סרטן העריה
סרטן העריה הינו גידול נדיר בנשים, שבו תאים ממאירים (סרטניים) מתפתחים בעריה. העריה הינה קפלי העור סביב חלקו החיצוני של הנרתיק. הנרתיק הינו המעבר בין הרחם (האבר החלול בו מתפתח העובר) לבין החוץ. הוא נקרא גם תעלת הלידה.
רוב הנשים המפתחות סרטן העריה הן מעל גיל 50. עם זאת, הופכת המחלה לשכיחה יותר גם בנשים מתחת לגיל 40.
התסמינים : נשים המתלוננות על גרד מתמיד ושינויים בצבע ומראה העריה הן בסיכון מוגבר להופעת סרטן. יש לפנות לרופא המטפל אם מופיע דימום או הפרשה שאינם קשורים לווסת, גרד או צריבה באזור העריה, או אם עור העריה משנה צבעו ללבן ומקבל מרקם מחוספס.
הבדיקות: בדרך כלל תתחיל הבדיקה בהסתכלות על אזור העריה, ומישוש לראות אם קיימים גושים חשודים. בהמשך יש צורך לקחת פיסת רקמה מהעריה (ביופסיה) על מנת לבדוק אותה תחת מיקרוסקופ. בדיקה זו מבוצעת פעמים רבות תחת אלחוש מקומי, במרפאה.
סיכויי ההחלמה (הפרוגנוזה) ובחירת הטיפול, תלויים בשלב בו מתגלה הגידול (האם הוא מוגבל לעריה או האם התפשט לאזורים אחרים), ובמצבה הכללי של החולה.
אפשרויות הטיפול
קיימים שלושה סוגי טיפולים:
- ניתוחי: כריתת הגידול בניתוח
- קרינתי: שימוש בקרינת רנטגן בעוצמה גבוהה על מנת להרוג תאים ממאירים
- כימי: שימוש בתרופות על מנת להרוג תאי גידול.
הגישה הניתוחית היא השכיחה ביותר לטיפול בסרטן העריה. הגידול יסולק באחת השיטות הבאות:
- ניתוח לייזר – שימוש בקרן אור צרה לסילוק תאי גידול
- כריתת עור העריה – כריתת עור העריה המעורב בגידול בלבד
- כריתת עריה חלקית – כריתת חלק מהעריה
- כריתת עריה פשוטה – כריתת את העריה כולה ללא בלוטות לימפה
- כריתת עריה רדיקאלית – כריתת העריה כולה ובלוטות הלימפה סביבה
- אם הגידול התפשט מעבר לגבולות העריה והאברים הגניקולוגיים האחרים, צריך לעיתים לכרות את חלקו התחתון של המעי הגס או של שלפוחית השתן יחד עם העריה, הנרתיק, צוואר הרחם והרחם (ניתוח הנקרא אקסאנטרציה אגנית).
- לעיתים יש צורך בהשתלת עור מאזור אחר בגוף ובכירורגיה פלסטית, על מנת לצור עריה או נרתיק חדשים לאחר הניתוחים הללו.
טיפול קרינתי משתמש בקרני רנטגן בעוצמה גבוהה על מנת להרוג תאים סרטניים ולצמק גידולים. הקרינה יכולה להיות חיצונית, ממכשיר חיצוני (מאיץ קווי), או פנימית (ברכיתרפיה), כאשר מקור רדיואקטיבי מוחדר באמצעות צינורות פלסטיק לאזור בו מצויים תאי הגידול, לזמן קצר. טיפול קרינתי עשוי להיות יעיל בפני עצמו או כהשלמה לטיפול הניתוחי.
טיפול כימי (כימותרפיה) מתבסס על תרופות המשמשות להרס תאי גידול. התרופות ניתנות דרך הפה או דרך הווריד או השריר (בעירוי או בזריקה). כימותרפיה קרויה טיפול סיסטמי (מערכתי) משום שהתרופה נכנסת לזרם הדם, עוברת דרך הגוף כולו וכך יכולה להרוג תאי גידול בכל מערכות הגוף.
סרטן צוואר הרחם
צוואר הרחם הוא האיבר שמוביל מהרחם אל הנרתיק . לסרטן צוואר הרחם לוקח זמן רב להתפתח. לפני שמופיעה ממאירות בצוואר הרחם, עוברים התאים בצוואר הרחם שינויים הידועים כדיספלאזיה, בו תאים חריגים מתחילים להופיע ברקמת הצוואר. מאוחר יותר מתחילים תאים ממאירים להתרבות ולהתפשט לעומק הצוואר ולרקמות הסמוכות. מציאת התאים האלה והטיפול בהם הוא גורם קריטי בטיפול בסרטן צוואר הרחם.
