ביצוע טיפולי שורש אצל בני נוער וילדים נחשב למאתגר באופן מיוחד, כיוון שהתפתחות השיניים טרם הסתיימה. קירות תעלות השורש דקים וחוד השורש איננו סגור כמו בשן בוגרת, במצב זה יש קושי לבצע טיפול שורש רגיל, כיוון שלקצה השורש אין "רצפה" שתחזיק את חומר המילוי לאיטום התעלות. הטיפול המקובל בעבר קרוי חיוד קצה השורש או אפקסיפיקציה. בטיפול זה מחדירים חומר חיטוי לתעלת השורש וממתינים תקופה ארוכה ליצירת מחסום מסויד בקצה השורש. לעיתים יצירת מחסום כזה אורכת בין 6-24 חודשים וטיפול זה מחליש את קירות השורש. בטפול חדשני יותר סוגרים את קצה השורש הרחב עם חומר מלאכותי (ביוצרמי) וע"י כך מקצרים את זמן הטיפול. חסרון עיקרי בשתי צורות טיפול אילו שהשורש אינו ממשיך להתפתח ולכן לא מתעבה ומתארך, דבר המשאיר אותו חלש ושביר.
אנדודונטיה רגנרטיבית הוא ענף בטיפולי שורש שהתפתח החל משנת 2001 עת פורסם מקרה בו שן שאבדה חיות ופיתחה מורסה טופלה בצורה שהייתה בלתי מקובלת עד אז – בו הושארו שרידי רקמה בתוך תעלת השורש. לאחר הטיפול השן המשיכה באופן מפתיע לגדול ואף חזרה להראות סימני חיות.
בטיפול הרגנרטיבי עקרון הטיפול באנדודונטיה רגנרטיבית הוא גיוס תאי גזע המצויים בשארית רקמת המוך, ברקמות הסמוכות לשורש השן, ובזרם הדם והחדרתם לתעלת השורש לאחר חיטוי מרבי של תעלת השורש במטרה לגרום לרפוי הנגע הסב חודי במידה והיה קיים ולהמשך של גדילה והתבגרות שורש השן. בכל המקרים שדווחו עד כה היה רפוי של הנגע סביב השורש ובהרבה מקרים נצפתה התארכות השורש והתעבותו. בחלק מהמקרים דווח על השבת חיות השן לקדמותה.
