מאת: טל ברק
רקע היסטורי: ד"ר צבי בן ישי ונורית נאה
1953-1956 – קשיי צמיחה
אל מול האתגר שלקח על עצמו ביה"ח – להביא מרפא למאות אלפי תושבי הצפון, תוך העלאה מתמדת של רמת הרפואה וקידום המחקר, היה כיוון ההתפתחות של ביה"ח במהלך שנות החמישים כפול: גם נפתחו מחלקות יסודיות, כגון: אורולוגיה, אורתופדיה, נוירולוגיה, כירורגית ילדים, מחלקה פסיכיאטרית ומחלקת עור ובמקביל נחנכו גם מחלקות מיוחדות, כגון: כירורגית כלי דם, מכון EEG, מכון לבדיקת ליקויי שמיעה, יחידה לתפקודי ריאה, מרפאות אנדוקרינולוגיה, אלרגיית ילדים ונוירולוגית ילדים.
אך הצמיחה המהירה יצרה גם לא מעט בעיות. ביה"ח שנחשב במושגי השנים הראשונות של המדינה בגדר ארמון, בעל תשתית מודרנית, מרחב עצום וחדרים שטופי שמש ונוף, הפך תוך זמן קצר למבנה צפוף, שמסדרונותיו התמלאו במיטות וכל פינה בו נוצלה עד תום.
למרות שכבר היה ברור, שללא הרחבה של המבנה הקיים, מצוקת המיטות לא תיפתר והתנאים רק ילכו ויחמירו, נאלצה ההרחבה המתוכננת להמתין עוד עשור.
1953
אוקטובר 1956 - מלחמת קדש
אוקטובר 1956 - מלחמת קדש
מלחמת קדש, שהתנהלה מול המצרים בחזית הדרומית, לא השפיעה על רמב"ם, אך כאשר המשחתת המצרית 'איבראהים אל-אוול' החלה להפגיז את חיפה הוכרז מצב חרום ל-48 שעות ובית החולים פונה מחוליו. ההנהלה ניצלה את ההזדמנות לנסות ולהקל במשהו על הצפיפות ע"י הזזת חדרים ומיטות ורה-ארגון במחלקות.
נובמבר 1956 – נפתחה המחלקה לכירורגיה פלסטית
תוך כדי הקרבות בסיני נפתחה ברמב"ם המחלקה לכירורגיה פלסטית, ע"י ד"ר ברנרד הירשוביץ, שלימים נוספה לה גם היחידה לטיפול בכוויות. המחלקה הפכה למרכז ארצי לטיפולים בכוויות והפצועים ממבצע קדש מכל הארץ הועברו אליה וטופלו בה. המחלקה לכירורגיה פלסטית נפתחה עם בואו של ד"ר ברנהרד הירשוביץ לחיפה ב- 1952.
1956
אפריל 1957 - נפתחה המחלקה לניתוחי מוח
מחלקה לניתוחי מוח, הראשונה והיחידה בצפון הארץ , נפתחה ברמב"ם בהנהלת ד"ר עלי פייזר.
אפריל 1961 – ניתוחי לב וחזה מבוצעים לראשונה
באפריל 1961 כלל ביה"ח 520 מיטות והעסיק כבר כ- 80 רופאים. באותו חודש החלו לראשונה להתבצע ברמב"ם ניתוחי לב וחזה.
1961
1963 - ד"ר ג'זבין נפרד מביה"ח
ד"ר רפאל ג'זבין, ששימש מנהל ביה"ח מאז ה-15 במאי 1948, עוזב את תפקידו כדי לשמש כמנכ"ל משרד הבריאות. פרופ' ארליק כתב על תקופתו של ד"ר ג'זבין: "היינו אז חבורה קטנה ונועזת מאוד, כולה מרץ – נעורים. שום דבר לא נראה קשה. רוח ההתלהבות של ימי המדינה הראשונים נשבה בבית החולים. העוני והדלות לא ייאשו אותנו. הפגנו את מיטב יכולתנו, אם לא למעלה מזה, בתנאים קשים ביותר, כשאת כולנו איחד ד"ר ג'זבין, מנהל ביה"ח". חבורה זו מנתה את: ד"ר נתזנון, ד"ר ולירו וד"ר ברנדשטטר במחלקות הפנימיות, ד"ר פרץ במחלקת נשים, ד"ר פלק וד"ר בר חי במחלקת ילדים, ד"ר רייטלר במעבדות, ד"ר קליינהאוז הרנטגנולוג, ד"ר אלטמן במחלקת אף אוזן גרון, וד"ר גלי מפתולוגיה.ניהול ביה"ח עובר לידיו של ד"ר משה לזר.
מוקם מרכז ייחודי למידע ברעלים
בעקבות פניה של מנכ"ל משרד הבריאות דאז ד"ר ג'זבין (לשעבר מנהל רמב"ם), מקים ד"ר נף הרץ את המרכז למידע ברעלים, מחלקה ייחודית שאין לה מקבילה בארץ לאיסוף מידע וטיפול בנושא רעלים והרעלות עד היום.
אוקטובר 1964- השתלת כלי דם
פרופ' ארליק, מנהל מחלקה כירורגית ב', מבצע לראשונה ובהצלחה השתלה של כלי דם, לאחר שהצליח לגייס תרומות לרכישת מתקן לשימור כלי דם, שהוצאו מגופות נפטרים בשיטת ההקפאה היבשה, מהלך אשר פילס את הדרך להשתלה הראשונה של כליה מן המת בארץ.
1964 - החלפת דם העובר
מחלקת הנשים ברמב"ם מצליחה לבלום תמותת יילודים שהייתה נפוצה בשנים הראשונות לקום המדינה, בחלק גדול מהמקרים בגלל אי התאמה בין סוג דמו של התינוק לדם האם. ההצלחה נזקפה ברובה לטיפול חדשני בבעיה באמצעות החלפת דמו של העובר, שבוצעה במחלקת הנשים לראשונה בארץ ובין הראשונות בעולם.באותה שנה הוקמה גם מחלקת פגים חדשה בראשות פרופ' מתי זלצר.
פברואר 1965 - השתלת כליה הראשונה בארץ
השתלת כליה מן המת, הראשונה בארץ, בוצעה ברמב"ם באישה שהייתה כבר במצב סופני. אז עדיין לא הייתה כליה מלאכותית, המאפשרת לשמור על חייו של החולה עד למציאת כליה מתאימה להשתלה. הניתוח הראשון הסתיים במותה של החולה. "העלינו את ארצנו על מפת השתלות הכליות העולמית ונתקבלנו לחברה מכובדת, אף כי מצומצמת עדיין, שעסקה בפרק חדש ומלהיב זה ברפואה" כתב אז פרופ' ארליק.
אוקטובר 1965 - מופעלת הכליה המלאכותית הראשונה
הכליה המלאכותית הראשונה שנתרמה לרמב"ם ע"י סם אייזנברג מארה"ב (שמאוחר יותר תרם כליה נוספת), מופעלת לראשונה. להפעלת הכליה המלאכותית הייתה חשיבות עצומה לכל אזור הצפון. חייהם של עשרות אנשים וחיילים השתנו ללא היכר ובשנתיים הבאות בוצעו 22 השתלות כליה בשיתוף עם פרופ' אורי בתר, מנהל היחידה לנפרולוגיה.
1965
מאי 1967 – רוחות מלחמה
תקופת הכוננות של לפני מלחמת ששת הימים. מחצית המדינה הייתה מגויסת ומחציתה השנייה התנהלה בתחושת מצור. ביה"ח עובר לפעול ע"פ הוראות הקבע לשעת חרום. כל חולה שניתן לשחררו נשלח לביתו, כל גמלאי ביה"ח ואנשי רפואה (יהודים ושאינם יהודים) מחו"ל, מתייצבים להתנדב. ממנחת ההליקופטרים נסללת דרך לחדר המיון וסביב כל קומות הקרקע מונחים שקי חול. כל פינה בביה"ח מנוצלת עד תום ומספר המיטות מוכפל ל-1200.
יוני 1967 – מלחמת ששת הימים
ימי המלחמה הראשונים עברו בשקט יחסי. הקרבות התחוללו בעיקר בדרום ובחזית הירדנית ורוב הפצועים הופנו לבתי חולים אחרים. ב-9 ביוני החל צה"ל בכיבוש הרמה הסורית והתמונה השתנתה מקצה לקצה. חדרי בית החולים התמלאו בפצועים כשצוותים מכל התחומים מטפלים בהם. האחות חנה וולף: "כבר בתחילת הערב הודיעו על בואם של מסוקים רבים עם פצועים. הם החלו לנחות בזה אחר זה, כשמתוכם מוצאים עוד ועוד פצועים – במשך כל הלילה. היו רגעים שבאוויר המתינו לנחיתה כמה הליקופטרים. הפצועים חבושים בתחבושות אישיות, שקטים, מזוהים, וניכר הטיפול המסור של חבריהם ושל צוות הרפואה בשדה. היו אלה בני 20-30-40, חיילים- נערים בשרות חובה, רובם פצועים קשה, כולם בהלם. אך הפצועים לא זעקו".
תזונה מהפכנית לטיפול בכוויותד"ר הירשוביץ וצוותו פיתחו תזונה מיוחדת ומהפכנית לטיפול בנפגעי כוויות, שאפשרה מתן כמות עצומה של חלבונים אשר לא ניתן היה לספקם בדרך הרגילה ולהם זקוק הפצוע כדי לצמח עור חדש. באמצעות צינור שהוחדר לקיבתו קיבל הפצוע עד 35 ביצים ליום והתוצאות היו מדהימות – הן מבחינת הסיכויים להישאר בחיים והן מבחינת חידוש העור.
1968 – חנוכת המכון האונקולוגי בניהולו של ד"ר אליעזר רובינזון (ראו מסגרת)
1968
1969 – נוסדת הפקולטה לרפואה שליד הטכניון, בחיפה. 
1969
1971 – נחנכת היחידה לטיפול נמרץ לב - מודל לחיקוי בכל העולםהוקמה היחידה לטיפול נמרץ ע"י מנהל המחלקה הקרדיולוגית פרופ' אגון ריס. התכנון המקורי של המחלקה, שהציב את האחות במרכזו של חצי מעגל המיטות, בעמדה שתאפשר בקרה וביקורת רציפה של החולים, זיכה את האדריכלית בפרס, וארגון הבריאות העולמי המליץ שהיחידה תהווה מרכז הדרכה בינלאומי.