בסערת המחלה

תאריך פרסום: 01/12/2013 | מאת:רמב"ם

לא בטוח שתשערו בלבכם כי במחלקה הריאומטולוגית בקריה הרפואית רמב"ם תפגשו את הפסיכולוגית הרפואית דפנה ישראלי כהן. עיקר עבודתה במחלקה כרוך בניסיון להתיר את הסבך הנפשי שמתפתח עקב מחלות קשות, כמו גם סיוע לצוות המטפל.

בסערת המחלהבסערת המחלה

מאת: ​אראלה טהרלב בן־שחר

"הגוף והנפש כרוכים זה בזה", היא מסבירה. "מתח, חרדה ודיכאון מחלישים את מערכת החיסון ועלולים לגרום להתלקחות, להתפרצות או להידרדרות של מחלות אוטואימוניות. מהצד השני, מכיוון שבאופן טבעי מחלה כרונית עשויה לעורר תחושות של דכדוך וחרדה, חולים מהסוג הזה צריכים כלים פסיכולוגיים שיסייעו להם להתמודד עם ההשלכות האלה של המחלה".

עד כמה משמעותי ההיבט הפסיכולוגי במחלות ריאומטולוגיות?
"הפן הפסיכולוגי נוכח מאוד במחלות אלה. הכאבים, כמו גם הידיעה שהמחלה כרונית ושלרוב היא כרוכה בהידרדרות של המצב, גורמים באופן טבעי לתחושות של דכדוך או חרדה".

אילו כלים פסיכולוגיים את נותנת למטופלים?
"בפגישות איתם אני מנסה לאתר את הסיבות למתח שחוו לפני שהגיעו למחלקה, בין אם מדובר בסיבות הקשורות למחלה, ובין אם בגורמים הקשורים לאובדן או אחרים (זוגיות, עבודה, ילדים). יחד איתם אני בודקת אם יש דרך שבה יתפסו את האירועים באופן מלחיץ פחות ומנסה לאפשר להם לבחור בדרך הסתכלות שתצמצם את השפעתם השלילית של האירועים הקשים. לעתים דווקא אז מתחילה התמודדות טובה יותר עם אובדנים כואבים מהעבר. מלבד זאת אני מלמדת אותם טכניקות גופניות להרפיית המתח, כמו הרפיה נשימתית ודמיון מודרך. השיטות האלה מקנות להם יכולת לצמצם את ההשפעות השליליות שיש למתח על הגוף".

אנשים מופתעים לפגוש אותך בבית החולים?
"כן. יש אנשים שאומרים: 'אה, לא ידעתי שיש פה פסיכולוג', ושמחים לגלות שבית החולים נותן להם סיוע וטיפול גם ברמה הפסיכולוגית. אחרים מתקוממים ואומרים: 'אני לא צריך פסיכולוג. אני לא פסיכי'". ברוב המקרים לאחר ההיכרות הראשונית והסבר על משמעות הפסיכולוגיה הרפואית עבורם, נוצר קשר טוב המאפשר שיתוף פעולה ויכולת להפיק תועלת מהמפגשים".

איך ומתי את פוגשת את המטופלים?
"אני נפגשת איתם כשהם מגיעים לאשפוז, לטיפול יום או למרפאה, כך שלעתים קורה שהקשר בינינו מתנהל לאורך זמן ממושך אבל יש בו הרבה הפסקות. למרות זאת אנו מצליחים ליצור רצף טיפולי כי המטופלים ממשיכים לעבוד בעצמם עם הכלים שאני נותנת להם גם בתקופות שבהן איננו מתראים".

באילו הקשרים את נפגשת עם הצוות?
"בדיון על חולים אני מייצגת את הפרספקטיבה הפסיכולוגית ומעשירה את ההסתכלות על כל חולה באמצעות ניתוח והבנת הקשר בין מצבו הנפשי למחלה. מלבד זאת, ההתמודדות עם המחלה עלולה להעמיס לא רק על נפשם של החולים אלא גם על נפשם של האחיות והצוות המטפל, וגם להם אני מסייעת בהתמודדות ובחשיבה במקרים מורכבים וקשים".

מתי את יודעת שהצלחת?
"כשחולה חוזר להתאשפז ואני רואה שלמרות הקשיים הוא הצליח לעשות שינוי בחיים שלו, שינוי שמקל עליו. לעתים אני רואה גם אנשים שכל חייהם התקשו לקבל את עצמם אך לא עצרו כדי לטפל בזה ודווקא המחלה דחפה אותם לטיפול. עבור האנשים האלה המחלה הייתה לא רק ביש מזל אלא גם הזדמנות לטפל בנושאים כואבים וללמוד לקבל את החיים ואת הסביבה ולאהוב את עצמם".