כאבי גב

תאריך פרסום: 01/01/2007

מבין התסמונות של כאבי גב בכלל, וכאבי גב תחתון בפרט, 'פריצת דיסקוס' היא המוכרת ביותר, הנפוצה ביותר ונתפסת בציבור גם כמאיימת ביותר. מה גורם לפריצת דיסק, איך מטפלים בה ומה ניתן לעשות כדי להקל על הכאבים?

כאבי גבכאבי גב
דרך הגב

מאת :ד"ר עמוס חנני
, מנהל היחידה לניתוחי עמוד השדרה, הקריה הרפואית רמב"ם
יש הטוענים, שכאבי גב הם תופעת לוואי, שפגעה במין האנושי על שהזדקף והחליט ללכת על שתיים. העובדה היא, שכ-80 עד 90% מבני האנוש יסבלו מכאב גב תחתון, ולו פעם אחת לאורך חייהם. הסיבות לכאבי גב הן מרובות ביותר. אך לשמחתנו, מרבית כאבי הגב חולפים מעצמם תוך מספר ימים וכנראה, קשורים למתיחה או קרע חלקי ברצועות ובשרירים המחוברים לחוליות עמוד השדרה. מבין הפגיעות הגורמות לכאבי גב, פריצת דיסקוס היא הנפוצה ביותר.

מהי פריצת דיסקוס
בין כל שתי חוליות לאורך עמוד השדרה, נמצא הדיסקוס הבין חולייתי. הדיסקוס מורכב מטבעת קשיחה וחזקה, העשויה מיליוני סיבים. בחלק הפנימי של הטבעת נמצא הגרעין הרך, חצי נוזלי (ג'לי), הפועל כקולט הזעזועים של החוליות. 
  • 'בלט דיסקוס' - כאשר חלק מסיבי הטבעת הקשיחה נקרעים.
  • 'בקע דיסקוס' - כאשר כמעט כל סיבי הטבעת נקרעים
  • 'פריצת דיסקוס' - כאשר כל סיבי הטבעת נקרעים והחומר החצי נוזלי (ג'לטין) נשפך החוצה.
על פי רוב, החלק הפנימי הקרוע של הדיסקוס, לוחץ על שורש עצב או מגרה אותו ויוצר דלקת מקומית. מידת הלחץ על שורש העצב, קובעת את עוצמת הכאב ואת הפגיעה בתפקודו. לפעמים, 'בלט דיסקוס' קטן לוחץ על עצב וגורם לפגיעה, שמצריכה ניתוח כריתת הדיסקוס. לעומת זאת, יש מקרים של פריצת דיסקוס גדולה, אך היא איננה גורמת ללחץ על עצב ואז, אין כל צורך בניתוח.מרבית פריצות הדיסקוס מתרחשות בגיל הצעיר, שבין 20 ל-40 . לרוב, האזור הנפגע הוא עמוד השדרה המותני התחתון, אך גם עמוד השדרה הצווארי.
כך תעזרו לגב ותפחיתו כאבים
  • 90% מהסובלים מפריצת דיסקוס בגב התחתון, מחלימים ללא ניתוח ונעזרים בטיפולים השמרניים.
  •  משככי כאבים, כמו 'אספירין' או 'אופטלגין', יכולים לעזור עד רמה מסוימת של כאב.
  • תרופות נוגדות דלקת כגון: 'נקסין', 'וולטרן', 'אטופן' ודומיהם, הפועלות לדיכוי התהליך הדלקתי, האחראי למרבית הכאב, יכולות לעזור קצת יותר.
  •  היעילות של תרופות מרפות שרירים לא הוכחה, אך רבים מדווחים על הקלה מסוימת בשימוש בהן.
  •  חשוב לשמור על יציבה וישיבה נכונים.
  •  כאשר יושבים, מומלץ גם להשתמש בהדום להרמת הברכיים כלפי מעלה.
  •  אם הדיסקוס הפרוץ נמצא בחלק הצווארי - צווארון תומך עשוי לסייע.
  • יש להימנע מפעילויות הלוחצות על עמוד השדרה וגורמות לכאב, כמו הרמת חפצים כבדים, התכופפויות או מתיחות.
  •  למניעת התקפים חוזרים, ניתן להיעזר בתרגילי פיזותרפיה יומיים, בשחייה, וכן בשיטות הטיפול השונות כמו 'אלכסנדר' או 'פלדנקרייז', 'כירופרקטיקה', 'אוסטאופטיה' ועוד.

התסמינים לפריצת דיסקוס
פריצת דיסקוס מותני קלאסית, גורמת לכאב בגב התחתון שמקרין לרגל אחת או לשתיהן וזאת, בהתאם למיקום של הדיסקוס הפרוץ. לעיתים, מופיעה גם תחושת נימול, חולשה ברגל וקושי בהרמת החלק הקדמי של כף הרגל. במקרים של פריצת דיסקוס גדולה או לחץ על מרכז חוט השדרה, יכולה להיגרם פגיעה בעצבים המווסתים את תפקוד שלפוחית השתן והמעיים, עד כדי פגיעה ביכולת הטלת שתן וצואה.
כאבים של פריצת דיסקוס, עשויים להתגבר בעת תנועה ועלולים להחמיר בעת שיעול, צחוק, השתנה או במאמץ להוצאת צואה. כאשר פריצת הדיסקוס מתרחשת באזור הצוואר (המקום השכיח השני), הכאבים מופיעים, בד"כ, בשכם ובבית השחי של זרוע אחת. יש והם מופיעים בחלק העליון של הכתף ובקצה שלה, ונמשכים במורד הזרוע לאצבע אחת או לשתיים.

הגורמים לפריצת הדיסק
בחלק ניכר מהמקרים, קדמו לפריצת הדיסק תנועות לקויות בעמוד השדרה. כפיפה לפנים ברגליים ישרות עם תנועות סיבוביות, לדוגמא, נחשבות לתנועות המזיקות ביותר, הגורמות לקרעים מיקרוסקופיים של המעטפת החיצונית של הדיסק. אם מוסיפים לתנועות הלא נכונות גם עומס, כמו הרמת משאות כבדים ומשקל עודף של הגוף - מקבלים מתכון כמעט בטוח לפריצת דיסק.
 
הטיפול בפריצת דיסק
אנו מחלקים את הסובלים לשתי קבוצות עיקריות ובהתאם להם נקבע סוג הטיפול:
  1. חולים בהם אין פגיעה או חסר נוירולוגי והם רק סובלים מכאבים חזקים. באלה אנו מטפלים טיפול שמרני (ללא ניתוח). הטיפול כולל: תרופות נוגדות דלקת, תרופות משככות כאב, פיזיותרפיה קלה, זריקות לחסימת תחושת העצב, כולל הזרקה אפידורלית ומנוחה. ב-90% מהמקרים, הכאבים חולפים תוך שישה שבועות (קראו בהרחבה במסגרת).
  2. חולים בהם הדיסקוס הפרוץ לוחץ על העצב (שורש) ובעקבות כך, יש להם פגיעה בתפקוד עצבי ברגל, זקוקים בד"כ, לניתוח.
 
 תרגילים העשויים להועיל בהפחתת הלחץ על הדיסקוס
  • יישור הגב כנגד קיר או על הריצפה.
  • שכיבת פרקדן ומשיכה של כל ברך לסירוגין (או שתי הברכיים יחדיו) אל החזה.
  • ביצוע מעברים ממצב שכיבה למצב ישיבה.
  • כפיפות ברכיים עמוקות.
  • מומלץ לבצע כל תרגיל 10 פעמים, פעמיים עד שלוש פעמים ביום.

מתי יש צורך בניתוח
ניתוחי בקע / פריצה של דיסקוס מתבצעים רק כאשר:
  • הכאבים אינם חולפים בטיפול שמרני.
  • קיימת פגיעה עצבית בגלל הלחץ על עצב, כגון: חולשה או צניחה של כף הרגל.
  • כשיש הפרעה בתפקוד הסוגרים (אי שליטה על מתן שתן וכד') - כאן הניתוח דחוף ביותר.
אפשרויות הניתוח
כל הניתוחים לטיפול בבקע או פריצה של דיסקוס, נעשים במטרה לשחרר את הלחץ מהעצב, כאשר תוכן הדיסקוס החצי נוזלי, פרץ החוצה ולוחץ עליו.
 
הניתוח הקלאסי לפריצת דיסקוס 
הניתוח נעשה דרך חתך קטן בגב, באורך של כ-6-10 ס"מ. במהלך הניתוח, דוחפים בזהירות את שורש העצב הלחוץ, כדי להרחיקו מהדיסק הפרוץ. בהמשך, מבצעים חתך בדיסק ומרוקנים אותו חלקית מהג'ל. העצב חוזר למקומו, הדלקת נעלמת והכאב מתפוגג. תוצאות הניתוח בכללותן טובות וכ-90% מהמנותחים מדווחים על שביעות רצון. באחד ל-400 מקרים, יתכן סיבוך של פגיעה בעצב בזמן הניתוח.
לעיתים, לא מוציאים את הדיסק בשלמותו, אלא רק את החלק הבולט, הגורם ללחץ וכן, חלקים נוספים שהתרופפו. ניתוחי כריתת דיסקוס צווארי נעשים בדומה לזה המותני, אלא שבד"כ, אנו נוטים להוסיף בהם גם קיבוע פנימי.
 
ניתוח כריתת דיסק באנדוסקופיה נ
כנסים עם סיב אופטי (אנדוסקופ) לתעלת עמוד השדרה וכורתים את הסחוס הבולט. השימוש באנדוסקופ מאפשר חתך קטן יותר (כ-3 ס"מ). השיקום מהניתוח מהיר יותר ותוצאותיו דומות ביעילותן לניתוח הקלאסי.
 
שאיבת או צריבת דיסקוס 
שאיבה או צריבה של הדיסקוס מתאימה רק למקרים מסוימים, בהם יש בקע ולא פריצה מלאה של הדיסקוס. בניתוח שאיבה, המבוצע תחת שיקוף רנטגן, מכניסים מחט שואבת ומוציאים בעזרתה חלק מהסחוס הנוזלי יותר. ניתוח צריבה דומה מאוד לניתוח שאיבה, רק שבו מאיידים את הדיסק עם אולטרא-סאונד.

מיקרו-כירורגי
השימוש במיקרוסקופ לניתוח כריתת הדיסקוס הפרוץ, מאפשר חתך קטן (3 ס"מ) ושיקום מהיר. התוצאות דומות ביעילותן לניתוח הקלאסי. 
 
השתלת דיסקוס מלאכותי
המטרה של השתלת דיסקוס מלאכותי, היא לאפשר תנועתיות בין החוליות המסוימות, בדומה לדיסק טבעי. אך מדובר בניתוח ניסיוני והמחקר והפיתוח בתחום זה עדיין נמשכים.

לפרטים נ​וספים וליצירת קשר פנה ליחידה לניתוחי עמוד השדרה.

חידושים
בשנים האחרונות, חלים חידושים ופיתוחים חדשים בכירורגיה של עמוד השדרה:
  • פיתוח דיסקוס מלאכותי (צווארי ומותני) - הניתוחים של השתלת דיסקוסים מלאכותיים נמצאים עדיין בשלבי מחקר ופיתוח. התוצאות מעודדות, במיוחד בזה הצווארי.
  • הגישה הניתוחית המינימלית - מפתחים טכניקות שונות כדי לחסוך בחתכים.
  • תחליפי עצם - הפיתוח נמצא בשלבים מתקדמים וכיום, במקום להשתמש בשתלי עצם שנלקחו מהחולה, כבר משתמשים יותר ויותר בתחליפים מלאכותיים, כולל חומרים מזרזי צמיחת עצם, לצורך קיבועים ותיקוני חסר עצם.
  • הזרקה מילעורית של צמנט (מלט) - לתוך גוף חוליה שהתמוטטה על רקע אוסטיאופורוזיס או גידול. בנוסף, יש גם אפשרות לנפח בלון בתוך החוליה שהתמוטטה ולהחזיר לה את צורתה המלבנית, קודם להזרקת הצמנט.
הניתוחים השונים בעמוד השידרה
בקהל הרחב מזוהה ניתוח 'כריתת דיסקוס פרוץ' כניתוח עמוד שדרה עיקרי. אך אין זה נכון. הניתוח הפשוט והקל ביותר מבין ניתוחי עמוד השדרה הינו בדרך כלל ניתוח הדיסקוס. יש לזכור ניתוחים רבים נוספים כגון:
  • ניתוחי שחרור לחץ תעלת השדרה (למינקטומיה).
  • ניתוחי קיבוע וחיבור חוליות עם משתלים פנימיים (ברגים, פלטות, ווים ועוד) למשל בשברים.
  • ניתוחי כריתה והחלפה של חוליות או דיסקוסים, למשל במקרי גידולים וזיהומים.
  • ניתוחי תיקון עקמת ועיוותים אחרים.
הניתוחים נעשים מבסיס הגולגולת ועד עצם הזנב לכל אורך עמוד השדרה, מלפנים (דרך החזה, הבטן, האגן) או מאחור (דרך הגב). הניתוחים דורשים מיומנות רבה והם נעשים כבר שנים אצלנו ברמב"ם ביחידה לניתוחי עמוד השדרה.

הדיסקוס שפרץ לוחץ על העצב
הדיסקוס שפרץ לוחץ על העצב