטופלות מסוימות סיכון זה עלול להגיע ל- 30% - 40%. לכן, במרבית המקרים, לאחר כריתה משמרת שד, יש להוסיף גם הקרנה. זהו המחיר של כריתה מוגבלת. בד"כ, תופעות הלוואי מטיפול זה קצרות טווח. לעתים, כאשר קיים סיכון גבוה להישנות מקומית, מוסיפים הקרנה גם לאחר כריתה מלאה של השד".
|
הנחיות והמלצות לבדיקות שד וממוגרפיה
ד"ר גלימידי: "ההנחיות של משרד הבריאות לביצוע ממוגרפיה בארץ הם על פי התקן האירופאי: מגיל 50 - פעם בשנתיים, ומתחת לגיל 50 - רק במידה וקיים סיפור משפחתי. אבל, אנו ממליצים פעם בשנה (כמו בארה"ב), כי טווח של שנתיים הוא גדול מדי. בנשים צעירות בעלות סיכון גבוה לפתח סרטן שד (עם סיפור משפחתי או שנושאות את הגן לסרטן השד) יש המלצה לבצע בדיקה בתהודה מגנטית, שהוכחה כיעילה יותר ממוגרפיה ואולטרא-סאונד בקבוצה זאת.
"מתחת גיל 40 אין הנחיה לסריקה של כלל האוכלוסייה, מכיוון ששכיחות המחלה היא יחסית נמוכה".
ד"ר הרשקו: "המעקב הרציף הוא מאוד חשוב מבחינת הממוגרפיה. קיים מצב שנקרא ''interval cancer, קרי, שהגידול כבר היה קיים אצל האישה, אבל הוא לא זוהה, או בגלל שהוא היה קטן מידי, או שהגידול נראה כחלק מהרקמה. אם נחכה שנתיים, זה עלול להיות מאוחר וכבר לא יהיה בגדר גילוי מוקדם" . |
הקרנה תוך ניתוחית (intraoperative partial breast irradiation)
ד"ר הרשקו: "במקומות מובילים בעולם בטיפול בסרטן שד, פותחה שיטה חדשה בה מבצעים הקרנה לחלק מהשד בזמן הניתוח. מאחר ולא מקרינים את העור עצמו, אלא רק את רקמת השד, ניתן לרכז יותר קרינה לרקמת השד הצמודה לגידול.
"מאחר ומדובר בטיפול חדשני, רק חלק קטן מאוד מהנשים מתאימות לטיפול מסוג זה. רמב"ם, אגב, הוא כרגע ביה"ח היחידי בארץ שמשתמש בשיטה זו. מהנשים המתאימות לטיפול, נחסכים 5-7 שבועות של טיפולי הקרנות, כמו גם התגובה בעור שמתלווה אליהן. מבחינת ההצלחה הטיפולית, כאשר בוחרים את החולות המתאימות, השיטה שוות ערך לטיפול קרינה חיצוני".
ש. מי מתאימה לטיפול בשיטה הזו?
ד"ר הרשקו: "מדובר במצבים מאוד מוגדרים שבהם הסיכון להישנות מקומית בשד הוא נמוך, כמו בנשים מבוגרות יותר, נשים שיש להן גוש קטן או נשים שאין להן גרורות בבלוטות הלימפה. לעומת זאת, באישה שיש לה מספר מוקדים בשד או שסיכויי ההישנות שלה גבוהים, אין מבצעים כיום הקרנה במהלך הניתוח והיא זקוקה לטיפול הקרינתי החיצוני המקובל. לא מן הנמנע כי בעתיד ניתן יהיה להרחיב את ההתוויות לטיפול זה, במידה ויצטבר מידע מבוסס יותר ממחקרים שנערכים כעת בעולם".
הטיפול הכל-גופי
ד"ר גולדברג: "טיפול זה ניתן במטרה למנוע הופעת גרורות מרוחקות בגוף ובכך לשפר את סיכויי ההחלמה של המטופלת. הטיפול הכל גופי כולל מרכיבים שונים (טיפול כימותרפי, הורמוני, או ביולוגי), שלכל אחד מהם מנגנון פעולה שונה. השילוב המיטבי בין מרכיבים אלו נקבע עבור כל מטופלת בנפרד על פי נתוני מחלתה כגון, גודל התהליך בשד, מעורבות בלוטות הלימפה האזוריות וכו'. בזכות טיפולים אילו חלה בעשור האחרון ירידה בתמותה מסרטן שד, למרות העליה בשכיחות המחלה".
טיפול כימותרפי
ד"ר גולדברג: "הוכח כי במקרים רבים הטיפול הכימותרפי מפחית את הסיכון להישנות המחלה ומשפר את סיכויי ההישרדות. הטיפול מבוסס על תכשירים כימיים שונים, בעלי יכולת להשמיד תאים אשר מתחלקים ומתרבים במהירות. מכיוון שתאים ממאירים מתחלקים הרבה יותר מהתאים הנורמאליים, התרופות משמידות סלקטיבית יותר תאים ממאירים. אולם, גם תאים בריאים המצויים בחלוקה עלולים להיפגע מטיפולים אלו, כתוצאה מכך תתפתחנה תופעות לוואי. לדוגמא, תכשירים כימותרפיים מסוימים גורמים לנשירת שיער כתוצאה מפגיעה בתאים המתחלקים בזקיקי השיער. שלשול עלול להופיע כתוצאה מפגיעה בתאים מתחלקים, המצויים בציפוי הפנימי של מערכת העיכול וכו'.
"תהליך בחירת התרופות היעילות הוא רב-שלבי וארוך. תהליך זה כרוך במחקרים בינלאומיים רבים, המשווים בין תרופות שונות במצבים שונים. לגבי החולה הפרטנית, בחירת הטיפול המיטבי מתבססת על אותם מחקרים, תוך שקלול הנתונים הייחודיים לאותה חולה. המטופלת נוטלת חלק פעיל בבחירת הטיפול הראוי, לאחר שניתן לה מידע מלא על מחלתה ועל התוצאות הרלוונטיות הידועות בספרות הרפואית. חשוב לציין, שהתרופות הכימותרפיות בפני עצמן, ללא ניתוח או הקרנות, אינן מספיקות כדי לרפא סרטן שד".
טיפול הורמונלי
ד"ר גולדברג: "טיפול זה ניתן במטרה לסלק את האסטרוגן (הורמון המין הנקבי) מסביבת הגידול ומיועד רק לנשים שהגידול שלהן צורך אסטרוגן כדי לשגשג. התלות של גידול באסטרוגן, נלמדת מנוכחות קולטנים להורמוני המין בתאי הגידול."התכשירים ההורמוניים השונים מתבססים על מנגנוני פעולה שונים, החל מחסימת האסטרוגן מלהגיע לקולטן (רצפטור) שלו (כגון התרופה 'טמוקסיפן') ועד מניעת ייצור האסטרוגן בגוף (לדוגמה, 'ארימידקס', 'פמארה' או 'ארומאזין' – תכשירים המתאימים רק לנשים בגיל הבלות). אצל נשים צעירות עשוי הטיפול ההורמוני לכלול גם דיכוי זמני של פעילות השחלות, שהן המקור העיקרי לאסטרוגן".
טיפול ביולוגי
ד"ר גולדברג: "זהו טיפול 'מונחה - מטרה' הכולל תרופות המכוונות לתקוף את התאים הממאירים באותן תכונות המבדילות אותם מתאי הרקמות הבריאות. בדרך זו נמנעות תופעות לוואי הנובעות מפגיעה ברקמות הבריאות."כיום נמצאות בשימוש תרופות אחדות המתבססות על עקרון זה, כגון התכשיר 'הרספטין', שהינו נוגדן המכוון כנגד הקולטן HER-2. קולטן זה מתבטא בצורה עודפת בכרבע מגידולי השד ובמקרים אלה מקטין ההרספטין את הסיכון להישנות המחלה, לכדי מחצית מהסיכון הבסיסי. תכשירים מונחי מטרה נוספים נבדקים כיום במחקרים בינלאומיים (רמב"ם שותף לחלק מהם), ויש להניח כי הם יצטרפו בעתיד למאגר הטיפולים שמטרתם לשפר את סיכויי ההבראה מסרטן השד".
לסיכום
ד"ר הרשקו: "טיפול מיטבי וגילוי מוקדם מצריכים שיתוף פעולה הדוק בין המומחים בתחומים השונים של סרטן השד. אלו כוללים רדיולוגים, כירורגים, אונקולוגים, פתולוגים, פלסטיקאים וצוות של אחיות ועובדות סוציאליות. בקריה הרפואית רמב"ם קיים שיתוף פעולה פורה בין המומחים השונים, המתאימים לכל אישה את הטיפול הנכון ביותר עבורה".
לפרטים נוספים וליצירת קשר פנה למחלקה האונקולוגית.
מלאכיות בלבן
הן הציר המחבר את כל תהליך הבדיקות, הטיפולים והקשר בין הצוות הרב תחומי. הן מלוות את הנשים המגיעות לבדיקות וטיפולים, תומכות, דואגות שאף אחת לא תנשור בדרך, שלא תרגיש אבודה ושתדע מה צפוי בשלב הבא
קשה היה שלא להבחין בדאגה על פניה של האחות בבה. רגע לפני כן, היא סיימה שיחת טלפון עם אישה, שלפני שלוש שנים הרגישה איזשהו גוש בשד, אבל לא עשתה עם זה כלום. "רק עכשיו, כשהתחילו כאבים, היא התקשרה כדי לשאול מה לעשות. כמובן, שאמרתי לה להגיע מייד וכולי תקווה, שזה עדיין לא מאוחר מידי עבורה...."
כבר תשע שנים עובדת בבה רייס כאחות אחראית במכון בריאות השד ברמב"ם. היא זו שמקבלת את הנשים הבאות לבדיקות התקופתיות במכון, מלווה אותן לאורך כל הבדיקות, שומרת איתן על קשר ובמידה והכל בסדר, היא גם תתקשר לאישה ותבשר לה, כדי לחסוך ממנה את הציפייה לתשובה בדואר. "מדובר בהליך אפוף מתח וחרדה" אומרת רייס, "שתוצאותיו יכולות לשנות את מהלך חייה של האישה. לכן, חשוב לי מאוד לבנות את הקשר האישי, להיות שם עבורן, 24 שעות ביממה, לכל שאלה או סתם שיחה שתעזור לפרוק את המתח".
מיומנות מקצועית ורגישות אנושית הן גם אבני הדרך ביחידה לדימות השד, בה מבוצעות בדיקות הממוגרפיה והאולטרא-סאונד. כל טכנאיות הרנטגן ביחידה עברו הכשרה מיוחדת ופועלות על סמך ידע שנרכש במשך שנים רבות בארץ ובחו"ל, בהדרכתה של חיה לירון, הטכנאית האחראית מזה כ-20 שנה.
חנה זהר, האחות המתאמת, מטפלת בנשים מרגע שקיבלו את הבשורה הקשה. היא כבר תשע וחצי שנים בתפקיד ויחד עם ליאורה גרוסמן, העובדת הסוציאלית, הן מלוות את הנשים ובני משפחתן לאורך כל תהליך הבדיקות והטיפולים ומהוות עבורן מקור לתמיכה, ייעוץ ומידע. "אנו מנסות לשים את הדברים בפרופורציה, לזהות ולטפל בצרכים המיוחדים של כל אישה, לעזור להן ולמשפחתן לקבל החלטות ולעבור את המכשולים הבירוקרטים, לתאם בין כל המטפלים השונים במסגרת ביה"ח והקהילה ופשוט לשמש להן אוזן קשבת בכל רגע נתון".
מה היית מייעצת לנשים?
חנה: "קודם כל, שבסרטן שד יש לטפל. כיום, עם התפתחות הטיפולים, הטכנולוגיה והתרופות - יש תקווה להחלמה מלאה. יש לזכור וזה אולי הדבר הכי חשוב: סרטן שד אינו גזר דין מוות!"