בדיקות וטיפולים
אלרגיה ואימונולוגיה קלינית

בדיקת תבחיני עור לאלרגיה

  • אלרגנים נשאפים (קרדית אבק הבית, עובשים, פריחת צמחים שונים, פרוות בעלי חיים)
  • מזונות
  • ארס דבורניים
  • תרופות (אנטיביוטיקה, משככי כאבים, חומרי הרדמה ועוד)

מה צריך לדעת לפני הבדיקה?

  • תבחינים עוריים זו בדיקה מהירה ובטוחה המאפשרת לזהות חומרים הגורמים לתגובה אלרגית.
  • את התבחינים מומלץ לבצע רק לאחר 4–6 שבועות מהאירוע, כדי למנוע תוצאות שליליות כוזבות.
  • כ־5–7 ימים לפני מועד הבדיקה יש להפסיק נטילת תרופות אנטיהיסטמיניות, כדי למנוע השפעה על התוצאות.
    בין התרופות השכיחות: אלרג'יקס, פניסטיל, זילרג'י, אריוס, טלפסט, לורסטין, בילקסטן, רופפין ועוד. צריך לזכור שגם תרופות להורדת גודש באף יכולות להכיל אנטי היסטמינים בצורה חבויה.
  • במהלך הבדיקה מטפטפים כמות זעירה של אלרגן על העור ומבצעים דקירה עדינה; לאחר כ־15 דקות נמדדת תגובת העור ומתקבלת תמונה של רגישויות אפשריות.
    במקרים של תגובה חשודה כתגובה אלרגית לדבורניים או תרופות, לעיתים יש צורך בהזרקה תת עורית של האלרגן.

 

טיפולים הניתנים ביחידה

1. אימונותרפיה (חיסונים נגד אלרגיה)

אימונותרפיה לנזלת אלרגית ולעקיצות דבורניים היא טיפול ייעודי שמטרתו להפחית את תגובתיות היתר של מערכת החיסון באמצעות חשיפה הדרגתית ומבוקרת לאלרגן. הטיפול ניתן בהתאם לפרוטוקולים העדכניים ביותר והמקובלים בעולם. כולל אפשרות של חיסון מזורז או בצברים במקרה של אלרגיה לדבורניים. פרוטוקולים אלה מאפשרים להגיע למנת האחזקה = המנה המגנה בפרק זמן קצר יותר.

  • טיפול בנזלת אלרגית
  • טיפול באלרגיה לעקיצות דבורים וצרעות

 

2. טיפול בתרופות ביולוגיות ומתן אימונוגלובולינים

ביחידתנו ניתנים טיפולים למגוון מחלות אלרגיות ואימונולוגיות באמצעות תרופות מתקדמות, כולל תרופות ביולוגיות ותרופות סיסטמיות. טיפולים אלו מיועדים למצבים שבהם טיפול מקומי או סטנדרטי אינו מספק שליטה מספקת במחלה, או כאשר מדובר במחלה מערכתית הדורשת התערבות רחבה יותר.

מהן תרופות ביולוגיות ?

תרופות ביולוגיות הן תרופות מתקדמות המבוססות על נוגדנים או חלבונים המכוונים באופן ממוקד למנגנונים ספציפיים במערכת החיסון. בניגוד לתרופות מדכאות חיסון כלליות, תרופות ביולוגיות פועלות בצורה מדויקת יותר כנגד מרכיבים מסוימים בתהליך הדלקתי.

בין התרופות הניתנות במרפאה:

  • Omalizumab - מיועדת בעיקר לאסתמה אלרגית ואורטיקריה כרונית ספונטנית.
  • Dupilumab - לטיפול באסתמה, דלקת עור אטופית, ופוליפים אפיים
  • Mepolizumab ו – Benralizumab – לטיפול באסתמה אאוזינופילית ומחלות אאוזינופיליות נוספות
  • IVIG - למטופלים הסובלים מחסר נוגדנים וזקוקים למתן תחליפי נוגדנים בעירוי אחת למספר שבועות. הטיפול ניתן במשך מספר שעות בעירוי תוך ורידי.

ההתאמה לטיפול נעשית באופן אישי, לאחר הערכה קלינית מקיפה וביצוע בדיקות עזר רלוונטיות.

שירותי מעבדה

בימים אלה נכנסות בדיקות דם חדשות לרמב"ם:

  • בדיקת דם לרמות טריפטאז
  • בדיקת תפקוד נויטרופילים
  • בדיקות נוגדני IgE ספציפיים (Component Resolved Diagnostics) לאלרגנים במזון, בתרופות ובדבורניים (יהפוך לשירות זמין בעוד מספר חודשים בודדים).

שיטות המעבדה מבוססות על טכנולוגיות מהחדישות בתחום ועוברות בקרת איכות קפדנית. תוצאות הבדיקות עוברות תהליך תיקוף וסטנדרטיזציה בינלאומית, המבטיח רמת מהימנות גבוהה ודיוק אבחוני מיטבי.

למידע נוסף על בדיקת וטיפולים ביחידה לאלרגיה

הטיפול ניתן ב:

1. תגר למזון

מידע למטופלים המוזמנים לתגר מזון

תגר מזון נועד לקבוע בוודאות האם קיימת אלרגיה למזון מסוים או האם האלרגיה שהיתה חלפה. תגר מזון מוגדר כ – gold standard לאבחון או שלילת אלרגיה למזון.

התגר מבוצע ע"י מתן מנות קטנות של המזון האלרגני במינונים הולכים ועולים עד שמגיעים למנה המוגדרת כמנת הגשה המכילה כמות מספקת של החלבון האלרגני. לאחר סיום התגר יש להמתין שעתיים בהשגחה על מנת לוודא שלא התפתחה תגובה אלרגית.

במהלך התגר ייתכנו תגובות למזון הנבדק, כולל תגובות אלרגיות משמעותיות. לכן הבדיקה מתבצעת תחת השגחה בבית החולים, על ידי צוות מיומן ומנוסה בביצוע תגרי מזון וכן בזיהוי וטיפול בתגובות אלרגיות.

הנחיות לקראת התגר:

זימון יישלח אליכם מראש, ולמועד הבדיקה יש להגיע עם טופס 17 לאשפוז יום.
מומלץ להגיע מוקדם כדי למצוא חניה ולהתייצב בזמן שנקבע.

שבוע לפני התגר יש להפסיק טיפול בתרופות אנטיהיסטמיניות שונות כגון פניסטיל, אריוס, לורסטין, טלפסט, זילרג'י, אלרג'יקס, בילקסטן, רופפין ועוד
אין להפסיק טיפול במשאפים לאסתמה.
אין להגיע בזמן מחלה.
יש לעדכן את הצוות על כל שינוי במצב הבריאותי, אסתמה חריפה, חום או התחלת תרופות חדשות לפני מועד התגר.

תגר מזון נמשך כ־7 שעות. במהלך זמן זה אין אפשרות לצאת משטח היחידה. מומלץ להיערך מראש עם שתייה, מזון ופעילויות להעברת הזמן. לרשותכם פינת קפה, מים לשתייה, משחקים וספרייה באזור ההמתנה.
למעט תגר חלב – יש להביא את המזון שאליו מתבצע התגר.

 

2. תגר לתרופות

מידע למטופלים המוזמנים לתגר תרופות

תגר תרופות זו בדיקה מבוקרת שמטרתה להעריך האם קיימת אלרגיה לתרופה מסוימת, במקרים שבהם לא ניתן לקבוע זאת בוודאות על סמך הסיפור הרפואי או בדיקות אחרות. במהלך התגר ניתנות כמויות מדורגות של התרופה תחת השגחה רפואית. לאחר המנה האחרונה יש להמתין שעתיים טרם השחרור על מנת לוודא שלא מתפתחת תגובה אלרגית.

הנחיות לקראת התגר:

זימון יישלח אליכם מראש, ולמועד הבדיקה יש להגיע עם טופס 17 לאשפוז יום.
יש להגיע בזמן, ולהיערך למציאת חניה ולהתייצבות בשעה המדויקת שנקבעה.

שבוע לפני התגר יש להפסיק טיפול בתרופות אנטיהיסטמיניות שונות כגון פניסטיל, אריוס, לורסטין, טלפסט, זילרג'י, אלרג'יקס, בילקסטן, רופפין
אין להפסיק טיפול במשאפים לאסתמה.
אין להגיע בזמן מחלה חריפה.
יש לעדכן את הצוות על כל שינוי במצב הבריאותי, אסתמה חריפה, חום או התחלת תרופות חדשות לפני מועד התגר.

משך התגר משתנה בהתאם לסוג התרופה, אך לרוב נמשך כ 5 שעות ולעיתים אף יותר. במהלך הבדיקה אין אפשרות לצאת משטח היחידה.
בחלק מהמקרים תדרשו להביא עמכם את התרופה אליה מתבצע התגר (תקבלו על כך הודעה מראש מהרופא המטפל).
במהלך התגר ייתכנו תגובות לתרופה, כולל תגובות אלרגיות משמעותיות וזו הסיבה לכך שהבדיקה מתבצעת תחת השגחה של צוות רפואי מיומן היודע לזהות ולטפל בתגובה במידה ומתרחשת.
מומלץ להצטייד בשתייה, מזון קל ופעילויות להעברת הזמן. לרשותכם פינת קפה, מים, משחקים וספריה באזור ההמתנה.

למידע נוסף על אשפוז יום לביצוע תגרים לתרופות ומזון

הטיפול ניתן ב:

שירות חדש ברמב"ם: דה־סנסיטיזציה למזון בילדים

מהי אלרגיה למזון בילדים?

אלרגיה למזון היא אחת התופעות השכיחות בילדות ויכולה לגרום לטווח רחב של תגובות – החל מתפרחת עורית קלה ועד תגובות קשות ורב־מערכתיות. בשני העשורים האחרונים חלה התקדמות משמעותית בתחום הטיפול באלרגיות למזון, ובראשה שיטת הדה־סנסיטיזציה למזון (Food Desensitization Therapy) – טיפול הדרגתי שמטרתו להפחית את רגישות מערכת החיסון למזון האלרגני ולאפשר לילד חיים בטוחים ורגועים יותר. הטיפול עשוי למנוע תגובה אלרגית בעת אכילת כמות קטנה מהמזון האלרגני, ולעיתים נדירות אף לאפשר אכילה חופשית של המזון.

חשוב להדגיש: ברוב המקרים הטיפול אינו מרפא את האלרגיה, והוא מצריך המשך אכילה עקבית של המזון האלרגני לאורך שנים לשימור ההגנה. הפסקת האכילה עלולה להחזיר את הסיכון לתגובות אלרגיות.

מהו שירות הדה־סנסיטיזציה למזון ברמב"ם?

השירות מיועד לילדים הסובלים מאלרגיות למזון ומנוהל על ידי צוות מומחים מנוסה בתחום האלרגיה בילדים. הטיפול מתבצע בבית החולים רמב"ם, במסגרת רפואית מבוקרת ובטוחה, ובליווי צמוד של הצוות הרפואי ובתיאום עם ההורים.

שלבי התהליך

 שלב 1 – ייעוץ ובדיקת התאמה

הילד והוריו מגיעים לפגישת ייעוץ עם מומחה לאלרגיה. במסגרת הבדיקה נבחנת ההיסטוריה הרפואית ומבוצעים תבחיני עור למזונות הרלוונטיים. בשלב זה נקבעת ההתאמה לטיפול ונבנית תכנית טיפול אישית.

 שלב 2 – טיפול מותאם אישית

לאחר אישור ההתאמה ותיאום עם ההורים, מתחיל תהליך חשיפה הדרגתית למזון האלרגני במינונים נמוכים ובהשגחה רפואית. בכל חודש נעשית עלייה מבוקרת במינון במשך מספר ימים במרפאה, והמשך אכילה יומיומית בבית. המטרה היא להגיע ל"מנת אחזקה" – המנה המגינה מפני תגובות אלרגיות משמעותיות. משך שלב זה משתנה בין ילדים ונע בין 3–4 חודשים לבין חצי שנה ואף יותר.

 שלב 3 – שימור התהליך לאורך זמן

לאחר השגת מנת האחזקה, יש להמשיך לאכול אותה באופן עקבי כדי לשמר את ההגנה. בשלב זה נדרשות ביקורות אחת לחצי שנה עד שנה.

תשלום לפי שלבים – גמישות מלאה

השירות ניתן באופן פרטי ואינו כלול בסל הבריאות. התשלום מתבצע לפי שלבים ובהתאם להתקדמות, ללא צורך בתשלום מראש עבור כל התהליך.

למה לבחור ברמב"ם?

  • מומחיות ייחודית באלרגיה בילדים ובפרט באלרגיה למזון – בהובלת ד"ר עידית לחובר-רוט, מהמובילות בתחום בישראל
  • סביבה רפואית בטוחה ומבוקרת
  • ליווי אישי, סבלני ומקצועי להורים ולילד
  • חדשנות רפואית ויחס אנושי חם

לפרטים וקביעת תור שלחו לנו דוא"ל או מלאו טופס למטה ואנו נחזור אליכם לקביעת תור בהקדם האפשרי.

למידע נוסף על דה-סנסיטיזציה למזון

הטיפול ניתן ב:

טיפולי אלרגיה

היחידה לאלרגיה ולאימונולוגיה קלינית מעניקה שירותי אבחון וטיפול במגוון רחב של מחלות אלרגיות ואימונולוגיות. תחומי הפעילות כוללים נזלת אלרגית, אסטמה, אלרגיה לתרופות כולל ייעוץ טרום־ניתוחי, אלרגיה למזון, אלרגיה לדבורניים, אורטיקריה, אנגיואדמה, מחלות של תאי הפיטום (mast), מחלות אאוזינופיליות, מחלות חסר חיסוני ראשוני ושניוני ועוד.

מהי נזלת אלרגית?

נזלת אלרגית הינה תופעה כרונית שכיחה, המתבטאת בין היתר בנזלת מימית, גודש באף, התעטשויות, דמעת וגרד בעיניים. היא אינה נגרמת מזיהום אלא מחשיפה לאלרגנים — חומרים המצויים באוויר. כ־20% מהאוכלוסייה סובלים ממנה, ושכיחותה עולה בעיקר במתבגרים ומבוגרים צעירים. הנזלת יכולה להיות עונתית (בעיקר באביב) או רב־שנתית, ולעיתים מלווה באסתמה אלרגית או בדלקת עיניים אלרגית.

כיצד מתפתחת האלרגיה?

אצל אנשים עם נטייה אלרגית, חשיפה לאלרגנים גורמת למערכת החיסון לייצר נוגדני IgE . נוגדנים אלו מפעילים תאי חיסון ברירית האף, וגורמים לשחרור חומרים כמו היסטמין — האחראים לנזלת, גודש, גרד והתעטשויות. האלרגנים העיקריים הינם כנגד קרדית אבק הבית קשקשי בעלי חיים, עובשים וכן אבקנים של צמחים שונים כגון עצים, עשבים ודשאים. מרבית המטופלים רגישים ליותר מאלרגן אחד.

מהם גורמי סיכון?

הנטייה לאלרגיה מושפעת משילוב של:

  • גנטיקה - רקע משפחתי אלרגי
  • סביבה - חשיפה לאלרגנים

מהם הסיבוכים האפשריים?

נזלת אלרגית שאינה מטופלת עלולה לפגוע באיכות החיים, בשינה ובריכוז. הדבר בולט במיוחד אצל ילדים. בנוסף, היא עלולה לגרום לגודש כרוני, חסימה אפית, פגיעה בחוש הריח, זיהומים חוזרים בסינוסים, דלקות אוזניים חוזרות, ירידה בשמיעה ולהחמרת אסתמה.

כ־80% מחולי האסתמה סובלים גם מנזלת אלרגית, ולכן טיפול נכון בנזלת אלרגית חשוב במיוחד לצורך שליטה באסתמה.

איך יודעים שמדובר בנזלת אלרגית?

מאפיינים אופייניים:

  • התקפים חוזרים, למשל בעונות הפריחה או לאחר חשיפה לאבק.
  • נזלת מימית שקופה, גודש, עיטושים, גרד בעיניים ובאף.
  • ללא חום או תחושת מחלה כללית.
  • לרוב דו־צדדית

כיצד מאבחנים?

האבחון מתחיל אצל רופא/ת המשפחה, ובהמשך במרפאת אלרגיה. הבדיקה העיקרית היא תבחיני עור בהם נבדקת תגובה לאלרגנים שונים. לעיתים מבוצעות גם בדיקות דם לנוגדני IgE ספציפיים.

כיצד מטפלים?

הטיפול משלב:

  1. הפחתת חשיפה לאלרגן
  2. תרופות - אנטי־היסטמינים, תרסיסי אף סטרואידליים, שטיפות אף וטיפולים מקומיים לעיניים.

אימונותרפיה (חיסונים לאלרגיה) - כאשר התסמינים משמעותיים או שאינם נשלטים בתרופות, ניתן לשקול אימונותרפיה לאלרגנים נשאפים - היחיד שמטפל בשורש הבעיה. הטיפול ניתן בהזרקות חוזרות של האלרגן לאורך מספר שנים. במטרה לגרום למערכת החיסון להפסיק להגיב כאשר היא נחשפת לאלרגן הגורם לתסמינים. אימונותרפיה מפחיתה משמעותית את התסמינים אצל מרבית המטופלים.

אפשרות נוספת - טיפול בטבליות תת לשוניות – אותו טיפול אימונותרפיה רק בטבליות תת לשוניות הניטלות באופן יומיומי בבית. טיפול זה מיועד כטיפול רק כנגד קרדית אבק הבית. את הטבליה הראשונה יש ליטול בהשגחה רפואית.

איך להפחית חשיפה לאלרגנים?

הפחתת חשיפה לאבקנים

  • יש לשמור את החלונות סגורים בעונות הפריחה ובימי אובך — כך מונעים כניסת אבקנים וחלקיקים.
  • יש להשתמש במזגן עם מסננים נקיים.
  • יש לבצע פעילות גופנית בחוץ בתזמון נכון — להימנע משעות הבוקר ואחה"צ המוקדמות, שבהן ריכוז האבקנים גבוה.
  • יש לשמור על מסנני האוויר ברכב נקיים.
  • יש להחליף בגדים ולשטוף את הפנים לאחר יציאה החוצה — מפחית אבקנים שנדבקו לבגדים ולעור

הפחתת חשיפה לאבק וקרדית אבק הבית

  • יש להימנע מחשיפה לאלרגן ולהישאר בסביבה נקייה.
  • יש להוציא מחדר השינה שטיחים, וילונות כבדים, ספריות וחיות פרווה.
  • יש להחליף מצעים פעם בשבוע, ולחשוף מצעים/בגדים ששהו בארון לשמש או למייבש 15 דקות לפני שימוש.
  • יש לעטוף את המזרן, הכריות והשמיכה בכיסויים אוטמים ונושמים.
  • יש להימנע מניקיון אבק למי שאלרגי לקרדית, אלא אם אין ברירה.
  • יש להקפיד על ניקיון מסנני האוויר במזגנים, כולל ברכב.
  • מומלץ לכבס בגדים חדשים או בגדים שלא נלבשו זמן רב טרם לבישתם
למידע נוסף על נזלת אלרגית

הטיפול ניתן ב:

אלרגיה למזון היא אחד האתגרים הבריאותיים המתרחבים בעשורים האחרונים. הנתונים בישראל מצביעים על כך שסביב 3% מהילדים סובלים מאלרגיה למזון אחד או יותר. האלרגיה למזון מובילה לתחלואות נלוות כולל הפרעות אכילה, חרדה, קשיים חברתיים ומגבלה תזונתית וסביבתית.

מהי אלרגיה למזון?

אלרגיה למזון היא תגובה של מערכת החיסון כנגד חלבונים הקיימים במזון ספציפי, המתרחשת זמן קצר לאחר אכילת מזון מסוים. במצב תקין, מערכת החיסון נלחמת בחיידקים ונגיפים. אצל אדם הסובל מאלרגיה, מערכת החיסון עושה "טעות בזיהוי" ומזהה חלבון ספציפי במזון כגורם עוין ומסוכן.

במצב כזה, בכל פעם שהילד האלרגי יאכל את המזון האלרגני תתפתח תגובה אלרגית.

איך זה עובד בגוף?

ברגע שהגוף מזהה את החלבון ה"פולש", הוא משחרר נוגדנים מסוג IgE (Immunoglobin E). נוגדנים אלו גורמים לתאים לשחרר כימיקלים, ביניהם היסטמין, מה שמוביל להופעת התסמינים האלרגיים.

המזונות האלרגניים הנפוצים ביותר

חלב, ביצים, בוטנים, אגוזים (אגוזי מלך, קשיו, פיסטוק, שקדים, פקאן, לוז), שומשום, דגים, פירות ים (שרימפס, סרטנים), וסויה

מהם התסמינים האופייניים?

תגובה אלרגית מתרחשת בתוך דקות בודדות ועד שעה או לכל היותר שעתיים מרגע אכילת המזון האלרגני. התגובה יכולה להתבטא במגוון תסמינים, ובהם תפרחת עורית מגרדת, גרד מפושט, קוצר נשימה או התקף אסתמה, נפיחות בפנים או בשפתיים, ותסמינים במערכת העיכול כמו הקאות או שלשולים. במקרים חמורים עלולה להופיע ירידה בלחץ הדם ואף שוק אנפילקטי. במקרים רבים מדובר במצב חירום רפואי הדורש הזרקה מיידית של אפינפרין (אפיפן) ופינוי דחוף לחדר המיון.

חומרת התגובה תלויה במגוון רחב של גורמים, החל מכמות ומידת העיבוד של האלרגן הנאכל וכלה במצב הפיזי של הילד האלרגי. למשל, בזמן מחלת חום או פעילות גופנית הסף לתגובה אלרגית יורד.

חשוב להדגיש, תגובה אלרגית תתרחש רק בעקבות אכילה של המזון האלרגני ולא בעקבות הרחה או מגע עמו. רק במקרים מאוד נדירים תוארו תגובות במקרה של מגע או הרחה וגם אז התגובות היו קלות.

איך מאבחנים אלרגיה למזון?

כמו בכל מצב רפואי, האבחון מתחיל מתשאול מפורט בנוגע לתגובה החשודה כתגובה אלרגית. בהתאם לסיפור הקליני והאלרגן החשוד הרופא ישקול את הצורך וסוג הבירור הנוסף הדרוש. בין היתר:

תבחינים עוריים - את התבחינים מומלץ לבצע רק לאחר 4-6 שבועות מהתגובה החשודה בכדי למנוע תוצאות שליליות כוזבות.

III. ???

IV. תגר עם המזון החשוד

V. בדיקות דם

איך אפשר לטפל?

הימנעות מוחלטת מאכילת המזון האלרגני ונשיאת מזרק אפיפן.

הדרך המרכזית והבטוחה למניעת תגובה אלרגית היא הימנעות מוחלטת מאכילת המזון האלרגני וכולל:

  • בדיקה קפדנית של תוויות מזון
  • מודעות לסכנת זיהום משני (Cross contamination)
  • בירור ושאלת שאלות במסעדות ובאירועים
  • נשיאת מזרק אדרנלין (אפיפן) בכל מצב של אלרגיה מסכנת חיים

טיפולי חשיפה

טיפול חשיפה או דה-סנסיטיזציה למזון (OIT – Oral Immunotherapy) קיים כבר קרוב לשני עשורים ולאחרונה נכנס גם ליחידה לאלרגיה ואימונולוגיה בקריה הרפואית רמב"ם.

מטרת הטיפול – חשיפה הדרגתית ומבוקרת למזון האלרגני במטרה לגרום למערכת החיסון לא להגיב כאשר הילד אוכל את המזון האלרגני בטעות.

  • מטרת הטיפול להעלות את סף הרגישות ולהפחית סיכון לתגובה קשה מאכילה לא מכוונת. במקרים חריגים הטיפול מוביל לאפשרות אכילה חופשית של המזון האלרגני כל עוד מקפידים על המנה המשמרת.
  • טיפול הדרגתי במינונים קטנים של המזון האלרגני. הטיפול מתבצע באמצעות אכילה של כמויות הולכות ועולות של המזון האלרגני, תחת השגחה רפואית צמודה
  • חשוב להדגיש – טיפול זה אינו מרפא, אך זהו הטיפול היחידי הקיים כיום. על מנת לשמר את ההגנה הנרכשת בתהליך, יש צורך להמשיך ולאכול באופן יומיומי את המזון האלרגני.

לפרטים נוספים על טיפול חשיפה - דה-סנסיטיזציה למזון

למידע נוסף על אלרגיה למזון

הטיפול ניתן ב:

אורטיקריה, המכונה גם סרפדת, היא תפרחת עורית שכיחה המתבטאת בהופעת נגעים אדומים, נפוחים ומגרדים, המשתנים בגודלם, החל מנגעים קטנים הדומים לעקיצות ועד נגעים רחבים בקוטר של מספר סנטימטרים. הנגעים יכולים להופיע בכל אזור בגוף, להתפשט על פני שטחים נרחבים, ולרוב נוטים לנדוד ממקום למקום במהלך היממה. בדרך כלל, כל נגע נעלם בתוך מספר שעות ועד 24 שעות, מבלי להשאיר סימן על העור. לעיתים מופיעה גם נפיחות עמוקה יותר בשכבות התת-עוריות, בעיקר באזור השפתיים, העפעפיים או כפות הידיים, מצב המכונה אנגיואדמה, אשר עשוי להימשך זמן ממושך יותר.

המחלה מסווגת לפי משכה לאורטיקריה חריפה, הנמשכת מספר שעות וימים ולא יותר משישה שבועות, ולאורטיקריה כרונית, הנמשכת לפחות פעמיים – שלוש בשבוע במשך למעלה משישה שבועות ברציפות או בהתקפים חוזרים. בעוד שאורטיקריה חריפה היא תופעה שכיחה מאוד ומופיעה לפחות פעם אחת במהלך החיים אצל כ־20% מהאוכלוסייה, אורטיקריה כרונית נדירה יותר ופוגעת ב-0.5-1% מהאוכלוסייה, יותר בנשים סביב גיל 40, אך קיים גם בילדים וגם בגברים. אומנם מדובר בתופעה לא מסוכנת, אך היא עלולה לגרום לגרד קשה, אי-נוחות משמעותית, פגיעה בשינה, ירידה בתפקוד היומי ופגיעה ניכרת באיכות החיים.

אורטיקריה חריפה יכולה להופיע כחלק מתגובה אלרגית או אנפילקסיס, שבה מערכת החיסון מגיבה ביתר כנגד חומרים מסוימים כגון מזונות, תרופות, עקיצות חרקים או חומרים מהסביבה. אך מרבית מקרי האורטיקריה החריפה מתפתחים ללא גורם חיצוני ברור או בעקבות זיהום ויראלי ומצבי דחק פיזי או נפשי.

אורטיקריה כרונית אינה נגרמת כתגובה לגורם חיצוני או כחלק מתגובה אלרגית, אלא נובעת מהפרעה בפעילות מערכת החיסון, לעיתים על רקע תהליך אוטואימוני. במצבים אלו, מסיבה לא ברורה, תאי מערכת החיסון מובילים לשחרור מתמשך של היסטמין בעור. המחלה יכולה להופיע ללא גורם ברור, או להיות מושרית על ידי גירויים פיזיקליים כגון חום, קור, לחץ על העור, מאמץ גופני, מים או חשיפה לשמש.

איך מאבחנים אורטיקריה?

האבחנה של אורטיקריה מבוססת בעיקר על הסיפור הרפואי והמראה האופייני של הנגעים. באורטיקריה חריפה, לעיתים ניתן לזהות גורם ברור ולבצע בירור אלרגי ממוקד במידת הצורך. באורטיקריה כרונית נדרש לעיתים בירור רחב יותר הכולל בדיקות דם ושלילת מצבים נלווים. במקרים חריגים, כאשר קיימת אי-בהירות אבחנתית, ייתכן צורך בביצוע ביופסיה עורית.

כיצד מטפלים באורטיקריה?

לאחר בירור מסודר ושלילת גורמים חיצוניים כגורמים לתפרחת, הטיפול באורטיקריה מתמקד בהפחתת התסמינים ובשליטה בתסמינים. הטיפול הראשוני כולל תרופות אנטי־היסטמיניות מהדור החדש, הניטלות באופן יומיומי ולעיתים במינון גבוה מהרגיל, בהתאם להנחיית רופא. תרופות אלו יעילות בהפחתת הגרד והנגעים ואינן גורמות בדרך כלל לעייפות משמעותית. במקרים חריגים ניתן להוסיף טיפול קצר מועד בסטרואידים סיסטמיים. כאשר המחלה כרונית ואינה מגיבה לטיפול המקובל, קיימים טיפולים מתקדמים יותר הכוללים תרופות ביולוגיות הניתנות בזריקה חודשית או תרופות המדכאות את פעילות מערכת החיסון, אשר עשויות להביא לשיפור משמעותי ואף להפוגה מלאה.

למידע נוסף על תפרחת אלרגית (אורטיקריה – סרפדת)

הטיפול ניתן ב:

בישראל קיימות שתי קבוצות חרקים עיקריות העלולות לגרום לתגובה אלרגית בעקיצה: הדבורניים (דבורת הדבש, הצרעה המזרחית – דבור, והצרעה הגרמנית) ונמלת האש (פולש חדש יחסית לארצנו).

אלרגיה לעקיצות דבורניים מופיעה אצל אחוז קטן מהאוכלוסייה, כאשר תגובות אלרגיות יתפתחו בכ־1–3% מהנעקצים.

התגובה האלרגית מצריכה חשיפה קודמת לארס (בעקבות עקיצה בעבר), כאשר הגוף מייצר נוגדני IgE ייחודיים לרכיבי הארס. בעקיצה חוזרת, מערכת החיסון מזהה את הארס כגורם זר אשר בעקבותיו תאי מערכת החיסון מפרישים חומרים שונים, ביניהם היסטמין אשר מוביל לתגובה אלרגית ועד כדי תגובה רב מערכתית שבמקרים קיצוניים עלולה להוביל גם למוות.

סוגי התגובות לעקיצת דבורניים:

  • תגובה מקומית: עצם העקיצה מובילה לשחרור מקומי של חומרים הגורמים לנפיחות, אדמומיות וכאב מקומיים. תסמינים אלה יכולים להימשך גם מספר ימים ומוגבלים לאזור העקיצה.
  • תגובה מקומית גדולה: כאשר מופיעה נפיחות ואדמומיות המתפשטים לאורך הגפה בה התרחשה העקיצה . תגובה זו אינה נחשבת למסוכנת ואינה מעידה על אלרגיה לדבורניים. הסיכוי לתגובה אלרגית בעקיצה הבאה מוערכת בכ – 10-15% מהמקרים.
  • תגובה מערכתית (סיסטמית): הינו מצב חירום רפואי המופיע תוך דקות מהעקיצה ועלול לכלול תפרחת עורית מפושטת, קשיי נשימה, צרידות, שיעול, נפיחות בלשון/גרון, כאבי בטן, הקאות, ירידת לחץ דם, איבוד הכרה ובמקרים קיצוניים - מוות.

כיצד מאבחנים?

האבחון כמובן מתחיל בתשאול רפואי מעמיק בנוגע לאופי התגובה החשודה. בהמשך ובהתאם למידת החשד, מבצעים תבחיני עור שבהם מוזרקות כמויות זעירות של ארס מדולל, ותגובה חיובית מעידה על נוכחות נוגדני IgEכנגד האלרגן.

מאחר שתבחין חיובי יכול להתפתח גם באנשים ללא תסמינים (תגובה חיובית כוזבת = false positive), מבצעים את הבדיקה רק כאשר קיים חשד גבוה לתגובה אלרגית. את התבחינים מומלץ לבצע רק לאחר 4–6 שבועות מהאירוע, כדי למנוע תוצאות שליליות כוזבות. במידת הצורך מבוצעות גם בדיקות דם לנוגדני IgE ספציפיים לארס הדבורניים.

לאחר שהתרחשה תגובה אלרגית בעקבות עקיצה, יש לשאת מזרק אדרנלין אוטומטי בכל עת לאחר קבלת הדרכה על אופן השימוש בו.

כיצד מטפלים?

  • הטיפול המיידי במקרה של תגובה: הטיפול במקרה של תגובה רב מערכתית מיידית כולל שימוש במזרק אדרנלין אוטומטי (אפיפן) כעזרה ראשונה, ולאחריו פינוי דחוף למוסד רפואי
  • אימונותרפיה – זהו הטיפול היחיד שמסוגל לשנות את תגובת מערכת החיסון לעקיצות נוספות ולהפחית באופן משמעותי, ואף למנוע, את הסיכון לתגובה אלרגית בעקיצה חוזרת. במהלך הטיפול מוזרקות למטופל מנות מדורגות של ארס דבורה או צרעה, עד להגעה למנת אחזקה, שוות ערך לשתי עקיצות דבורה. מרגע ההגעה למנת האחזקה, מרווחים בהדרגה את החיסונים לאחת ל – 3 חודשים. משך הטיפול הינו חמש שנים, אך ישנם מצבים בהם הטיפול הינו טיפול קבוע לכל החיים (על פי שיקול דעת רפואי). יעילות הטיפול גבוהה במיוחד — כ 90% במניעת תגובות מערכתיות עתידיות.
למידע נוסף על אלרגיה לעקיצות דבורים, צרעות ונמלי אש

הטיפול ניתן ב:

אחוז משמעותי מהאוכלוסייה נושא כותרת של “אלרגיה לתרופה” ובעיקר "אלרגיה לפניצילין", אך במקרים רבים הכותרת הזו אינה משקפת מצב אלרגי אמיתי. בחלק מהמקרים מדובר בתגובה שהיא למעשה תופעת לוואי צפויה (כגון כאבי בטן בעקבות טיפול באוגמנטין) ולעיתים מערכת החיסון כבר אינה מגיבה לחומר — כך שהרגישות חלפה עם הזמן.

למעשה, רק מיעוט קטן מהמטופלים אכן אלרגיים לתרופות, ומתוכם רק חלק זעיר נמצא בסיכון לתגובה חמורה.

לתווית “אלרגיה לתרופה” יש השלכות רחבות: היא מגבילה שימוש בתרופות יעילות, מובילה למעבר לחלופות פחות מתאימות ולעיתים לאנטיביוטיקות רחבות טווח — מה שתורם להתפתחות חיידקים עמידים. בנוסף, שימוש בחלופות יקרות יותר מעלה את העלויות הן למטופל והן למערכת הבריאות.

בירור אלרגי מקצועי מאפשר להבחין בין רגישות אמיתית לבין רגישות שהיתה קיימת בעבר וחלפה, ומחזיר למטופלים אפשרויות טיפול בטוחות, יעילות ונכונות יותר. ובמילים אחרות "מורידים כותרת מיותרת".

אילו תרופות יכולות לגרום לתגובה אלרגית?

כמעט כל תרופה יכולה לגרום לתגובה אלרגית, אך יש קבוצות שכיחות במיוחד.

הגורמים הבולטים כוללים אנטיביוטיקות ממשפחת הבטא־לקטם (כמו פניצילין (מוקסיפן, אוגמנטין) או צפלוספורינים (צפורל וזינט)) ומשככי כאבים מקבוצת נוגדי הדלקת שאינם סטרואידים (NSAID’s כגון נורופן, אדביל, אטופן, וולטרן...). גם תרופות כימותרפיות, תרופות ביולוגיות, חומרי ניגוד בבדיקות דימות ותרופות הרדמה עשויים לעורר תגובות אלרגיות.

זיהוי נכון של התרופה הבעייתית והסרת כותרות של אלרגיה שלא לצורך, מאפשר טיפול בטוח ומדויק יותר, ומונע הימנעות מיותרת מתרופות יעילות.

כיצד מאבחנים אלרגיה לתרופה?

כאשר עולה חשד לאלרגיה לתרופה, ניתן ברוב המקרים לבצע בירור מסודר כדי לקבוע האם קיימת אלרגיה אמיתית והאם ניתן להמשיך להשתמש בתרופה או בתרופות דומות מאותה משפחה. האבחון מתבצע במרפאת אלרגיה וכולל מספר שלבים:

אנמנזה מפורטת: איסוף מידע מדויק על התגובה, נסיבותיה והיסטוריה רפואית רלוונטית.

תבחיני עור: הזרקה תת עורית של כמויות זעירות מהתרופה החשודה, בהתאם לפרוטוקולים מקובלים.

מבחן תגר (Drug Challenge)

הדרך היחידה להוכיח האם המטופל אלרגי או לא היא ביצוע תגר מדורג עם התרופה החשודה, זוהי הדרך האמינה ביותר ומוגדרת כ – gold standard לאבחון. תהליך זה מתבצע ע"י מתן התרופה במינונים עולים תחת השגחה רפואית צמודה.

ההחלטה האם יש צורך בביצוע תבחינים עוריים או תגר מתבסס על המידע הקליני ושיקול הדעת הרפואי.

בירור זה מאפשר לקבוע בוודאות האם קיימת אלרגיה לתרופה, האם היא חלפה או האם בכלל לא מדובר בתגובה אלרגית.

למידע נוסף על אלרגיה לתרופות

הטיפול ניתן ב:

תאי הפיטום (Mast Cells) הם חלק מתאי מערכת החיסון. הם ממוקמים באזורי הגבול של הגוף עם העולם החיצון – בעור, מערכת העיכול ובדרכי הנשימה. התפקיד שלהם הוא לשמש כ"חיישני סכנה" - כאשר הם מזהים פולש או איום, הם משחררים חומרים כימיים (כגון היסטמין) שגורמים לתגובה דלקתית ולתסמיני אלרגיה, במטרה להגן על הגוף. אצל רוב האנשים, התאים הללו שקטים ומופעלים רק בעת הצורך.

א. מה זה מסטוציטוזיס?

מחלות תאי פיטום מתארות מצב שבו התאים הללו אינם מתנהגים כשורה. ניתן לחלק זאת לשתי קבוצות עיקריות:

מסטוציטוזיס (Mastocytosis) - מצב שבו הגוף מייצר יותר מדי תאי פיטום, והם מצטברים באיברים שונים (כמו העור, מח העצם או מערכת העיכול).

תסמונת שפעול תאי פיטום (MCAS) - מצב שבו מספר התאים תקין, אך הם רגישים מדי ומופעלים ומשחררים חומרים כימיים ללא גורם חיצוני.

ב. מהם התסמינים האופייניים למסטוציטוזיס?

זוהי "מחלה עם אלף פרצופים" מכיוון שתאי הפיטום נמצאים בכל רחבי הגוף, התסמינים יכולים להיות מגוונים מאוד ולהשתנות מאדם לאדם. לכן, לעיתים קרובות האבחנה מתעכבת. תסמינים נפוצים כוללים:

  • עור: גרד, אודם (הסמקה פתאומית), תפרחות עוריות, נפיחות ולעיתים גם כתמים עוריים אופייניים.
  • מערכת העיכול: כאבי בטן, שלשולים, בחילות וצרבות שאינן מגיבות לטיפול רגיל.
  • מערכת הלב וכלי הדם: דפיקות לב מואצות, ירידת לחץ דם עד כדי סחרחורות ועילפון (או כמעט עילפון).
  • מערכת העצבים: כאבי ראש, חרדה, תחושת ערפול (fog brain) ועייפות קיצונית.
  • תגובות קשות: נטייה לפתח תגובות אלרגיות חריפות (אנפילקסיס) גם לא כתגובה לאלרגן חיצוני (כמו עקיצת דבורה או מזון ספציפי).

המאפיינים של MCAS הם תגובה אלרגית (אנפילקסיס) ללא טריגר חיצוני, אך ללא שאר המאפיינים שמפורטים לעיל.

ג. כיצד מאבחנים?

האבחון דורש מיומנות רבה ושילוב של מספר בדיקות, כדי להבדיל בין אלרגיה לגורם חיצוני לבין מחלה של תאי פיטום:

  • קריטריונים קליניים: כל אבחנה של מחלה, מצריכה קודם כל חשד קליני בהתאם לתסמינים עליהם מדווח המטופל.
  • בדיקות דם ייחודיות: מדידת רמת אנזים בשם טריפטאז (Tryptase) - זהו אנזים המשתחרר מתאי הפיטום במצב רגיל רק בזמן תגובה אלרגית. במצב של מחלה של תאי הפיטום הוא מופרש ברמות גבוהות גם ללא תגובה לגורם חיצוני.
  • מוטציה ל – c-kit: קיימת מוטציה ייחודית ב – c-kit אשר קשורה למסטוציטוזיס. הבדיקה מבוצעת מבדיקת דם פשוטה.
  • בדיקת מח עצם:במידת הצורך, נלקחת דגימה ממח העצם כדי לבדוק את צורת התאים וכמותם.

ד. איך אפשר לטפל?

הטיפול במחלות תאי פיטום הוא אישי ומותאם לכל מטופל, במטרה להרגיע את התאים ולמנוע את שפעולם והתפתחות תגובה אנפילקטית:

  • זיהוי ומניעת טריגרים: לימוד והדרכה להימנעות מגורמים המפעילים את התאים (בעיקר תרופות שונות).
  • טיפול תרופתי משולב: שימוש באנטי-היסטמינים (חוסמי H1 ו – H2), מייצבי תאי פיטום, ותרופות המשפיעות על המתווכים הדלקתיים.
  • מזרק אפינפרין (EpiPen): מטופלים המאובחנים כסובלים ממחלה של תאי הפיטום נדרשים לשאת מזרק אפיפן לטיפול במקרה של תגובה אנפילקטית.
  • טיפולים ביולוגיים/מתקדמים: במקרים של מסטוציטוזיס אשר לא מגיב טוב לקווי הטיפול שצויינו קודם לכן, קיימות תרופות מתקדמות לטיפול ומניעת ההתקפים.

אבחון וטיפול במחלות תאי פיטום דורשים "בלש רפואי" וראייה רחבה. מכיוון שהמחלה פוגעת במערכות שונות, אנו עובדים בשיתוף פעולה הדוק עם רופאים מומחים מתחומים שונים, בעיקר מומחים בהמטולוגיה (מומחים למחלות דם).

למידע נוסף על מחלות הפוגעות בתפקוד תאי הפיטום (mast)

הטיפול ניתן ב:

דלקת עור אטופית (Atopic dermatitis) המכונה לעיתים "אסתמה של העור", היא מחלה דלקתית כרונית של העור המאופיינת בגרד משמעותי ובמהלך גלי של החמרות והפוגות. מדובר באחת המחלות האלרגיות השכיחות ביותר. שכיחותה בילדים במדינות מערביות מגיעה ל – 15-20%, ובמבוגרים בין 2-10%.

המחלה יכולה להופיע בכל גיל, אך במקרים רבים היא מתחילה בגיל הינקות. כמו באסתמה, גם במקרה של דלקת עור אטופית, המחלה תחלוף במרבית הילדים אשר סבלו ממנה בגיל הינקות, אך בחלק מהמקרים היא נמשכת לגיל ההתבגרות והבגרות ולעיתים מופיעה לראשונה בגיל מבוגר.

דלקת עור אטופית נחשבת לעיתים לשלב הראשון ב"מצעד האטופי" (atopic march), כאשר בהמשך החיים עלולות להתפתח מחלות אטופיות נוספות כגון אלרגיה למזון, נזלת אלרגית ואסתמה.

מה גורם למחלה?

דלקת עור אטופית נגרמת משילוב של פגיעה במחסום העורי, הפרעה בתגובה החיסונית והשפעת גורמים סביבתיים.

פגיעה במחסום העור היא מרכיב מרכזי במחלה. בחלק מהחולים קיימת נטייה גנטית הקשורה לפגם בחלבון פילאגרין (Filaggrin) החיוני לשמירה על שלמות שכבת העור החיצונית. פגיעה זו גורמת לאובדן מים מוגבר, יובש בעור וחדירה קלה יותר של אלרגנים, מזהמים וחיידקים.

במקביל קיימת תגובת יתר של מערכת החיסון, בעיקר במסלול דלקתי מסוג Th2, עם הפרשת ציטוקינים כגון IL-4 ו – IL-13. תהליך זה גורם לדלקת כרונית בעור, לגרד ולפגיעה נוספת במחסום העורי.

בנוסף, נמצא כי בחולי דלקת עור אטופית יש שינוי בהרכב המיקרוביום של העור, עם שכיחות גבוהה יותר של החיידק Staphylococcus aureus וירידה בגיוון החיידקים התקינים המגנים. שינויים אלה עלולים להחמיר את הדלקת ולהגביר התלקחויות והתפתחות זיהומים עוריים.

גורמים סביבתיים כגון יובש, חום, זיעה, זיהומים, סבונים מגרים ואלרגנים סביבתיים עשויים להחמיר את המחלה.

מהם התסמינים?

התסמין המרכזי הוא גרד משמעותי. הגרד גורם לפציעה של העור אשר בעקבותיה יש חדירה של אלרגנים וחיידקים אשר מחמירים את המצב הדלקתי ואף מובילים לזיהומים מקומיים אשר בהמשך מחמירים את הגרד והתהליך הדלקתי ולמעשה נוצר מעגל של "גרד, דלקת, גרד".

התסמינים כוללים יובש בעור, אודם, רבדים דלקתיים ולעיתים הפרשות או גלדים בעת התלקחות. במחלה כרונית עלול להופיע עיבוי של העור (ליכניפיקציה) ושינוי במרקמו.

המחלה עלולה לפגוע משמעותית באיכות החיים, לגרום להפרעות שינה, לעייפות, לפגיעה בריכוז ולהשפעה רגשית וחברתית.

כיצד מאבחנים?

האבחנה היא קלינית ומבוססת על גרד כרוני, מהלך חוזר, מראה אופייני של הנגעים ופיזור טיפוסי. לעיתים קיים רקע אישי או משפחתי של מחלות אטופיות אחרות.

אין בדיקת דם ספציפית המאשרת את המחלה. במקרים מסוימים ניתן לבצע בדיקות עזר כגון ספירת דם, רמות IgE או בירור אלרגי, בעיקר כאשר קיים חשד להחמרה על רקע אלרגיה נלווית.

כיצד מטפלים?

הטיפול מותאם אישית בהתאם לגיל ולחומרת המחלה, ומטרתו להפחית גרד, לשקם את מחסום העור ולדכא את הדלקת.

הבסיס לטיפול בכל דרגות החומרה הוא טיפול קבוע בעור:

  • מקלחת קצרה במים פושרים (לא חמים מדי ולא קרים מדי)
  • הימנעות מסבונים מגרים
  • להימנע משפשוף של העור בעת הניגוב לאחר המקלחת
  • מריחה יומיומית של קרם לחות
  • מומלץ להעדיף בגדים מכותנה מלאה
  • להקטין הזעה
  • בעת רחצה בים או בבריכה, יש לשטוף את הגוף במים זורמים עם היציאה מהבריכה או הים.
  • להימנע מחשיפה לגורמים מחמירים ידועים.

בעת התלקחות נהוג להשתמש במשחות מקומיות על בסיס סטירואידים המדכאות את התהליך הדלקתי. שימוש נכון ובהנחיית רופא נחשב בטוח ויעיל. באזורים רגישים או לצורך טיפול ממושך ניתן להשתמש בתכשירים אחרים שאינם מבוססים על סטרואידים, כגון טקרולימוס או פימקרולימוס או סטקוויס.

במצבים קשים יותר, כאשר הטיפול המקומי אינו מספק, ניתן לשקול טיפול מערכתי. טיפולים קלאסיים כוללים סטירואידים פומיים, ציקלוספורין או מתוטרקסט.

פוטותרפיה – טיפול בקרינת UVB צר-טווח מהווה אפשרות טיפולית נוספת במקרים נבחרים.

בשנים האחרונות נכנסו לשימוש טיפולים ביולוגיים ממוקדים. בין התרופות הקיימות כיום:

  • Dupilumab (Dupixent) - פועלת כנגד הקולטן לציטוקינים העיקריים הפועלים במחלה (IL-4, IL-13) ומפחיתה משמעותית את הדלקת והגרד במחלה בינונית-קשה. טיפול זה ניתן בזריקה ביתית פעם בשבועיים. הטיפול מאושר לשימוש מגיל 6 חודשים.
  • מעכבי JAK (Rinvoq)Upadacitinib הניתנים בטיפול פומי ומעכבים מסלולי דלקת תוך-תאיים.
  • Lebrikizumab (Ebglyss) – השחקן החדש בתחום אשר מעכב רק את הציטוקין IL-13. גם תרופה זו ניתנת בזריקות.

כיום, הודות להתקדמות המשמעותית בטיפולים, גם חולים עם מחלה קשה יכולים להגיע לשליטה טובה במחלה ולשיפור ניכר באיכות החיים.

מהלך המחלה ופרוגנוזה

בילדים צעירים קיימת נטייה להטבה ואף להיעלמות המחלה עם השנים. במבוגרים המחלה נוטה להיות כרונית יותר. מהלך המחלה משתנה בין מטופלים ודורש מעקב והתאמת טיפול לאורך הזמן.

למידע נוסף על דלקת עור אטופית (Atopic Dermatitis)

הטיפול ניתן ב:

מהי מחלת אסתמה?

אסתמה היא מחלת ריאה כרונית דלקתית של דרכי הנשימה התחתונות. המחלה מתאפיינת בהתקפים לצד תקופות שקטות בהן לא מופיעים תסמינים כלל. במהלך התקף אסתמה מתרחשת חסימה והיצרות הפיכה של דרכי הנשימה התחתונות. זאת בעקבות שילוב של גורמים כולל הפרשת ריר צמיגי המופרש מדפנות דרכי הנשימה והיצרות של דרכי הנשימה התחתונות, המקשים בעיקר על הוצאה של אוויר מהריאות. מספר רב של גורמים עלולים לגרום להתפתחות תסמינים של אסתמה. ביניהם גורמים סביבתיים ותורשתיים כמו: זיהום אוויר מוגבר, לחץ נפשי, שינויי מזג האוויר וחשיפה לאלרגנים שונים.

תינוקות קטנים לרוב סובלים מצפצופים המטופלים באינהלציות ומשאפים. התסמינים של מרבית הילדים הללו יחלפו עד גיל 6 שנים, אך חלקם יסבלו מאסתמה בהמשך החיים. אסתמה שכזו לרוב קשורה למחלות אלרגיות נוספות כגון נזלת אלרגית, אלרגיה למזון או דלקת עור אטופית. נהוג לומר שכמעט כל ילד שיפתח אסתמה בהמשך החיים סבל מצפצופים בגיל הינקות, אבל לא כל מי שסבל מצפצופים בגיל הינקות יפתח אסתמה בהמשך. מצד שני, קיימים מקרי אסתמה אשר מתחילים בגילאים מבוגרים יותר, לרוב המאפיינים הקליניים של מטופלים אלה שונים ממאפייני האסתמה שהחלה בילדות.

מהם התסמינים של אסתמה?

התסמינים של אסתמה יכולים להתבטא בצפצופים, קוצר נשימה, לחץ בחזה, שיעול כרוני, דופק מואץ, פליטת ליחה וסיבולת לב-ריאה נמוכה. שכיח מאד שהתסמינים מחמירים בשעות הלילה ולפנות בוקר.

כיצד מאבחנים אסתמה?

אבחון האסתמה נעשה על ידי בדיקת תפקודי ריאה באמצעות בדיקה הקרויה ספירומטריה. תפקודי ריאות נמוכים בעת מנוחה יכולים להצביע על אסתמה קשה וכרונית.

כיצד מטפלים באסתמה?

אסתמה היא מחלה כרונית אך לעיתים החולים בה יכולים להיות אסימפטומטיים. הטיפול העיקרי בזמן התקף הוא טיפול במשאף או אינהלציה של תכשיר הקרוי ונטולין (או צורות דומות לו) אשר מרחיב את דרכי הנשימה. חלק מהמטופלים זקוקים לטיפול קבוע במשאפים המכילים סטירואידים ותרופות מקבוצת ה – beta agonist כגון ונטולין כדי למנוע התפתחות התקפים חוזרים. בנוסף, מומלץ לבצע הערכה אלרגית על מנת לבחון קשר בין רגישות לאלרגנים שונים כגון קרדית אבק הבית או פרוות חתולים לבין התקפי אסתמה. הפחתת החשיפה לאלרגנים השונים או טיפול יעיל, יכולה להפחית באופן משמעותי את תדירות וחומרת ההתקפים. אצל מטופלים רבים אופי מחלת האסתמה משתנה עם הזמן, לכן יש להיות במעקב רפואי צמוד, לעקוב אחר הסימנים והתסמינים ולהתאים את הטיפול על פי הצורך.

למידע נוסף על אסתמה

הטיפול ניתן ב:

מערכת החיסון וחסר חיסוני

מערכת החיסון היא "צבא ההגנה" של הגוף שלנו. היא מורכבת מרשת מתוחכמת של תאים, רקמות ואיברים הפועלים יחד כדי לזהות ולנטרל פולשים זרים כמו חיידקים, נגיפים (וירוסים), פטריות וטפילים. אצל אדם בריא, המערכת יודעת להבדיל בין תאי הגוף עצמו לבין גורמים עוינים, ולתקוף אותם ביעילות לפני שיתפתח נזק משמעותי. כאשר המערכת פועלת כשורה, אנחנו לרוב לא מרגישים בקיומה, אך כשיש בה תקלה – הגוף הופך חשוף ופגיע יותר למחלות.

מהו חסר חיסוני?

חסר חיסוני (Immunodeficiency) הוא מצב רפואי שבו חלק אחד או יותר ממערכת החיסון חסר או אינו מתפקד כראוי. נהוג לחלק את החסר החיסוני לשני סוגים עיקריים:

  • חסר חיסוני ראשוני (מולד): פגם גנטי הקיים מלידה, הגורם לכך שהגוף לא מייצר רכיבים חיסוניים מסוימים (כמו נוגדנים או תאים לבנים ספציפיים). ישנן מאות מחלות גנטיות שונות תחת קטגוריה זו.
  • חסר חיסוני שניוני (נרכש): מצב המתפתח במהלך החיים הנגרם לרוב בעקבות טיפולים שונים בעיקר טיפולים כימותרפיים אך לא רק.

המשמעות בפועל היא שכאשר מטופל עם פגיעה במערכת החיסון נדבק בזיהום כלשהו, אשר לאדם רגיל חולף ללא סיבוכים ולעיתים אף ללא תסמינים, הוא יחלה בצורה קשה יותר ובמקרים קיצוניים אף יכול למות מהזיהום.

כיצד מאבחנים חסר חיסוני?

כמו בכל מחלה, האבחון מתחיל בסיפור הקליני. אנו חושדים בחסר חיסוני כאשר אדם (ילד או מבוגר) סובל מדלקות ריאות או אוזניים חוזרות, אבצסים חוזרים, או זיהומים לא שגרתיים.

באילו מצבים צריך לחשוד במחלת חסר חיסוני?

תהליך הבירור הרפואי כולל:

  • בדיקות דם לבדיקת כמות המרכיבים השונים של מערכת החיסון: תמיד נתחיל בספירת דם פשוטה, אך לרוב יש צורך בבדיקות נוספות כגון רמות נוגדנים (אימונוגלובולינים) בדם, רמות נוגדנים לחיסונים שהמטופל קיבל בעבר, אפיון של התאים הלבנים ועוד.
  • בדיקות תפקודיות: יש אפשרות להעריך את מידת התפקוד של מרכיבים שונים במערכת החיסון. עצם נוכחות התאים לא מעידה בהכרח שהם יודעים לבצע את העבודה הדרושה, או במילים פשוטות "האם הם באו לעבוד או באו לעבודה". ישנן בדיקות שונות אשר יכולות לבדוק באמצעות גירוי של התאים השונים, האם הם יודעים לבצע את פעילותם כראוי.
  • בירור גנטי: כיום, בזכות הטכנולוגיה המתקדמת, ניתן לבצע ריצוף גנטי כדי לאתר במדויק את הפגם הגנטי הגורם למחלה.

בדיקות הדם הדרושות משתנות מאדם לאדם בהתאם להסתמנות הקלינית.

איך אפשר לטפל?

הטיפול מותאם אישית בהתאם לסוג החסר וחומרתו:

  • טיפול מונע: שימוש קבוע באנטיביוטיקה או תרופות אנטי-פטרייתיות למניעת זיהומים.
  • טיפול חלופי בנוגדנים (IVIG או SCIG): במקרים בהם הגוף לא מייצר נוגדנים, אנו מספקים לו נוגדנים מתורמים בריאים, באמצעות עירוי (לווריד או מתחת לעור) אחת למספר שבועות. זהו טיפול מציל חיים שניתן באופן קבוע.
  • טיפולים מתקדמים: במקרים מורכבים יותר, ייתכנו טיפולים מתקדמים יותר כולל תרופות ביולוגיות, השתלת מח עצם (להחלפת מערכת החיסון הפגומה בבריאה) ולאחרונה קיימים גם נסיונות לריפוי גנטי.
למידע נוסף על חסר חיסוני ראשוני ושניוני

הטיפול ניתן ב: