זהירות! גלולות

על הקשר בין גלולות למניעת היריון והסכנה לקרישיות יתר של הדם 

מאת: ענת זיו עם פרופ' בנימין ברנר, מנהל היחידה לקרישת דם, הקריה הרפואית רמב"ם 

למי שעוסק בנושא, הקשר בין גלולות למניעת היריון לבין הסכנה לקרישיות יתר של הדם, איננו דבר חדש. כבר בשנות השישים, זמן קצר לאחר שהגלולות נכנסו לשימוש, דווחו המקרים הראשונים של נשים צעירות שפיתחו קרישים במערכת כלי הדם בעקבות נטילת גלולות. אולם, המהפכה האדירה שיצרו הגלולות למניעת היריון בחייהן של נשים, עזרה כנראה למסך את הסכנה שבגלולה. וכך, מיליוני נשים בעולם כולו ממשיכות ליטול גלולות מבלי להיות מודעות כלל לסכנה המתקתקת בגופן. הסכנה של סיבוך מיצירת קרישים בכלי הדם בעקבות נטילת הורמונים איננה מצטמצמת לגלולות למניעת היריון בלבד. 
גם נשים המקבלות טיפול הורמונאלי חלופי ונשים בטיפולי פוריות, נמצאות בקבוצת סיכון בדומה לאלו הנוטלות גלולות. בנוסף, תקופת היריון כמו גם משכב הלידה, נחשבים למצבים הורמונאליים שגם בהם קיים סיכון להיווצרות קרישים במערכת כלי הדם.    
מידי פעם עולים לכותרות מקרים מצערים של נשים צעירות ואף נערות, שהיו בריאות לחלוטין ונפטרו לפתע מתסחיף ריאתי או מקריש דם מוחי, ושהמשותף לכולן הוא שימוש בגלולות. אולם, מקרים אלו, הם רק קצהו של הקרחון: "אנו מעריכים שבכל שנה יש בארץ כ-700 מקרים של קרישים בכלי הדם בנשים צעירות, הנוטלות גלולות או מטופלות בטיפולי פוריות, או מפתחות קרישים סביב ההיריון או נשים בגיל הבלות, המטופלות בטיפולים הורמונאליים חליפיים", אומר פרופ' בנימין ברנר, מנהל היחידה לקרישת דם, בקריה הרפואית רמב"ם. 

 

מה ניתן לעשות כדי לצמצם את הסכנה?

1. לבדוק ולברר אם יש בהיסטוריה המשפחתית אירועים של התפתחות קרישי דם. "חשוב מאוד שאת הבירור הזה יעשה גם הרופא שרושם את הגלולות",  מוסיף פרופ' ברנר, "במיוחד אצל נערות צעירות שזו להן הפעם הראשונה ולא כל כך מעניינים אותן הדברים האחרים מסביב, פרט למרשם עצמו".

2. לבדוק האם את סובלת מנטייה לקרישיות יתר. "המידע הזה חשוב ביותר, לא פחות חשוב מלדעת את רמת הכולסטרול בדם", אומר פרופ' ברנר. "לצערי, הבדיקות הללו אינן בסל הבריאות. אולם אנו, במעבדת הקרישה ברמב"ם, פיתחנו סט בדיקות מאוד ייחודי, שיכול לתת לנשים תשובה.

3. במידה ואת סובלת מנטייה לקרישיות יתר, יש להתייעץ עם רופא הנשים לגבי האפשרות להשתמש אך ורק בגלולות או בהתקן תוך רחמי, המכילים פרוגסטרון בלבד.

4. הפסיקי לעשן, במיוחד אם את נוטלת גלולות ובמיוחד אם עברת את גיל 35.

5. דבר נוסף שיש לזכור – הסכנה לקרישיות יתר מגלולות גדולה יותר בשלושת החודשים הראשונים לתחילת השימוש, גם כאשר חוזרים להשתמש בהן מחדש לאחר הפסקה וגם כשעוברים להשתמש בגלולה אחרת.

6. הדור השלישי (החדש) של הגלולות כרוך בסיכון יותר גבוה, כמעט פי 2 מהגלולות מהדור הקודם. הבעיה שבשוק כבר קשה להשיג גלולות מהדור הקודם.

7. יש לזכור, שלגוף לוקח מספר שבועות להתנקות מהגלולות.

פרופ' ברנר: "ההורמונים הנמצאים בגלולות למניעת היריון ומדכאים
את הפעילות ההורמונאלית הטבעית של האישה, הם אסטרוגן, פרוגסטרון או שילוב של שניהם. הגלולות הקלאסיות מכילות שילוב של אסטרוגן ופרוגסטרון, והן אלה הכרוכות בסיכון גבוה.טיפול הורמונאלי חלופי גם הוא בד"כ, מבוסס על שילוב של אסטרוגן ופרוגסטרון, אך הוא ניתן במינונים נמוכים וכביכול הוא יותר בטוח. לדוגמא, על פניו, הסיכון של אישה בת 50, המקבלת טיפול הורמונאלי חליפי, אמור להיות נמוך יותר מאישה בת 25 שנוטלת גלולות. אך כיוון שהגיל מהווה גורם סיכון, הסיכון של שתיהן משתווה.  

יש גלולות שהן בטוחות יותר? 
פרופ' ברנר: "קיימים כיום שלושה אמצעים למניעת היריון, המבוססים על הורמונים: גלולות, מדבקות והתקן תוך רחמי המפריש את ההורמונים באיטיות. "בין הגלולות, אלו המבוססות על הורמון הפרוגסטרון בלבד, בטוחות יותר מבחינת הסיכון לאירועים  של היווצרות קרישי דם. "הגלולות המשולבות (אסטרוגן ופרוגסטרון) מעלות את הסיכון להיווצרות קריש בכלי הדם פי 4 עד פי 8, יחסית לאישה באותו גיל שאינה נוטלת גלולות. "גם התקן תוך רחמי, המפריש פרוגסטרון בלבד, נחשב לבטוח מבחינת סכנת הקרישה והוא גם ההתקן העיקרי שמשתמשים בו כיום. "לגבי המדבקות העוריות, אלו המשמשות בטיפול ההורמונאלי החלופי, אינן מעלות את הסיכון, אולם המדבקות העוריות למניעת הריון מעלות את הסיכון, כנראה בגלל השוני במינונים". 

מה לגבי גלולת היום שאחרי? 
פרופ' ברנר: "כרוכה בסיכון, כי מינון ההורמונים בה מאוד גבוה".מבחינת הגיל, מעריכים שאחרי גיל 35, הסיכון של אישה שנוטלת גלולות, לפתח קרישי דם לעומת אחת שלא נוטלת, עולה פי 2. אבל לא רק הגיל מעלה את רמת הסיכון. גם עישון הוא גורם סיכון מובהק והצירוף של אישה שנוטלת גלולות וגם מעשנת, מעלה את רמת הסיכון שלה לפתח קריש דם. 
גורם סיכון נוסף הינו נטייה לקרישיות יתר (תרומבופיליה), שבדרך כלל הינו גורם סיכון מולד אולם לעיתים גם נרכש. אגב, השכיחות של הנטייה לקרישיות יתר בארץ גבוהה: בקרב האוכלוסייה היהודית כ-10% עד 20% ובאוכלוסיה הערבית עד כ- 20%-30%. כלומר, כל אישה חמישית מועדת לסבול מנטייה סמויה  לקרישיות יתר, מה שהופך אצלן את השימוש בגלולות ליותר מסוכן. 
"כשמתרגמים את הסיכון לפתח קרישים למספרים, מקבלים נתונים מבהילים למדי", אומר פרופ' ברנר. "אם השימוש בגלולות מעלה את הסיכון לפתח קריש פי 6 בממוצע, והנטייה לקרישיות יתר מעלה את הסיכון לפי 5 עד פי 6, אז הסיכון לאישה שנוטלת גלולות ובעלת נטייה לקרישיות יתר, מגיע כבר לפי 30 עד 36. אם אותה אישה, מעל גיל 35 וגם מעשנת, קיים סיכון משמעותי ביותר להופעת קריש בוורידי הרגליים, עורקי הריאה או המח". 

מהי קרישיות יתר?
קרישיות יתר היא מצב שבו לדם יש נטיה להיקרש יתר על המידה אשר עלולה להוביל לפקקת (תרומבוזה) של כלי דם ורידיים. במצב זה קיימת סכנה של הינתקות פיסה מקצה הקריש והיווצרות תסחיף (אמבוליה), העלול להיסחף בזרם הדם עד שהוא ייעצר בכלי דם המזין איבר חיוני ויחסום אותו.

פרופ' בנימין ברנר
יליד ישראל, בוגר ביה"ס לרפואה של הטכניון. התמחה בהמטולוגיה ברמב"ם והשתלם בתחום קרישת הדם באוניברסיטת רוצ'סטר שבארה"ב. כיום מנהל היחידה לקרישת הדם ברמב"ם ומכהן כפרופ' מן המניין בפקולטה לרפואה של הטכניון. נשוי, אב ל- 3 בנות ומתגורר בחיפה.