בלוטת יותרת התריס (פרא-תירואיד) ורמת סידן גבוהה בדם - אבחון וטיפול

תאריך פרסום: 01/01/2007

כשתפקוד בלוטת יותרת התריס משתבש - עלול להשתבש כל מנגנון ויסות הסידן בגוף. עייפות, חולשה, אבנים בכליות, כאבים בעצמות שמאבדות מצפיפותן ונוטות להישבר, הן רק חלק מהבעיות שיכולות להתפתח, אם לא מטפלים בבעיה. ולא... אין לה כל קשר עם בלוטת התריס​

בלוטת יותרת התריס (פרא-תירואיד) ורמת סידן גבוהה בדם - אבחון וטיפולבלוטת יותרת התריס (פרא-תירואיד) ורמת סידן גבוהה בדם - אבחון וטיפול
הבלוטה שהשתבשה

מאת: טל ברק 

הן קטנות, זעירות, בגודל של גרגר אורז, בצבע צהוב חרדל. כל אחד מאיתנו יוצא לאוויר העולם עם ארבע בלוטות כאלה, אך רוב אנשים, סביר להניח, לא שמעו עליהן מעולם. אפילו שמן, "בלוטות יותרת התריס", מבלבל ומטעה."
אין להן שום קשר עם בלוטת התריס", אומר פרופ' מיכאל קראוס, מנהל מחלקת כירורגיה א' בקריה הרפואית רמב"ם, "פרט לעובדה שהן ממוקמות סמוך אליה בצוואר, מאחוריה ומשני צידיה".
חשיבותן לתפקוד התקין של הגוף עומדת ביחס הפוך לגודלן. ככל שהן קטנות – כך הן חשובות. וכשמשהו בהן משתבש, אזי כל מנגנון ויסות רמת הסידן בדם משתבש. אם לא מטפלים בבעיה, יכולות להיות לכך השלכות קשות מאוד. לעתים קרובות, שיבוש בתפקוד הבלוטות מאיץ תהליך של 'אוסטיאופורוזיס' - העצמות מתרוקנות מסידן, נחלשות ומאבדות מצפיפותן. מופיעים כאבים בעצמות ועולה הסיכון לשברים. עלולות להתפתח אבנים בדרכי השתן, דלקות בלבלב, בעיות לחץ דם ואפילו הפרעות מסכנות חיים בתפקוד הלב. כמו כן, כתוצאה מעליית רמת הסידן בדם, מופיעה חולשה כללית, עייפות עד כדי חוסר רצון ויכולת לקום בבוקר, ובשלבים קיצוניים אפילו בלבול.
פרופ' קראוס: "הבעיה היא, שהסימנים או התוצאות של שיבוש בפעילות הבלוטה אינם מידייים. מדובר בתהליך, וקיימים אף מצבים, שבהם אין כל תופעות או סימנים והחולה לא מרגיש כלום. אבל לעיתים, מתחת לפני השטח, העצמות לאט, לאט נאכלות. אם הבעיה לא תטופל, זה יכול להגיע למצב שכל החלקה במדרגות או נפילה, יגרמו לשבר בעצמות".
שמה הלועזי של בלוטת יותרת התריס הוא 'בלוטת הפרא-תירואיד'. וכאמור, יש בגופנו ארבע בלוטות כאלה. תפקידן העיקרי הוא לווסת את רמת הסידן בדם.
"הסידן הוא מינרל חיוני ביותר לתפקוד תקין של מערכות גוף רבות", מסבירה פרופ' ​צופיה איש שלום, מנהלת היחידה למטבוליזם העצם והסידן בקריה הרפואית רמב"ם, "זהו המינרל השכיח ביותר בגוף האדם. כ- 99% מהסידן בגוף נמצא בשלד, והוא שמעניק לו חוזק, ומאפשר לנו לעמוד ישר, ללכת, לרוץ ולקפוץ. הסידן הוא גם החומר הקשיח והחזק של השיניים.
"האחוז הנותר של הסידן נמצא בדמנו ובנוזלים שבגופינו. שם הוא מאזן את ההתכווצות ואת ההרפיה של השרירים, ומעורב בתהליכים אחרים, כמו קרישת דם ופעילות תקינה של העצבים והלב".
 
