י' הקטנה החלימה וחוזרת הביתה לסוריה

140 אזרחים סורים, מבוגרים וילדים טופלו בשלוש השנים האחרונות בבית החולים רמב"ם בחיפה. הפרידה אתמול, מילדה בת שש וחצי, העונה לשם י', הייתה המרגשת מכולם. י' לבשה שמלה לבנה מעוצבת, נעלה נעלי נסיכה לבנות ועל הראש הניחו לה כתר כסוף קטן. כשאומרים שבכל אשפוז של ילד במחלקה אונולוגית יש עירוב של רגשות - עצב, תקווה והרבה פעמים שמחה – כל זה בא לידי ביטוי בטקס הפרידה של מחלקה שלמה מהסורית הקטנה. טקס שבו יהודים, מוסלמים, נוצרים ודרוזים עמדו יחד, מוחים דמעה, והרעיפו עליה אהבה גדולה, מלווה בדאגה – מה צופן לה העתיד.

י' הגיעה לבית החולים רות לילדים ברמב"ם לפני שבעה חודשים, בתחילת פברואר 2016, ילדה קטנה, מפוחדת וחולה – מייד אחרי שהתאוששה מהפציעה שבעטיה העבירו אותה את הגבול לישראל, הראו בדיקות הדם שהיא סובלת גם ממחלת דם לא פשוטה – מח העצם שלה לא תיפקד. אצל ילדים ישראלים הטיפול מוכר ומביא תוצאות טובות ברוב המקרים – מאתרים תורם של מח עצם, מבודדים את הילד מזיהומים, מבצעים השתלת מח עצם ומקווים שהילד יחלים. במקרה של ילדה סורית העניין היה הרבה יותר מסובך.

כאן צה"ל נרתם לעזרת הרופאות מהמחלקה האונקולוגית ברמב"ם - ד"ר אירנה זיידמן וד"ר איילת בן ברק. גורמים ישראלים הצליחו בדרכים הידועות להם להגיע לקרובי משפחה של הילדה בסוריה ולהביא אל בית החולים מבחנות עם דגימות דם של כמה בני משפחה. "אני זוכרת את המבחנות, שהגיעו עטופות בדיסקרטיות בבד של סמרטוט רצפה, נזכרת האחות איריס פורת, שליוותה את י' במשך כל האשפוז, "בד נקי אמנם, אבל עדיין סמרטוט רצפה". בדיקות הדם היו רק השלב הראשון - הן הראו שיש תקווה לתרומת מח עתם לילדה, וזהו אחד מאחיה שהבדיקות הראו התאמה מלאה לאחותו שבישראל. עכשיו אותם גורמים פעלו שנית והביאו מהגבול, אל רמב"ם את אחיה של הילדה. אחרי שבועיים, שבמהלכם האח תרם מח עצם, הוא הוחזר לביתו, והילדה נשארה עם אמה במחלקה, כשהרופאים ממתינים לראות האם השתלת מח העצם הצליחה. לא קל לאם ובת שהגיעו ממדינה שעדיין נחשבת מדינת אויב, לחיות יותר מחצי שנה מנותקות לחלוטין מהמשפחה.
פה נכנסה לתמונה גרייס יעקוב, העובדת הסוציאלית של אונקולוגית ילדים, שבנתה מערכת מרשימה של סיוע תמיכה לילדה – עמותות מהמגזר הערבי, כמו גם הורים לילדים יהודים וערבים כולם נרתמו לתת לילדה שלעיתים העבירה שבועות ארוכים בבידוד – הרגשה של בית – עם ביגוד, מזון ביתי, ספרים, סרטים ומשחקים. י' קנתה את לב כולם – היא הייתה ממזרית ומלאת שמחת חיים וסקרנית. היא אהבה מאוד את החגים היהודיים שנחגגים בבית החולים לילדים ובפורים האחרון פיזזה במעגל ריקודים על כל שאר הילדים, לובשת תחפושת כמו כל שאר הילדים. שאוקי פרנסיס, מתנדב, סטודנט לרפואה מפרויקט "פרח", מספר שהילדה הצטרפה לכיתות הלימוד הקטנות הפועלות בבית החולים ושלטה באלף בית בעברית קצת יותר טוב מזה בערבית. אבל כל אותו זמן היא סיפרה לכולם כמה היא מתגעגעת לאחים שלה ולמעיין שליד הכפר הקטן שבו היא גרה אי שם באזורי הלחימה בסוריה.

ואתמול האשפוז בישראל הגיע אל סיומו. הילדה החייכנית, שסיפרה שחלומה הוא להיות מעצבת אופנה יום אחד, צעדה אל חדר עמוס בהרים של עוגות ומתנות, מלווה במחיאות כפיים ודרבוקות. על מסך הקרינו מצגת של תזכורת מהאשפוז שלה, עמותת אשואק אלרביע שמסייעת לילדים חולי סרטן העינו לה טאבלט מהודר שבו תוכל לשמור את זיכרונותיה. צוות המחלקה העניק לה מתנה שמתאימה לכל ילדה שעולה לכיתה א' - תיק בית ספר. זה בהנחה שבית הספר בכפר עומד על תילו ושיהיו מורים שיכולים לאכלס אותו. אחרי כל הברכות, שאת חלקן הקריאו בערבית במאמץ גדול רופאות ואחיות יהודיות, ביקשה האם להקריא ברכת תודה. בקול לא חזק היא אמרה "אני אשקר אם אגיד שציפיתי לאנושיות כזו כמו שגיליתי כאן. אני מודה על היחס ועל העדינות, שאלוהים ישמור אתכם, ואנחנו תמיד נזכור את מה שעשיתם עבורנו".