"המוטו שלנו הוא מחלקה ללא כאב והצוות הרפואי עושה הכל כדי להצדיק אותו"

מאת: שרי שיין

​רובנו מכירים את התהליך הזה: מגיעים לחדר מיון, בדרך כלל עם כאבים בחלק זה או אחר של הגוף, ועכשיו אנחנו מחכים שאחד מאנשי הצוות הרפואי יתפנה מהעומס ויעזור לנו להרגיש טוב יותר. בדרך כלל זה לוקח זמן. הרבה מאוד זמן. אבל במיון ילדים בקריה הרפואית רמב"ם התהליך הזה מהיר הרבה יותר. כמה מהיר? עניין של דקות ספורות.
"תינוקות צעירים רגישים לכאב יותר מאשר מבוגרים, ככל הנראה בגלל אי יכולתה של מערכת העצבים שלהם להוליך תחושות מדכאות כאב מאזורי הפציעה", מסביר ד"ר איתי שביט, מנהל המחלק לרפואה דחופה ילדים. "כל תינוק חש כאב, וכל תינוק חווה את הכאב באופן ייחודי לו. בניגוד למבוגרים, אצל תינוקות וילדים הכאב מלווה גם בחרדה ניכרת, שמפחיתה את סף הכאב ומגבירה את הסבל. בנוסף, חשיבה אבסטרקטית איננה קיימת עדיין אצל רוב הילדים מתחת לגיל שמונה. ולכן ילד בגיל זה לא יכול להבין שלדקירת העור (לבדיקת דם למשל) יש תועלת בריאותית (הגעה לאבחנה). או ילדה בגיל שנתיים אינה יכולה להבין איך מתן אנטיביוטיקה בזריקה יכול לעזור למערכת החיסונית שלה להתגבר על זיהום. חוסר ההבנה מייצר חרדה, ולכן יש לטפל גם בחרדה של הילד (ולא רק בכאב) ולחפש דרכים אלטרנטיביות להפחתת כאב וחרדה".
כל הילדים מגיל שלושה ימים ואילך עוברים דרך המחלקה לרפואה דחופה ילדים (מלר"ד ילדים). "אנחנו מאמינים שרק צוות ייעודי לילדים יכול וצריך לטפל בילדים", אומרת כרמית שטיינברג האחות האחראית של המחלקה. "הגישה היא לקבל את הילד בקצב שלו, עם חיוך ושיתוף של הילד וההורים. הילד זקוק להמון הסחות ולגישה אחרת מהמבוגר. מבוגר שמגיע לקבל טיפול במיון מבוגרים מבין את מצבו ואת חשיבות הטיפול המיידי ולכן מסכים לטיפול. ילד מגיע עם ההורים, והצוות צריך להתאמץ כדי לקבל את שיתוף הפעולה שלו".

צמיד של גיבורים
הסחת דעת היא אחת הדרכים להפחית את החרדה והכאב. "אביזרים נלווים כמו בלונים, צעצועים, אייפדים, סמארטפונים, DVD ניידים ומשחקים אחרים מייצרים אווירה שתסיח את דעתו של הילד, תרגיע אותו, ותשכיח את הפחד והחרדה", מסבירה שטיינברג. "המטרה היא ליצור מהמפגש בין רופא לילד ובין אחות לילד חוויה חיובית. אפילו קריאת הילד בשמו כשהוא נכנס מאפשרת תחושה מיידית של קרבה ולא ניכור. יצרנו במיוחד אביזר שנקרא 'צמיד של גיבורים', ואנחנו מסבירים לילדים שהצמיד ייתן להם כוח ואנרגיה להיות בריאים. כמו כן אנחנו משתמשים בחומרים מאלחשים כבר במפגש הראשוני, כדי שאם הילד צריך לעבור בדיקת דם הוא לא ירגיש את הכאב, ומאחר שלחומר המאלחש (למשל משחת אמלה) לוקח זמן להשפיע - חשוב למרוח אותה על העור כמה שיותר מוקדם.
"כמו כן, יש ילדים שמפחדים יותר משום שהם חוו בעבר בדיקות כואבות. לילדים כאלה, בשיתוף ההורים, אנחנו יכולים להציע סירופ שמקל על החרדה, למשל לפני פעולות כמו תפירה או הרכבת עירוי. אפשרות נוספת היא השימוש בגז צחוק כשצריך. יש ילדים שכבר טופלו בעבר במרפאת שיניים על ידי גז צחוק וזה יכול מאוד לעזור להם. דוגמה אישית גם מאוד חשובה, למשל לשים את מכשיר המדידה על היד של האחות עצמה או אחד ההורים ולהדגים שאין כאב. ההסבר לילד צריך להינתן בשפה שלו. אנחנו דואגים להשתמש בשפה שהם מכירים, בדימויים שהם מכירים, וכל הזמן מנסים ליצור חוויה חיובית כדי לרכך את המפגש עם המערכת הרפואית כמה שיותר ולהפחית את החרדה במפגש הבא, אם יהיה".

סרגל כאב עם פרצופים
"בשנים האחרונות חלה התקדמות רבה בהבנת התהליכים הגורמים לכאב ובדרך הטיפול בו", מסביר ד"ר שביט. "לצורך הפחתת הכאב הכרוך בביצוע פעולות כואבות משלבים מספר רב של תרופות שמטרתן להפחית לא רק את הכאב אלא גם את החרדה. למשל מתן גז צחוק בשאיפה, המשמש להרגעה ומניעת כאב בילדים בפעולות כואבות ופולשניות. בהחלטה משותפת עם ההורים אנחנו משתמשים בתרופות מרגיעות שניתנות כטיפות לפה או לאף, משחה מאלחשת להרדמה מקומית לפני דקירת העור או שימוש במי סוכר להפחתת הכאב בתינוקות קטנים ועוד. הטיפול התרופתי הניתן לילדים מותאם לגיל, למחלה או לפציעה שממנה הם סובלים, וכן למשך ולעוצמת הכאב שתגרום הפעולה הרפואית. אנחנו תמיד מקפידים (כשהמצב מאפשר), שהטיפול התרופתי יתחיל רק לאחר שהתינוק כבר נרגע במידה מסוימת על ידי הימצאותו האינטימית בחדר שקט עם הוריו למשך כמה דקות לפחות".
במלר"ד החדש בבית חולים רות רפפורט יש חדרים מיוחדים שיש בהם מסכי טלוויזיה שנועדו לכך, וילד יכול לעבור פעולה פולשנית כמו תפירת חתך ללא כל כאב, לשחק עם ההורה ואפילו לראות סרט מתאים לגילו במהלך כל זמן הפעולה.
"לגבי דרגת הכאב. התרופות שיקבל הילד תלויות בדרגת הכאב שקבענו בסרגל הערכת הכאב", מפרטת שטיינברג. "בכאב קל או בינוני מספיק לתת תרופות כמו אקמול או נורופן או אופטלגין. לכאב חזק יותר, למשל אצל ילדים שסובלים משברים, ניתן תרופות חזקות יותר. אם הילד ממש כאוב, הוא יקבל תרופות דרך הווריד או דרך האף. אחרי שנותנים את התרופה בודקים אם ההשפעה מספיקה, כי לעיתים יש צורך במנה נוספת. חשוב לציין שחלק מהתרופות שאנחנו נותנים יכולות גם להעלים את הזיכרון לכאב. זה חשוב מאוד משום שזה אומר שגם אם יופיע כאב מסוים הרי שהילד לא יזכור אותו כחוויה שלילית".
איך מעריכים את רמת הכאב בחדר המיון?
שטיינברג: "הצוות הסיעודי שלנו מיומן והאחות או האח יידעו כבר במפגש הראשוני מה הכי חשוב לילד. הדבר הראשון שייקבע זו דרגת הדחיפות (דרגת הטריאז' בשפה המקצועית). חלק מהדחיפות הוא גם אמדן הכאב. למשל ילד שהגיע עם שבר או כווייה, או ילד שיש חשש שלקה בדלקת תוספתן, יהיו בדרגת דחיפות גבוהה יותר מבחינת כאב, כי קרוב לוודאי שהם סובלים מכאב. לפעמים זה יקרה אפילו לפני שנפתח לו תיק. זו עדיפות עליונה".
לדברי דר" שביט, מאחר שכאב הינו תחושה סובייקטיבית, הערכת הכאב מתבססת על תחושות הילד ועל הרגשתו, תוך כדי צפייה בהתנהגותו (כיצד הוא מבטא את הכאב), היעזרות בהורים ועוד. לצורך הערכת הכאב נוקטים בכמה פעולות:
1. שואלים את הילד
אפשר לעשות את זה באופן מדויק למדי אצל רוב התינוקות מעל גיל שנתיים בעזרת שימוש בסרגלי כאב מיוחדים. מחקרים הראו שבעזרת סרגלי כאב ניתן לאמוד באופן די מדויק את דרגת הכאב שחווה הילד וגם לאמוד שינויים בדרגת הכאב על ידי ביצוע חוזר של הבדיקה. ילדים בני 8-14 יתבקשו לבטא את דרגת הכאב על סרגל VAS: סרגל של 1 עד 10 שיש בו שנתות בצבעים שונים: מכחול (כאב דרגה 1 - לא כואב כמעט בכלל) ועד אדום (הכי כואב - כאב דרגה 10). ילדים קטנים יותר מקבלים סרגל עם פרצופים כשכל פרצוף הוא למעשה דרגה שונה של הכאב.

2. מתבוננים בהתנהגות התינוק
לתינוקות שעדיין לא מדברים (מתחת גיל שנתיים) קשה לבטא מילולית כאב ולכן יש צורך בהתבוננות מעמיקה בהתנהגותם. הוכח כי על ידי חיפוש מאפיינים ספציפיים בהתנהגות התינוק והתבוננות בהבעות פניו, ניתן להעריך כאב בצורה די מדויקת גם בגילאים אלה. לתינוקות הסובלים מכאב יש מרכיבים בתנועות הפנים המבטאים תחושת כאב, כמו עווית מסוימת או סגירה חזקה ותדירה של העיניים בזמן בכי, תנועות מסוימות של הגפיים וכמובן עוצמת הבכי ומשכו.

3. בדיקות ומדידות רפואיות
מדדים ביולוגיים כמו לחץ הדם, קצב הדופק, וריווי החמצן בדם יכולים לתת מדד עקיף לדרגת הכאב. מדדים אלה חשובים במיוחד בתינוקות חולים מאוד. מדידת כאב בתינוקות אלה היא אתגר לא פשוט, מכיוון שלתוצאות המדדים יש בדרך כלל קשר ישיר למחלתו הבסיסית של התינוק והשתנותם לא בהכרח משקפת את עוצמת הכאב בלבד.
"המוטו שלנו הוא מיון ילדים ללא כאב", מסכם ד"ר שביט, "והצוות הרפואי עושה הכל כדי להצדיק את המוטו הזה.


מה אתם יכולים לעשות כדי להקל על ילדכם?

1.לשהות לצידו לכל אורך התהליך. "ניתוק התינוק מהוריו, אפילו לזמן קצר, יכול לגרום באופן מיידי לעלייה בחרדה", מסביר ד"ר שביט. "מומלץ מאוד להישאר עם הילד לכל אורך השהיה שלו במחלקה, כולל בזמן ביצוע בדיקות או פעילויות אחרות (אם ניתן).
2.לנסות להרגיע אותו. מומלץ לשוחח עם הילד, לשחק איתו ולנסות להסיח את דעתו מהסביבה, מהחלוקים הלבנים ומהמכשירים המאיימים, ככל האפשר.
3.להביא אביזרים מוכרים מהבית. אם זה מתאפשר, כדאי להביא מהבית ספר או צעצוע שהילד מכיר, או אייפד שבו משחקים מוכרים.
4.לוודא שהילד מקבל משחפה מאלחשת. אם הילד צריך לעבור בדיקה כואבת, כדאי לוודא שהוא מקבל משחה מאלחשת מספיק זמן לפני ביצוע הבדיקה. המשחה מפחיתה משמעותית את הכאב הכרוך בדקירה של העור, אך מאחר שלוקח לפחות שעה עד לקבלת ההשפעה, מומלץ למרוח אותה על העור מיד עם הקבלה הראשונית למיון.
​
ייעוץ רפואי: ד"ר איתי שביט, מנהל המחלקה לרפואה דחופה ילדים, בית החולים רות רפפורט לילדים, רמב"ם; כרמית שטיינברג, אחות אחראית החלקה לרפואה דחופה ילדים, בית החולים רות רפפורט לילדים, רמב"ם​​