כיצד בדיוק מווסתות בלוטות יותרת התריס את רמת הסידן בגוף?
פרופ' איש שלום: "הבלוטות מצוידות בחיישן, המודד כל הזמן את רמת הסידן בדם. תפקוד תקין של מערכות הגוף מחייב רמת סידן בגבולות צרים ומוגדרים, שבין 8.5 ל-10.4 מיליגרם לדציליטר. ברגע שהחיישן מזהה ירידה ברמת הסידן, הבלוטה מתחילה להפריש את הורמון הפרא-תירואיד (PTH). ההורמון, בדרכו, גורם למאגרי הסידן בגופנו לשחרר סידן לדם. ברגע שהסידן מגיע לרמה תקינה בדם, מפסיקה הבלוטה להפריש את ההורמון".
השיבוש הנפוץ ביותר של פעילות הבלוטות נקרא 'פעילות יתר ראשונית של הבלוטה' (ראה מסגרת), שגורם לבלוטה להפריש כמות מוגברת של הורמון ה-PTH. כתוצאה מכך, משוחרר לדם סידן ממאגר הסידן העיקרי שבגופנו - העצם. כמות הסידן בעצמות מידלדלת, והן ומתחילות להיחלש. במקביל, כתוצאה מרמת הסידן הגבוהה בדם, עלול להשתבש התפקוד של מערכות נוספות.
 
כיצד מאבחנים אם יש בעיה בבלוטת הפרא-תירואיד?
פרופ' קראוס: "בודקים את רמת הסידן בדם ואת רמת הורמון הפרא-תירואיד (PTH), באמצעות בבדיקת דם פשוטה. כמו כן, חשוב גם לבדוק את הפרשת הסידן בשתן".

עד כמה שכיחה הבעיה?
פרופ' איש-שלום: "אחד מכל 200 אנשים, מעל גיל 50, עלול לסבול מהבעיה. אך גם אנשים צעירים. רק לא מזמן היה לנו מקרה של בחור, בתחילת שנות השלושים, עם פעילות יתר של הבלוטה, שהגיע אלינו עם כאבי שלד איומים. אגב, הבעיה שכיחה יותר אצל נשים מאשר אצל גברים, ביחס של אחד ל-3".
 
אז איך מטפלים בבעיה?
פרופ' קראוס: "הטיפול בתפקוד יתר של בלוטת הפרא-תירואיד הוא הוצאת הבלוטה בניתוח".
 
פרופ' איש-שלום: "לחלק מהחולים (כמו במצבים של תת-תפקוד הבלוטה) לא נדרש ניתוח, וניתן להשאירם במעקב. רופא מומחה קובע, על פי קריטריונים, מתי נדרש ניתוח".

יש משהו שניתן לעשות, כדי להימנע מהמחלה?
פרופ' איש-שלום: "לא, זה מסוג הדברים שקורים לנו בחיים. אך לשמחתנו, יש לזה פתרון".
 
ניתוח הוצאת בלוטת הפראתירואיד
למרות שמדובר בניתוח עם אחוזי הצלחה גבוהים במיוחד, שברמב"ם, לדוגמא, עומדים על כ- 98%, יש חשיבות עצומה למיומנות המנתח
 
 
אם בעבר ניתוח כריתת הבלוטה דרש חתך רחב בצוואר (8-10 ס"מ), כדי לחשוף את ארבעת הבלוטות ורק אז לאתר את הבלוטה החולה. הרי שכיום, באמצעות שילוב של בדיקת מיפוי הנקראת
אם בעבר ניתוח כריתת הבלוטה דרש חתך רחב בצוואר (8-10 ס"מ), כדי לחשוף את ארבעת הבלוטות ורק אז לאתר את הבלוטה החולה. הרי שכיום, באמצעות שילוב של בדיקת מיפוי הנקראת Sestamibi scan עם בדיקת אולטרא-סאונד, ניתן לזהות בדיוק את הבלוטה/ות החולה/ות.
 
הזיהוי המדויק מאפשר, במרבית המקרים, לערוך ניתוח מינימאלי (זעיר פולשני), שבו מבצעים חתך קטן של 3-4 ס"מ בדיוק מעל הבלוטה החולה. כל התהליך אורך פחות משעה (לעומת 3-4 שעות בשיטה הישנה), וניתן לעשות אותו גם בהרדמה מקומית, מבלי להשאיר צלקת גדולה.
ע"י ביצוע בדיקת דם, הנקראת 'טורבו PTH', כבר במהלך הניתוח ניתן לדעת, אם אכן הוצאה הבלוטה החולה. או אז - תרד רמת הורמון ה-PTH בדם ביותר מ-50%. אם לא - ממשיכים לחפש את הבלוטות החולות, ובעצם, חוזרים לשיטת הניתוח הישנה של חיפוש הבלוטה הבעייתית תוך כדי הניתוח.
צוות חדר ניתוח בראשותו של פרופ' קראוס בעת ניתוח פראתירואיד
צוות חדר ניתוח בראשותו של פרופ' קראוס
בעת ניתוח פראתירואיד
 
פרופ' קראוס: "רוב החולים מבריאים לגמרי. הם נשארים עם שלוש בלוטות, שמתפקדות היטב, ועם צלקת קטנטנה. אך יש להקפיד על בדיקה שנתית, כדי לוודא שהכל נותר תקין. "בקריה הרפואית רמב"ם צברנו ניסיון עצום של למעלה מ-300 ניתוחים בתקופה של 5 שנים. אחוזי ההצלחה אצלנו עומדים על כ-98% ! קיימת כאן חשיבות רבה למיומנות של המנתח. לעיתים קרובות, הבלוטה נמצאת מאוד קרוב לעצב האחראי על הדיבור והסרה לא זהירה של הבלוטה יכולה לפגוע בו ולגרום לצרידות".

סוגי ההפרעות בתפקוד בלוטת יותרת התריס
קיימים שלושה מצבים של תפקוד לקוי של בלוטת יותרת התריס: פעילות יתר של הבלוטה, תת-פעילות של הבלוטה והפרעות בחיישן שלה. 
פעילות יתר של הבלוטה היא הנפוצה ביותר מבין השלושה, ויכולה להתבטא באחד משני מצבים:
 
  1. מצב של 'פעילות יתר ראשונית' בו מבחינים בשני סוגי הפרעה עיקריים:
    • 'אדנומה' – ההפרעה השכיחה ביותר (כ-85%), הנובעת מגידול שפיר על הבלוטה, המפריש עודף שלPTH. בד"כ, מדובר בגידול אחד בלבד, אך לעתים רחוקות נפגעות בתהליך זה 2 בלוטות או יותר. במצב זה, הבלוטות התקינות נכנסות לתרדמת ומפסיקות ליצר את הורמון ה-PTH, ורק הגידול מייצר אותו. הבלוטות התקינות חוזרות לתפקד רק לאחר הסרת הבלוטה, המכילה את הגידול.
    • 'היפרפלזיה' – הגדלה של כל ארבע הבלוטות וכולן מפרישות עודף של
    • PTH. לעיתים נדירות (בפחות מ-1% מהחולים), מדובר בגידול ממאיר - 'קרצינומה'.

  2. ההפרעה השנייה של פעילות יתר, נקראת 'פעילות יתר משנית', והיא מופיעה אצל חולים הסובלים מאי ספיקה של הכליות או מחוסר בוויטמין D.