בדיקות וטיפולים
היחידה לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית

שירות חדש ברמב"ם: דה־סנסיטיזציה למזון בילדים

מהי אלרגיה למזון בילדים?

אלרגיה למזון היא אחת התופעות השכיחות בילדות ויכולה לגרום לטווח רחב של תגובות – החל מתפרחת עורית קלה ועד תגובות קשות ורב־מערכתיות. בשני העשורים האחרונים חלה התקדמות משמעותית בתחום הטיפול באלרגיות למזון, ובראשה שיטת הדה־סנסיטיזציה למזון (Food Desensitization Therapy) – טיפול הדרגתי שמטרתו להפחית את רגישות מערכת החיסון למזון האלרגני ולאפשר לילד חיים בטוחים ורגועים יותר. הטיפול עשוי למנוע תגובה אלרגית בעת אכילת כמות קטנה מהמזון האלרגני, ולעיתים נדירות אף לאפשר אכילה חופשית של המזון.

חשוב להדגיש: ברוב המקרים הטיפול אינו מרפא את האלרגיה, והוא מצריך המשך אכילה עקבית של המזון האלרגני לאורך שנים לשימור ההגנה. הפסקת האכילה עלולה להחזיר את הסיכון לתגובות אלרגיות.

מהו שירות הדה־סנסיטיזציה למזון ברמב"ם?

השירות מיועד לילדים הסובלים מאלרגיות למזון ומנוהל על ידי צוות מומחים מנוסה בתחום האלרגיה בילדים. הטיפול מתבצע בבית החולים רמב"ם, במסגרת רפואית מבוקרת ובטוחה, ובליווי צמוד של הצוות הרפואי ובתיאום עם ההורים.

שלבי התהליך

 שלב 1 – ייעוץ ובדיקת התאמה

הילד והוריו מגיעים לפגישת ייעוץ עם מומחה לאלרגיה. במסגרת הבדיקה נבחנת ההיסטוריה הרפואית ומבוצעים תבחיני עור למזונות הרלוונטיים. בשלב זה נקבעת ההתאמה לטיפול ונבנית תכנית טיפול אישית.

 שלב 2 – טיפול מותאם אישית

לאחר אישור ההתאמה ותיאום עם ההורים, מתחיל תהליך חשיפה הדרגתית למזון האלרגני במינונים נמוכים ובהשגחה רפואית. בכל חודש נעשית עלייה מבוקרת במינון במשך מספר ימים במרפאה, והמשך אכילה יומיומית בבית. המטרה היא להגיע ל"מנת אחזקה" – המנה המגינה מפני תגובות אלרגיות משמעותיות. משך שלב זה משתנה בין ילדים ונע בין 3–4 חודשים לבין חצי שנה ואף יותר.

 שלב 3 – שימור התהליך לאורך זמן

לאחר השגת מנת האחזקה, יש להמשיך לאכול אותה באופן עקבי כדי לשמר את ההגנה. בשלב זה נדרשות ביקורות אחת לחצי שנה עד שנה.

תשלום לפי שלבים – גמישות מלאה

השירות ניתן באופן פרטי ואינו כלול בסל הבריאות. התשלום מתבצע לפי שלבים ובהתאם להתקדמות, ללא צורך בתשלום מראש עבור כל התהליך.

למה לבחור ברמב"ם?

  • מומחיות ייחודית באלרגיה בילדים ובפרט באלרגיה למזון – בהובלת ד"ר עידית לחובר-רוט, מהמובילות בתחום בישראל
  • סביבה רפואית בטוחה ומבוקרת
  • ליווי אישי, סבלני ומקצועי להורים ולילד
  • חדשנות רפואית ויחס אנושי חם

לפרטים וקביעת תור שלחו לנו דוא"ל או מלאו טופס למטה ואנו נחזור אליכם לקביעת תור בהקדם האפשרי.

למידע נוסף על דה-סנסיטיזציה למזון

הטיפול ניתן ב:

טיפולי אלרגיה

היחידה לאלרגיה ולאימונולוגיה קלינית מעניקה שירותי אבחון וטיפול במגוון רחב של מחלות אלרגיות ואימונולוגיות. תחומי הפעילות כוללים נזלת אלרגית, אסטמה, אלרגיה לתרופות כולל ייעוץ טרום־ניתוחי, אלרגיה למזון, אלרגיה לדבורניים, אורטיקריה, אנגיואדמה, מחלות של תאי הפיטום (mast), מחלות אאוזינופיליות, מחלות חסר חיסוני ראשוני ושניוני ועוד.

