תופעות אצל היולדת לאחר לידה

•  ישיבה באמבטיות חמות שלוש או ארבע פעמים ביממה. 
•  ניקוי אזור פי הטבעת בעדינות, בעזרת נייר טואלט לח או מטליות לחות - לאחר כל יציאה. 
•  שימוש בקרח להקטנת הנפיחות. 
•  שימוש בכדורים משככי כאבים. 
•  שימוש במשחה המכילה הממליס או במשחה משככת כאב אחרת.
•  שימוש בהרטבות מגנזיום על פד מפחית בצקת ונפיחות ומפחית גם כאב.

תרופות סבתא להקלה על טחורים : כדי להתמודד עם תופעת הטחורים פותחו לא מעט תרופות סבתא, ביניהן: לקצוץ בצל ושום, להניח את העיסה על צמר גפן ולהצמיד את המרקחת אל אזור הטחורים למשך שלוש שעות; לבשל דבש במים, ביחס של שלוש לאחד, ובעוד העיסה חמה מומלץ לשבת בתוכה כחצי שעה. לאחר מכן, יש למרוח על הטחורים שמן שקדים; לכתוש עלי שזיף ולערבב בשמן זית, ואז למרוח על הטחורים.
יש לציין, כי אצל חלק מהנשים, תופעת הטחורים חולפת בתוך ימים עד שבועות לאחר הלידה, אצל אחרות התופעה נשארת עוד זמן רב לאחר הלידה.

דליות ורידים ברגליים

מלבד תופעת הטחורים, עלולה להופיע לאחר הלידה גם התרחבות והתנפחות של ורידים ברגליים. במקרה כזה מדובר ב 'דליות ברגליים'. דליות ורידים – הגושים הבולטים כלפי חוץ – הן ביטוי לאי ספיקת המסתמים.
הדליות היא מחלה של אי ספיקה ורידית, אשר נוצרת כתוצאה מפגיעה במסתמים החד כיווניים שבוורידים. תפקיד המסתמים הללו הוא למנוע את זרימת הדם כלפי מטה. כאשר הם נפגעים, נוצר מצב של אי ספיקה ורידית, איזון הלחצים משתבש, ובמקום שהדם ימשיך לזרום בוורידים לכיוון מעלה, אל הלב, הוא זורם בחזרה כלפי הרגליים (בשל כוח המשיכה). חזרת הדם כלפי מטה יוצרת לחץ גדול על דפנות הוורידים, ואלו מתנפחים.

אצל מי שסובלים מדליות נראים ורידים מורחבים, נפוחים ובולטים ברגליים. ומעבר לאי הנוחות האסתטית, זה עלול להיות מכאיב מאוד ולהתפתח גם למקרים של דלקות ובצקות בדרגות חומרה משתנות. במקרים חריפים במיוחד, מראה עור הרגלים מזכיר חבלים מפותלים בצבע כחול מתחת לעור.
הדליות יכולות להיווצר כבר במהלך ההיריון – קיים גודש בכלי הדם עקב תוספת של כ-25% בנפח הדם ובנוסף עקב צמיחת הרחם נוצר לחץ על הורידים באגן ואילו גורמים לקושי בניקוז הדם מהרגליים ולאפשרות כישלון המסתמים עקב הלחץ הגבוה.
הדם הוורידי ממשיך לזרום אל הלב ולמעשה לא קיימת בעיה משמעותית בבטן, בחזה או בלב. הבעיה מתמקדת ברגליים, מאחר והמערכת העמוקה שאחראית ל כ-80% מהחזר הדם הורידי אל הלב – תקינה. מי שכושלת היא המערכת השטחית, שבאופן רגיל מתנקזת לתוך המערכת העמוקה. לאחר כישלונה, כיוון זרימת הדם בה הינו כלפי מעלה כרגיל, אך קיימת דליפה משמעותית לאחור - לכיוון הקרסוליים ובהמשך נוצרת נפיחות.
אצל חלק גדול מהיולדות הוורידים גדושים ברגליים במהלך ההיריון. תמיד לאחר הלידה ישנה הקלה והגודש הורידי נעלם. אך ברגליים שבהן נפגעו המסתמים מתחיל התהליך שבסופו הדליות בולטות כלפי חוץ. מהסיבה הנ"ל ממומלץ לנשים לגרוב גרביים אלסטיים בכל מהלך ההיריון, כאשר ניכר גודש ורידי.
ההיריון עצמו הוא אחד הגורמים לאי-ספיקה ורידית. פרט להיריון, מחלת הדליות ברגליים עלולה להופיע גם כתוצאה מתורשה, ולהחמיר עקב השמנה, עמידה או ישיבה ממושכת ועוד. כלומר, ההיריון עצמו איננו יוצר את המחלה. יש עוד מיתוסים רבים, הקשורים לדליות ברגליים. למשל, שישיבה ברגליים משוכלת תוך הנחת רגל על רגל - יוצרת דליות ברגליים. או שהסרת שיער הרגליים בעזרת שעווה מגבירה את הסיכוי להופעת אי ספיקה ורידית. המיתוסים הללו אינם נכונים.
דליות ורידים גורמות ל- כבדות ועייפות של הרגליים, כיווצי שרירים, כאב (עקב לחץ על עצבים), גרד, תחושת חום ברגליים ונפיחות.

 הסיבוכים האפשריים: דלקות-סתימות, דימום ולבסוף יצירת פצעים קשי רפוי (כיבים), לאחר שנים רבות ללא טיפול.

הטיפול בדליות

הטיפול בדליות משתנה על פי חומרת המצב.

טיפול שמרני:
כולל הליכה מרובה, הימנעות מעמידה או ישיבה ממושכת ללא תנועה ושימוש בגרביים אלסטיים.
שימוש בגרביים אלסטיות, כאמור, יעזור לשפר את זרימת הדם בכיוון הנכון, בתנאי שיתאימו למטופלת את הגרב הנכונה. הגרביים האלסטיות לסוגיהן יוצרות לחץ שונה, ומידותיהם נקבעות לפי קוטר הרגל. חשוב ללבוש את הגרב כל היום. מנוחה תועיל גם היא להקטנת ממדי התופעה. כמו כן, אפשר למרוח על הדליות שמן פיגם.
כאשר יש דלקת-סתימה ורידית (אזור אדום, נפוח, רגיש וכואב על פני העור), מדובר בדלקת כימית (ולא חיידקית) ולכן –לא צריך אנטיביוטיקה!

טיפולים פולשניים:
מטרתם למנוע זרימת דם דרך הורידים בהם השסתומים פגומים. למעשה, המטרה להעביר את כל זרימת הדם אל המערכת העמוקה (ויש לוודא תקינותה לפני ביצוע טיפול פולשני).

• ניתוח - תחת הרדמה כללית או אפידורלית, דרך חתכים בעור, תולשים ומסלקים בעיקר את הציר הקדמי (הוריד הספון הארוך).
• טיפול בלייזר או בטיפול בעזרת גלי רדיו – נכנסים דרך חתך בעור אל הוריד הספון הארוך, מכניסים תיל לחימום טרמי (85 מעלות) או תיל לייזר. מבצעים הרדמה מקומית עמוקה בירך ואז "שורפים" את הוריד הספון הארוך תוך כדי משיכתו לאחור מהמפשעה לכיוון הברך.
• טיפול בסקלרותרפיה מונחית אולטראסאונד – מזריקים תרופה הגורמת לתגובה עם הדופן הפנימית של הוריד וחסימתו. התרופה מוחדרת בצורת קצף בכדי למנוע דילול התרופה ולאפשר פעולתה על דופן הוריד.

דליפת שתן

דליפת (בריחת) שתן הינה תופעה נפוצה בקרב נשים הרות, שעלולה להימשך גם לאחר הלידה.
כדי להבין מדוע מתרחשת בריחת השתן, יש לתאר את מבנה רצפת האגן. מדובר באזור הנמוך ביותר של האגן, המורכב מעצמות האגן, משרירים ומרקמת חיבור. דרך רצפת האגן עוברים הנרתיק, השופכה (צינור השתן המנקז את השלפוחית) ופי הטבעת. השרירים אשר נפרסים על רצפת האגן מתפקדים כיחידה אחת, והם חשובים בתפקוד הסוגרים של השופכה והרקטום.
דליפת שתן בהיריון נגרמת כתוצאה מפגיעה באזור השריר של רצפת האגן. במהלך ההיריון, העובר לוחץ מטה לכיוון רצפת האגן וכן על שלפוחית השתן. הלחץ הזה עלול ליצור קרעים בשריר שברצפת האגן, מה שיגרור דליפת שתן.
בנוסף, דליפת שתן בהיריון נגרמת גם משינויים אנטומיים במיקום כיס השתן והרחם, מלחץ תוך בטני גבוה ומירידה בכוח הרצועות שמחזקות את ריצפת האגן.
ככל שההיריון מתקדם, כך גובר אצל נשים הרות הצורך ללכת פעמים רבות יותר לשירותים. בסקרים שונים נמצא, כי אצל 60% מהנשים בשליש האחרון של ההיריון – שרירי ריצפת האגן אינם עומדים בעומס. ואז, כאשר האשה צוחקת, משתעלת או מתעטשת - שרירי הבטן לוחצים על הבטן ועל שרירי ריצפת האגן, והשרירים שנחלשו אינם מצליחים למנוע את בריחת השתן.
במהלך הלידה עצמה, ראשו של התינוק מותח עוד את השרירים באזור - עד שהוא יוצא החוצה. הדבר מחליש את השרירים, מה שגורם לעיתים להמשך הופעת דליפת השתן גם לאחר הלידה. ואולם, ברוב המקרים, דליפת השתן חולפת מעצמה אחרי הלידה.
על מנת להתגבר על דליפת שתן לאחר לידה, יש לחזק את שרירי ריצפת האגן. מדובר בשרירים פנימיים, הניתנים לתרגול ולחיזוק בכל מצב - בעמידה, בישיבה או בשכיבה. חיזוק השרירים מתבצע על ידי כיווץ רצוני שלהם – מה שגורם לתחושה של התאפקות והידוק השרירים מכיוון הנרתיק אל מרכז הבטן. תרגול פעולה זו תוך כדי נשיפה (הוצאת אוויר), משפר עוד יותר את התוצאות.

• יש לציין, כי במקרים שבהם שרירי ריצפת האגן נפגעו באופן חמור יותר במהלך ההיריון או הלידה, ייתכן שתהיה לכך השפעה ארוכת טווח. כלומר, אצל אותן נשים תתרחש בגיל מבוגר יותר צניחה של הרחם ושל שלפוחית השתן – מה שידרוש התערבויות טיפוליות שונות.
• יש לציין, שברמב"ם מתקיימות קבוצות הדרכה בנושא חיזוק שרירי ריצפת האגן לנשים לאחר לידה, ע"י פיזיותרפיסטית.

עצירות

בימים הראשונים לאחר הלידה יש האטה בפעילות המעיים. זוהי תופעה שכיחה, שיש לה כמה סיבות:
ראשית, כבר במהלך ההיריון נשים רבות סובלות מעצירות עקב השפעת הורמון הפרוגסטרון על מערכת העיכול. הורמון זה מרפה שרירים חלקים, וביניהם את שרירי דופן המעי. עצלות זו של המעי יכולה להימשך כמה ימים לאחר הלידה.
בנוסף, לידה בניתוח קיסרי עלולה לגרום להשבתת המעיים, כתגובה להליך הכירורגי. אולם גם תופעה זו הפיכה. רק במקרה שהעצירות לאחר הניתוח מלווה בהקאה ובכאב בטן קשה, יש לשלול חסימת מעי – אבל זהו מצב נדיר.
סיבה נוספת לעצירות לאחר הלידה היא התפרים באזור הנרתיק. המחשבה על הכאבים, שיתלוו ליציאה, או הפחד מכך שהתפרים ייפתחו - די בהם כדי למנוע את המחשבה על ישיבה בשירותים. אצל נשים שסובלות מטחורים לאחר הלידה, הפחד מהכאב בעת פעולת מעיים גדול עוד יותר. הפתרון במקרים אלו הוא שימוש במשככי כאבים, במאלחש מקומי בעת יציאה, במרככי צואה ובתכשירים לטיפול בטחורים על פי המלצת רופא.
במרבית המקרים, עצירות לאחר הלידה חולפת מעצמה. בכל מקרה, כדאי שלא יעברו יותר מ-48 שעות מהלידה ועד פעולת המעיים הראשונה. זאת מאחר שהימנעות מפעולות מעיים מחמירה את העצירות ויוצרת מעגל קסמים, שבסופו של דבר עלול להצריך התערבות (חוקן).

שתיית מיץ שזיפים - חצי כוס בערב וחצי כוס בבוקר - יכולה לעזור לזירוז פעילות המעיים לאחר הלידה. כמו כן, מומלץ לשתות הרבה נוזלים, לאכול מאכלים עתירי סיבים וללכת ברגל. במקרה הצורך, ניתן להשתמש במרכך צואה (נר גליצרין).

התכווצויות של הרחם ודימום

לאחר לידה ראשונה, נשים רבות מופתעות מהדימום הרב והמתמשך לאורך זמן. כי במרבית המקרים, כאשר דנים על היריון ולידה – בספרי הדרכה ואפילו בשיחות נשים, משום מה נשמט הפרט הזה.
ואולם, אחד מהשינויים הפיזיולוגיים המהותיים לאחר הלידה כרוך בחזרתו של הרחם לגודלו הנורמאלי. לשם כך הוא מתכווץ ומתנקה משרידי ההיריון, המופרשים החוצה דרך הנרתיק. הפרשה זו נקראת 'לוכיה' (LOCHEA)
הנוזל שיוצא מהרחם אמור לשנות את צבעו, וכן ללכת ולהתמעט, ככל שחולפים הימים מאז הלידה. בימים הראשונים צבעו אדום, מכיוון שהוא מכיל דם ולעיתים גם קרישי דם. במעבר משכיבה לעמידה עשוי להיפלט מהנרתיק פרץ דם מוגבר, המלווה בקרישי דם (דם שהצטבר ונפלט והחוצה בעקבות שינוי תנוחה). בימים הבאים ההפרשה מקבלת גוון וורדרד, ולאחר כעשרה ימים צבעה הופך להיות לבן- צהבהב.
אם ההפרשה נותרת אדומה וחזקה כשבועיים לאחר הלידה, או אם יש לה ריח רע (המעיד על זיהום ברחם ומצריך טיפול אנטיביוטי), כדאי להיבדק על ידי רופא.
להקלה ניתן לחלוט תה מתערובות הצמחים: ילקוט הרועים, נזמית לבנה, פרע, פטל אדום או סרפד.
כאמור, תהליך הצטמקות הרחם עד לגודלו הקדם הריוני מלווה בהפרשות ובהתכווצויות. ככל שמספר ההריונות רב יותר ומשקל התינוק גדול יותר, וכן בהיריון מרובה עוברים - התכווצויות הרחם תהיינה חזקות, ממושכות וכואבות יותר. הכאב מופיע, בדרך כלל, באזור הבטן התחתונה והוא מזכיר כאבי מחזור וכאבי צירים (קלים). במקרה של כאבים חזקים, ניתן להיעזר במשככי כאבים. אלו מוצעים ליולדת במחלקת האשפוז.

