גוף האדם: הכליות

תאריך פרסום: 01/07/2008

בדיוק כמו שהלב הוא "טוב או רע מנעוריו", הכליות הן האיבר המצפוני, ה"בוחן כליות ולב" ומייסר אותנו ב"מוסר כליות". אבל מעבר לפולקלור, המייחס לאיברי גופנו תכונות אופי ומוסר, גם הכליות הן לא רק מטהרות הדם והפסולת של הגוף. להלן כמה עובדות על הכליות, שאולי ידעתם ואולי לא...

כליות
בוחן כליות... 

יועץ רפואי: ד"ר ראוי רמדאן, מ"מ מנהל המחלקה לנפרולוגיה מנהל היחידה למעקב אחר מושתלי כליה,הקריה הרפואית רמב"ם

אדם נולד עם זוג כליות, ימנית ושמאלית, הנמצאות בחלק האחורי-העליון של חלל הבטן, ליד המותניים, משני צידי עמוד השדרה. הכליה הימנית נמוכה ב-2 וחצי ס"מ מהכליה השמאלית בגלל שהיא נדחפת מלמעלה ע"י הכבד. 
הכליות דומות בצורתן לפולי-קפה או שעועית, כשהצד הקעור פונה לכיוון עמוד השדרה. אורך הכליה ביילוד הוא כ-5 ס"מ ומשקלה כ-25 גר' והיא מתארכת ל- 13-12 ס"מ ולמשקל של כ- 250 גר' במבוגר. יוצא שמשקל שתי הכליות הוא כחצי אחוז ממשקל גופנו.
 
 
מבנה הכליות
הכליה מורכבת בחלקה החיצוני מקליפת הכליה (1)ובחלקה הפנימי מלשד הכליה או ליבת הכליה (2),והיא עטופה בקופסית, שהינה רקמת חיבור סיבית, שמנונית וחזקה. 
בצד הקעור של הכליה נמצא אגן הכליה (3), שממנו יוצא השופכן (7), המוביל את השתן לשלפוחית השתן. לצד השופכן נכנס לכליה עורק-הכליה (5), ויוצא מהכליה וריד-הכליה (6). איזור חיבורם של שלושת המבנים האנטומיים הללו נקרא שער הכליה.
הנפרונים 
בכל כליה (בקליפה ובלשד) נמצאים בין מיליון למיליון וחצי מסננות מיקרוסקופיות המכונות "נפרונים" (nephron), שהן בעצם יחידות התפקוד היסודיות של הכליה. כל נפרון מורכב מהמבנים הבאים: 
 
גלומרולוס (Glomerolus) - מורכב מפקעית של נימיות-דם עטופה ב'קופסית ע"ש באומן', והם מצויים בקליפת הכליה. 
אבובית – צינורית-שתן המתפתלת החל ממוצאה בגלומרולוס עד לקצה צינור השתן המאסף והן נמצאות בלשד הכליה בגדלים שונים.הדם מגיע לכליה דרך עורק הכליה. משם הוא מתפצל לעורקים קטנים יותר ועורקיקים, המעבירים את פלזמת הדם לסינון בגלומרולוס.
יצירת השתן הראשוני מתרחשת בפקעיות, ע"י סינון נוזלים, מלחים וחומרי פירוק אחרים מהדם אל תוך קופסית באומן. הנוזל המסונן הזה עובר דרך ארוכה בתוך אבוביות הכליה, ובדרכו זו יוצאים לפועל תהליכי הפרשה וספיגה מורכבים, עד לתוצר הסופי, שהוא השתן הסופי. השתן מכיל את כל הפסולת והרעלים שסוננו מהדם והוא, בסופו של דבר, מופרש החוצה מהגוף.

