טיפול כימי (כימותרפיה) מתבסס על תרופות המשמשות להרס תאי גידול. התרופות ניתנות דרך הפה או דרך הווריד או השריר (בעירוי או בזריקה). כימותרפיה קרויה טיפול סיסטמי (מערכתי) משום שהתרופה נכנסת לזרם הדם, עוברת דרך הגוף כולו וכך יכולה להרוג תאי גידול בכל המערכות. ניתן גם להחדיר תרופות כימיות ישירות לתוך הנרתיק, שיטה הקרויה כימותרפיה תוך-לדנית.
סרטן שחלות
השחלות הינן זוג אברים השייכים למערכת הרבייה הנקבית. הן ממוקמות באגן, משני צידי הרחם (האבר החלול בו מתפתח העובר). כל שחלה היא בערך בגודל ובצורת שקד. השחלות מייצרות ביציות והורמונים נשיים (חומרים כימיים השולטים בתפקודם של תאים ואברים מסוימים). סרטן אפתליאלי של השחלה, הוא אחד מסוגי הממאירויות שיכולות להתפתח בשחלה.
אוכלוסיות בסיכון
נשים שיש להן קרובת משפחה בדרגה ראשונה (אם, אחות או בת) עם סרטן השחלה, נמצאות בסיכון מוגבר לפתח את המחלה. סיכון זה גבוה יותר בנשים עם קרובת משפחה בדרגה ראשונה וקרובת משפחה נוספת בדרגה שנייה (סבתא או דודה), הלוקות במחלה, וגבוה אף יותר בנשים עם שתיים או יותר קרובות בדרגה ראשונה.
גורמי סיכון נוספים הם בנשים שלא ילדו מעולם, או שילדו לראשונה לאחר גיל 35; בנשים בגיל המבוגר יותר (רוב אבחנות סרטן השחלה נעשות לאחר גיל 60); והיסטוריה משפחתית של סרטן שחלה. בקרב האוכלוסייה האשכנזית בארץ, כ-40% מחולות סרטן השחלה, הן נשאיות של מוטציה באחד משני הגנים של BRCA.
זוהו שלושה דגמים תורשתיים שונים: סרטן השחלה המופיע לבדו, סרטן השחלה המופיע עם סרטן השד, וסרטן השחלה המופיע עם סרטן המעי הגס. קיימים תבחינים המזהים את השינויים הגנטיים. בדיקות גנטיות כאלה, מבוצעות לעיתים על בני משפחה הנמצאים בסיכון גבוה לפתח ממאירויות. נשים הנמצאות בסיכון מוגבר לפתח סרטן השחלה יכולות לבחור לבצע כריתת שחלות מניעתית (סילוקן של שחלות בריאות על מנת למנוע הופעה של סרטן). לא ידוע האם פעולה זו אכן מונעת סרטן השחלה.
סימני המחלה
בשלב מוקדם של המחלה, עשויות לפתח החולות תסמינים כגון: אי נוחות במערכת העיכול, לחץ אגני, כאב, נפיחות בטנית וקוצר נשימה. לרוב, לא מופיעות תלונות בשלבים מוקדמים של המחלה, או שהן קלות ביותר. בשלב בו מופיעים תסמינים, המחלה בדר"כ מתקדמת. כאשר הוא מזוהה בשלבים מוקדמים, סרטן השחלה ניתן לריפוי בחולות רבות. נשים בכל שלב של המחלה, צריכות לשקול להשתתף בניסויים קליניים הבודקים את יעילותם של טיפולים חדשים.
בדיקות לאבחון סרטן השחלה
- בדיקה גינקולוגית: בדיקת הרחם, הנרתיק, השחלות והחצוצרות, שלפוחית השתן והרקטום, במטרה לזהות חריגות במבנה האברים או בגודלם (משטח צוואר – PAP – אינו יכול לאבחן סרטן השחלה)
- בדיקת אולטרה-סאונד: מכשיר המשדר גלי קול, ומתרגם את ההחזרים מהאברים השונים – בין השאר השחלות – לתמונות
- תבחין CA-125: בדיקת דם המודדת רמות CA-125 (חומר המצוי בדם וברקמות). רמות מוגברות שלו, עשויות להעיד על סרטן השחלה
- חוקן באריום: נוזל המכיל באריום, מוחדר לרקטום דרך פי הטבעת ומשמש כחומר ניגוד על מנת להדגים את מערכת העיכול התחתונה בצילום רנטגן. חוקן באריום משמש להדגים גידולים אגניים המערבים את מערכת העיכול
- Intravenous pyelogram: סדרת צילומי רנטגן של הכליות, השופכנים ושלפוחית השתן, לאחר שחומר ניגוד מוזרק לכלי הדם ומרוכז בכליות ובמע' השתן. הצילומים משמשים להדגים האם הגידול התפשט אל מחוץ לאגן
- CT SCAN: בדיקת הדמייה, היוצרת סדרת תמונות מפורטת של אזורים שונים בגוף. התמונות מיוצרות על ידי מחשב המחובר למכשיר רנטגן
- ביופסיה: לקיחת דגימת רקמה לבדיקה תחת מיקרוסקופ. הדגימה נלקחת במהלך ניתוח, בלפרוסקופיה (החדרת מכשירים כירורגיים ומצלמה אופטית דרך נקבים קטנים בדופן הבטן), או בלפרוטומיה (חתך בדופן הבטן לצורך ניתוח פתוח)
הטיפול
האפשרויות הטיפוליות והפרוגנוזה, תלויים בגיל החולה ובבריאותה הכללית, בסוג הגידול ובגודלו, ובשלב בו מתגלה הגידול:
- ניתוח בשילוב טיפול כימותרפי הינו הטיפול העיקרי בסרטן שחלה, סרטן חצוצרות הרחם או סרטן ממקור הפריטונאום (הרקמה הדקה העוטפת את אברי הבטן). בניתוח מתבצעת סקירה של הבטן וקביעת שלב המחלה. הגישה הניתוחית קרויה DEBULKING ומטרתה הסרת מירב רקמת גידול לפני התחלת הטיפול הכימותרפי. במהלך הניתוח מסירים את השחלות, הרחם והאומנטום (רקמת שומן מסביב לאברים אלה). כמו כן, מוסרת כל רקמת גידול הנראית לעין. במקרים בהם אובחנה המחלה בשלב מוקדם מאוד ניתן להסתפק בניתוח בלבד ללא טיפול כימותרפי
- כימותרפיה הכוללת שילוב של תרופה ממשפחת הפלטינום (ציספלטין או קרבופלטין) בשילוב עם תרופה ממשפחת הטקסנים (בד"כ טקסול). ניתן לתת את הטיפול הכימותרפי לפני או אחרי הניתוח. החלטה על כך מתקבלת לאחר דיון צוות לו שותפים אונקולוגים, גניקולוגים ורדיולוגים.
סרטן רירית הרחם
רירית הרחם היא הציפוי הפנימי של הרחם. הרחם הינו אבר שרירי חלול הנמצא באגן האישה. ברחם מתפתח העובר בזמן ההריון. בנשים שאינן הרות, הרחם הוא באורך כ-8 ס"מ. סרטן רירית הרחם שונה מסרטן שריר הרחם, אשר נקרא סרקומה.
במרבית המקרים, סרטן רירית הרחם מאובחן בנשים לאחר גיל המעבר. נמצא קשר בין גיל מתקדם, השמנה וסכרת לגבי התפתחות המחלה, אשר ייתכן וקשורה לרמות גבוהות של אסטרוגן. נשים הנוטלות אסטרוגן (הורמון המשפיע על התפתחותן של ממאירויות מסויימות) לבדו, הן בסיכון מוגבר לפתח סרטן רירית הרחם. נטילת אסטרוגן בשילוב עם פרוגסטרון (הורמון אחר), אינה מגדיל את הסיכון לסרטן זה.