מהי נזלת אלרגית?

נזלת אלרגית הינה תופעה כרונית שכיחה, המתבטאת בין היתר בנזלת מימית, גודש באף, התעטשויות, דמעת וגרד בעיניים. היא אינה נגרמת מזיהום אלא מחשיפה לאלרגנים — חומרים המצויים באוויר. כ־20% מהאוכלוסייה סובלים ממנה, ושכיחותה עולה בעיקר במתבגרים ומבוגרים צעירים. הנזלת יכולה להיות עונתית (בעיקר באביב) או רב־שנתית, ולעיתים מלווה באסתמה אלרגית או בדלקת עיניים אלרגית.

כיצד מתפתחת האלרגיה?

אצל אנשים עם נטייה אלרגית, חשיפה לאלרגנים גורמת למערכת החיסון לייצר נוגדני IgE . נוגדנים אלו מפעילים תאי חיסון ברירית האף, וגורמים לשחרור חומרים כמו היסטמין — האחראים לנזלת, גודש, גרד והתעטשויות. האלרגנים העיקריים הינם כנגד קרדית אבק הבית קשקשי בעלי חיים, עובשים וכן אבקנים של צמחים שונים כגון עצים, עשבים ודשאים. מרבית המטופלים רגישים ליותר מאלרגן אחד.

מהם גורמי סיכון?

הנטייה לאלרגיה מושפעת משילוב של:

  • גנטיקה - רקע משפחתי אלרגי
  • סביבה - חשיפה לאלרגנים

מהם הסיבוכים האפשריים?

נזלת אלרגית שאינה מטופלת עלולה לפגוע באיכות החיים, בשינה ובריכוז. הדבר בולט במיוחד אצל ילדים. בנוסף, היא עלולה לגרום לגודש כרוני, חסימה אפית, פגיעה בחוש הריח, זיהומים חוזרים בסינוסים, דלקות אוזניים חוזרות, ירידה בשמיעה ולהחמרת אסתמה.

כ־80% מחולי האסתמה סובלים גם מנזלת אלרגית, ולכן טיפול נכון בנזלת אלרגית חשוב במיוחד לצורך שליטה באסתמה.

איך יודעים שמדובר בנזלת אלרגית?

מאפיינים אופייניים:

  • התקפים חוזרים, למשל בעונות הפריחה או לאחר חשיפה לאבק.
  • נזלת מימית שקופה, גודש, עיטושים, גרד בעיניים ובאף.
  • ללא חום או תחושת מחלה כללית.
  • לרוב דו־צדדית

כיצד מאבחנים?

האבחון מתחיל אצל רופא/ת המשפחה, ובהמשך במרפאת אלרגיה. הבדיקה העיקרית היא תבחיני עור בהם נבדקת תגובה לאלרגנים שונים. לעיתים מבוצעות גם בדיקות דם לנוגדני IgE ספציפיים.

כיצד מטפלים?

הטיפול משלב:

  1. הפחתת חשיפה לאלרגן
  2. תרופות - אנטי־היסטמינים, תרסיסי אף סטרואידליים, שטיפות אף וטיפולים מקומיים לעיניים.

אימונותרפיה (חיסונים לאלרגיה) - כאשר התסמינים משמעותיים או שאינם נשלטים בתרופות, ניתן לשקול אימונותרפיה לאלרגנים נשאפים - היחיד שמטפל בשורש הבעיה. הטיפול ניתן בהזרקות חוזרות של האלרגן לאורך מספר שנים. במטרה לגרום למערכת החיסון להפסיק להגיב כאשר היא נחשפת לאלרגן הגורם לתסמינים. אימונותרפיה מפחיתה משמעותית את התסמינים אצל מרבית המטופלים.

אפשרות נוספת - טיפול בטבליות תת לשוניות – אותו טיפול אימונותרפיה רק בטבליות תת לשוניות הניטלות באופן יומיומי בבית. טיפול זה מיועד כטיפול רק כנגד קרדית אבק הבית. את הטבליה הראשונה יש ליטול בהשגחה רפואית.

איך להפחית חשיפה לאלרגנים?

הפחתת חשיפה לאבקנים

  • יש לשמור את החלונות סגורים בעונות הפריחה ובימי אובך — כך מונעים כניסת אבקנים וחלקיקים.
  • יש להשתמש במזגן עם מסננים נקיים.
  • יש לבצע פעילות גופנית בחוץ בתזמון נכון — להימנע משעות הבוקר ואחה"צ המוקדמות, שבהן ריכוז האבקנים גבוה.
  • יש לשמור על מסנני האוויר ברכב נקיים.
  • יש להחליף בגדים ולשטוף את הפנים לאחר יציאה החוצה — מפחית אבקנים שנדבקו לבגדים ולעור

הפחתת חשיפה לאבק וקרדית אבק הבית

  • יש להימנע מחשיפה לאלרגן ולהישאר בסביבה נקייה.
  • יש להוציא מחדר השינה שטיחים, וילונות כבדים, ספריות וחיות פרווה.
  • יש להחליף מצעים פעם בשבוע, ולחשוף מצעים/בגדים ששהו בארון לשמש או למייבש 15 דקות לפני שימוש.
  • יש לעטוף את המזרן, הכריות והשמיכה בכיסויים אוטמים ונושמים.
  • יש להימנע מניקיון אבק למי שאלרגי לקרדית, אלא אם אין ברירה.
  • יש להקפיד על ניקיון מסנני האוויר במזגנים, כולל ברכב.
  • מומלץ לכבס בגדים חדשים או בגדים שלא נלבשו זמן רב טרם לבישתם
למידע נוסף על נזלת אלרגית

הטיפול ניתן ב:

אלרגיה למזון היא אחד האתגרים הבריאותיים המתרחבים בעשורים האחרונים. הנתונים בישראל מצביעים על כך שסביב 3% מהילדים סובלים מאלרגיה למזון אחד או יותר. האלרגיה למזון מובילה לתחלואות נלוות כולל הפרעות אכילה, חרדה, קשיים חברתיים ומגבלה תזונתית וסביבתית.

מהי אלרגיה למזון?

אלרגיה למזון היא תגובה של מערכת החיסון כנגד חלבונים הקיימים במזון ספציפי, המתרחשת זמן קצר לאחר אכילת מזון מסוים. במצב תקין, מערכת החיסון נלחמת בחיידקים ונגיפים. אצל אדם הסובל מאלרגיה, מערכת החיסון עושה "טעות בזיהוי" ומזהה חלבון ספציפי במזון כגורם עוין ומסוכן.

במצב כזה, בכל פעם שהילד האלרגי יאכל את המזון האלרגני תתפתח תגובה אלרגית.

איך זה עובד בגוף?

ברגע שהגוף מזהה את החלבון ה"פולש", הוא משחרר נוגדנים מסוג IgE (Immunoglobin E). נוגדנים אלו גורמים לתאים לשחרר כימיקלים, ביניהם היסטמין, מה שמוביל להופעת התסמינים האלרגיים.

המזונות האלרגניים הנפוצים ביותר

חלב, ביצים, בוטנים, אגוזים (אגוזי מלך, קשיו, פיסטוק, שקדים, פקאן, לוז), שומשום, דגים, פירות ים (שרימפס, סרטנים), וסויה

מהם התסמינים האופייניים?

תגובה אלרגית מתרחשת בתוך דקות בודדות ועד שעה או לכל היותר שעתיים מרגע אכילת המזון האלרגני. התגובה יכולה להתבטא במגוון תסמינים, ובהם תפרחת עורית מגרדת, גרד מפושט, קוצר נשימה או התקף אסתמה, נפיחות בפנים או בשפתיים, ותסמינים במערכת העיכול כמו הקאות או שלשולים. במקרים חמורים עלולה להופיע ירידה בלחץ הדם ואף שוק אנפילקטי. במקרים רבים מדובר במצב חירום רפואי הדורש הזרקה מיידית של אפינפרין (אפיפן) ופינוי דחוף לחדר המיון.

חומרת התגובה תלויה במגוון רחב של גורמים, החל מכמות ומידת העיבוד של האלרגן הנאכל וכלה במצב הפיזי של הילד האלרגי. למשל, בזמן מחלת חום או פעילות גופנית הסף לתגובה אלרגית יורד.

חשוב להדגיש, תגובה אלרגית תתרחש רק בעקבות אכילה של המזון האלרגני ולא בעקבות הרחה או מגע עמו. רק במקרים מאוד נדירים תוארו תגובות במקרה של מגע או הרחה וגם אז התגובות היו קלות.

איך מאבחנים אלרגיה למזון?

כמו בכל מצב רפואי, האבחון מתחיל מתשאול מפורט בנוגע לתגובה החשודה כתגובה אלרגית. בהתאם לסיפור הקליני והאלרגן החשוד הרופא ישקול את הצורך וסוג הבירור הנוסף הדרוש. בין היתר:

תבחינים עוריים - את התבחינים מומלץ לבצע רק לאחר 4-6 שבועות מהתגובה החשודה בכדי למנוע תוצאות שליליות כוזבות.

III. ???

IV. תגר עם המזון החשוד

V. בדיקות דם

איך אפשר לטפל?

הימנעות מוחלטת מאכילת המזון האלרגני ונשיאת מזרק אפיפן.

הדרך המרכזית והבטוחה למניעת תגובה אלרגית היא הימנעות מוחלטת מאכילת המזון האלרגני וכולל:

  • בדיקה קפדנית של תוויות מזון
  • מודעות לסכנת זיהום משני (Cross contamination)
  • בירור ושאלת שאלות במסעדות ובאירועים
  • נשיאת מזרק אדרנלין (אפיפן) בכל מצב של אלרגיה מסכנת חיים

טיפולי חשיפה

טיפול חשיפה או דה-סנסיטיזציה למזון (OIT – Oral Immunotherapy) קיים כבר קרוב לשני עשורים ולאחרונה נכנס גם ליחידה לאלרגיה ואימונולוגיה בקריה הרפואית רמב"ם.

מטרת הטיפול – חשיפה הדרגתית ומבוקרת למזון האלרגני במטרה לגרום למערכת החיסון לא להגיב כאשר הילד אוכל את המזון האלרגני בטעות.

  • מטרת הטיפול להעלות את סף הרגישות ולהפחית סיכון לתגובה קשה מאכילה לא מכוונת. במקרים חריגים הטיפול מוביל לאפשרות אכילה חופשית של המזון האלרגני כל עוד מקפידים על המנה המשמרת.
  • טיפול הדרגתי במינונים קטנים של המזון האלרגני. הטיפול מתבצע באמצעות אכילה של כמויות הולכות ועולות של המזון האלרגני, תחת השגחה רפואית צמודה
  • חשוב להדגיש – טיפול זה אינו מרפא, אך זהו הטיפול היחידי הקיים כיום. על מנת לשמר את ההגנה הנרכשת בתהליך, יש צורך להמשיך ולאכול באופן יומיומי את המזון האלרגני.

לפרטים נוספים על טיפול חשיפה - דה-סנסיטיזציה למזון

למידע נוסף על אלרגיה למזון

הטיפול ניתן ב:

אורטיקריה, המכונה גם סרפדת, היא תפרחת עורית שכיחה המתבטאת בהופעת נגעים אדומים, נפוחים ומגרדים, המשתנים בגודלם, החל מנגעים קטנים הדומים לעקיצות ועד נגעים רחבים בקוטר של מספר סנטימטרים. הנגעים יכולים להופיע בכל אזור בגוף, להתפשט על פני שטחים נרחבים, ולרוב נוטים לנדוד ממקום למקום במהלך היממה. בדרך כלל, כל נגע נעלם בתוך מספר שעות ועד 24 שעות, מבלי להשאיר סימן על העור. לעיתים מופיעה גם נפיחות עמוקה יותר בשכבות התת-עוריות, בעיקר באזור השפתיים, העפעפיים או כפות הידיים, מצב המכונה אנגיואדמה, אשר עשוי להימשך זמן ממושך יותר.

המחלה מסווגת לפי משכה לאורטיקריה חריפה, הנמשכת מספר שעות וימים ולא יותר משישה שבועות, ולאורטיקריה כרונית, הנמשכת לפחות פעמיים – שלוש בשבוע במשך למעלה משישה שבועות ברציפות או בהתקפים חוזרים. בעוד שאורטיקריה חריפה היא תופעה שכיחה מאוד ומופיעה לפחות פעם אחת במהלך החיים אצל כ־20% מהאוכלוסייה, אורטיקריה כרונית נדירה יותר ופוגעת ב-0.5-1% מהאוכלוסייה, יותר בנשים סביב גיל 40, אך קיים גם בילדים וגם בגברים. אומנם מדובר בתופעה לא מסוכנת, אך היא עלולה לגרום לגרד קשה, אי-נוחות משמעותית, פגיעה בשינה, ירידה בתפקוד היומי ופגיעה ניכרת באיכות החיים.

אורטיקריה חריפה יכולה להופיע כחלק מתגובה אלרגית או אנפילקסיס, שבה מערכת החיסון מגיבה ביתר כנגד חומרים מסוימים כגון מזונות, תרופות, עקיצות חרקים או חומרים מהסביבה. אך מרבית מקרי האורטיקריה החריפה מתפתחים ללא גורם חיצוני ברור או בעקבות זיהום ויראלי ומצבי דחק פיזי או נפשי.

אורטיקריה כרונית אינה נגרמת כתגובה לגורם חיצוני או כחלק מתגובה אלרגית, אלא נובעת מהפרעה בפעילות מערכת החיסון, לעיתים על רקע תהליך אוטואימוני. במצבים אלו, מסיבה לא ברורה, תאי מערכת החיסון מובילים לשחרור מתמשך של היסטמין בעור. המחלה יכולה להופיע ללא גורם ברור, או להיות מושרית על ידי גירויים פיזיקליים כגון חום, קור, לחץ על העור, מאמץ גופני, מים או חשיפה לשמש.

איך מאבחנים אורטיקריה?

האבחנה של אורטיקריה מבוססת בעיקר על הסיפור הרפואי והמראה האופייני של הנגעים. באורטיקריה חריפה, לעיתים ניתן לזהות גורם ברור ולבצע בירור אלרגי ממוקד במידת הצורך. באורטיקריה כרונית נדרש לעיתים בירור רחב יותר הכולל בדיקות דם ושלילת מצבים נלווים. במקרים חריגים, כאשר קיימת אי-בהירות אבחנתית, ייתכן צורך בביצוע ביופסיה עורית.

כיצד מטפלים באורטיקריה?

לאחר בירור מסודר ושלילת גורמים חיצוניים כגורמים לתפרחת, הטיפול באורטיקריה מתמקד בהפחתת התסמינים ובשליטה בתסמינים. הטיפול הראשוני כולל תרופות אנטי־היסטמיניות מהדור החדש, הניטלות באופן יומיומי ולעיתים במינון גבוה מהרגיל, בהתאם להנחיית רופא. תרופות אלו יעילות בהפחתת הגרד והנגעים ואינן גורמות בדרך כלל לעייפות משמעותית. במקרים חריגים ניתן להוסיף טיפול קצר מועד בסטרואידים סיסטמיים. כאשר המחלה כרונית ואינה מגיבה לטיפול המקובל, קיימים טיפולים מתקדמים יותר הכוללים תרופות ביולוגיות הניתנות בזריקה חודשית או תרופות המדכאות את פעילות מערכת החיסון, אשר עשויות להביא לשיפור משמעותי ואף להפוגה מלאה.

למידע נוסף על תפרחת אלרגית (אורטיקריה – סרפדת)

הטיפול ניתן ב:

בישראל קיימות שתי קבוצות חרקים עיקריות העלולות לגרום לתגובה אלרגית בעקיצה: הדבורניים (דבורת הדבש, הצרעה המזרחית – דבור, והצרעה הגרמנית) ונמלת האש (פולש חדש יחסית לארצנו).

אלרגיה לעקיצות דבורניים מופיעה אצל אחוז קטן מהאוכלוסייה, כאשר תגובות אלרגיות יתפתחו בכ־1–3% מהנעקצים.

התגובה האלרגית מצריכה חשיפה קודמת לארס (בעקבות עקיצה בעבר), כאשר הגוף מייצר נוגדני IgE ייחודיים לרכיבי הארס. בעקיצה חוזרת, מערכת החיסון מזהה את הארס כגורם זר אשר בעקבותיו תאי מערכת החיסון מפרישים חומרים שונים, ביניהם היסטמין אשר מוביל לתגובה אלרגית ועד כדי תגובה רב מערכתית שבמקרים קיצוניים עלולה להוביל גם למוות.

סוגי התגובות לעקיצת דבורניים:

  • תגובה מקומית: עצם העקיצה מובילה לשחרור מקומי של חומרים הגורמים לנפיחות, אדמומיות וכאב מקומיים. תסמינים אלה יכולים להימשך גם מספר ימים ומוגבלים לאזור העקיצה.
  • תגובה מקומית גדולה: כאשר מופיעה נפיחות ואדמומיות המתפשטים לאורך הגפה בה התרחשה העקיצה . תגובה זו אינה נחשבת למסוכנת ואינה מעידה על אלרגיה לדבורניים. הסיכוי לתגובה אלרגית בעקיצה הבאה מוערכת בכ – 10-15% מהמקרים.
  • תגובה מערכתית (סיסטמית): הינו מצב חירום רפואי המופיע תוך דקות מהעקיצה ועלול לכלול תפרחת עורית מפושטת, קשיי נשימה, צרידות, שיעול, נפיחות בלשון/גרון, כאבי בטן, הקאות, ירידת לחץ דם, איבוד הכרה ובמקרים קיצוניים - מוות.

כיצד מאבחנים?

האבחון כמובן מתחיל בתשאול רפואי מעמיק בנוגע לאופי התגובה החשודה. בהמשך ובהתאם למידת החשד, מבצעים תבחיני עור שבהם מוזרקות כמויות זעירות של ארס מדולל, ותגובה חיובית מעידה על נוכחות נוגדני IgEכנגד האלרגן.

מאחר שתבחין חיובי יכול להתפתח גם באנשים ללא תסמינים (תגובה חיובית כוזבת = false positive), מבצעים את הבדיקה רק כאשר קיים חשד גבוה לתגובה אלרגית. את התבחינים מומלץ לבצע רק לאחר 4–6 שבועות מהאירוע, כדי למנוע תוצאות שליליות כוזבות. במידת הצורך מבוצעות גם בדיקות דם לנוגדני IgE ספציפיים לארס הדבורניים.

לאחר שהתרחשה תגובה אלרגית בעקבות עקיצה, יש לשאת מזרק אדרנלין אוטומטי בכל עת לאחר קבלת הדרכה על אופן השימוש בו.

כיצד מטפלים?

  • הטיפול המיידי במקרה של תגובה: הטיפול במקרה של תגובה רב מערכתית מיידית כולל שימוש במזרק אדרנלין אוטומטי (אפיפן) כעזרה ראשונה, ולאחריו פינוי דחוף למוסד רפואי
  • אימונותרפיה – זהו הטיפול היחיד שמסוגל לשנות את תגובת מערכת החיסון לעקיצות נוספות ולהפחית באופן משמעותי, ואף למנוע, את הסיכון לתגובה אלרגית בעקיצה חוזרת. במהלך הטיפול מוזרקות למטופל מנות מדורגות של ארס דבורה או צרעה, עד להגעה למנת אחזקה, שוות ערך לשתי עקיצות דבורה. מרגע ההגעה למנת האחזקה, מרווחים בהדרגה את החיסונים לאחת ל – 3 חודשים. משך הטיפול הינו חמש שנים, אך ישנם מצבים בהם הטיפול הינו טיפול קבוע לכל החיים (על פי שיקול דעת רפואי). יעילות הטיפול גבוהה במיוחד — כ 90% במניעת תגובות מערכתיות עתידיות.
למידע נוסף על אלרגיה לעקיצות דבורים, צרעות ונמלי אש

הטיפול ניתן ב:

אחוז משמעותי מהאוכלוסייה נושא כותרת של “אלרגיה לתרופה” ובעיקר "אלרגיה לפניצילין", אך במקרים רבים הכותרת הזו אינה משקפת מצב אלרגי אמיתי. בחלק מהמקרים מדובר בתגובה שהיא למעשה תופעת לוואי צפויה (כגון כאבי בטן בעקבות טיפול באוגמנטין) ולעיתים מערכת החיסון כבר אינה מגיבה לחומר — כך שהרגישות חלפה עם הזמן.

למעשה, רק מיעוט קטן מהמטופלים אכן אלרגיים לתרופות, ומתוכם רק חלק זעיר נמצא בסיכון לתגובה חמורה.

לתווית “אלרגיה לתרופה” יש השלכות רחבות: היא מגבילה שימוש בתרופות יעילות, מובילה למעבר לחלופות פחות מתאימות ולעיתים לאנטיביוטיקות רחבות טווח — מה שתורם להתפתחות חיידקים עמידים. בנוסף, שימוש בחלופות יקרות יותר מעלה את העלויות הן למטופל והן למערכת הבריאות.

בירור אלרגי מקצועי מאפשר להבחין בין רגישות אמיתית לבין רגישות שהיתה קיימת בעבר וחלפה, ומחזיר למטופלים אפשרויות טיפול בטוחות, יעילות ונכונות יותר. ובמילים אחרות "מורידים כותרת מיותרת".

אילו תרופות יכולות לגרום לתגובה אלרגית?

כמעט כל תרופה יכולה לגרום לתגובה אלרגית, אך יש קבוצות שכיחות במיוחד.

הגורמים הבולטים כוללים אנטיביוטיקות ממשפחת הבטא־לקטם (כמו פניצילין (מוקסיפן, אוגמנטין) או צפלוספורינים (צפורל וזינט)) ומשככי כאבים מקבוצת נוגדי הדלקת שאינם סטרואידים (NSAID’s כגון נורופן, אדביל, אטופן, וולטרן...). גם תרופות כימותרפיות, תרופות ביולוגיות, חומרי ניגוד בבדיקות דימות ותרופות הרדמה עשויים לעורר תגובות אלרגיות.

זיהוי נכון של התרופה הבעייתית והסרת כותרות של אלרגיה שלא לצורך, מאפשר טיפול בטוח ומדויק יותר, ומונע הימנעות מיותרת מתרופות יעילות.

כיצד מאבחנים אלרגיה לתרופה?

כאשר עולה חשד לאלרגיה לתרופה, ניתן ברוב המקרים לבצע בירור מסודר כדי לקבוע האם קיימת אלרגיה אמיתית והאם ניתן להמשיך להשתמש בתרופה או בתרופות דומות מאותה משפחה. האבחון מתבצע במרפאת אלרגיה וכולל מספר שלבים:

אנמנזה מפורטת: איסוף מידע מדויק על התגובה, נסיבותיה והיסטוריה רפואית רלוונטית.

תבחיני עור: הזרקה תת עורית של כמויות זעירות מהתרופה החשודה, בהתאם לפרוטוקולים מקובלים.

מבחן תגר (Drug Challenge)

הדרך היחידה להוכיח האם המטופל אלרגי או לא היא ביצוע תגר מדורג עם התרופה החשודה, זוהי הדרך האמינה ביותר ומוגדרת כ – gold standard לאבחון. תהליך זה מתבצע ע"י מתן התרופה במינונים עולים תחת השגחה רפואית צמודה.

ההחלטה האם יש צורך בביצוע תבחינים עוריים או תגר מתבסס על המידע הקליני ושיקול הדעת הרפואי.

בירור זה מאפשר לקבוע בוודאות האם קיימת אלרגיה לתרופה, האם היא חלפה או האם בכלל לא מדובר בתגובה אלרגית.

למידע נוסף על אלרגיה לתרופות

הטיפול ניתן ב:

תאי הפיטום (Mast Cells) הם חלק מתאי מערכת החיסון. הם ממוקמים באזורי הגבול של הגוף עם העולם החיצון – בעור, מערכת העיכול ובדרכי הנשימה. התפקיד שלהם הוא לשמש כ"חיישני סכנה" - כאשר הם מזהים פולש או איום, הם משחררים חומרים כימיים (כגון היסטמין) שגורמים לתגובה דלקתית ולתסמיני אלרגיה, במטרה להגן על הגוף. אצל רוב האנשים, התאים הללו שקטים ומופעלים רק בעת הצורך.

א. מה זה מסטוציטוזיס?

מחלות תאי פיטום מתארות מצב שבו התאים הללו אינם מתנהגים כשורה. ניתן לחלק זאת לשתי קבוצות עיקריות:

מסטוציטוזיס (Mastocytosis) - מצב שבו הגוף מייצר יותר מדי תאי פיטום, והם מצטברים באיברים שונים (כמו העור, מח העצם או מערכת העיכול).

תסמונת שפעול תאי פיטום (MCAS) - מצב שבו מספר התאים תקין, אך הם רגישים מדי ומופעלים ומשחררים חומרים כימיים ללא גורם חיצוני.

ב. מהם התסמינים האופייניים למסטוציטוזיס?

זוהי "מחלה עם אלף פרצופים" מכיוון שתאי הפיטום נמצאים בכל רחבי הגוף, התסמינים יכולים להיות מגוונים מאוד ולהשתנות מאדם לאדם. לכן, לעיתים קרובות האבחנה מתעכבת. תסמינים נפוצים כוללים:

  • עור: גרד, אודם (הסמקה פתאומית), תפרחות עוריות, נפיחות ולעיתים גם כתמים עוריים אופייניים.
  • מערכת העיכול: כאבי בטן, שלשולים, בחילות וצרבות שאינן מגיבות לטיפול רגיל.
  • מערכת הלב וכלי הדם: דפיקות לב מואצות, ירידת לחץ דם עד כדי סחרחורות ועילפון (או כמעט עילפון).
  • מערכת העצבים: כאבי ראש, חרדה, תחושת ערפול (fog brain) ועייפות קיצונית.
  • תגובות קשות: נטייה לפתח תגובות אלרגיות חריפות (אנפילקסיס) גם לא כתגובה לאלרגן חיצוני (כמו עקיצת דבורה או מזון ספציפי).

המאפיינים של MCAS הם תגובה אלרגית (אנפילקסיס) ללא טריגר חיצוני, אך ללא שאר המאפיינים שמפורטים לעיל.

ג. כיצד מאבחנים?

האבחון דורש מיומנות רבה ושילוב של מספר בדיקות, כדי להבדיל בין אלרגיה לגורם חיצוני לבין מחלה של תאי פיטום:

  • קריטריונים קליניים: כל אבחנה של מחלה, מצריכה קודם כל חשד קליני בהתאם לתסמינים עליהם מדווח המטופל.
  • בדיקות דם ייחודיות: מדידת רמת אנזים בשם טריפטאז (Tryptase) - זהו אנזים המשתחרר מתאי הפיטום במצב רגיל רק בזמן תגובה אלרגית. במצב של מחלה של תאי הפיטום הוא מופרש ברמות גבוהות גם ללא תגובה לגורם חיצוני.
  • מוטציה ל – c-kit: קיימת מוטציה ייחודית ב – c-kit אשר קשורה למסטוציטוזיס. הבדיקה מבוצעת מבדיקת דם פשוטה.
  • בדיקת מח עצם:במידת הצורך, נלקחת דגימה ממח העצם כדי לבדוק את צורת התאים וכמותם.

ד. איך אפשר לטפל?

הטיפול במחלות תאי פיטום הוא אישי ומותאם לכל מטופל, במטרה להרגיע את התאים ולמנוע את שפעולם והתפתחות תגובה אנפילקטית:

  • זיהוי ומניעת טריגרים: לימוד והדרכה להימנעות מגורמים המפעילים את התאים (בעיקר תרופות שונות).
  • טיפול תרופתי משולב: שימוש באנטי-היסטמינים (חוסמי H1 ו – H2), מייצבי תאי פיטום, ותרופות המשפיעות על המתווכים הדלקתיים.
  • מזרק אפינפרין (EpiPen): מטופלים המאובחנים כסובלים ממחלה של תאי הפיטום נדרשים לשאת מזרק אפיפן לטיפול במקרה של תגובה אנפילקטית.
  • טיפולים ביולוגיים/מתקדמים: במקרים של מסטוציטוזיס אשר לא מגיב טוב לקווי הטיפול שצויינו קודם לכן, קיימות תרופות מתקדמות לטיפול ומניעת ההתקפים.

אבחון וטיפול במחלות תאי פיטום דורשים "בלש רפואי" וראייה רחבה. מכיוון שהמחלה פוגעת במערכות שונות, אנו עובדים בשיתוף פעולה הדוק עם רופאים מומחים מתחומים שונים, בעיקר מומחים בהמטולוגיה (מומחים למחלות דם).

למידע נוסף על מחלות הפוגעות בתפקוד תאי הפיטום (mast)

הטיפול ניתן ב: