נפלאות הספורט
מאת: ד"ר שמואל ריספלר, קרדיולוג בכיר, מומחה בקרדיולוגיה dרעינית ושיקום חולי לב, אחראי על מרפאת אי-ספיקת לב במחלקה הקרדיולוגית, הקריה הרפואית רמב"ם
מחלה טרשתית של כלי הדם הינה הסיבה העיקרית למוות ולנכות בבני אדם מעל גיל 35 בעולם המערבי. מדובר במחלה כרונית, שבה בתהליך מתמשך, מצטברים משקעים שומניים בדופן כלי הדם, כמו עורקי הלב (עורקים כליליים), עורקים בצוואר המובילים דם למוח, עורקים ברגליים ועורקים באיברים נוספים, ובכך מצרים אותם וחוסמים את זרימת הדם הסדירה בהם. כאשר מדובר בחסימה של העורקים הכליליים, הפוגעת באספקת הדם לשריר הלב, עלולה המחלה לגרום, בשלב מסוים, לתעוקת חזה ואף להתקף לב (אוטם שריר הלב).
ניתן להביא לייצוב, האטה ואף לנסיגה של התהליך הטרשתי אצל חולי לב, באמצעות מכלול של פעולות שיקום. המטרה היא להביא את החולה לרמת תפקוד טובה מבחינה גופנית, נפשית וחברתית, וכך להוריד את שיעור התמותה מהמחלה.
מרכיב חשוב מאד בכל תוכנית שיקום הינו פעילות גופנית. אולם, שיקום חולי לב אינו מוגבל רק לפעילות גופנית, אלא חייב לכלול גם פעולות שישנו את גורמי הסיכון למחלות לב. לכן, תוכנית שיקום לחולי לב כוללת: הערכה קלינית של החולה, פעילות גופנית, ייעוץ דיאטטי, טיפול להורדת גורמי הסיכון, ייעוץ פסיכולוגי וטיפול תרופתי.
סוד התועלת בפעילות גופנית
פעילות גופנית מביאה לשיפור הכושר הגופני ואיכות החיים, ועוזרת למבוגרים יחסית להישאר עצמאיים יותר. שיפור בכושר הגופני מביא לירידה בדופק הלב, לירידה בלחץ הדם הסיסטולי (הנמדד בזמן התכווצות שרירי הלב) ולירידה בצריכת חמצן ע"י שריר הלב בזמן ביצוע מאמצים קשים בחיי היום-יום.
שיפור הכושר הגופני מאפשר לחולים עם כאבים בחזה כתוצאה ממחלת לב (תסמונת תעוקתית), לבצע מאמצים קשים יותר מבעבר, לפני שהם מגיעים לסף של כאבים בחזה או לשינוי המתבטא בבדיקת א.ק.ג. מחקרים מראים, שאצל חולים המשתתפים בתוכנית שיקום לב, הכוללת פעילות גופנית, יש ירידה משמעותית בתמותה הכללית ובתמותה הלבבית, בהשוואה לחולים המקבלים את הטיפול הרפואי הרגיל.
איך פעילות גופנית שומרת על הלב?
פעילות גופנית, המתבצעת כחלק מתוכנית שיקום מקיפה, מאיטה את ההתקדמות או מורידה את חומרת הטרשת בעורקים הכליליים. קיימים כמה מנגנונים אפשריים לכך:
פעילות גופנית משפרת את תפקוד תאי האנדותל (התאים המרפדים את כלי הדם ומדורי הלב). התוצאה היא יצור, שחרור ומשך פעולה ארוך יותר של ה- NO (חד-תחמוצת החנקן). ה-NO אחראי להרחבת כלי הדם ומונע תהליכים טרשתיים ויצירת קרישים בהם. בחולי לב בהם נפגע תפקוד תאי האנדותל, ניתן לראות כבר לאחר ארבעה שבועות של פעילות גופנית, שיפור בהתרחבות של עורקים הכליליים.
לפעילות גופנית יש השפעה אנטי דלקתית. התעמלות אירובית ושיפור הסיבולת לב-ריאה, קשורים עם ירידה ברמת החלבון 'C' (CRP =C-Reactive Protein), המהווה סמן לדלקת וקשור בסיכון מוגבר למחלת לב.
פעילות גופנית שיגרתית יכולה להביא לירידת משקל ושומן, לירידה בלחץ דם, לירידה ברמת הטריגליצרידים (אחד משני סוגי השומן בדם), לעלייה ברמת ה'כולסטרול הטוב' (HDL), לשיפור בתהליכי פירוק הסוכר בגוף (מטבוליזם) ולעלייה ברגישות לאינסולין, כמו גם להורדת הסיכון לפתח סוכרת מסוג 2. לפיכך, פעילות גופנית אירובית משפרת את כל מרכיבי התסמונת המטבולית ומהווה טיפול מניעתי של קו ראשון בגורמי הסיכון להתפתחות סכרת מסוג 2, מחלת לב או מחלת כלי דם.
פעילות גופנית גורמת לשיפור האלסטיות של עורקי הלב ומשפרת את יכולתם להתרחב. היא גורמת להגדלת שטח החתך של העורקים (remodeling), להגברת קצב הצמיחה של כלי דם קטנים בשריר (angiogenesis)וכתוצאה מכך – לעליה בזרימה בעורקי הדם הכליליים.
לפעילות גופנית אצל חולי לב יש השפעה מגינה מחוסר חמצן (איסכמיה) ומנזק לשריר הלב (ischemic preconditioning). התעמלות אירובית מורידה את פעילות העצבים הסימפתטים (הגורמים לשריר הלב להתכווץ מהר וחזק יותר), ומעלה את פעילות העצבים הפארא-סימפתטים (המורידים את קצב הלב), לכן מורידה את הסיכון למוות פתאומי.
פעילות גופנית משפרת את קרישת הדם, בכך שהיא גורמת לעלייה בנפח הדם, לירידה בצמיגות הדם ובהצמדות טסיות הדם, מביאה לעלייה ביצור tPA (חומר ממיס קרישים) ולירידה בנטייה לקרישה.
לפרטים נוספים וליצירת קשר פנה למחלקה הקרדיולוגית.