המירוץ אחר שעת החסד

תאריך פרסום: 01/01/2011

איך הפך הצנתור לטכנולוגיה הנפוצה בקרדיולוגיה? מה הקשר בין ירידת התמותה מהתקפי לב לצנתורים? ולמה עדיף לעבור צנתור מעורק היד ולא מן המפשעה? זרקור ליחידה שבה כל בלון מציל חיים .

המירוץ אחר שעת החסדהמירוץ אחר שעת החסד

מאת: אראלה טהרלב בן־שחר

"שעת החסד" כך מכנים אנשי מקצוע את חלון ההזדמנויות הקצר שבו הם יכולים למנוע את הרס שריר הלב בזמן התקף. ההתקף מתרחש כאשר נחסם עורק ונעצרת אספקת הדם ללב. כשעה לאחר מכן מתחיל תהליך ההרס של הלב.

שעת החסד משפיעה על צורת העבודה של המחלקה הקרדיולוגית בכלל ושל היחידה לקרדיולוגיה פולשנית בפרט. חברי הצוות מצוידים במכשירי הדמייה מתקדמים, צנתרים, בלונים וסטנטים, ערוכים 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע כדי להציל כמה שיותר לבבות של מטופלים שהספיקו להגיע בזמן לבית החולים. על פי מספר הבלונים שמנופחים ביחידה ניתן לחשוב שבכל יום חוגגים שם יום הולדת, ואכן להרבה מן המטופלים כאן זהו באמת יום הולדת. יום שבו לולא הצנתור אולי לא היו להם חיים.


דרך עורק היד
טכנולוגיית הצנתור מבוססת על החדרת צינורית לעורק ביד או במפשעה, העברת צנתר דרכה, הזרקת חומר ניגוד לעורק וגילוי חסימות והצרויות. למרות שמדובר בטכנולוגיה צעירה יחסית (כבת 40 שנה) העושה שימוש בכלים צעירים עוד יותר: סטנטים (מעין סלילי מתכת המוכנסים לעורק ומונעים ממנו להיחסם), כבני 20 שנה וסטנטים מצופי תרופה שעדיין לא מלאו להם 10 שנים, אי אפשר להתווכח עם המספרים. "בעשור האחרון ירדו אחוזי התמותה מהתקף לב בחולים מאושפזים מ־% 10־12% ל־%4־6%", מספר בגאווה ד"ר אריאל רוגין, מנהל היחידה לקרדיולוגיה פולשנית: "השיפור נובע מטיפול תרופתי וניטור טובים יותר אך צנתור בהתקפי לב הפך לטיפול המועדף ונמצא יעיל ובטוח יותר משימוש בתרופות להמסת הקריש. הצלחת הצנתור בפתיחת העורק החסום וחידוש זרימת הדם עומדת על יותר מ־90%, בעוד שהצלחת הטיפול התרופתי עומדת על כ־60%. בנוסף, בצנתור אין סיכון לדימום מוחי, שהוא תופעת לוואי אפשרית בטיפול התרופתי".

עם השנים הפך הצנתור לפעולה קלה יותר עם פחות תופעות לוואי. בין היתר הודות לשיפור בציוד ולידע המאפשר לצנתר דרך עורק היד (הרדיאלי) במקום דרך המפשעה. עניין שאינו של מה בכך בעבור המטופל. שכן צנתור מהמפשעה מחייב אותו לשכב פרקדן במשך שעות רבות בכדי לצמצם סכנת הדמם מדיקור עורק המפשעה, לעומת צנתור בשיטה הרדיאלית, שאחריו המטופל יכול לשבת ואף לעמוד בתוך זמן קצר.

מזדרזים לפעול
מלבד ד"ר רוגין עובדים ביחידה לקרדיולוגיה פולשנית חמישה מצנתרים נוספים: פרופ' רפי ביאר, ד"ר ארתור קרנר, ד"ר מג'די חלבי, ד"ר יבגניה ניקולסקי וד"ר איתן אברג'יל. מספר לא גדול שמשתלט מידי שנה על כ־2,200 מקרי צנתור. 300 מקרים דחופים והיתר מקרים אלקטיביים או חצי דחופים של מטופלים שעברו את הפעולה בעקבות איתור מוקדם של טרשת עורקים.

ד"ר רוגין: "גם במקרה של טרשת עורקים, המתבטאת בתעוקת חזה בלתי יציבה כשאנו רואים קריש שנצמד לדופן העורק, אנו מזדרזים לצנתר למרות שהקריש לא חוסם את העורק. אם פעם היינו חושבים פעמיים לפני ששלחנו חולה מורכב לצנתור הרי שהיום, לאור השיפור בבטיחות הטיפול, אנו ממהרים לפעול. מעבר לכך, הרבה מן המקרים שהגיעו בעבר לניתוח לב כמו מקרים של היצרויות והפרעה בזרימת דם במספר עורקים, עוברים היום לידיו של המצנתר, עם תוצאות מעולות".


חלוצים בעולם
בשלושת חדרי הצנתורים ביחידה ברמב"ם עוסקים גם בתיקון מומי לב מולדים, בהשתלות קוצבי לב ודפיברילטורים חשמליים ובעזרת ציוד מתקדם, גם במיפויים חשמליים וצריבת קצרים חשמליים במערכת ההולכה החשמלית של הלב. מצנתרי היחידה היו מהחלוצים בעולם והראשונים בישראל שביצעו פתיחת חסימות בעורקי התרדמה המובילים למוח, צנתור שנועד לשפר זרימת דם למוח ובעקבותיו למנוע שבץ מוחי. פעולה שנעשית בשיתוף פעולה הדוק עם המחלקה לכירורגית כלי דם, בניהולו של פרופ' אהרון הופמן.

איפה אתה רואה את עצמכם בעתיד?

"לאחרונה התחלנו לבצע יחד עם מנתחי הלב השתלת מסתם אורטלי בחדרי הצנתור. לרוב מדובר בחולים מבוגרים מאוד שיש להם מחלות נילוות והסיכון בניתוח רגיל גדול. במהלך פעולה זאת מוחדר המסתם דרך חתך קטן בבית החזה או דרך המפשעה. רמב"ם הוא מהחלוצים בפעולה זאת שמנבאים שתהיה המהפכה הבאה בתחום ניתוחי לב וקרדיולוגיה.