  1. הרחקת עודפי הנוזלים והרעלים מהגוף בצורת שתן שנוצר ע"י סינון הדם ולאחר מכן, ע"י תהליך של הפרשה וספיגה בחזרה לאורך האבוביות. ללא הכליה או פעילות מלאה שלה, הרעלים יישארו בגוף ויגרמו לנזק שלעיתים הוא בלתי הפיך. מכיוון, שהרכב השתן וכמותו משתנים בהתאם לצרכים הפיסיולוגיים הרגעיים של האדם, מהווה הכליה את אחד הגורמים המרכזיים בשמירת האיזון הפנימי של כמות נוזלי הגוף והרכבם.
  2. הכליות מווסתות את משק המים, את מאזן המלחים ואת חומציות הגוף. הן מסננות עודף מים, חומרי פסולת מטבוליים, כמו גם רעלים וכימיקלים אחרים אל מחוץ לדם ומפרישות אותם בשתן.
  3. הכליה היא איבר הורמונלי, המפריש לתוך הגוף הורמונים שונים. היא מייצרת את הורמון ה"אריתורופואטין", שמעודד יצירת כדוריות דם אדומות בלשד העצם. בתוך הכליה, "ויטמין "D הופך להיות פעיל.
  4. בנוסף לתפקידן בהפרשת שתן, הכליות שומרות על נפח תקין של הדם, על לחץ דם תקין ועל איזון חומציות הדם (ה-pH ). הן שומרות על מאזן חומצה-בסיס בגוף ומרחיקות את עודפי יוני המ ימן מהגוף.
  5. לכליות חשיבות מכרעת בוויסות לחץ הדם בגוף האדם.
אי ספיקת כליות
מקרה של הפרעה בתפקוד הכליות נקרא – "אי ספיקת כליות".
מצב זה יכול להיות:
• חריף – נוצר תוך שעות עד ימים, וברובו הפיך. 
• כרוני – תהליך איטי, ממושך ובלתי הפיך, המתפתח בד"כ לאורך זמן, עד לאי-ספיקת כליות סופנית.

חשוב לציין, שלא כל חולה עם אי-ספיקת כליות זקוק לטיפול חלופי ע"י דיאליזה או השתלה. אדם יכול לחיות שנים רבות עם תפקוד כלייתי לקוי, עם תמיכה של תרופות ודיאטות שונות, עד שיזדקק לטיפול חלופי. הטיפול החלופי באי-ספיקת כליות סופנית הוא:
  • דיאליזה – קיימים 2 סוגים: 
    המודיאליזה – מבוצעת בעזרת מכונה מיוחדת שעוזרת בסינון הדם והוצאת עודפי המים והרעלים מהגוף. פעולה זו מבוצעת ביחידות דיאליזה מחוץ לבית, 3 פעמים בשבוע, כל טיפול אורך כ-4 שעות. 
    דיאליזה ציפקית (פריטוניאלית) – מבוצעת באמצעות החדרת צינור מיוחד לחלל הבטן, שדרכו מוחדרות תמיסות מיוחדות לבטן שעוזרות בהוצאת הרעלים ועודפי המים מהגוף. טיפול זה מבוצע כל יום ובד"כ, החולה מסוגל לבצע זאת בביתו.
  • השתלת כליה – זהו הטיפול המועדף לחולים עם אי-ספיקת כליות סופנית. ניתן לביצוע גם לפני שהחולה יתחיל בטיפול הדיאליזה. השתלת כליה יכולה להיות מתורם חי (למשל, קרוב משפחה) או מהמת (כשנקבע מוות מוחי אחרי תאונה או בעקבות מחלות אחרות). 
    לאחר ההשתלה החולה חייב לקבל תרופות מונעות דחייה של השתל, משום שקיימת נטייה של הגוף לתקוף ולהרוס כל חלבון זר המוחדר לתוכו, ושתל כליה נכלל בתחום זה. 
    לתרופות מונעות הדחייה, עלולות להיות תופעות לוואי וסיבוכים שונים. עם כל הקושי והטיפולים, תוחלת החיים ואיכותם לאחר השתלת כליה מוצלחת, הינם טובים יותר מאשר בדיאליזה.
  •  
    ד"ר ראוי רמדאן
    בוגר הפקולטה לרפואה של הטכניון. מומחה ברפואה פנימית, נפרולוגיה ויתר לחץ- דם. 
    ממלא מקום מנהל המחלקה לנפרולוגיה ומנהל היחידה למעקב אחר מושתלי כליה בקריה הרפואית רמב"ם. מרצה בבית- הספר לרפואה של הטכניון, שנבחר מספר פעמים ע"י הסטודנטים למרצה מצטיין בפקולטה. נשוי לאיזבל ולהן שלושה ילדי
     
    מחלות כליה
    מחלות כליה הן לעיתים א-סימפטומטיות (ללא תלונות מיוחדות של החולים) והן מתגלות באקראי בעת ביצוע בדיקות דם או שתן למטרות אחרות.מחלות כליה אינן גורמות בד"כ לכאבים או לרגישות באזור הכליות. כאבים הם נדירים ומעידים על דלקת בכליות או על אבנים בכליות. 

