מהו הגורם למחלת הסרקואידוזיס?
הסיבה להופעת המחלה אינה ידועה. קיימת שכיחות גבוהה יותר בתוך משפחות על כן ישנה הנחה כי קיים מרכיב גנטי מסוים. המחלה יכולה להופיע ללא קשר לגזע, מוצא, מין או גיל אך כן קיימות אוכלוסיות בהן שכיחות המחלה גבוהה יותר (לדוגמא מדינות סקנדינביה ואפרו-אמריקנים) ולרוב גיל ההופעה יהיה במבוגרים צעירים (20-50).
האם סרקואידוזיס היא מחלה קשה?
במרבית המקרים התשובה היא לא! בחלק גדול מהמקרים מחלת הסרקואידוזיס הינה קלה וחולפת מעצמה על-פני מספר חודשים או שנים, לעיתים ללא טיפול כלל. חלק נוסף מהמטופלים נשאר עם מחלה כרונית בה הדלקת קיימת אך במצב יציב שלא מחמיר ואותם מטופלים יזדקקו לרוב לטיפול לשיפור התסמינים. אחוז מסוים מהמטופלים מפתח מהלך מחלה קשה אשר עלול לפגוע באופן הולך ומתקדם באיברים המעורבים ומצריך טיפול ממושך לשיפור התסמינים ולהאטת התקדמות המחלה.
מהם התסמינים של מחלה הסרקואידוזיס?
חשוב לציין כי הרבה מטופלים עם סרקואידוזיס הם ללא תסמינים כלל ולעיתים החשד עולה כתוצאה מבדיקה שבוצעה מסיבות אחרות (צילום חזה, בדיקת דם וכו'). אצל חלק גדול אחר התסמינים הינם לא ספציפיים (חולשה, עייפות, ירידה בתיאבון, דכאון). תסמינים נוספים קשורים לאיבר המעורב במחלה:
- ריאות – קוצר נשימה, שיעול יבש, צפצופים
- עיניים – כאב, שריפה, צריבה, טשטוש ראייה, אודם
- עור – פריחות, בליטות, כיבים, היכולים להופיע על פני הגפיים, הפנים ועוד
- מפרקים ועצמות – כאבים בידיים וברגליים, לעיתים כאבי מפרקים
- כבד – חום, חולשה, גרד, כאבי בטן
- לב – קוצר נשימה, שיעול, נפיחות ברגליים, תחושה של דופק לא סדיר ואף עילפון
- בלוטות – הגדלת בלוטות דוגמת קשרי הלימפה בבית החזה או בצוואר יכולות לגרום לכאבים, הגדלת בלוטות הרוק יכולה להוביל ליובש בפה ובגרון
- מערכת העצבים – כאבי ראש, חולשה ונימול
כיצד המחלה מאובחנת?
תהליך אבחון המחלה עלול להיות ממושך בשל התסמינים הלא ספציפיים וכן הדמיון בין מחלת הסרקואידוזיס למגוון מחלות אחרות, ויכול לגרור עימו סבל ותסכול מצד המטופלים. לרוב אבחון המחלה מצריך נטילת ביופסיה מאיבר מעורב (לרוב דגימה של קשרי לימפה) אך לעיתים ניתן להסתמך רק על המהלך הקליני של המחלה בשילוב עם בדיקות הדם ובדיקות ההדמיה. לאחר אבחנת המחלה ולעיתים במסגרת תהליך האבחון נדרשים המטופלים לבצע מספר בדיקות על מנת לקבוע את מידת המעורבות של איברי הגוף במחלה דוגמת בדיקות מעבדה (לדוגמא תפקודי כבד, תפקודי כליה), בדיקת תפקודי ריאה, בדיקת רופא עיניים, בדיקת אלקטרוקרדיוגרם (ECG), אקו לב ועוד.
כיצד מטפלים במחלה?
כאמור חלק מהמטופלים כלל לא נזקק לטיפול בשל מצבם הקל והצפי להחלמה ספונטנית עם הזמן וכל שנדרש הוא מעקב. מטופלים עם תסמינים משמעותיים יותר או מעורבות איברים המסכנת את תפקודם בעתיד זקוקים לרוב לקבלת טיפול שמטרתו שיפור התסמינים ומניעת הדרדרות ופגיעה באיברים המעורבים. בשל המנעד הרחב של תסמינים ומעורבות מספר איברים שונים במחלת הסרקואידוזיס, כל מקרה נדון לגופו וההחלטה על טיפול על כל משמעויותיו נעשית בדיון משותף של הצוות המטפל יחד עם המטופל. לצורך טיפול במחלה קיימים מגוון רחב של תכשירים אך לרוב אבן הבסיס בטיפול במחלה היא סטרואידים (פרדניזון) המסייעים בהפחתת התהליך הדלקתי אך נושאים בחובם מגוון תופעות לוואי אפשריות, על כן קיימות תרופות נוספות המדכאות את התהליך הדלקתי בהן ניתן להשתמש כדי לסייע בהפחתת מינון הסטרואידים (מתוטרקסט, אימוראן ועוד). בנוסף, קיימות כיום מגוון תרופות ביולוגיות מתקדמות המשמשות טיפול חליפי ויעיל למגוון ביטויי המחלה כאשר שאר התרופות אינן יעילות מספיק.
כיצד חיים עם סרקואידוזיס?
רוב חולי הסרקואידוזיס מנהלים חיים רגילים ומלאים, ללא מגבלות משמעותיות אם בכלל. קיים אחוז מסוים מהמטופלים להם תלונות כרוניות אשר לרוב משתפרות תחת מגוון הטיפולים הקיימים. מרכיב נוסף חשוב אשר אין להקל בו ראש הוא מצבם הנפשי של המטופלים הסובלים ממהלך מחלה כרוני ותסמינים לא ספציפיים דוגמת עייפות, חולשה, הפרעות שינה, כאב כרוני ועוד. מטופלים אלו יכולים להרוויח מטיפולים נוספים דוגמת תמיכה פסיכולוגית, תזונה נאותה ופעילות גופנית סדירה.