ישנם שני סוגים עיקריים של סרטן צוואר הרחם:
1. קרצינומות של תאי קשקש. מהווים כ-80% עד 90% ממקרי סרטן צוואר הרחם
2. אדנוקרצינומות. מהווים 10% עד 20% מהמקרים
גורמי סיכון לסרטן צוואר הרחם:
- וירוס הפפילומה- זיהום צוואר הרחם בוירוס (human papillomavirus (HPV, הינו הגורם העיקרי לסרטן צוואר הרחם.
- נשים שאינן נמצאות במעקב רפואי סדיר ומבצעות בדיקות פאפ.
- מספר רב של לידות
- בני זוג מרובים ליחסי מין
- קיום יחסי מין בגיל צעיר
- עישון
- חוסר ויטמין A ו C בתזונה
- שימוש בגלולות
- מערכת חיסונית חלשה
גילוי מוקדם
סרטן צוואר הרחם בשלביו המוקדמים אינו גורם לסימנים או תסמינים. על מנת לזהותו מוקדם, יש להקפיד על בדיקה גינקולוגית שגרתית כל שנה, כולל משטח צוואר הרחם (PAP) המזהה תאים חריגים בצוואר. סיכויי ההחלמה טובים יותר כאשר המחלה מאובחנת מוקדם.
בישראל מאובחנים כמה מאות של מקרים חדשים של סרטן צוואר הרחם מידי שנה. גיל האבחון הממוצע הוא 50.
שלבים מוקדמים של סרטן צוואר הרחם בדרך כלל אינם כרוכים בתסמינים וקשה לזהות אותם. הסימנים הראשונים לסרטן צוואר הרחם עשויים להתפתח במשך מספר שנים. מציאת תאים לא תקינים במהלך בדיקות סרטן צוואר הרחם (PAP) סדירות היא הדרך הטובה ביותר להימנע מסרטן צוואר הרחם.
בישראל מומלצת בדיקת פאפ (משטח מצוואר הרחם) בגילאים 25 עד 65 מידי 3 שנים במימון הקופה, או לעיתים קרובות יותר במידה ויש גורמי סיכון (כגון בדיקת פאפ קודמת שהראתה תאים טרום סרטניים)
תסמיני המחלה בשלבים מוקדמים:
- הפרשות נרתיקיות דמיות או בעלות ריח עז
- הפרשה חריגה
- דימום וגינאלי או כאבלאחר או בזמן יחסי מין
- בזמן הוסת דימום ארוך או כואב מהרגיל
תסמיני המחלה בשלבים מתקדמים יותר:
- קושי או כאבים בזמן מתן שתן. לעיתים מלווה גם בדימום.
- שלשול, כאב או דימום בזמן יציאות
- עייפות, איבוד משקל ותיאבון
- הרגשת חולי באופן כללי
- כאבים בגב ובאגן
בדיקות לאבחון המחלה :
- משטח צוואר הרחם (PAP): איסוף תאים מצוואר הרחם והנרתיק באמצעות מטוש, מברשת או מקלון עץ. התאים נבדקים תחת מיקרוסקופ. תאים חריגים (טרום-ממאירים) ברקמת הצוואר מזוהים בד"כ במשטח צוואר
- קולפוסקופיה: רקמת הנרתיק והצוואר נבדקים תחת מכשיר אופטי מואר הנקרא קולפוסקופ גרידת תעלת הצוואר: מכשיר דמוי כפית משמש לאיסוף תאים מתוך תעלת הצוואר. התאים נבדקים תחת מיקרוסקופ. פעולה זו מבוצעת לעיתים בזמן הקולפוסקופיה
- ביופסיה: אם נמצאים תאים חריגים במשטח צוואר, עשוי הרופא המטפל לקחת ביופסיה. דגימת רקמה נלקחת מהצוואר לבדיקה תחת מיקרוסופ. ניתן בד"כ לבצע את הפעולה במרפאה. במקרים מסוימים תופנה האישה לבי"ח או מרפאת מומחים ללקיחת דגימה גדולה יותר של רקמה (cone biopsy)
גורמים משפיעים על הטיפול וההחלמה:
סיכויי ההחלמה ואפשרויות הטיפול, תלויים בשלב בו מתגלה הגידול והאם נשאר רק בצוואר הרחם או התפשט גם לאיברים אחרים בגוף ולבלוטות הלימפה.
מניעה:
1. חיסון HPV - מאושר לילדים ומבוגרים בגילאי 9 עד 45 ומגן מפני התפתחות סרטן צוואר הרחם וסרטנים נוספים (כגון הלוע, לשון, שקדים ואצל גברים גם סרטן הפין)
2. שימוש בקונדומים במהלך יחסי מין
3. הגבלת מספר השותפים המיניים
4 . הפסקת עישון
חשוב לזכור: דרך הטיפול הטובה ביותר היא מניעה ולכן הטוב ביותר הוא לקפיד על מעקב סדיר ובדיקות פאפ אצל הגניקולוג יחד עם אורח חיים בריא, מוגן ושמור.
סרטן הלדן (סרטן הנרתיק)
סרטן הלדן (סרטן הנרתיק), סוג נדיר של סרטן בנשים, הינו מחלה בה תאים ממאירים (סרטניים) מופיעים ברקמות הלדן. הלדן הינו המעבר בין הרחם לחוץ, דרכו עובר דם הווסת בעת המחזור החודשי והתינוק בשעת הלידה. הוא קרוי גם תעלת הלידה. הלדן מחבר את צוואר הרחם (פתח הרחם) אל העריה (קפלי העור סביב פתח הנרתיק).
קיימים שני סוגי ממאירויות בלדן: סרטן תאים קשקשיים (SCC) וסרטן בלוטי. סרטן קשקשי מופיע בד"כ בנשים מבוגרות בגילאים 60-80. סרטן בלוטי מופיע בנשים צעירות יותר בגילאים 12-30.
נשים צעירות שאמותיהן נטלו DES (דיאתילסטילבסטרול) בצעירותן הן בסיכון מוגבר להופעת סרטן בלוטי של הלדן. תרופה זו ניתנה לנשים הרות בשנים 1945-1970 כ"תמיכה" בהריון, על מנת למנוע הפלות.
יש לפנות לרופא המטפל אם מופיעות אחת התלונות הבאות:
- דמם לדני או הפרשה ללא קשר לווסת
- כאב או קושי במתן שתן
- כאב אגני או כאב בקיום יחסי מין
יש לזכור כי גם לנשים שעברו כריתת רחם, קיים סיכון לפתח סרטן הלדן.
במצב זה יבצע הרופא מספר בדיקות על מנת לאבחן סרטן. הבדיקה תתחיל בד"כ בבדיקה גניקולוגית רגילה. הוא ימשש ויבדוק האם קיימים גושים חשודים. בהמשך הוא יבצע משטח מצוואר הרחם והנרתיק (PAP). באמצעות מטוש, מברשת או מקלון עץ הוא יאסוף תאים מהלדן וצוואר הרחם וישלח אותם לבדיקה תחת מיקרוסקופ. בדיקה זו אינה כרוכה בכאב.
אם מתגלים תאים חריגים, ייקח הרופא דגימת רקמה מהנרתיק (ביופסיה) וישלח אותה לבדיקה מיקרוסקופית, על מנת לזהות תאים ממאירים. ייתכן ויבצע בדיקת אולטרסאונד של שאר אברי האגן, או צילום חזה, כדי לוודא שהגידול לא התפשט לאברים אחרים.
סיכויי ההחלמה (הפרוגנוזה) ואפשרויות הטיפול תלויים בשלב בו מתגלה הגידול (האם הוא מוגבל ללדן או האם התפשט לאזורים אחרים) ובמצב בריאותה הכולל של החולה.
אפשרויות הטיפול
קיימים שלושה סוגי טיפולים:
ניתוחי: כריתת הגידול בניתוח
קרינתי: שימוש בקרינת רנטגן בעוצמה גבוהה על מנת להרוג תאים ממאירים ולצמק את הגידול
כימי: שימוש בתרופות על מנת להרוג תאי גידול
הגישה הניתוחית היא השכיחה ביותר לטיפול בסרטן הלדן בכל שלביו. הגידול יסולק באחת השיטות הבאות:
- טיפול בלייזר משתמש בקרן אור צרה על מנת להרוג תאי גידול. ניתן לטפל בו בגידולים בשלב 0
- כריתה מקומית נרחבת מסלקת את הגידול ואת הרקמה הבריאה סביבו. לעיתים תזדקק החולה להשתלת עור מחלקה אחר בגוף על מנת לתקן את הנרתיק לאחר כריתת הגידול
- כריתה מלאה של הנרתיק. לעיתים כאשר הגידול התפשט אל מחוץ ללדן, משלבים כריתת נרתיק עם כריתה של הרחם, השחלות והחצוצרות (כריתת רחם רדיקאלית) ובלוטות לימפה אגניות
- אם הגידול התפשט מעבר לגבולות הלדן והאברים הגניקולוגיים האחרים, צריך לעיתים לכרות את חלקו התחתון של המעי הגס או של שלפוחית השתן יחד עם הנרתיק, צוואר הרחם והרחם (ניתוח הנקרא אקסאנטרציה אגנית). לעיתים יש צורך בהשתלת עור מאזור אחר בגוף ובכירורגיה פלסטית על מנת ליצור נרתיק חדש לאחר הניתוחים הללו.
טיפול קרינתי משתמש בקרני רנטגן בעוצמה גבוהה על מנת להרוג תאים סרטניים ולצמק גידולים. הקרינה יכולה להיות חיצונית, ממכשיר חיצוני (מאיץ קווי), או פנימית (ברכיתרפיה), כאשר מקור רדיואקטיבי מוחדר באמצעות צינורות פלסטיק לאזור בו מצויים תאי הגידול, לזמן קצר. טיפול קרינתי עשוי להיות יעיל בפני עצמו או כהשלמה לטיפול הניתוחי.
טיפול כימי (כימותרפיה) מתבסס על תרופות המשמשות להרס תאי גידול. התרופות ניתנות דרך הפה או דרך הווריד או השריר (בעירוי או בזריקה). כימותרפיה קרויה טיפול סיסטמי (מערכתי) משום שהתרופה נכנסת לזרם הדם, עוברת דרך הגוף כולו וכך יכולה להרוג תאי גידול בכל המערכות. ניתן גם להחדיר תרופות כימיות ישירות לתוך הנרתיק, שיטה הקרויה כימותרפיה תוך-לדנית.
סרטן שחלות
השחלות הינן זוג אברים השייכים למערכת הרבייה הנקבית. הן ממוקמות באגן, משני צידי הרחם (האבר החלול בו מתפתח העובר). כל שחלה היא בערך בגודל ובצורת שקד. השחלות מייצרות ביציות והורמונים נשיים (חומרים כימיים השולטים בתפקודם של תאים ואברים מסוימים). סרטן אפתליאלי של השחלה, הוא אחד מסוגי הממאירויות שיכולות להתפתח בשחלה.
אוכלוסיות בסיכון
נשים שיש להן קרובת משפחה בדרגה ראשונה (אם, אחות או בת) עם סרטן השחלה, נמצאות בסיכון מוגבר לפתח את המחלה. סיכון זה גבוה יותר בנשים עם קרובת משפחה בדרגה ראשונה וקרובת משפחה נוספת בדרגה שנייה (סבתא או דודה), הלוקות במחלה, וגבוה אף יותר בנשים עם שתיים או יותר קרובות בדרגה ראשונה.
גורמי סיכון נוספים הם בנשים שלא ילדו מעולם, או שילדו לראשונה לאחר גיל 35; בנשים בגיל המבוגר יותר (רוב אבחנות סרטן השחלה נעשות לאחר גיל 60); והיסטוריה משפחתית של סרטן שחלה. בקרב האוכלוסייה האשכנזית בארץ, כ-40% מחולות סרטן השחלה, הן נשאיות של מוטציה באחד משני הגנים של BRCA.
זוהו שלושה דגמים תורשתיים שונים: סרטן השחלה המופיע לבדו, סרטן השחלה המופיע עם סרטן השד, וסרטן השחלה המופיע עם סרטן המעי הגס. קיימים תבחינים המזהים את השינויים הגנטיים. בדיקות גנטיות כאלה, מבוצעות לעיתים על בני משפחה הנמצאים בסיכון גבוה לפתח ממאירויות. נשים הנמצאות בסיכון מוגבר לפתח סרטן השחלה יכולות לבחור לבצע כריתת שחלות מניעתית (סילוקן של שחלות בריאות על מנת למנוע הופעה של סרטן). לא ידוע האם פעולה זו אכן מונעת סרטן השחלה.
סימני המחלה
בשלב מוקדם של המחלה, עשויות לפתח החולות תסמינים כגון: אי נוחות במערכת העיכול, לחץ אגני, כאב, נפיחות בטנית וקוצר נשימה. לרוב, לא מופיעות תלונות בשלבים מוקדמים של המחלה, או שהן קלות ביותר. בשלב בו מופיעים תסמינים, המחלה בדר"כ מתקדמת. כאשר הוא מזוהה בשלבים מוקדמים, סרטן השחלה ניתן לריפוי בחולות רבות. נשים בכל שלב של המחלה, צריכות לשקול להשתתף בניסויים קליניים הבודקים את יעילותם של טיפולים חדשים.
בדיקות לאבחון סרטן השחלה
- בדיקה גינקולוגית: בדיקת הרחם, הנרתיק, השחלות והחצוצרות, שלפוחית השתן והרקטום, במטרה לזהות חריגות במבנה האברים או בגודלם (משטח צוואר – PAP – אינו יכול לאבחן סרטן השחלה)
- בדיקת אולטרה-סאונד: מכשיר המשדר גלי קול, ומתרגם את ההחזרים מהאברים השונים – בין השאר השחלות – לתמונות
- תבחין CA-125: בדיקת דם המודדת רמות CA-125 (חומר המצוי בדם וברקמות). רמות מוגברות שלו, עשויות להעיד על סרטן השחלה
- חוקן באריום: נוזל המכיל באריום, מוחדר לרקטום דרך פי הטבעת ומשמש כחומר ניגוד על מנת להדגים את מערכת העיכול התחתונה בצילום רנטגן. חוקן באריום משמש להדגים גידולים אגניים המערבים את מערכת העיכול
- Intravenous pyelogram: סדרת צילומי רנטגן של הכליות, השופכנים ושלפוחית השתן, לאחר שחומר ניגוד מוזרק לכלי הדם ומרוכז בכליות ובמע' השתן. הצילומים משמשים להדגים האם הגידול התפשט אל מחוץ לאגן
- CT SCAN: בדיקת הדמייה, היוצרת סדרת תמונות מפורטת של אזורים שונים בגוף. התמונות מיוצרות על ידי מחשב המחובר למכשיר רנטגן
- ביופסיה: לקיחת דגימת רקמה לבדיקה תחת מיקרוסקופ. הדגימה נלקחת במהלך ניתוח, בלפרוסקופיה (החדרת מכשירים כירורגיים ומצלמה אופטית דרך נקבים קטנים בדופן הבטן), או בלפרוטומיה (חתך בדופן הבטן לצורך ניתוח פתוח)
הטיפול
האפשרויות הטיפוליות והפרוגנוזה, תלויים בגיל החולה ובבריאותה הכללית, בסוג הגידול ובגודלו, ובשלב בו מתגלה הגידול:
- ניתוח בשילוב טיפול כימותרפי הינו הטיפול העיקרי בסרטן שחלה, סרטן חצוצרות הרחם או סרטן ממקור הפריטונאום (הרקמה הדקה העוטפת את אברי הבטן). בניתוח מתבצעת סקירה של הבטן וקביעת שלב המחלה. הגישה הניתוחית קרויה DEBULKING ומטרתה הסרת מירב רקמת גידול לפני התחלת הטיפול הכימותרפי. במהלך הניתוח מסירים את השחלות, הרחם והאומנטום (רקמת שומן מסביב לאברים אלה). כמו כן, מוסרת כל רקמת גידול הנראית לעין. במקרים בהם אובחנה המחלה בשלב מוקדם מאוד ניתן להסתפק בניתוח בלבד ללא טיפול כימותרפי
- כימותרפיה הכוללת שילוב של תרופה ממשפחת הפלטינום (ציספלטין או קרבופלטין) בשילוב עם תרופה ממשפחת הטקסנים (בד"כ טקסול). ניתן לתת את הטיפול הכימותרפי לפני או אחרי הניתוח. החלטה על כך מתקבלת לאחר דיון צוות לו שותפים אונקולוגים, גניקולוגים ורדיולוגים.
סרטן רירית הרחם
רירית הרחם היא הציפוי הפנימי של הרחם. הרחם הינו אבר שרירי חלול הנמצא באגן האישה. ברחם מתפתח העובר בזמן ההריון. בנשים שאינן הרות, הרחם הוא באורך כ-8 ס"מ. סרטן רירית הרחם שונה מסרטן שריר הרחם, אשר נקרא סרקומה.
במרבית המקרים, סרטן רירית הרחם מאובחן בנשים לאחר גיל המעבר. נמצא קשר בין גיל מתקדם, השמנה וסכרת לגבי התפתחות המחלה, אשר ייתכן וקשורה לרמות גבוהות של אסטרוגן. נשים הנוטלות אסטרוגן (הורמון המשפיע על התפתחותן של ממאירויות מסויימות) לבדו, הן בסיכון מוגבר לפתח סרטן רירית הרחם. נטילת אסטרוגן בשילוב עם פרוגסטרון (הורמון אחר), אינה מגדיל את הסיכון לסרטן זה.
סרטן רירית הרחם גם עלול להתפתח בחולות סרטן השד אשר קיבלו טיפול בטמוקסיפן. חולה הנוטלת תרופה זו, תזדקק לבדיקה גינקולוגית כל שנה, וצריכה לדווח על כל דמם לדני (להוציא דמם ווסתי) בהקדם האפשרי.
תסמינים
התסמינים השכיחים ביותר של סרטן רירית הרחם הם דימום נרתיקי, דימום / הכתמה בנשים לאחר גיל המעבר, או שינויים בדימום הווסתי לפני גיל המעבר. תסמינים נוספים כוללים כאבים בזמן קיום יחסי מין, כאבי בטן תחתונה ותחושת התכווצויות בתוך האגן.
במרבית המקרים, הדימום הנרתיקי או שינויים בדימום הווסתי מופיעים בשלב מחלה מוקדם, בו אחוזי הרפוי גבוהים ומכאן החשיבות של בירור וטיפול בזמן.
על כל אישה לפנות לרופא המטפל שלה אם היא סובלת מאחת התופעות הבאות:
- דמם לדני שלא בזמן הווסת
- כאבים או קושי במתן שתן
- כאבים בקיום יחסי מין
- כאבים אגניים
אבחון
חשד לממאירות עשוי לעלות בבדיקת US גניקולוגי ולכן החשיבות במעקב גניקולוגי קבוע. עם זאת, כיוון שסרטן רירית הרחם מתחיל להתפתח בתוך הרחם, הוא אינו מזוהה בדרך כלל במשטח צוואר (משטח PAP). לכן כדי לאבחנו, יש לדגום פיסת רקמה מרירית הרחם ולבדוק אותה במיקרוסקופ, על מנת לזהות תאים ממאירים. אחד מהתבחינים הבאים משמש לאבחון סרטן רירית הרחם:
- דגימת רירית (ביופסיה): צינור דק וגמיש מוחדר דרך צוואר הרחם אל תוך הרחם, ומשמש ללקיחת פיסות רקמה קטנות מרירית הרחם. דגימות אלו נשאבות החוצה דרך הצינור
- גרידה: פעולה בה הצוואר מורחב על מנת להחדיר דרכו מכשיר, אשר יכול לדגום פיסות גדולות יותר של רקמה.
טיפול
ישנם סוגים שונים של טיפול בסרטן רירית הרחם, הנגזרים משלב המחלה בזמן האבחנה וכן מהתסמינים מהם סובלת המטופלת.
במקרים בהם הגידול מוגבל לרחם, הטיפול המקובל הינו ניתוח לכריתת רחם, שחלות וחצוצרות. במקרים שונים ייתכן ולאחר הניתוח יומלץ על תוספת של טיפול כימותרפי ו/או קרינתי.
במקרים בהם לא ניתן לנתח מפאת שלב המחלה, גיל או מחלות רקע החולה תופנה לטיפול קרינתי וייתכן גם לטיפול כימותרפי. במקרים של מחלה עם פיזור בטני עדיין ניתן להציע טיפול כימותרפי ולאחריו טיפול ניתוחי. חולות עם מחלה חוץ רחמית אשר אינה נתיחה מופנות לטיפול כימותרפי, קרינתי או שילוב של השניים. במקרים בהם לא ניתן להציע אף אחד מן הטיפולים שהוזכרו לעיל, ניתן לשקול גם טיפול הורמונלי תוך מעקב צמוד.
כל ההחלטות הטיפוליות מתקבלות לאחר דיון צוות בהשתתפות אונקולוגים, גניקולוגים ורדיולוגים.
סיכויי ההחלמה
אפשרויות הטיפול וסיכויי ההחלמה, תלויים בשלב בו מתגלה הגידול (האם הוא מוגבל לרירית הרחם, מערב את הרחם כולו או האם התפשט למקומות אחרים בגוף), בסוג הסרטן, בגודלו, ובבריאות הכללית של החולה. סיכויי ההחלמה תלויים גם במראה המיקרוסקופי של התאים הממאירים והאם הם מושפעים מפרוגסטרון. סרטן רירית הרחם ניתן במקרים רבים לריפוי.