    לעיתים, התלונות הקשורות למחלות כליה אינן מכוונות למערכת הכליות והשתן, אלא הן בלתי ספציפיות, כגון: כאבי ראש, חולשה, עייפות, חוסר ריכוז בעבודה ובפעילויות היומיומיות, חוסר תאבון וירידה במשקל. הסיבה השכיחה ביותר לכשל כלייתי בעולם המערבי היא מחלת הסוכרת. אחריה, מחלות כלייתיות ראשוניות אחרות ויתר לחץ דם, שגם הוא תופס מקום גבוה ברשימה.
     
    1. Cortex - קליפת הכליה 2. Medula - ליבת הכליה 3. Pelvis - אגן הכליה 4. Calyces - מרזב 5. עורק הכליה 6. וריד הכליה 7. Ureter- שופכן
     
     
    שתן ותפקוד הכליות
    ייצור השתן
    בכל דקה, הכליות מסננות 90-120l סמ"ק של פלסמה וביממה עוברים סינון כ-170-180 ליטר פלסמה, מהם נוצר השתן הראשוני. כמות זו עוברת תהליך מורכב של ספיגה והפרשה באבוביות, כך שבסופו של דבר מקבלים את השתן הסופי ,העובר דרך השופכן לשלפוחית השתן ומשם מופרש מהגוף בכמות של כ-1.5 ליטר ביממה. בכל פעם שהשלפוחית מתמלאת, נוצרת תחושה של צורך במתן שתן. בעת ההשתנה השלפוחית מתכווצת ועוזרת בהוצאת השתן שנאגר בתוכה. 
     
    בדיקת תפקוד הכליות
    את המצב התפקודי של הכליות ניתן לבדוק ע"י בדיקות דם ושתן, בנוסף לבדיקות הדמיה שונות, כמו אולטרא-סאונד, ,CT MRI ומיפוי כליות. 
    בבדיקות הדם בודקים ריכוז הקריאטינין (חומר הנוצר מפירוק תאי שריר ומופרש בשתן) והאוריאה בדם. רמתם עולה במקביל לפגיעה בתפקוד הכליות, אך יכולה לעלות גם במצבי מחלה שאיננה כלייתית.בדיקות השתן כוללות: ריכוז (אוסמולריות), חומציות, הימצאות כדוריות דם אדומות ולבנות, חלבונים, חיידקים וחומרים אחרים(גלוקוז למשל). 

    צבע השתן
     
    הצבע התקין של השתן הוא צהבהב וצלול. במצבים של התייבשות הצבע הופך להיות כהה יותר ומתבהר לאחר שתייה או מתן נוזלים. מחלות כבד ואכילה מופרזת של גזר יכולים לגרום להופעת שתן בצבע כתום. שתן המכיל דם (המטוריה), הוא כהה או אדום, יכול להצביע על זיהום בדרכי השתן או בכליות, אבן בכליה, גידול בכליה.
    שתן בצבע שחור או בצבע קוקה-קולה יכול להיות עקב דימום בשתן ולעתים כתוצאה מגידול בשם מלנומה.
     
     
    תרומת כליה
    כל תהליך השתלת הכליה, הרישום והקצאת האיברים, מתבצע בישראל בצורה מרכזית ,דרך המרכז הלאומי להשתלות. 
    השתלת כליה מהמת מתבצעת לאחר הסכמת משפחת הנפטר לתרום את איבריו להשתלה. כדי להגביר את המודעות לחשיבות תרומת האיברים, הוקמה אגודת "אדי" (ע"ש אהוד בן דרור ז"ל), לקידום ההשתלות בישראל. כל אדם המעוניין לתרום כליה או איבר אחר לאחר מותו, נרשם ומקבל כרטיס תורם ובו מציינים את האיברים לתרומה. במקרה של צורך בבירור, יש לפנות למרכז הלאומי להשתלות איברים בטל: 1-800-609-610, שם ניתן לקבל את ההסברים וההנחיות הדרושים.
    אדם בריא יכול לתרום כליה ולהמשיך לחיות כרגיל עם כליה אחת. הליך זה מבוצע לאחר בדיקה קפדנית וכפוף לאישור ועדה מיוחדת מטעם המרכז הלאומי להשתלות ומשרד הבריאות. 
    כיום ממתינים בישראל כ-500 בני אדם לתרומת כליה, כאשר מדי שנה מבוצעות רק כ-80-120 השתלות. קרוב ל-10% מהחולים הממתינים לתרומת כליה נפטרים מדי שנה, במהלך ההמתנה לתרומה.