מהלימודים התיאורטיים אל הסטאז' ומשם להתמחויות, כך רופאים בישראל רוכשים את המיומנות החשובה של טיפול באנשים והצלת חיים. אבל מה עושים כשנתקלים במחלות ובעיות רפואיות שאינן שגרתיות לארצנו? פשוט יוצאים לשטח
בתמונה: ד"ר נטע פרטזיל במסגרת פעילותה באוגנדה.
צילום: באדיבות דוברות רמב"ם.
שתי רופאות רמב"ם, ד"ר נטע פטרזיל מפנימית ח' וד"ר נועם בוסק מנוירולוגיה, חזרו לאחרונה מחודשיים של פעילות התנדבותית באוגנדה. השתיים חברו לפרויקט של עמותת "ברית עולם", המתקיים שנים רבות במדינה האפריקאית, ופעלו בזמן שהותן שם בבית החולים הציבורי שבמחוז בצ'יבוגה – אחד המחוזות העניים במדינה.
בית החולים הציבורי שבצ'יבוגה הוקם בראשית שנות ה-70 על ידי חברת "סולל בונה" ומאז משמש כבית החולים היחיד עבור האוכלוסייה באזור. בית החולים מכיל 4 מחלקות אשפוז עבור נשים, גברים, יולדות וילדים עד גיל 8, כמו גם כמה מרפאות ומעבדות. את שירותי בית החולים מפעיל צוות אחיות ומספר רופאים בודדים, כאשר עיקר הטיפול בו נשען על מתנדבים המגיעים מעת לעת מישראל. "מאוד התרגשנו להצטרף לפרויקט", אומרת ד"ר פטרזיל, הנמנית גם על צוות מרפאת המטיילים ורפואה טרופית של היחידה למחלות זיהומיות ברמב"ם, "זו הזדמנות לחוות חוויה בלתי רגילה גם מבחינה אישית, גם מבחינה אנושית וגם מבחינה מקצועית. במשך חודשיים ימים גילנו על בשרנו איך במקביל אלינו מתקיימת מציאות בלתי נתפסת שאנחנו פשוט לא מכירים".
עם אמצעים דלים, מלאי תרופות שכמעט אינו קיים, מכשור רפואי מקולקל או ישן, היעדר כוח אדם ומגבלות רחבות של יכולת לאבחן או לטפל באנשים, שתי הרופאות מרמב"ם פעלו במשך שמונה שבועות כדי להעניק טיפול מיטבי לכל מטופלי בית החולים, על אף התנאים הקשים.
"נתקלנו במחלות שאנחנו כמעט לא רואים בארץ", משחזרת ד"ר פטרזיל, "היינו בסיטואציות שבהן האבחונים הכי פשוטים לא מתאפשרים כי אין בדיקות מעבדה או אמצעי דימות, וגם בלא מעט מקרים שבהם הצלחנו לאבחן, אבל בגלל היעדר תרופות או חוסר היכולת של המשפחות לממן את הטיפול, נאלצנו לראות את המטופלים משתחררים לביתם כשאנחנו יודעים איך הסיפור יסתיים. אנחנו מדברים על סיטואציות שבהם אנשים צריכים להוציא 200 ₪ על טיפול שיציל את חייהם, ומוותרים בגלל חוסר היכולת להשיג סכומים כאלה. ישנם כמה מטופלים שנקשרנו אליהם במיוחד, ואחרי השחרור אבד לנו הקשר עימם. אני תוהה מה עלה בגורלם".
במסגרת ההתנדבות בפרויקט, יצא צוות בית החולים ליום מרפאה באחד האזורים היותר מרוחקים ושאינם מונגשים. הידיעה על בואו של הצוות לאזור עשתה לה כנפיים, ותושבים רבים המתינו להם מבעוד מועד בתקווה לקבל טיפול או עזרה רפואית. "זה היה מדהים לראות את התורים הארוכים שהמתינו לנו", ד"ר פטרזיל נזכרת, "פגשנו עשרות אנשים, ילדים ומבוגרים, ועשינו עבורם מה שיכלנו באמצעים שעמדו לרשותנו".
10% מהאוכלוסייה נשאי HIV
באוגנדה, מהמדינות העניות בעולם, אחוז נשאי נגיף ה-HIV גבוה והם מהווים כעשירית מהאוכלוסייה. בשנים האחרונות פועלת הממשלה למיגור המחלה, באמצעות חינוך וטיפול תרופתי בנשאים, אך למרות שמספר הנשאים הצטמצם משמעותית, עדיין מדובר באחת המחלות הנפוצות במדינה.
"נושא האיידס שם מטופל ברמה של מרפאות חוץ", מספרת ד"ר פטרזיל, "הגישה לאיידס באוגנדה היא כמו חיסון לשפעת. המטופלים מגיעים לבית החולים כדי לקחת את התרופות וחוזרים לחייהם. יצא לנו לאבחן כמה וכמה נשאים חדשים במהלך השהות שלנו שם, וכשדיווחנו להם על ממצאי הבדיקות התגובות היו רגועות לחלוטין. זה חלק משגרת החיים שם".
בתום תקופת ההתנדבות באוגנדה שבו הרופאות לארץ, להמשך עבודתן ברמב"ם. הידע והניסיון שצברו באפריקה, ישמש אותן ככלי לאבחון וטיפול במחלות האופייניות לאזור הזה, במידה ויתקלו במקרים כאלה במטופלים בישראל. "ההבדלים בין מערכות הבריאות כאן ושם הם תהומיים. אין ספק שמדובר בחוויה שגורמת לך להעריך את מה שיש לנו כאן מצד אחד, ולחשוב בעצב על מה שאין שם מצד שני", מסכמת ד"ר פטרזיל את הנסיעה ומסגירה שגם היא נדבקה בחיידק: "אני בהחלט מתכוונת לחזור שוב ולהתנדב".
