בדיקות וטיפולים
ילדים ב'

רקע


TNF - Tumor Necrosis Factor α - הינו חומר המיוצר בגוף כתגובה למצבי דלקת וגידולים למיניהם. נוגדן (אנטי) TNF הוא חומר המוזרק לגוף על מנת לדכא את התהליך הדלקתי ולעזור בהחלמה.

במחלות מעי דלקתיות (כמו מחלת כרון, אולצרטיב קוליטיס או מחלות פרקים), קימת הפרשה מוגברת של TNF, התורמת מאוד לתהליך הדלקתי ולנזק שנוצר בעקבותיו.

מטרת הטיפול במחלות שכאלו היא לעצור ולהפחית עד להפסקה מוחלטת את התהליך הדלקתי. את זאת מנסים להשיג קודם כל ע"י שימוש בתרופות נוגדות דלקת, כמו 5-ASA'' (דומות לאספירין), סטרואידים או תרופות מדכאות חיסון.

השימוש בנוגדן TNF נעשה כאשר הטיפולים שהוזכרו לעיל לא עוזרים והתהליך הדלקתי בדרכי העיכול או במפרקים אינו חולף.

נוגדן TNF יינתן באמצעות עירוי תוך וורידי. הטיפול ינתן מספר פעמים, בזמנים שונים, בהתאם למצבו של ילדכם.

לפני הטיפול


אין צורך בהכנה מיוחד לפני הטיפול

במהלך הטיפול


לאחר החדרת העירוי לווריד, יינתן הנוגדן במשך כשעה.

היות ומדובר בחומר חלבוני, עלולות להופיע תופעות לוואי עם החשיפה לחומר. לכן, כל זמן העירוי יערך מעקב אחר מצב הנשימה, דופק ולחץ דם. לעיתים, ניתן לפני העירוי טיפול מקדים בסטרואידים כדי למנוע תופעות אלרגיות.

המינון ההתחלתי יעלה באופן הדרגתי עד סוף הטיפול.

לכל אורך הטיפול יערך מעקב אחר סימנים לרגישות יתר – ירידה בלחץ דם, קושי בנשימה, פריחה ונפיחות בפנים. במידה ויתגלו תופעות המעידות על רגישות, יופסק הטיפול באופן מיידי.

טיפול בכאב


כחצי שעה לפני הטיפול תמרח אחות המחלקה משחה מאלחשת (אמלה) בשתי הזרועות, כדי שהילד לא יחוש בדקירה.

לאחר הטיפול


לאחר הטיפול יישאר ילדכם בהשגחה במשך כשעה ובדרך כלל ישוחרר לביתו.

כיצד תנהגו בביתכם


יש להמשיך וליטול תרופות כרגיל לפי הוראות הרופא
למידע נוסף על מתן אנטי TNF

הטיפול ניתן ב:

רקע


שלשול מוגדר כעלייה במספר היציאות או בתכולת המים ביציאה. מדובר בתופעה שכיחה בגיל הילדות - בשלוש השנים הראשונות צפויות אצל כל ילד 3-1 אפיזודות של שלשול קשה.

הגורמים לשלשול משתנים בהתאם לעונות השנה ולמיקום הגיאוגרפי.
ב- 30% - 20% מהמקרים הגורם לשלשול אינו מזוהה.
במקרים רבים הגורם הוא וירוס ה- 'ROTA' (רוטה), האחראי לכ- 30% ממקרי השלשול בחורף ולכ- 50% ממקרי השלשול בקיץ. ניתן לזהות את הווירוס בבדיקת צואה שנשלחת למעבדה.

הזיהום בנגיף ה- ROTA שכיח בילדים קטנים מגיל שנתיים.
השלשול הינו סימפטום למחלת מעיים, המתבטא בשינוי בצורת היציאה, בצבע ובצמיגות עד ליציאה
נוזלית מימית. מאחר ומדובר בגורם וירלי המחלה עלולה להיות מלווה בתופעות אחרות, כגון: הקאות,
חוסר תיאבון, נזלת, שיעול, אודם בלוע וחום.


במהלך הטיפול

עם הגעתו של ילדיכם למחלקת ילדים ב', יבצע צוות המחלקה את הפעולות הבאות:

א. מדידת סמנים חיוניים, לחץ דם, דופק, חום.
ב. ניטור מתן שתן.
ג. מעקב אחר עליה או ירידה במשקל, בתינוקות בעיקר.
ד. ניסיון מתן אוכל ושתייה דרך הפה.
ה. נטילת תרביות צואה.
ו. במידה והילד מקיא וממעט להטיל שתן, יינתן לו עירוי נוזלים.

בזמן השהות במחלקה יש לבצע את החלפת החיתולים כשהידיים עטויות כפפות חד פעמיות. בתום ההחלפה יש לשים את החיתול המלוכלך בשקית ניילון, לסגור היטב ולזרוק לפח האשפה, במקום המיועד (שקית כתומה).

לאחר הטיפול

לאחר שכל הסימנים החיוניים יראו תקינים וילדכם יאכל וישתה מבלי להקיא, תשוחררו לביתכם.

כיצד תנהגו בביתכם


במקרים בהם הילד משלשל שוב, יש להשאירו בבית ולהרחיקו מהמסגרת החינוכית (מעון/גן), עד 24 שעות לאחר הפסקת השלשול.

ניתן למנוע את העברת המחלה והדבקתם של בני המשפחה הבריאים בעזרת שמירה על כללי היגיינה:

  • יש להקפיד על רחצת ידיים במים ובסבון לפני ואחרי כל מגע עם הילד המשלשל או עם חפציו, כגון: מצעים, בגדים, כוסות, בקבוקים, וכו'.
  • יש להקפיד על החלפת מצעים ומגבות בתדירות גבוהה מהרגיל, לפחות פעם ביום.
  • בעת השחרור הביתה יש להקפיד על מצעים, כלי רחצה וכלי אוכל נפרדים לכל אחד מבני המשפחה.
  • יש להקפיד על חיטוי האמבטיה, הכיור והשירותים לאחר כל שימוש. החיטוי ייעשה על ידי תמיסת כלור מוכנה.
  • יש לדאוג לחיטוי החפצים בהם נוגע הילד כמו צעצועים, ארוניות וכו'. החיטוי יבוצע בתמיסת כלור.
  • יש לדאוג להחלפת חיתולים בתדירות גבוהה מהרגיל.

המלצות כלליות למניעת שלשולים בעתיד:

  • יש להקפיד על רכישת מזון ממקורות ידועים ומורשים.
  • יש להקפיד על רחצת פירות וירקות במים ובסבון.
  • יש להקפיד על אחסון מזון במקרר.
  • יש להקפיד על שימוש במוצרי חלב מפוסטרים.
למידע נוסף על טיפול בשלשול חריף

הטיפול ניתן ב:

רקע


ניקור כבד היא פעולה חודרנית, במהלכה נלקחת דגימה מרקמת הכבד. דגימת הכבד נשלחת למעבדה לצורך אבחון מחלות גסטרואנטרולוגיות או מטבוליות וכן, לשם בדיקת מעקב אחר מצב הכבד.

לפני הבדיקה


אשפוז הילד מתבצע ביום הבדיקה או יום לפני הבדיקה.
יש להצטייד בבדיקות דם, הנעשות במסגרת קופת החולים וכוללות: ספירת דם, תפקודי קרישה וסוג דם.
בבית החולים תבוצע בדיקת זמן דימום.
בבוקר הבדיקה יורכב עירוי נוזלים ובדיקות דם נוספות יילקחו לפי הצורך.
יש להיות בצום 6 שעות לפני הבדיקה.
תינוקות יכולים לשתות מים עד 3 שעות לפני הבדיקה.
בבוקר הבדיקה יבוצע אולטרה-סאונד(US) של הכבד, שמטרתו לסמן את מיקום הבדיקה. הסימון יבוצע ע"י רופא גסטרואנטרולוג.

במהלך הבדיקה


ניקור כבד מתבצע תחת הרדמה מקומית וטשטוש. ההורה המלווה יוכל לשהות ליד הילד, עד שהילד נרדם. הילד הישן, לא יחוש כאב או אי נוחות ולא יזכור את מהלך הבדיקה.
במהלך הבדיקה יחדיר גסטרואנטרולוג מחט דקה לכבד, דרך העור.
בסיום הבדיקה ייחבש איזור הדיקור.

לאחר הבדיקה


הילד יועבר לחדרו כשהוא שוכב על צד ימין, כדי לאפשר לחץ על איזור הניקור למניעת דימום.
ב-8 השעות שלאחר הבדיקה על הילד לשכב במנוחה מוחלטת במיטה.
אחיות המחלקה יעקבו באופן שוטף אחר לחץ דם ודופק.
לאחר שהילד יתעורר לגמרי ניתן להתחיל בשתיית מים ובהתאם להרגשתו, בתיאום עם האחות, יתחיל בהדרגה לאכול.
יום למחר הבדיקה ישוחרר הילד לביתו.

טיפול בכאב


לעיתים, תתכן לאחר ניקור כבד תחושת כאב במקום הדקירה. תרופות לשיכוך כאב יינתנו על פי הצורך ובהתאם להנחיות הרופא המטפל.

כיצד תנהגו בביתכם

יש להישאר במנוחה כיומיים לאחר הבדיקה.
למידע נוסף על ניקור כבד

הטיפול ניתן ב:

רקע


מערכת השתן היא מערכת סטרילית, נקייה מחיידקים. במקרה של חדירת חיידק לתוך מערכת השתן ייגרם זיהום שיתבטא בדלקת. את הזיהום ניתן לאבחן ע"י נוכחות של חיידקים בדגימת תרבית שתן וממצאים אופייניים בבדיקת שתן כללית.
הסיבות להופעת הזיהום משתנות כאשר מדובר בבנים או בבנות. בשני המקרים, עלול להופיע זיהום כתוצאה מעצירת שתן ממושכת, הנפוצה בקרב תינוקות הנגמלים מוקדם מדי. באחוז מסוים מהמקרים הזיהום נגרם מסיבות אנטומיות ופיזיולוגיות, כמו אבנים בדרכי השתן, היצרויות, רפלוקס ובעיות נוירולוגיות שונות.
כאשר מדובר בבנות, הזיהום עלול להופיע כתוצאה מניגוב לא נכון (הכיוון הנכון הוא מלפנים לאחור), עצירות או גוף זר בדרכי השתן.

אצל בנים הזיהום עלול להופיע בקרב תינוקות שלא נימולו, עם היגיינה לקויה באזור העורלה וכן זמן קצר לאחר ברית המילה.
התסמינים הקליניים המעידים כי יתכן ומדובר בזיהום ברכי שתן:

  • בתינוקות - חום, הקאות, חוסר תיאבון וחוסר עלייה במשקל, צהבת ממושכת ,אי שקט, חום גוף נמוך.
  • בפעוטות וילדים גדולים- חום, צריבה, פחד להטיל שתן, הטלת שתן מרובה לעיתים קרובות, ריח רע של השתן, חזרה להרטבה בילד שכבר נגמל, כאבי בטן, כאבים במותן/גב תחתון, בחילות הקאות וצמרמורות.

חומרת הסימנים משתנה בהתאם למיקום הדלקת במערכת השתן, בשלפוחית או בכליות.


לפני הטיפול

יש לעבור בדיקה כללית על ידי רופא.
יש לערוך בדיקת שתן כללית המעידה על אפשרות של זיהום.
יש לערוך בדיקת שתן סטרילית לתרבית, בה ניתן לזהות את החיידק ועל פיו להחליט על סוג הטיפול האנטיביוטי שיינתן.
את השתן לבדיקה לוקחים באמצעות ניקור שלפוחית השתן או באמצעות קטטר או על ידי מילוי כלי אצירה במהלך הטלת השתן.
יש לערוך בדיקת דם.

במהלך הטיפול


עם האשפוז הילד יקבל טיפול אנטיביוטי דרך הוריד או בזריקה לשריר. בהמשך, כאשר מצב הילד ישתפר ויחזרו תשובות תרבית השתן, יעבור הילד לטיפול אנטיביוטי דרך הפה, בהתאם לרגישות וסוג החיידק. את מתן האנטיביוטיקה ימשיך במסגרת הביתית.
חשוב לציין - כל זיהום בדרכי השתן עלול לגרום לנזק עתידי לכליות ולכן בכל זיהום, חובה להמשיך בבירור לאחר ההחלמה. הבירור יכלול בדיקות, כגון: אולטרה-סאונד וצסטוגרפיה (אצל תינוקות ופעוטות), טיפול אנטיביוטי מונע ומעקב רופא מטפל ונפרולוג.

למידע נוסף על טיפול בזיהום בדרכי השתן

הטיפול ניתן ב: