ענת זיו העבירה 24 שעות במחלקה הנוירוכירורגית, במקום בו מנתחים את האיברים המסובכים והמורכבים ביותר בגוף האדם – חוט השידרה, עמוד השידרה והמוח
מאת: ענת זיו
06:50
קומה שנייה, שמאלה ביציאה מהמעלית ואח"כ עוד פעם שמאלה - זוהי המחלקה הנוירוכירורגית. כשממשיכים עד סוף המסדרון, ממש לפני החדר שלציונה רמי, מזכירת המחלקה, מגיעים לחדר הרופאים. מסכי המחשב המרצדים שם לא משאירים הרבה מקום לספק במה עוסקים כאן כולם. על כל אחד מהמסכים פרושה תמונה של מוח אנושי בחתך רוחבי. עכשיו נמצאים בחדר ד"ר ז'אן סוסטיאל, סגן מנהל המחלקה, ד"ר מריוס קונסטנטינסקו וד"ר גיל סווירי, שניהם רופאים בכירים במחלקה ואיתם עוד שני מתמחים מתוך החמישה שעובדים כאן. עיניהם בוהות במסכים, מחפשות את הדברים שלא צריכים להיות שם. כתמים, נקודות חשודות, אזורים שלא צבועים בצבע הנכון, סימנים שלאדם הפשוט לא אומרים כלום, אך טכנולוגיות הסריקה החדשות כבר יודעות לפענח. אבל עדיין, מדובר על המוח האנושי ולכן יאמרו לנו אח"כ במחלקה, "צניעות" היא הבסיס לכל התייחסות הקשורה באיבר הזה, שנחשב לאיבר המסובך והמורכב ביותר ביקום.
10:43
מידי פעם נכנס פרופ' מנשה זערור, מנהל המחלקה, לחדר, מציץ באחד המסכים, מצביע על איזושהי נקודה בתמונה ומתחילה מעין התייעצות. כשפרופ' זערור מדבר משתרר בחדר שקט, כל העיניים מופנות אליו, ממתינות לקלוט כל מילה היוצאת מפיו. הוא חסר גינונים, ישיר, מדבר בשקט, בגובה העיניים, אך אפשר להרגיש באוויר את הכבוד שרוחשים לו, לא כזה הנקנה במעמד או בדרגה, אלא כבוד המבוסס על ידע, ניסיון והאדם שבך.המחלקה הזו מטפלת בכל מה שקשור למערכת העצבים המרכזית מבחינה כירורגית. כלומר, מבצעת ניתוחי מוח, חוט שידרה ועמוד שידרה, בחולים עם מחלות, גידולים ומומים במוח, מנגנונים פגועים מלידה, פריצות דיסק, גידולים בחוט השידרה, וכמובן גם חבלות ראש וחבלות עמוד שידרה.
זוהי המחלקה הנוירוכירורגית היחידה בצפון הארץ עד ת"א, שאמורה לתת שירות ל- 1.8 מיליון אנשים. מידי שנה נערכים כאן בממוצע כ-1,100 ניתוחים, המתבצעים במהלך 5 ימי ניתוחים בשבוע – 5 ניתוחים בבוקר ו-4 אחה"צ. המחלקה מטפלת גם במקרי טראומה דחופים של חולים הסובלים מחבלות במערכת העצבים וכאלה יש כאן בממוצע בין 60 ל-90 חולים בחודש."אם תגיע לחדרי הניתוח בלילה, סביר להניח שתמצא שם נוירוכירורג שמנתח", אומר לנו פרופ' זערור, "הנוירוכירורגים כמעט תמיד עובדים בלילה, תוצאה של הרבה פגיעות ראש".
בעצם, אתם ממש נכנסים למוח ומחטטים שם...?
פרופ' זערור: "לא מחטטים, אבל כן עושים ניתוחים בתוך המוח – מוציאים את מה שמפריע במוח, מתקנים. אנו פותחים את הגולגולת ועובדים בתוך המוח, או פותחים את עמוד השידרה ועובדים בתוך חוט השידרה".הוא טברייני במקור, שלמד רפואה בטכניון ומיד אח"כ הגיע להתמחות במחלקה הזו ברמב"ם. בין לבין, השלים בארה"ב תואר נוסף כד"ר בפיזיולוגיה, חזר לכאן, שימש כסגן מנהל המחלקה וב- 5 שנים האחרונות הוא מנהל אותה.
13:00
מי שלא ראה איך פותחים גולגולת ומנתחים ומוציאים גידול מהמוח - לא ראה מהי רפואה מתקדמת מימיו. אבל נראה, שעיקר גאוותו של פרופ' זערור היא התחום המחקרי/אקדמי, המתבצע ע"י רופאי המחלקה במקביל לעבודה השוטפת: "יש עמנו כאן שלושה רופאים בעלי תקן אקדמי, שזהו ממצא נדיר מאוד במחלקות כירורגיות. במעבדה שלנו יש שלושה חוקרים עם תואר ,PHD שעובדים למען המחלקה, אנו מבצעים מחקרים משותפים עם פקולטות שונות בטכניון ומחקרים משותפים עם מדענים בפקולטה לרפואה עצמה.
עד כמה נכנסה הרובוטיקה לתחום שלכם?פרופ' זערור: "כרגע אין בישראל רובוט לניתוחי מוח, אבל העולם מתקדם ולהערכתי להרבה דברים יש עתיד ברובוטיקה. תלמיד שלנו, ד"ר גבור קושה, פיתח במשותף עם פרופ' משה שוהם מהפקולטה לרובוטיקה בטכניון, רובוט מזערי ששוחה ומצלם בתוך תעלת השידרה. עם הפקולטה לאווירונאוטיקה אנו עושים מחקר משותף במנהרות הרוח, כדי לבדוק מה קורה בחבלות ראש בבני אדם. עם הפקולטה לביולוגיה אנו מחפשים תרופה אימיונוטרפית לגידולים ממאירים".
בנוסף, פועלת במחלקה מעבדה לחקר חבלות ראש בבעלי חיים, וזאת לצורך הבנת תהליכים מולקולרים הנגרמים מהחבלה ודרכי הטיפול האפשריות.
15:15
אחיות עובדות במחלקה ועל כולן אחראית אפרת וולבלום. "כל מי שעובדת כאן רצתה וביקשה להגיע למחלקה", היא אומרת. "צריך להדגיש שרוב החולים מנותחים ומבריאים ועוברים ממצבים של הגבלה קשה בתפקוד עד להבראה מלאה. אבל מדובר בכל זאת במחלקה קשה, שום דבר כאן לא צפוי. העובדה שאנחנו מחלקה של כמעט קו ראשון אחרי מרפאות החוץ ורופאי הקהילה, יוצרת לעיתים סיטואציות קשות מאוד. אנשים שחשו איזשהו כאב ראש ומגיעים לכאן במחשבה שהם יעברו כמה בדיקות וילכו הביתה, ולעיתים, במצבים של גידולים ממאירים, צריך לבשר להם שלא נותר להם הרבה זמן לחיות. לעיתים מדובר באנשים צעירים. רק השבוע הגיע לכאן בחור כבן 30, בעל משפחה, שנראה בריא לגמרי וכל החיים עוד לפניו. הוא היה בטוח שהוא עומד לעבור בדיקה קלה ותיק-תק חוזר לשגרת חייו. אבל פתאום הסתבר, שיש לו גידול ממאיר במוח. הוא פרש בפני את כל התוכניות שהיו לו, תוכניות להרחיב את העסק, רעיונות שיווקיים לחמש שנים הבאות, כולל פרוספקטים ותוכניות עסקיות, ואני יושבת למולו ולא יודעת איך להגיב..."
איך בכל זאת מספרים בשורה מרה שכזו?
אפרת וולבלום: "מי שמוסר את האינפורמציה אלו הם הרופאים. אני יושבת בחדר, מנסה לפעמים לעצור בעצמי את הדמעות. יש דרך מסוימת לספר, אבל תמיד חייבים להשאיר את התקווה כי היא חשובה להמשך ההתמודדות והיא תמיד קיימת. אז לא מוסרים הכל בצורה בוטה וישירה. "בד"כ, אומרים לו שהוא יזדקק להמשך מעקב של אונקולוגים. יש שמבינים מיד את המשמעות של אונקולוגים ויש שמכחישים. אח"כ מגיע שלב עיבוד האינפורמציה, הרבה שיחות, מהבוקר עד הלילה, במקלחת, בזמן האוכל, לפני השינה, כל הזמן משוחחים על זה. אי אפשר להשאיר אותם עם זה לבד ולהמשיך בעבודה כאילו כלום... אם תרצה או לא תרצה ולא משנה כמה פעמים עמדת בסיטואציה דומה – זה נוגע ואתה נשאב לזה".
מין עצבות קיומית נשקפת מעיניה ואת החיוכים היא מפזרת במשורה. היא הגיעה לכאן ב-1983 כאחות מהשורה היישר מביה"ס לאחיות ומזה 11 שנה היא האחות האחראית על המחלקה. כל בוקר היא עושה את הדרך ממצפה עדי, הצופה מהגליל על עמק יזרעאל, ויוצאת חזרה בסביבות השעה שלוש, לא לפני שהיא מוודאת שהכל במחלקה מסודר ומתוקתק. כשמבקשים ממנה לציין לדוגמא מישהי מהאחיות, היא מתקשה לבחור, "הייתי מציינת את כולן, החל מלימור חן סגניתי, העובדת כאן כבר 17 שנה ועד שלושת כוחות עזר. כל אחת מהאחיות כאן התמחתה ולמדה להיות אחות טיפול נמרץ, ואין אחת כאן שלא נותנת את הנשמה".
18:45
מי שחולקת איתן את העומס הנפשי היא העובדת סוציאלית של המחלקה, אסתי זיגלבוים. היא כאן כבר 3 שנים, מתרוצצת בין החדרים ומלווה את המשפחות במסירות אין קץ, תמיד אנרגטית, תמיד עם חיוך על הפנים.
על שיקום החולים לאחר הניתוח מנצחת הפיזיותרפיסטית אימאן יאסין.
חדרי הטיפול נמרץ הם חלק אינטגראלי מהמחלקה. כל חולה שיוצא מניתוח עובר קודם כל לכאן, להשגחה. יש שני חדרים כאלה בקצה המסדרון, שעליהם אחראית ד"ר ג'ניה מחמיד. היא חיפאית ומנהל את מחלקת טיפול נמרץ נוירוכירורגית כבר שלוש וחצי שנים, כשבמקביל היא משמשת גם כסגנית מנהל של מחלקת טיפול נמרץ כללי. "פגיעת הראש קודמת לכל" מסבירה לנו ד"ר מחמיד, "לכן חולים עם פגיעת ראש ופגיעות נוספות מתאשפזים קודם כל אצלנו. וכך יוצא שמתאשפזים אצלנו יותר מאשר מספר המתאשפזים בטיפול נמרץ כללי". עכשיו הם בתפוסה מלאה, אין אפילו מיטה אחת פנויה. בכל חדר נמצאות כל הזמן שתי אחיות לפחות, מנטרות ועוקבות אחרי כל אות חיים 24 שעות ביממה. מי שאחראית על העבודה כאן היא רימה בננסון, גם היא אחות טיפול נמרץ בהכשרתה.
20:08
לפני חדרי הטיפול נמרץ ממוקמת המעבדה, עליה אחראית ד"ר חוה הפנר. הצוות שלה הוא חלק בלתי נפרד בכל ניתוח מוח שמבוצע במחלקה. "אנו מנטרים את המוח במהלך הניתוח, עוקבים אחר הפעילות החשמלית, בדיוק כמו שהמרדים יושב ליד המנתח", מסבירה ד"ר הפנר. "אנו רואים היכן בדיוק במוח נמצא המנתח, מקפידים על יציבות הידיים שלו וכשצריך – גם מזהירים מפני גלישה לאזורים בעיתיים". פרט לניתוחים ולבדיקות שגרתיות, גם כל פג שנולד בבית החולים מגיע לכאן כדי לעבור בדיקה של פעילות המוח וזה כבר החלק היותר נחמד בשגרת עבודתם.
אבל נראה, שכל הציוד והטכנולוגיה המתקדמת, מתגמדים בעיני הצוות של המחלקה הנוירוכירורגית, כאילו היו דברים מובנים מאליהם. לא על זה גאוותם ולא על זה הם ששים לדבר, אלא על חדר המנוחה, שנבנה למשפחות החולים בכניסה למחלקה. משהו פשוט ובסיסי – שני חדרונים עם מטבחון, כמה כורסאות, טלוויזיה אחת ומזרון. אבל זה רק מראה, שגם כשמתעסקים בשיא הרפואה לא שוכחים כאן לרגע את האדם שבכל חולה
ואת המשפחה הדואגת שעומדת מאחוריו.
