רקע
מערכת השתן היא מערכת סטרילית, נקייה מחיידקים. במקרה של חדירת חיידק לתוך מערכת השתן ייגרם זיהום שיתבטא בדלקת. את הזיהום ניתן לאבחן ע"י נוכחות של חיידקים בדגימת תרבית שתן וממצאים אופייניים בבדיקת שתן כללית.
הסיבות להופעת הזיהום משתנות כאשר מדובר בבנים או בבנות. בשני המקרים, עלול להופיע זיהום כתוצאה מעצירת שתן ממושכת, הנפוצה בקרב תינוקות הנגמלים מוקדם מדי. באחוז מסוים מהמקרים הזיהום נגרם מסיבות אנטומיות ופיזיולוגיות, כמו אבנים בדרכי השתן, היצרויות, רפלוקס ובעיות נוירולוגיות שונות.
כאשר מדובר בבנות, הזיהום עלול להופיע כתוצאה מניגוב לא נכון (הכיוון הנכון הוא מלפנים לאחור), עצירות או גוף זר בדרכי השתן.
אצל בנים הזיהום עלול להופיע בקרב תינוקות שלא נימולו, עם היגיינה לקויה באזור העורלה וכן זמן קצר לאחר ברית המילה.
התסמינים הקליניים המעידים כי יתכן ומדובר בזיהום ברכי שתן:
- בתינוקות - חום, הקאות, חוסר תיאבון וחוסר עלייה במשקל, צהבת ממושכת ,אי שקט, חום גוף נמוך.
- בפעוטות וילדים גדולים- חום, צריבה, פחד להטיל שתן, הטלת שתן מרובה לעיתים קרובות, ריח רע של השתן, חזרה להרטבה בילד שכבר נגמל, כאבי בטן, כאבים במותן/גב תחתון, בחילות הקאות וצמרמורות.
חומרת הסימנים משתנה בהתאם למיקום הדלקת במערכת השתן, בשלפוחית או בכליות.
לפני הטיפול
יש לעבור בדיקה כללית על ידי רופא.
יש לערוך בדיקת שתן כללית המעידה על אפשרות של זיהום.
יש לערוך בדיקת שתן סטרילית לתרבית, בה ניתן לזהות את החיידק ועל פיו להחליט על סוג הטיפול האנטיביוטי שיינתן.
את השתן לבדיקה לוקחים באמצעות ניקור שלפוחית השתן או באמצעות קטטר או על ידי מילוי כלי אצירה במהלך הטלת השתן.
יש לערוך בדיקת דם.
במהלך הטיפול
עם האשפוז הילד יקבל טיפול אנטיביוטי דרך הוריד או בזריקה לשריר. בהמשך, כאשר מצב הילד ישתפר ויחזרו תשובות תרבית השתן, יעבור הילד לטיפול אנטיביוטי דרך הפה, בהתאם לרגישות וסוג החיידק. את מתן האנטיביוטיקה ימשיך במסגרת הביתית.
חשוב לציין - כל זיהום בדרכי השתן עלול לגרום לנזק עתידי לכליות ולכן בכל זיהום, חובה להמשיך בבירור לאחר ההחלמה. הבירור יכלול בדיקות, כגון: אולטרה-סאונד וצסטוגרפיה (אצל תינוקות ופעוטות), טיפול אנטיביוטי מונע ומעקב רופא מטפל ונפרולוג.