סרטן רירית הרחם גם עלול להתפתח בחולות סרטן השד אשר קיבלו טיפול בטמוקסיפן. חולה הנוטלת תרופה זו, תזדקק לבדיקה גינקולוגית כל שנה, וצריכה לדווח על כל דמם לדני (להוציא דמם ווסתי) בהקדם האפשרי.
תסמינים
התסמינים השכיחים ביותר של סרטן רירית הרחם הם דימום נרתיקי, דימום / הכתמה בנשים לאחר גיל המעבר, או שינויים בדימום הווסתי לפני גיל המעבר. תסמינים נוספים כוללים כאבים בזמן קיום יחסי מין, כאבי בטן תחתונה ותחושת התכווצויות בתוך האגן.
במרבית המקרים, הדימום הנרתיקי או שינויים בדימום הווסתי מופיעים בשלב מחלה מוקדם, בו אחוזי הרפוי גבוהים ומכאן החשיבות של בירור וטיפול בזמן.
על כל אישה לפנות לרופא המטפל שלה אם היא סובלת מאחת התופעות הבאות:
- דמם לדני שלא בזמן הווסת
- כאבים או קושי במתן שתן
- כאבים בקיום יחסי מין
- כאבים אגניים
אבחון
חשד לממאירות עשוי לעלות בבדיקת US גניקולוגי ולכן החשיבות במעקב גניקולוגי קבוע. עם זאת, כיוון שסרטן רירית הרחם מתחיל להתפתח בתוך הרחם, הוא אינו מזוהה בדרך כלל במשטח צוואר (משטח PAP). לכן כדי לאבחנו, יש לדגום פיסת רקמה מרירית הרחם ולבדוק אותה במיקרוסקופ, על מנת לזהות תאים ממאירים. אחד מהתבחינים הבאים משמש לאבחון סרטן רירית הרחם:
- דגימת רירית (ביופסיה): צינור דק וגמיש מוחדר דרך צוואר הרחם אל תוך הרחם, ומשמש ללקיחת פיסות רקמה קטנות מרירית הרחם. דגימות אלו נשאבות החוצה דרך הצינור
- גרידה: פעולה בה הצוואר מורחב על מנת להחדיר דרכו מכשיר, אשר יכול לדגום פיסות גדולות יותר של רקמה.
טיפול
ישנם סוגים שונים של טיפול בסרטן רירית הרחם, הנגזרים משלב המחלה בזמן האבחנה וכן מהתסמינים מהם סובלת המטופלת.
במקרים בהם הגידול מוגבל לרחם, הטיפול המקובל הינו ניתוח לכריתת רחם, שחלות וחצוצרות. במקרים שונים ייתכן ולאחר הניתוח יומלץ על תוספת של טיפול כימותרפי ו/או קרינתי.
במקרים בהם לא ניתן לנתח מפאת שלב המחלה, גיל או מחלות רקע החולה תופנה לטיפול קרינתי וייתכן גם לטיפול כימותרפי. במקרים של מחלה עם פיזור בטני עדיין ניתן להציע טיפול כימותרפי ולאחריו טיפול ניתוחי. חולות עם מחלה חוץ רחמית אשר אינה נתיחה מופנות לטיפול כימותרפי, קרינתי או שילוב של השניים. במקרים בהם לא ניתן להציע אף אחד מן הטיפולים שהוזכרו לעיל, ניתן לשקול גם טיפול הורמונלי תוך מעקב צמוד.
כל ההחלטות הטיפוליות מתקבלות לאחר דיון צוות בהשתתפות אונקולוגים, גניקולוגים ורדיולוגים.
סיכויי ההחלמה
אפשרויות הטיפול וסיכויי ההחלמה, תלויים בשלב בו מתגלה הגידול (האם הוא מוגבל לרירית הרחם, מערב את הרחם כולו או האם התפשט למקומות אחרים בגוף), בסוג הסרטן, בגודלו, ובבריאות הכללית של החולה. סיכויי ההחלמה תלויים גם במראה המיקרוסקופי של התאים הממאירים והאם הם מושפעים מפרוגסטרון. סרטן רירית הרחם ניתן במקרים רבים לריפוי.