מחלות מסוימות של האישה ההרה עשויות לפגוע בעובר. כמו כן, ישנן מחלות העשויות להחריף במהלך ההיריון ולאחר הלידה, כמו במקרים של מחלת לב או ביתר לחץ דם.
נשים הסובלות מבעיות של קרישיות יתר של הדם, מחלות רקע רב-מערכתיות (כגון: יתר לחץ דם, מחלות לב, כליות, מחלות נוירולוגיות), וכן מחלות אוטואימוניות ואנדוקריניות - חשופות לסיכוני יתר במהלך ההיריון, להן ולעובר.
לפיכך, יש צורך במעקב ייעודי וטיפול מתאים, על מנת להפחית סיכונים אלו. הטיפול והמעקב מתבצעים ע"י גינקולוג, תוך קיום קשר הדוק עם מומחים במחלות הספציפיות.
היריון סוכרתי
סוכרת היא קבוצת מחלות, שהמשותף להן הוא אי סבילות לסוכר. קיימים שני סוגים עיקריים של סוכרת בהיריון: סוכרת טרום הריונית, כלומר סוכרת אשר הייתה ידועה לפני ההיריון; וסוכרת הריונית (סובלות ממנה כ-5% מהנשים במהלך ההיריון, ולרוב היא נעלמת בסיומו (בשני המקרים יש ללוות את ההיריון במעקב על ידי רופאים מומחים).
סוכרת הריונית מתגלה, בדרך כלל, על-ידי בדיקת העמסת סוכר (בדיקת סקר) - 50 גרם סוכר (לא בצום). היא מבוצעת אצל כל אישה הרה במסגרת בדיקות השגרה בהיריון. אם תוצאת הבדיקה יוצאת חריגה, מבצעים בדיקה נוספת של העמסת 100 גר' סוכר, אשר רק לאחריה ניתן לאבחן האם היולדת סובלת מסוכרת הריונית.
אצל נשים שסובלות מסוכרת, רמות סוכר תקינות מהוות תנאי יסוד להיריון וללידה תקינים. איזון רמות הסוכרים נועד למנוע פגיעה בעובר ובאם, והוא מושג הן על ידי דיאטה קפדנית והן על ידי תוספת אינסולין במידת הצורך.
ניתן לחלק את הסיבוכים האימהיים והעובריים, בעקבות סוכרת היריון, לפי שלבי ההיריון השונים. חשוב להדגיש: רוב הסיבוכים הם ברי מניעה באמצעות איזון רמות הסוכר.
מהלך ההיריון עם סוכרת טרום הריונית
סיבוכים עובריים: שיעור מוגבר של הפלות, מומים מולדים, ללידה מוקדמת, פיגור בגדילה תוך רחמית או דווקא השמנה, מצוקת עובר ומות עובר תוך רחמי, ריבוי מי שפיר.
סיבוכים אימהיים: הפרעות חמורות באיזון הסוכר, היפרדות שליה והופעת יתר לחץ דם.
מהלך הלידה
סיבוכים עובריים: עלייה בסיכון למצוקה עוברית בקרב עוברים עם פיגור בגדילה וללידה טראומתית בקרב עוברים עם גדילה מואצת.
סיבוכים אימהיים: לידה ממושכת ולפעמים טראומתית ועלייה בשכיחות ניתוחים קיסריים.
לאחר הלידה
סיבוכים אצל היילוד:
לטווח הקצר - רמות נמוכות של סוכר, צהבת ילודים ממושכת, עלייה בצמיגות הדם, רמות נמוכות של סידן, בשלות ריאתית מאוחרת.
לטווח הארוך - שכיחות יתר של השמנה בילדות ובבגרות, שכיחות גבוהה יותר של הופעת סוכרת בגיל מבוגר ואולי גם יותר בעיות הקשורות בהתפתחות.
סיבוכים אימהיים: אשפוז ממושך יותר. החמרת הסוכרת ותופעות נוירולוגיות.
'טוקסופלזמוזיס'
מחלה הנגרמת בגלל טפיל, שנמצא לרוב במעיים של חתולים נגועים וכן בתאים של בעלי חיים אחרים. ניתן להידבק במחלה כתוצאה ממגע ישיר של הפה עם צואת חתולים, מאכילת בשר נגוע שלא בושל כראוי, וכן מעיבוד אדמה ומגע של יד עם הפה.
אצל נשים בהיריון המחלה עלולה לגרום למומים בעובר - בעיקר אם האם נדבקה במהלך השליש הראשון להריונה. אם הטפיל עובר לשליה, המחלה עלולה לגרום להפלת העובר. ואולם, אנשים רבים נדבקים בטוקסופלסמה במהלך החיים, וכתוצאה מכך מפתחים נוגדנים כנגד הטפיל. נשים שיש להן נוגדנים בדם, נחשבות כמחוסנות מפני הידבקות חוזרת. בבדיקת דם ניתן לאתר נוכחות של הנוגדנים.
'ציטומגלווירוס'
נגיף ה'ציטומגלו' גורם למחלה המסכנת עוברים. ההידבקות באה כתוצאה ממגע עם הפרשות של אדם הנגוע בנגיף זה.
בד"כ, הנגיף גורם לסימפטומים קלים של מחלת הנשיקה או סימפטומים הדומים לאלו של התקררות. לעומת זאת, זיהום ציטומגלו במהלך היריון הוא הגורם השכיח ביותר לזיהום תוך רחמי בעובר (0.5-20% מכלל הילודים). אישה הרה שנדבקת בנגיף, עלולה להפיל.
רוב הילודים שנדבקו בציטומגלו במהלך ההיריון נולדים בריאים. ואולם, במקרים שאין זה כך, המחלה תתבטא בעיכוב גדילה תוך רחמי, פגיעה במוח, הסתיידויות במוח, פגיעה בעין וחירשות. כמו כן, יכולים להיגרם הגדלת כבד וטחול, פריחה, צהבת.
יש עוד מגוון של תופעות חריגות, אשר מהוות סכנות אפשריות להיריון. לכן, היריון בסיכון גבוה מחייב, כאמור, מעקב רפואי קפדני ותכוף יותר מאשר היריון רגיל. היערכות נכונה מפחיתה את התחלואה בקרב הנשים ההרות ותינוקותיהן.
בתוך כך חשוב להדגיש, כי הריונות רבים שמוגדרים כנמצאים בסיכון גבוה, מסתיימים בלידת ילדים בריאים.