אורטיקריה, המכונה גם סרפדת, היא תפרחת עורית שכיחה המתבטאת בהופעת נגעים אדומים, נפוחים ומגרדים, המשתנים בגודלם, החל מנגעים קטנים הדומים לעקיצות ועד נגעים רחבים בקוטר של מספר סנטימטרים. הנגעים יכולים להופיע בכל אזור בגוף, להתפשט על פני שטחים נרחבים, ולרוב נוטים לנדוד ממקום למקום במהלך היממה. בדרך כלל, כל נגע נעלם בתוך מספר שעות ועד 24 שעות, מבלי להשאיר סימן על העור. לעיתים מופיעה גם נפיחות עמוקה יותר בשכבות התת-עוריות, בעיקר באזור השפתיים, העפעפיים או כפות הידיים, מצב המכונה אנגיואדמה, אשר עשוי להימשך זמן ממושך יותר.
המחלה מסווגת לפי משכה לאורטיקריה חריפה, הנמשכת מספר שעות וימים ולא יותר משישה שבועות, ולאורטיקריה כרונית, הנמשכת לפחות פעמיים – שלוש בשבוע במשך למעלה משישה שבועות ברציפות או בהתקפים חוזרים. בעוד שאורטיקריה חריפה היא תופעה שכיחה מאוד ומופיעה לפחות פעם אחת במהלך החיים אצל כ־20% מהאוכלוסייה, אורטיקריה כרונית נדירה יותר ופוגעת ב-0.5-1% מהאוכלוסייה, יותר בנשים סביב גיל 40, אך קיים גם בילדים וגם בגברים. אומנם מדובר בתופעה לא מסוכנת, אך היא עלולה לגרום לגרד קשה, אי-נוחות משמעותית, פגיעה בשינה, ירידה בתפקוד היומי ופגיעה ניכרת באיכות החיים.
אורטיקריה חריפה יכולה להופיע כחלק מתגובה אלרגית או אנפילקסיס, שבה מערכת החיסון מגיבה ביתר כנגד חומרים מסוימים כגון מזונות, תרופות, עקיצות חרקים או חומרים מהסביבה. אך מרבית מקרי האורטיקריה החריפה מתפתחים ללא גורם חיצוני ברור או בעקבות זיהום ויראלי ומצבי דחק פיזי או נפשי.
אורטיקריה כרונית אינה נגרמת כתגובה לגורם חיצוני או כחלק מתגובה אלרגית, אלא נובעת מהפרעה בפעילות מערכת החיסון, לעיתים על רקע תהליך אוטואימוני. במצבים אלו, מסיבה לא ברורה, תאי מערכת החיסון מובילים לשחרור מתמשך של היסטמין בעור. המחלה יכולה להופיע ללא גורם ברור, או להיות מושרית על ידי גירויים פיזיקליים כגון חום, קור, לחץ על העור, מאמץ גופני, מים או חשיפה לשמש.
איך מאבחנים אורטיקריה?
האבחנה של אורטיקריה מבוססת בעיקר על הסיפור הרפואי והמראה האופייני של הנגעים. באורטיקריה חריפה, לעיתים ניתן לזהות גורם ברור ולבצע בירור אלרגי ממוקד במידת הצורך. באורטיקריה כרונית נדרש לעיתים בירור רחב יותר הכולל בדיקות דם ושלילת מצבים נלווים. במקרים חריגים, כאשר קיימת אי-בהירות אבחנתית, ייתכן צורך בביצוע ביופסיה עורית.
כיצד מטפלים באורטיקריה?
לאחר בירור מסודר ושלילת גורמים חיצוניים כגורמים לתפרחת, הטיפול באורטיקריה מתמקד בהפחתת התסמינים ובשליטה בתסמינים. הטיפול הראשוני כולל תרופות אנטי־היסטמיניות מהדור החדש, הניטלות באופן יומיומי ולעיתים במינון גבוה מהרגיל, בהתאם להנחיית רופא. תרופות אלו יעילות בהפחתת הגרד והנגעים ואינן גורמות בדרך כלל לעייפות משמעותית. במקרים חריגים ניתן להוסיף טיפול קצר מועד בסטרואידים סיסטמיים. כאשר המחלה כרונית ואינה מגיבה לטיפול המקובל, קיימים טיפולים מתקדמים יותר הכוללים תרופות ביולוגיות הניתנות בזריקה חודשית או תרופות המדכאות את פעילות מערכת החיסון, אשר עשויות להביא לשיפור משמעותי ואף להפוגה מלאה.
