מתקן הלבבות

מאת: יעל טל
עכשיו דמיינו שתאי הגזע האלו הופכים לתאי לב חיים ופועמים. נשמע לכם מדע בדיוני? יכול להיות, אבל המציאות הזאת מתרחשת בשנה האחרונה בקריה הרפואית רמב"ם במעבדתו של פרופ' ליאור גפשטיין, ראש המעבדה לחקר הלב, בפקולטה לרפואה ע"ש רפפורט, הטכניון ורופא בכיר ביחידה לאלקטרו פיזיולוגיה קלינית ברמב"ם.

ההתחלה הייתה לפני כ־10 שנים, כשעלה הרעיון לגדל תאי לב במעבדה. הבחירה נפלה על תאי גזע העובריים מכמה סיבות: קל לגדלם במעבדה, הם יכולים להתחלק וליצור כמויות אדירות של תאים ויש להם יכולת להתמיין ולהפוך לכל רקמה בגוף.

החשיבות של הפיכת תאי גזע לתאי לב גדולה מאחר שיכולת ההתחדשות של הלב האנושי מוגבלת מאוד. ולכן, כל אובדן של תאי לב (כפי שבפועל קורה בזמן התקף לב) הוא בלתי הפיך ועלול להוביל לתסמונת אי ספיקת הלב. הרעיון המרכזי בשימוש בתאי גזע, היא שאולי בעתיד נוכל להשתמש בתאי הלב הנוצרים מהם על מנת להחליף את הרקמה הפגועה ולשפר את תפקוד הלב הכושל.

עם זאת, אחת המשוכות המרכזיות שעליהן יש להתגבר על מנת ליישם גישה עתידית זו היא התמודדות עם הדחייה הצפויה של תאים אלו (שהם לא ממקור המטופל) על ידי המערכת החיסונית של המטופל, ממש כמו שקורה כשמשתילים איבר זר. פרופ' שיניה יאמאנאקה, מדען יפני, גרם לפריצת דרך עולמית כאשר לקח תאי עור בוגרים ובאמצעות טכנולוגיה של הנדסה גנטית הצליח לתכנת אותם מחדש ולהחזירם למצב של תאי גזע עובריים.

פרופ' גפשטיין: "על בסיס הטכנולוגיה של יאמאנאקה לקחנו לפני כשנה תאי עור של מספר חולים, החזרנו אותם למצב של תאי גזע והפכנו אותם לתאי לב. בדרך זאת אנו סבורים שניתן יהיה בעתיד לעקוף את הבעיה של דחייה חיסונית כי תאי העור שהפכו לתאי לב נלקחו למעשה מאותו אדם. בנוסף, לגישה זו עשויה להיות חשיבות רבה בפיתוח תרופות. שהרי במהלך פיתוחה השפעת התרופה לא נבדקת על רקמת לב אנושית עד הניסוי הקליני, רק אז מתברר אם היא יעילה או לא. כיום אנו יכולים לבדוק את זה על רקמת לב בצלחת המעבדה.
יתרון נוסף: זה כלי מחקרי חדש ומדהים ללמוד על מחלות גנטיות. "כשיש מחלה גנטית המוטציה קיימת בכל תאי הגוף למרות שהיא פוגעת באיבר אחד ולא בכולם. נאמר והמחלה פוגעת בלב: נוכל לקחת תא עור שבו נמצא הגן הפגוע, נהפוך אותו לתא לב ונלמד מה המנגנון של המחלה הגנטית הפוגע בחולה ואיך לטפל בו".

מתי הטכנולוגיה הזאת תהיה ישימה על בני אדם?
"כרגע הניסויים נערכים על בעלי חיים. צריך לוודא את בטיחות הטכנולוגיה. אני מעריך שזה ייקח 5 עד 10 שנים לפחות".