רקע
העורקים הכליליים הם העורקים המובילים את הדם ללב. צנתור לב כלילי הוא פעולה פולשנית, שמטרתה לפתוח עורק או עורקים כליליים מוצרים. צנתור נעשה בחולה כאשר התרופות לא עוזרות או כאשר מדובר במחלה קשה בעורק/ים כלילי/ים, אשר אובחנה ב בדיקת צנתור לב.
בצנתור לב כלילי מכניסים בלון וסליל (תומכן, סטנט) תומך למקום ההיצרות, על מנת לשמור על עורק פתוח עם זרימת דם טובה.
איכויות ויתרונות הסטנט הוכחו במחקרים רבים. אחוזי ההצלחה של בלון ותומכן טובות מאוד. מדובר על מעל 97% הצלחה מיידית בפתיחת העורק המוצר. את ההרחבות הללו ניתן לבצע לעורקים הכליליים, למעקפים ורידיים וגם למעקף עורקי, שחובר בניתוח מעקפים קודם.
תומכן מצופה תרופה (כגון "סייפר" אך יש גם רבים נוספים), המפריש חומר פעיל למניעת היצרות מחדש, נמצא כבר שנים רבות בשימוש במחלקה הקרדיולוגית של הקריה הרפואית רמב"ם. תומכנים אלו מהווים כ-50-60% מכלל התומכנים ומושתלים בעיקר כאשר הסיכון להיצרות חוזרת גדול יותר – דהיינו בחולים עם סוכרת, בהיצרויות ארוכות או בעורקים בעלי קוטר קטן.
לפני הבדיקה
הבדיקה נעשית במסגרת אשפוז הנמשך כיממה.
טיפול תרופתי כנגד קרישת הדם [קומדין] יש להפסיק מספר ימים לפני הצנתור, בהוראת הרופא המטפל. אין להפסיק אספירין [או קלופידרוגל (פלויקס)]. יש להיות בצום החל מחצות הלילה שלפני הבדיקה, אלא אם צוין אחרת בטופס ההזמנה. בבוקר הצנתור תתבקשו לגלח את אזור החדרת הצנתר (מפשעה או פרק היד, בהתאם לצורך).
יש להודיע מראש על רגישות ליוד.
במהלך הבדיקה
דרך העורק במפשעה או בשורש כף היד מחדירים שרוולית דקה וקצרה, דרכה מעבירים צינורית חלולה וארוכה (קטטר), שמגיעה עד לפתחו של העורק הכלילי, הממוקם באבי העורקים, ממש מעל הלב. דרך הקטטר מזריקים חומר ניגוד לתוך העורק, על מנת להדגים את חללו הפנימי ולמקם את ההיצרות.
לאחר הצנתור האבחנתי, אם הוחלט לבצע התערבות - עוברים לחלק הפולשני. דרך אותו קטטר חלול מעבירים תיל עדין (wire), המוחדר לתוך העורק הכלילי ועובר גם את מקום ההיצרות. דרך הקטטר ועל גבי התיל מחדירים צינורית חלולה נוספת, שבקצה שלה יש בלון, אשר בשלב הזה איננו מנופח.
הבלון מחובר לצינורית הדקה, כך שמבחוץ (באזור הדיקור), אפשר להחדיר לתוכו נוזל ולנפח אותו. את הבלון מביאים עד לאזור ההיצרות ושם מנפחים אותו ע"י נוזל (אף פעם לא אויר), שמוזרק דרך הצינורית היוצאת מן המפשעה.
לאחר הניפוח, שנמשך לא יותר ממספר שניות, מרוקנים את הבלון, מושכים אותו החוצה ומצלמים שוב לראות את התוצאות.
במידה וצריך, חוזרים על הפעולה מספר פעמים עד שמגיעים לתוצאה הרצויה – עורק מורחב עם זרימה טובה.
ברמב"ם בלמעלה מ- 90% מהמקרים משתילים גם תומכן (סטנט), הדומה לקפיץ של עט כדורי. החדרת הסליל לא שונה בהרבה מהמתואר עד כה, להוציא העובדה שעל גבי הבלון הלא מנופח מלבישים את הסליל. בזמן ניפוח הבלון הסליל מתרחב ומקובע למקומו בתוך העורק, תוך שהוא דוחף את ההיצרות לצדדים.
לאחר הבדיקה
יש להקפיד שלא להזיז את הרגל המצונתרת ולא להרים את הראש במשך כ 4 שעות מרגע הוצאת הצנתר. ירידה מהמיטה בהשגחת צוות סיעודי.
במקרה שהצנתור בוצע דרך שורש כף היד, יש להימנע מכיפוף היד במשך כשעה לאחר הצנתור. לאחר כשעתיים מתום הצנתור יותר לכם לרדת מהמיטה, בליווי אחות בלבד.
מיד לאחר הצנתור מותר לשתות ולאחר שעתיים תוכלו לאכול גם ארוחה קלה.
אחות המחלקה תבדוק מדי פעם את מקום הצנתור, לחץ דם ודופק.
אם תחושו רטיבות ו/או חום באזור הצנתור, כאבים בחזה, קוצר נשימה, צמרמורת או חולשה – יש לדווח מיידית לאחיות המחלקה.
במידת האפשר, תימסר לכם התרשמות ראשונית מתוצאות הצנתור, מייד עם סיומו.
חוות דעת מלאה תתקבל רק לאחר התייעצות שיקיים צוות רפואי מומחה.
כיצד תנהגו בביתכם
דו"ח הכולל את ממצאי הצנתור יימסר עם מסמכי השחרור. יש להמשיך וליטול תרופות כרגיל.
במידה והושתל אצלכם סטנט, תתבקשו לקחת תרופה למניעת היווצרות קרישת דם על התומכן (סטנט) החדש.
מומלץ להימנע מנהיגה במשך יום השחרור מבית החולים.
יש להתקלח במים פושרים ולא לשפשף בחזקה את איזור הצנתור.
במקרה שיופיעו חום, נפיחות, חוסר תחושה, גפה קרה או כאב, שלא הורגשו ברגל או ביד המצונתרים – יש להתקשר לרופא המטפל, אשר יחליט אם יש מקום להפנותכם למכון הלב או לחדר מיון.