הטיפול בעבירות נגד ילדים במסגרת המשפחה ומחוצה לה מעוגן בחוק ובנהלים שפורסמו ע"י מנכ"ל משרד הבריאות (ראה/י נוהל מספר 25/03 מתאריך 19/11/2003).
על פי נהלים אלו:
1. כאשר מגיע ילד עם חבלה לבית החולים על הרופא להעלות חשד כי ייתכן ומדובר במקרה התעללות.
2. במקרה שיש חשד על הרופא לבצע אבחנה מבדלת ולהעזר במידע המצוי אצל העובדת הסוציאלית
3. על הרופא לתעד את הממצאים הקליניים
4. אם עלה חשד להתעללות, על הרופאים לדווח לעובד הסוציאלי בבית החולים על מנת שזו תדווח לפקיד סעד ויתקיים דיון בצוות רב מקצועי לקביעת האבחנה.
ילדים עם חשד לפגיעה מינית יופנו למרכז מטפל במרכז הרפואי בני ציון
5. במקרה הצורך יוזמן הרופא להעיד בבית משפט או ימסור עדות בכתב
היבטים חוקיים:
סעיף 368 ד'(ח) לחוק העונשין- רשימת העבירות אשר על חשד לביצוען מוטלת חובת דיווח מוגדרת בסעיף זה והיא כוללת עבירות מין, הזנחה, נטישה, תקיפה והתעללות.
סעיף 368 ד' לחוק העונשין קובע לעניין זה-
א. "היה לאדם יסוד סביר לחשוב כי זה מקרוב נעברה עבירה בקטין או בחסר ישע בידי האחראי עליו, חובה על האדם לדווח על כך בהקדם האפשרי לפקיד סעד או למשטרה". העובר על הוראה זו, דינו שלושה חודשי מאסר.
ב. "רופא, אחות, עובד חינוך, עובד סוציאלי, עובד שירותי רווחה, שוטר, פסיכולוג, קרימינולוג או עוסק במקצוע פארה-רפואי, וכן מנהל או איש צוות במעון או במוסד שבו נמצא קטין או חסר ישע – שעקב עיסוקם במקצועם או בתפקידם היה להם יסוד סביר לחשוב כי נעברה עבירה בקטין או חסר ישע בידי אחראי עליו-חובה עליהם לדווח על כך בהקדם האפשרי לפקיד סעד או למשטרה-העובר על הוראה זו, דינו שישה חודשי מאסר.
חובת הדיווח חלה בכל מקרה של חשד לעבירה שבוצעה בידי האחראי לקטין.
קטין על פי החוק הינו מי שטרם מלאו לו שמונה עשרה שנה .
המונח" אחראי לקטין" אשר בידו מוטלת החובה לדווח, מוגדר בסעיף 368 א' לחוק כדלקמן:
סעיף 368 א' בסימן זה – "אחראי על קטין או חסר ישע" – כל אחד מאלה:
1. "הורה או מי שעליו מוטלת האחריות לצורכי מחייתו, לבריאותו, לחינוכו או לשלומו של קטין או של חסר ישע-מכוח דין החלטה שיפוטית, חוזה מפורש, או מי שעליו האחריות כאמור לקטין או לחסר ישע מחמת מעשה כשר או אסור שלו".
2. "בן משפחה של קטין או של חסר ישע, שמלאו לו שמונה עשרה שנים ואיננו חסר ישע, והוא אחד מאלה: בן זוגו של הורו, סבו או סבתו, צאצאו, אחיו או אחותו, גיסו או גיסתו, דודו או דודתו".
3. "מי שהקטין או חסר הישע מתגורר עמו או נמצא עמו דרך קבע, ומלאו לו שמונה עשרה שנים, ובלבד שקיימים ביניהם יחסי תלות או מרות".
חובת דיווח כללית (שאינה חלה רק בנוגע לקטינים) נקבעה במסגרת תקנות בריאות העם (הודעה על חשש אלימות) התשל"ו-1975. על פי תקנות אלו, מנהל בית חולים, רופא ואחות האחראים על קבלת חולים, מחויבים לדווח למשטרה בכל מקרה שבו מתעורר חשש כי אדם פצוע, חסר הכרה או מת שהגיע לבית החולים היה מעורב במעשה אלימות. הודעה תימסר מיידית טלפונית ותאושר מיד בכתב. לגבי קטין ההודעה תימסר רק אחרי בדיקה והתערבות של העו"ס. כאשר עולה חשד להתעללות תימסר הודעה למשטרה ו/או פקיד סעד.
סמכויות פקידי הסעד
חוק הנוער (טיפול והשגחה-התש"ח 1960) מגדיר את סמכויותיו של פקיד הסעד שהינו עובד סוציאלי לחוק נוער. עפ"י החוק, מוסמך פקיד הסעד להיכנס לכל מקום בו נמצא או עשוי להימצא הקטין ולחקור כל אדם שיש לו ידיעות הנוגעות לקטין. הנחקר חייב להשיב לפקיד הסעד תשובות כנות ומלאות. פקיד הסעד פונה למשטרה ומבקש התערבותה או אי התערבותה. חובתם של רופא, אחות, מנהל בית החולים וכל איש צוות בביה"ח להעניק לפקיד הסעד סיוע מירבי במילוי תפקידו ולמסור לו כל מידע הנוגע לענין.
חקירת הקטין
במקרה של פגיעה מינית אצל קטין מתחת לגיל 14, החקירה תיעשה ע"י חוקר נוער, עובד סוציאלי אשר הוכשר לתפקיד, ולא ע"י המשטרה. חוקר הנוער מוסמך לאסור העדת הילד בבית המשפט אם לדעתו הדבר עלול לפגוע בילד. במקרים אלו תוצג עדות הקטין בבית המשפט באמצעות חוקר הנוער. לא ניתן להרשיע אדם על סמך עדות קטין שנמסרה באמצעות חוקר נוער אלא אם נמצא לה סיוע.
משנתגלה מקרה של פגיעה והתעללות בילד חלות עליו שתי מערכות של חוקים:
1. מערכת החוקים הפלילית – אשר תפקידה להביא להעמדה לדין וענישה של הפוגע. התביעה לעניין זה מנוהלת על ידי הפרקליטות או ע"י מערכת התביעה המשטרתית.
2. מערכת החוקים הטיפולית – אשר מטרתה להביא להגנה על הקטין ומניעת המשך הפגיעה בו. בעניין זה חלים מספר חוקים. הליכים משפטיים עשויים להתנהל על פי כל אחד מהחוקים הנ"ל:
א. חוק הנוער (טיפול והשגחה) – על פיו ניתן להכריז על קטין שהינו קורבן לעבירה במסגרת המשפחה כ"קטין נזקק" – ולהורות על דרכי הטיפול בו.
ב. חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב 1962 – במסגרת חוק זה ניתן להורות על הגבלת או שלילת אפוטרופסות של הורה. הליכים אלו מנוהלים על ידי עורך דין מטעם משרד העבודה והרווחה.
חוק אימוץ ילדים התשמ"א 1981 – במקרה בהם אין הורי הילד מסוגלים לטפל בו וטובתו מחייבת את מסירתו לאימוץ, ניתן להכריז על הקטין כבר-אימוץ על פי חוק אימוץ ילדים, ולמוסרו למשפחה מאמצת. הליכים אלו מנוהלים על ידי עורך דין מטעם משרד העבודה והרווחה ובטיפול של שרותי הרווחה בקהילה.
תפקידי הצוות המטפל
רופא
1. הרופא מבצע אבחנה מבדלת ומתפקידו להחליט אם מדובר במקרה של התעללות
2. הרופא ישלול קיום מחלות אשר יש להן סימפטומים דומים מאוד לסימני התעללות פיזית, לפני תחילת בדיקת החשד
3. הרופא יפנה לעובד/ת סוציאלי/ת לביצוע הערכה פסיכוסוציאלית שתסייע לו בביסוס או הפרכת אבחנתו
4. בדיקת הילד תתבצע בתנאים שיבטיחו את פרטיותו
5. בבדיקה רפואית יש לשים לב לסימני חבלה ישנים
6. לשם קביעת האבחנה הרפואית, יתייחס הרופא להיסטוריה רפואית וסוציאלית, הערכה התפתחותית ולמידע שיקבל מהעובדת הסוציאלית
7. על הרופא לשתף ולהסביר לילד בשפתו אילו בדיקות הוא יעבור
8. אין לשחרר מהמיון או מבית החולים ילד שעלה חשד של התעללות כלפיו, ללא אישור רופא בכיר ועובד סוציאלי, אשר יציינו כי בתום בדיקתם המקיפה נשלל החשד להתעללות בילד, או שהוחלט לשחרר את הילד לאחר שנבנתה תכנית טיפול, והשירותים בקהילה יהיו אחראים על ביצועה
אחות
1. בכל מקרה של זיהוי וחשד שמדובר בהתעללות, האחות תיקרא לעובדת הסוציאלית, תפנה את תשומת לב הרופא הבודק ותתעד בגיליון הטיפול. כך גם במקרים של ילדים שנפגעו בתאונת בית
2. האחות תיקח פרטים מזהים, מדויקים עד כמה שאפשר, מההורה/מלווה, על מנת לאפשר המשך בירור במקרה שההורים/מלווה יעזבו את בית החולים או את המחלקה לפני תום הטיפול.
3. האחות תסביר לילד אילו בדיקות הוא עתיד לעבור.
4. בדיקת הילד תיעשה תוך הקפדה על פרטיותו המירבית בתנאים פיזיים הולמים ללא נוכחות הורים.
5. במקרה של התעללות מינית הילד יופנה לבדיקה במרכז הרפואי בני ציון בחיפה.
6. רצוי לציין באנמנזה הסיעודית תלונות סובייקטיביות של הילד ובנוסף לכך את דברי ההורה/המלווה. כמו כן האחות תציין את התרשמותה מהאינטראקציה בין הילד לבין ההורה/מלווה.
עובד/ת סוציאלי/ת
1. העובדת הסוציאלית תשוחח עם הילד ועם המשפחה בנפרד לשם ביסוס האבחנה, זאת תוך גילוי אמפתיה למצבם. השיחה תעשה בחדר נפרד ובתנאים נוחים.
מטרת ההערכה הפסיכו-סוציאלית הינה להסביר את הסימפטום הגופני בהכנסתו להקשר רחב יותר, הכולל גורמים רגשיים, התנהגותיים, משפחתיים וחברתיים. במידת הצורך, יועבר בתיאום פקידת סעד לבדיקות ואשפוז הגנתי. באבחנה הפסיכוסוציאלית יש לשים לב לרקע החברתי-תרבותי וכן למערכת היחסים שבין הילד להורה/מלווה ולגורמי הסיכון הידועים. חשוב לבדוק התעללות בהורים שהיו ילדים, או אווירת אלימות בבית, משברים במשפחה.
2. בהערכה פסיכוסוציאלית מקיפה, יאסוף העובד הסוציאלי גם פרטים על מצבם של שאר ילדי המשפחה, כדי לוודא שאינם נמצאים בסכנה.
במידת הצורך יבקש העובד הסוציאלי הערכה ומידע רלוונטי מהשירותים בקהילה.
3. העובד הסוציאלי יבדוק אשפוזים קודמים של הילד בבית החולים ובבתי חולים באזור
4. העובד הסוציאלי ייזום דיון עם הצוות הרב-מקצועי המטפל בבית החולים על מנת להגיע להסכמה מירבית לגבי האבחנה.
5. העובד הסוציאלי ייתן סיוע ותמיכה לילד ולמשפחתו בזמן שהותם בבית החולים.
6. בכל מקרה של חשד סביר, יודיע העובד הסוציאלי על המקרה לפקיד הסעד באזור.
בכל מקרה של ודאות, יודיע העובד הסוציאלי למשטרה ויתעד את מהלך הטיפול שלו.
7. במקרה שהעובד הסוציאלי זקוק למידע מהקהילה לביסוס האבחנה ולבניית תכנית שחרור מסודרת, הוא רשאי להמליץ לרופא על אישפוז הילד מסיבות הגנתיות.
8. העובד הסוציאלי יכין את הילד ואת ההורים במקרה שנדרש לאשפז את הילד, אם מסיבות רפואיות ואם מסיבות הגנתיות.
9. העובד הסוציאלי, בתיאום עם פקיד סעד, ידאג להפנות את המשפחה לגורמים המטפלים בקהילה להמשך טיפול.
10. העובד הסוציאלי יתעד הפעילות שעשה וימלא טופס הודעה כנדרש על פי נהלי משרד הבריאות.
11. העובד הסוציאלי ימשיך בקשר עם המשפחה ויוודא רצף בטיפול בקהילה