מחלה של אדם קרוב מחייבת התמודדות משפחתית אשר הופכת למורכבת שבעתיים, כאשר מדובר בהורה לילד צעיר. אשפוז ממושך של הורה קוטע את רציפות התפקוד ההורי ופוגע מידית ביכולתו של ההורה
החולה להמשיך ולספק לילדיו מענים יומיומיים פיסיים ורגשיים. עם האשפוז נכנסת המשפחה לתקופה - ממושכת של אי ודאות לגבי המצב והשלכותיו ובכללן גם היבטים כלכליים וחברתיים. ההורה החולה, בן -
או בת זוגו וילדיהם זקוקים לתמיכה, לליווי ולסיוע מכל גורמי התמיכה משפחה מורחבת, חברים – וקהילה קרובה.
כאשר ההורה של אחד מהתלמידים חולה או מאושפז, המערכת החינוכית בה לומד הילד עשויה לשמש גורם מסייע משמעותי. כבכל תחום מורכב, אופן הסיוע איננו יכול להתבצע על פי נוסחה קבועה והוא דורש
רגישות, אמפתיה, שיתוף פעולה ובירור מתמשך של צרכי התלמיד והמשפחה. בתכנון הסיוע לתלמיד ולמשפחתו חשוב להתייחס לגיל הילד, לרמת הבנתו, למערכות התמיכה הזמינות עבורו ולקשייםהייחודיים שמזמנת המחלה למשפחתו ולו.
התדריך שלהלן מתאר את הסיוע החינוכי והתמיכה הטיפולית הנדרשים לתלמיד שאחד מהוריו חולה ואולי אף מאושפז.
הסיוע החינוכי מתקיים בשלושה ערוצים עיקריים:
- תמיכה בתלמיד
- קשר של שיחות, התעניינות והיוועצות עם:
תמיכה בתלמיד
ההורה הבריא
- התבוננות משפחתית מערכתית: אחים שלומדים במסגרות חינוך אחרות, גורמי טיפול ותמיכה –
במשפחה, בקהילה ועוד.
איך נסייע לתלמיד שאחד מהוריו חולה? נעניק לו ולהוריו מרפ"א:
מ = מענה מקצועי תומך
ר = רציף
פ = פרו אקטיבי (יזום על ידינו)
א = אישי, אנושי
חשוב לדעת
- קופת ההתמודדות עם מחלת הורה עלולה להיות ארוכה ומורכבת
- הורה אשר חולה תקופה ממושכת, משמעו על פי רוב, פגיעה משמעותית במשענת של הילד. ההורה השני נאלץ לשאת לעתים בעול העיקרי של הפרנסה וגם לתמוך בהורה החולה. במשפחה חד הורית, המצב עלול להיות מורכב אף יותר
- קשת הרגשות והתופעות שמעורר החולי רחבה מאוד וכוללת בין השאר: דאגה, חרדה, פחד, כעס (כלפי עצמי וכלפי הסביבה), בלבול, בושה, צער, בכי, געגועים, דכדוך, עצב, פיזור נפש, חוסר אכפתיות, הפרעות בריכוז, תחושות של חוסר צדק ורגשות אשמה
- מתח בעקבות מחלת ההורה עלול לבוא לידי ביטוי בקשיי התנהגות של התלמיד ובפגיעה בתפקודו, כמו גם באופן פיסי בביטויי כאב, הישנות של מחלות, זמן החלמה ארוך יותר מהמצופה ממחלה - וכדומה
- ילד, שאחד מהוריו חולה, עלול להצניע את צרכיו הפיסיים והרגשיים על מנת שלא להכביד על הוריו. דיכוי ביטוי של צורך עלול לגבות מהתלמיד מחיר רגשי ולכן חשוב שתהיה לילד דמות משמעותית אתה הוא יכול לשוחח בכנות ולבטא את צרכיו, קשייו, דאגותיו ופחדיו. גם ילד המתנהג כאילו אין כל קושי, עשוי להסתייע משיחה מתעניינת, אכפתית, קשובה ורגישה
- ילד שאחד מהוריו חולה עלול להיחשף למראות מורכבים כגון סבל וכאב של ההורה האהוב, - פרוצדורות רפואיות שמתבצעות בבית, רגעי לחץ, רגעי שבר של בני משפחה, תקופות של אי ודאות וחרדה ועוד. הצוות החינוכי לא תמיד מודע למה נחשף התלמיד ולכן, הנחת המוצא צריכה להיות שהוא מצוי בסיכון לחשיפת יתר למראות קשים וכואבים ומתוך כך זקוק לרגישות גבוהה, להכלה, לתמיכה, לחום ולאהבה
- ילדים זקוקים לעיבוד החוויות הקשות. יחד עם זאת, חשוב לדעת, שאף שישנם ילדים שישתפו פעולה עם יוזמה לשיחה אישית והתעניינות בעולמם, אחרים עשויים להדוף ניסיונות להתקרב אליהם סביב נושא זה. הסיבות לסירוב לקבלת סיוע עלולות להיות מגוונות: בושה וחשש מלהרגיש חריג, חשש מחשיפה, קושי בשיתוף, היעדר קשר אישי קודם עם הדמות המציעה עזרה ועוד
- חשוב לזכור כי הסודיות סביב נושא המחלה עלולה לגרום למועקה פסיכולוגית. עם זאת, כל פעולה וכל שיח בקשר למחלה, חייבים להיות בתיאום עם ההורים ובאישורם
- חשוב לזכור כי פנייה רגישה להורה החולה מתוך רצון כן לעזור, איננה מכבידה בדרך כלל, אלא מכבדת אותו ומחברת אותו לרציפות התפקודית שלו כהורה.
- תמיכה של המבוגרים המשמעותיים בביה"ס/בגן או במשפחה, תגביר סיכוי להתמודדות משפחתית טובה, ועשויה לפתח בילדים רגישות כלפי הזולת, חווית יכולת ומסוגלות
קווים מנחים להתערבות יעילה
אכפתיות ורגישות העברת שדר של אכפתיות, התחשבות ורגישות שיאפשרו הישענות וקבלת עזרה.
שיתוף פעולה עם ההורים במסגרת התמיכה בתלמיד שאביו או אמו חולים יש חשיבות רבה לעבודה משותפת ומתואמת עם ההורים. מומלץ להיפגש איתם להתעניין במצבם ולשלב אותם בבניית התכנית המותאמת לילדם. חשוב לערוך תיאום ציפיות כבסיס לשיתוף פעולה.
דלת פתוחה יתכן סירוב ראשוני לקבלת סיוע ישיר. יש להשאיר דלת פתוחה, כאפשרות לסיוע עתידי ולשוב ולהציע קשר של עזרה בשלבים מתקדמים יותר של המחלה.
איתור דמות משמעותית: אם ההורים אינם פנויים להיוועצות משותפת, חשוב מאוד להתייעץ ולשתף סב/סבתא דוד/דודה או כל בן משפחה או ידיד קרוב, שההורה סומך עליו ומפנה אליו. יש לעודד את ההורים לבחור, באם ניתן, דמות אליה הילד היה קשור גם קודם לתקופת מחלה.
שיתוף ההורה החולה יש להתייעץ עם ההורה הבריא או דמות אחראית שהמשפחה מינתה ולבדוק האם ומתי ניתן לבקר את ההורה החולה. בשיחות עם ההורה החולה חשוב לשתף אותו במידע אודות תפקודו היומיומי של ילדו בכיתה ולהתייעץ אתו על הדרך הראויה לסייע לילדו.
קשת התגובות האפשריות חשוב לנהל שיח רגיש וקשוב להראות גמישות ולהימנע משיפוטיות. יש לזכור, ישנו טווח גדול של תגובות נורמטיביות למצבי מתח התגובה נעה בין רצון להמשיך - בתפקוד רגיל לבין רצון לעצור את השגרה. חשוב לכבד את הבחירה המשפחתית. יש לשים לב לסגנון המשפחתי, לתפיסות העולם המשפחתיות והתרבותיות של המשפחה. יש להתאים את השיח ואת הפעולות לקודים המשפחתיים. במשפחות עולים, חשוב להיעזר במגשר תרבותי.
תיווך לכיתה רצוי לשקול לשתף את הכיתה בדבר מחלת ההורה. שיתוף הכיתה מותנה כמובן ברצון התלמיד ובאישורו וברצון הוריו ובאישורם. חשוב להתייעץ עם ההורה הבריא ובמידת האפשר גם עם ההורה החולה ולחשוב כיצד נכון לתווך את דבר המחלה לכיתה מבחינת התלמיד.
עת משתפים את הכיתה כדאי לתת עובדות פשוטות המותאמות לגיל התלמידים. מומלץ לתכנן בקפידה את השיחה, כך שתימנע "הצפת יתר" של אירועים דומים שחוו הילדים (סבא/סבתא שחלו וכד'). במקרים בהם הילד מעוניין לספר בעצמו, ניתן לאפשר לו לספר. כדאי להקדים ולשוחח עמו ולוודא שהדברים יהיו מותאמים. במידה והמשפחה והילד מעוניינים בסיוע, רצוי לגייס תלמידים לעזרה מותאמת גיל, בכפוף לאישור הוריהם. ניתן להתייעץ עם איש מקצוע (כמפורט מטה).
גמישות לצד ציפייה להמשך תפקוד התלמיד המתמודד עם מחלת הורה, זקוק לגמישות והתחשבות מחד גיסא אך למסר של תפקוד ונורמליזציה מאידך גיסא. אל לנו לשדר ויתור גורף על המשימות ההתפתחותיות הטבעיות, כגון: לימודים, חוגים, התנדבות וכד'. הדרישה לתפקוד מעניקה לילד תחושת יציבות וחוויית שגרה וכחלק מהתפקוד יש לגלות גמישות והבנה לגבי ביטויים רגשיים והתנהגותיים שעלולים להיות לא מווסתים.
מעורבות איש מקצוע חשוב מאוד להתייעץ עם איש מקצוע. לתכנן את דרכי התמיכה המתאימות לילד הספציפי ולמשפחתו, ולהתלבט יחד סביב דילמות העולות במהלך התקופה. על מנת לעזור לאנשי הצוות לנהל את הסיוע בצורה ראויה, חשוב שפסיכולוג/יועץ המוסד החינוכי ישתף במידת האפשר במידע רלוונטי ויעבד עם הצוות את רגשותיו.
התאמת התמיכה לגיל של ילד והקבוצה התדריך מיועד לכל הגילאים אך יש לבחור בקפידה את המהלכים ולהתאים את ההתערבות לתלמיד, לכיתה ולגילים השונים. בקשר לתלמידי הגיל הרך, חשוב ביותר להתייעץ עם פסיכולוגית/יועצת הגן על התאמת התכנים לילד ולחבריו.