עושה מה שבלב שלו: מיכאל לנדאו, חיפאי בן 104, השיג לא מעט בחייו. הוא בנה חיים בישראל, אחרי שעלה לארץ מוורשה, פולין בשנת 1936. הוא הקים בית והעמיד צאצאים לתפארת – שני ילדים, חמישה נכדים ושלושה נינים וניהל קריירה מרתקת כמהנדס כבישים מטעם עיריית חיפה במשך שנים ארוכות. ביממה האחרונה הוא רשם לעצמו הישג נוסף - לנדאו הוא ככל הנראה אחד האנשים המבוגרים ביותר בארץ ובעולם שעברו השתלת קוצב לב.
בתמונה: מיכאל לנדאו ורעייתו מרתה
הניתוח הלא שגרתי בוצע אתמול (יום ב') בחדר הצנתורים שברמב"ם. בסופו של ההליך, שהסתיים בהצלחה, אושפז לנדאו במחלקת פנימית ב' בביה"ח ושוחרר לביתו יממה לאחר מכן, כשהוא חש בטוב.
"בשבת האחרונה ישבנו מסביב לשולחן האוכל כל המשפחה", משחזר לנדאו, "הילדים, הנכדים ואפילו הנינים ופתאום עשיתי להם סצנה", הוא מוסיף בחיוך. "הוא התעלף לכמה דקות", מסבירה מרתה, רעייתו בת ה-90 שלא משה ממיטתו.
לדבריו של לנדאו בחודשים האחרונים האירוע חזר על עצמו מספר פעמים, וכשהגיע אל מיון בית החולים הוסבר לו שהוא סובל מאי סדירות בקצב הלב. הדרך להתמודד עם הבעיה היא כאמור, השתלת קוצב לב – מכשיר שמטרתו ניטור קצב הלב והסדרתו לפי הצורך. "לא חשבתי שאני זקוק לזה. זה נראה לי כמו ניתוח מיותר. חשבתי שאני גיבור גדול", הסביר לנדאו, "אבל הפעם אני מודה שקצת נלחצתי והחלטתי שאני עוד צעיר מידי כדי לצאת לנסיעה האחרונה של החיים". הוא מתבדח. "זה קרה בעבר כמה פעמים ומאוד הדאיג אותנו", מספרת מרתה על ההחלטה לעבור את הניתוח, "אני חשבתי שזה יכול להאריך את החיים שלו וחשוב לי שיהיו לו חיים טובים". על הדברים הללו לנדאו משיב לרעייתו מזה 40 שנה: "עשיתי את זה רק בשבילה"!
צוות היחידה לאלקטרו-פיזיולוגיה וקוצבים ברמב"ם מבצע השתלות קוצבי לב באופן שגרתי, אולם הפרופיל החריג של המטופל הפך את המקרה למעניין במיוחד. את ההליך הרגיש ביצע פרופ' מחמוד סלימאן, רופא בכיר במחלקה הקרדיולוגית ברמב"ם ומומחה בתחום האלקטרו-פסיולוגיה הקלינית. "מכיוון שמצבו הגופני טוב יחסית לגילו, התייחסנו אליו למעשה כמו אל כל מטופל", אומר פרופ' סלימאן, "אמנם ככל שהגיל עולה כך גם הסיכוי לסיבוכים, אבל הניתוח הסתיים בהצלחה ואנחנו מאחלים למטופל שלנו איכות ואריכות ימים". פרופ' סלימאן מציין כי בשנים האחרונות ממוצע גילאי המטופלים עולה, לצד העלייה בתוחלת החיים והרצון לשמור על איכות חיים גם בגילאים מבוגרים יותר.
רגע לפני שלנדאו עוזב את מיטתו בפנימית ב' ברמב"ם הוא נזכר באנקדוטה הקשורה לבניין שבו הוא אושפז: "בשנת 1938 הייתי בטכס חנוכת הבניין ע"ש מנדלסון ברמב"ם כנציג העירייה. אז הבריטים חנכו את המבנה הזה כבית החולים הממשלתי החדש בחיפה. 82 שנה לאחר מכן אני מטופל פה. ואני מוקיר תודה לכולם - מהרופא ששיכנע אותי לעבור את הניתוח, דרך מי שעשה את הניתוח ועד לצוות במחלקה הפנימית שמשגיח עלי כעת. אני מרגיש מצוין", הוא מסכם ומכריז, "אני לא מוותר על המטרה הבאה – להגיע עד גיל 120. למה לא לחיות, אם יש בשביל מה", הוא מחייך ומסתכל באהבה על רעייתו.
