כתבות

איבוד ראיה בגיל העבודה - סיבות ודרכי טיפול

תאריך פרסום: 01/04/2006

למעלה מ-500 איש ואישה מהאוכלוסייה העובדת בישראל, מאבדים את ראייתם מידי שנה. ארבע מחלות עיניים אחראיות לרוב מקרי העיוורון. למרות סטטיסטיקה עגומה זו, אבחון מוקדם, טיפול נכון ומעקב ראוי, מאפשרים לנו להמשיך לראות וליצור. להלן העובדות, ההסברים והצעדים שיש לנקוט

בישראל מבוצעים מדי שנה כ-5,000 ניתוחים להחלפת מפרק ירך וברךבישראל מבוצעים מדי שנה כ-5,000 ניתוחים להחלפת מפרק ירך וברך
מאת: פרופ' בנימין מילר, מנהל מח​לקת עיניים, הקריה הרפואית רמב"ם
 
החל מאמצע שנות העשרים ועד אמצע שנות השישים לחיינו, סה"כ כ – 40 שנה, אנו עסוקים בעבודה ומקווים להישאר בריאים בגופנו ובנפשנו. אנו גם מקווים להתברך בראיה טובה לאורך כל אותה תקופה. אולם, על פי הסטטיסטיקה לגבי למצב העיוורון במדינת ישראל, מעל 500 איש ואישה מתוכנו, יאבדו את ראייתם כתוצאה ממחלות עיניים, מידי שנה. ארבע מחלות עיניים אחראיות לרוב מקרי העיוורון בארצנו והן (על פי סדר עולה של שכיחותן בגרימת עיוורון):
 
קטראקט
 בעברית – 'ירוד', באה מהמילה היוונית 'קטרקטוס', שמשמעותה מפל מים, הנראה לבן כפי שאכן נראה ירוד. רוב רובם של הירודים מופיעים בבני אדם מבוגרים ורק מיעוטם במצבים של - עיניים חבולות, עיניים הסובלות ממחלות קשות ואצל ילדים.החולה מתלונן על ירידה הדרגתית בראיה (למרחק ו/או לקריאה), נוטה להסתנוור ומתקשה לתפקד באור יום, בבדיקה יימצא כי העדשה עכורה.
 
הטיפול
אין טיפול אחר בירוד זולת סילוקו בניתוח והחלפתו בעדשה מלאכותית. ההתוויה לניתוח הינה ירידה בראיה עד להפרעה בעבודה ובתפקוד היום-יומי. רואה חשבון בן 45 יזדקק לניתוח בדחיפות רבה יותר מאשר גמלאי בן 85, אשר כבר מזמן אינו עובד ואינו נוהג. התאמה טובה של משקפיים יכולה לעיתים לדחות את הצורך בניתוח. השיטה המקובלת כיום להסרת ירוד הינה ה'פאקואמולסיפיקציה', המאפשרת ניתוח דרך פתח זעיר, שגודלו מ"מ בודדים, בגלגל העין. דרך פתח זעיר זה מסירים את הקופסית הקדמית של העדשה, מרסקים את ליבת העדשה בעזרת "פטיש" אלקטרוני קטן ושואבים אותה. לתוך החלל שמתפנה בקדמת העין לאחר סילוק העדשה העכורה, שותלים עדשה מלאכותית, המקופלת בכניסתה דרך הפתח הזעיר ונפתחת הדרגתית למלוא גודלה, כדי לתפוס את המקום שפינה הירוד. הפצע אינו דורש תפירה, אלא נסגר מעצמו.(בעבר השיטה הניתוחית להסרת הירוד דרשה גודל פתח של כ- 10 מ"מ, ולכן נדרשה תפירה).
 
גלאוקומה
קבוצה של מצבים אשר בהם מתפתח לחץ תוך עיני מוגבר, בצורה חריפה או בצורה כרונית. בצורה החריפה יש למהר ולהוריד את הלחץ מחשש לאיבוד ראיה בתוך שעות. בצורה הכרונית, יש לטפל כדי שעצב הראיה לא ייפגע, אך אין דחיפות בטיפול.המחלה פוגעת ב- 3% מהאוכלוסייה, מופיעה לרוב בבני 50 ומעלה ושכיחותה עולה עם הגיל. בצורתה הכרונית זו מחלה תורשתית. הגלאוקומה הכרונית, השכיחה מכולן, אינה מפריעה לסובל ממנה עד אשר הנזק לעצב הראיה, המצטבר לאורך שנים, נעשה משמעותי מאוד. הנזק מתבטא בפגמים בשדה הראיה, כאשר הפגם הראשוני מתפתח לרוב בצד הפנימי של השדה ולכן לא מורגש ע"י החולה.
 
הטיפול
ברשותנו כיום מגוון של טיפולים להורדת הלחץ התוך עיני בגלאוקומה כרונית, החל מטיפות עיניים, דרך טיפולי לייזר וכלה בניתוחים להגברת סינון הנוזלים מהעין החוצה.מאחר והמחלה מעוורת בלי שהחולה ירגיש בכך, ממליצים רופאי העיניים לבדוק היטב אחת לשנה, כל אדם מעל גיל 40. "החשודים" להתפתחות המחלה יהיו אלה אשר במשפחתם הקרובה חולי גלאוקומה, בעלי לחץ תוך עיני מעל 21 מ"מ כספית, רחוקי ראיה ובעלי ראיה טובה כמותית אך פגומה איכותית. יש לזכור, ראיה של 6/6 אינה שוללת נזק רציני של הגלאוקומה לעצב הראיה.
 
סוכרת
למרות הטיפולים הטובים ביותר לפגיעת הסוכרת ברשתית, כולל ניתוחים מורכבים בעומק העין, הסיכוי לחולה סוכרת לאבד את ראייתו גבוה פי 20 מאשר אדם שאינו סובל ממחלה זו. הסיבה השכיחה ביותר לאיבוד ראיה אצל חולי סוכרת הינה בצקת של הכתם הצהוב. מאז גילוי האינסולין (1922), חולי הסוכרת מאריכים ימים ומתוך כך, מפתחים מחלה בכלי הדם הקטנים בכל חלקי הגוף, כולל ברשתית. כך קרה, שדור אחד אחרי גילוי מהפכני זה, הסוכרת הפכה לסיבה המובילה לאיבוד ראיה בגיל העבודה.גורמי הסיכון לפגיעה ברשתית הם: משך הסוכרת, גיל התחלת הסוכרת, מידת איזון רמת הסוכר בדם, מחלת כליות נלווית, יתר לחץ דם והריון.
 
הטיפול
מחלת כלי הדם הקטנים הנובעת מהסוכרת, מתבטאת תחילה בדליפת נוזלים מהכלים אל תוך רקמת הכתם הצהוב אשר במרכז הרשתית והתוצאה – בצקת. שלב זה של המחלה ניתן לטיפול ע"י צריבות ברשתית בעזרת קרני לייזר. בשלב מתקדם יותר, מחלת כלי הדם הקטנים גורמת לחסימתם, לחוסר אספקת דם לאזורי רשתית נרחבים, להצטברות גורמי צמיחה כתגובה לכך ולשגשוג כלי דם חדשים על פני הרשתית ואל תוך הזגוגית. גם כאן צריבות לייזר בכל שטח הרשתית, מלבד בכתם הצהוב, יכולות להביא לעצירת התהליך ולהצלת הראיה. בשלב הסופני של המחלה מופיעים דימומים קשים בעומק העין יחד עם היפרדות רשתית. בשלב עגום זה, נותרה רק האופציה הניתוחית – לסלק את הדם, לנתק את המשיכות על הרשתית ובכך לאפשר לה להיצמד מחדש למקומה.

כדי לנסות בכל זאת למנוע נזק של הסוכרת לרשתית, יש לאבחן מוקדם ככל שניתן את הסוכרת ואת הפגיעה ברשתית, לטפל לפי הצורך ולעקוב אחר החולים באופן סדיר לפחות פעם בשנה.כיום הפגיעה ברשתית במחלת הסוכרת ניתנת לטיפול, אך אינה ניתנת למניעה ולריפוי. טיפולי הלייזר בשלבים השונים של המחלה ברשתית, יחד עם הניתוחים המורכבים במקרים הקשים ביותר, הזרקת סטרואידים לתוך העין ולאחרונה הזרקה של מעכבי גורמי צמיחה – ישָמרו את הראיה במחלה כרונית קשה זו.

ניוון הקשור לגיל של הכתם הצהוב (נמ"ג)
גורם עיקרי לאיבוד ראייה בישראל, המתבטא בהתפתחות שינויים של גיל בכתם הצהוב של הרשתית ושכיחותו עולה מגיל 55 ומעלה. השכיחות גבוהה יותר בנשים, במשפחות בעלות נטייה למחלה, במעשנים ובסובלים מיתר לחץ דם.שתי צורות למחלה: הצורה היבשה, ללא הצטברות נוזלים או דם מאחורי הכתם הצהוב, בה הראייה תרד במידה בינונית בלבד ותתבטא בעיקר בקושי בקריאה. הצורה השנייה היא הצורה הלחה, הנגרמת ע"י צמיחת כלי דם חדשים מאחורי הכתם הצהוב. כלים אלה נוטים לדלוף ולדמם ובכך להביא להיפרדות ממוקמת של הרשתית המרכזית ולאיבוד הראייה. הדגמת כלי הדם נעשית ע"י הדמיה בעזרת צבע פלורסצאין והיא חשובה לאבחון, למעקב ולטיפול.
 
הטיפול
בצורתה היבשה של המחלה, מומלץ לטפל בעזרת ויטמינים ונוגדי חמצון, במטרה למנוע מעבר לצורה הלחה והאלימה של המחלה. בצורתה הלחה של המחלה עומדות כיום לרשותנו מספר אפשרויות טיפול. כאשר כלי הדם הדולפים והמדממים נמצאים מחוץ למרכז הכתם הצהוב, נטפל בקרני לייזר אשר יפגעו ויהרסו את הכלים החדשים. כאשר כלי הדם צומחים מאחורי מרכז הכתם הצהוב, יש לפגוע בהם מבלי לגרום לנזק ברשתית. כיום, ניתן לעשות זאת בעזרת התרפיה הפוטודינאמית, אשר פותחה ע"י כותב שורות אילו יחד עם ד"ר חדוה מילר, בתחילת שנות ה- 90 והוכנסה לשימוש רוטיני ברפואת העיניים בתחילת שנות האלפיים. בשיטה זו מגרים, ע"י קרני לייזר מכוונות היטב, צבע המוזרק דרך הוריד ומתרכז מאחורי הכתם הצהוב, כדי ליצור קרישי דם זעירים בתוך כלי הדם החדשים ובכך לגרום לחסימתם. ניתן לשלב טיפול זה עם הזרקת סטרואידים לתוך העין ולגרום לנסיגת הכלים החדשים ללא נזק לרשתית עצמה.

לאחרונה, מפתחים במערב תרופות להזרקה תוך עינית, המעכבות גורמי צמיחה של כלי הדם ובכך מביאות לנסיגה, זמנית לפחות, של כלי הדם המשגשגים מאחורי הכתם הצהוב ובכך מונעות איבוד ראייה.בישראל, ניתן להזריק באופן ניסיוני או באישורים מיוחדים, תרופות מסוג זה ("מקוגן", "לוסנטיס" ו"אווסטין") אך הניסיון המצטבר בטיפול מסוג זה עדיין מוגבל.הטיפול הניתוחי בניוון הכתם הצהוב מורכב מאוד וכרוך בסיכונים משמעותיים לעין ולכן מבוצע רק לעיתים רחוקות במרכזים רפואיים בודדים בארה"ב ובגרמניה.

לפרטים נוספים ניתן לפנות למחלקת עיניים בבית החולים רמב"ם.
מנגנון הראיה המופלא​

העיניים ממוקמות בתוך הארובות אשר במרכז הפנים ודומות בצורתן לשני כדורים קטנים, אשר קוטרם כ- 2.5 ס"מ ומשקלם 7 גרם האחד. כל עין פועלת כמצלמה קטנה. בחלקה הקדמי ממוקמים האלמנטים האופטיים: הקרנית, בשטח פני קדמת העין והעדשה, הנמצאת מעט עמוק יותר מאחורי הקשתית והאישון. בחלקה האחורי של העין נמצאים הרשתית, המקבילה לפילם שבמצלמה ועצב הראיה, אשר קולט את המידע מהרשתית ומעביר אותו אח ורה, דרך מסילות הראיה, עד למוח העורפי, בו נקלטות התמונות ומתוך כך נראות על ידינו.

איור של חתך גלגל העין
 איור של חתך גלגל העין
 
בהקשר לארבעת המחלות השכיחות ביותר כגורמות לאיבוד ראיה ומוזכרות בכתבה, הרי שתי החשובות ביותר (סוכרת וניוון הכתם הצהוב) פוגעות ב"פילם" - ברשתית. השלישית (גלאוקומה) פוגעת בעצב הראיה, שהוא "הכבל החשמלי" המוליך את המידע למוח, והרביעית (קטראקט) באלמנט האופטי החשוב ביותר – העדשה.

בידקו את העיניים
האיגוד האמריקאי ממליץ לעבור בדיקות עיניים אחת לשנה, על מנת לאתר מחלות שאינן מורגשות בשלביהן הראשוניים, כגון גלאוקמה, העשויות לפגום בראיה ואף לגרום לאיבודה. זיהוי וטיפול מוקדם יכולים למנוע סיבוכים אלו.
אנו מאמצים את המלצת האיגוד האמריקאי באוכלוסיה שמעל גיל 40.
בדיקות אלו מבוצעות כחלק מבדיקות הסקר במרכז לרפואה מונעת בקריה הרפואית רמב"ם