לאחר הלידה, הרחם הולך וקטן בהדרגה. מיד לאחר הלידה משקלו 1 ק"ג, כעבור שבוע משקלו 500 גרם, לאחר שבועיים 300 גרם, ואחרי שלושה שבועות מהלידה שוקל הרחם 100 גרם או פחות. תהליך ההצטמקות של הרחם אמור להסתיים בתוך 4-6 שבועות מהלידה.
ההנקה מסייעת לתהליך ההצטמקות של הרחם. גירוי הפטמה גורם להפרשת ההורמון 'פיטוצין', הגורם להתכווצויות שרירים ולכן מגביר את התכווצויות הרחם. כמו כן, שימוש בתכשירים המכילים 'ארגוט' גורמים לכיווץ הרחם ולהפחתת הדימום לאחר הלידה.
כשישה שבועות לאחר הלידה יש להיבדק אצל רופא/ת נשים, כדי לוודא שהרחם חזר לגודלו הרגיל.

הנרתיק וחתך החיץ

המעבר של התינוק בפתח הנרתיק ויציאתו החוצה גורמים לטראומה פיזיולוגית, אשר קשורה בהימתחות יוצאת דופן של הרקמות באזור - הרקמה האלסטית ורקמת שרירי רצפת האגן. הדבר עלול לגרום לרגישות גדולה במקום, לקרעים או לחתך יזום של החיץ (אפיוזוטומיה), לאי נוחות בגלל התפרים וכן לרפיון של רצפת האגן. אי הנוחות באזור יכולה להשפיע גם על ההנאה בקיום יחסי מין.
יש לציין, כי כיום נוטים פחות לבצע את חיתוך הפות בלידה (אפיזיוטומיה), אבל עדיין פעולה זו נעשית. במרכז הרפואי רמב"ם אחוזי ביצוע אפיזיוטמיות נמוכים מאוד.
ההתמודדות והטיפול בתופעות אלו, הקשורות בנרתיק ובחתך החיץ, כוללים אמבטיה ושטיפות חוזרות במים פושרים. כמו כן, ניתן לעסות את הצלקת בשמן בסיס של קלנדולה עם שתי טיפות שמן לבנדר. ניתן גם להניח פד עם חליטה של קלנדולה והממליס באיזור התפרים או הצלקת.
ככלל, את הפדים המונחים באזור יש להחליף לעיתים קרובות, ויש לנגב את האזור תמיד בכיוון מלפנים לאחור (מכיוון הנרתיק לפי הטבעת), במיוחד לאחר פעולת מעיים. זאת, כדי למנוע העברת זיהום מסביבת פי הטבעת.
כדי להתמודד עם הכאבים באזור, ניתן להשתמש בתחבושות קרות ובמשככי כאב. במקרה של בצקת, ניתן להקל עליה באמצעות שימוש בפד ספוג במגנזיום.

מצב הרוח

במרבית המקרים, שלושה ימים לאחר הלידה חוזרת האימא הטרייה הביתה עם התינוק החדש. ובדיוק אז, תוקף אותה גל של דכדוך, הידוע בכינוי ''Postpartum Blues''.
במסגרת זאת, חלק גדול מהאימהות הטריות חוות דכדוך קל, התפרצויות בכי (לכאורה ללא סיבה), עצבות, תשישות וכן כאבים בכל הגוף. נשים רבות מנסות להסביר לעצמן ולסביבה מדוע הן חשות כך. יהיו כאלו שיחשבו שאין להן מספיק חלב בשדיים עבור התינוק הקטן, אחרות ייתלו את האשם בבעל שאינו תומך מספיק, ויהיו כאלו שיחשבו שהדבר נובע מהעדר שעות שינה. כל הסיבות הללו יכולות להיות נכונות, אבל קרוב לוודאי שתחושת הדכדוך נובעת מהשינויים ההורמונליים העזים, אשר עוברים על הגוף לאחר הלידה.
להבדיל ממקרים של דיכאון לאחר לידה, תחושות ה''Postpartum Blues'' חולפות תוך 48 שעות, וההרגשה משתפרת. ואולם, אם שבועיים לאחר הלידה עדיין יש חוסר תיאבון, קשיים להירדם, קושי בתפקוד בבית וחוסר רצון לטפל בתינוק – מומלץ להתייעץ עם רופא נשים.