בדיקות וטיפולים
מחלות זיהומיות

הטיפול ניתן ברמב"ם. להנחיות ופרטים מלאים על הטיפול נא לפנות למזכירות היחידה.

 
למידע נוסף על דלקת קרום המוח
קדחת צהובה (Yellow Fever) היא עוד אחת ממחלות המטיילים המרובות המועברות על ידי עקיצת יתוש​.
הסיכוי שמטייל יידבק בקדחת צהובה הוא אפסי היות ותוארו עד היום רק מספר עשרות בודדות של מקרים כאלו.
מדוע, אם כך, מציעה מרפאת המטיילים חיסון למחלה? סיבה אחת היא חומרתה של המחלה המסתיימת במקרים רבים במוות, ואין לה טיפול ספציפי. הסיבה השנייה היא ההכרח בחיסון בקדחת צהובה כתנאי לכניסה לרבות ממדינות העולם.
הדרישות של המדינות השונות לחיסון לקדחת צהובה בקרב מטיילים נכנסים מופיעים באתר של המרכז האמריקאי לבקרה ומניעת מחלות (CDC)​.

חיסון לקדחת צהובה
החיסון למחלה (Stamaril, YF-Vax) תקף לעשר שנים (אם כי עדויות חדשות מראות שהשפעתו המגנה נמשכת גם מעבר לכך) ויש לשמור על פנקס החיסונים עם אישור החיסון על מנת להיכנס לרבות ממדינות דרום אמריקה ואפריקה.

תופעות לוואי קלות כגון כאבי שרירים וחום יכולים להופיע כ 4-10 ימים לאחר מתן החיסון. החיסון מכיל נגיף חי מוחלש ואינו מומלץ לחולים עם פגיעה במערכת החיסון (חולים אלו שרוצים לסוע למדינה הדורשת חיסון למטיילים נכנסים יקבלו מסמך המעיד שאינם יכולים להתחסן). במקרים נדירים מאוד יש תופעות לוואי קשות יותר (yellow fever vaccine-associated viscerotropic disease or neurotrophic disease), וסיכון זה גבוה יותר באנשים מבוגרים מעל גיל 60, ובאנשים עם מחלה בבלוטת הטימוס. החיסון אסור במתן לבעלי רגישות (אלרגיה) לביצים, ילדים צעירים מגיל שישה חודשים, מטיילים עם חום, מטיילים עם דיכוי חיסוני (כגון לויקמיה, ממאירות אחרת, איידס) וכן לנשים מניקות.
למידע נוסף על קדחת צהובה
(נקרא גם בשם Tuberculin test, Mantoux test)
​​​
מטרת הבדיקה היא לאתר חשיפה משמעותית לחיידק השחפת בזמן הנסיעה. אם נמצאת חשיפה כזו, יש צורך במתן טיפול מונע למטייל החוזר כדי למנוע את התפרצות המחלה. לרוב המטיילים אין הבדיקה רלוונטית. נוסעים בסיכון הם אלו הנוסעים לתקופה ממושכת של יותר משנה בארץ בה השחפת נפוצה מאוד, וכן לנוסעים לתקופה של לפחות שלושה חודשים ושייכים לאחת הקבוצות הבאות: עובדי בריאות הבאים במגע עם חולים במדינות היעד, נוסעים עם דיכוי חיסוני, ותינוקות בגיל 6-11 חודשים.

הבדיקה מתבצעת על ידי הזרקת התבחין לעור ומדידה של קוטר הנפיחות המופיעה מסביב למקום ההזרקה. הבדיקה מבוצעת בדרך כלל לפני הנסיעה, ושלושה חודשים אחריה. הבדיקה מבוצעת רק לאחר הנסיעה בילדים מתחת לגיל 17 שמוצאם במדינה בה אין השחפת נפוצה. הבדיקה מבוצעת במרכז לאבחון וטפול בשחפת (מלש"ח), ולא במרפאות המטיילים. בצפון ישנן מרכזים כאלו בחדרה (046222389), חיפה (048510420), נהרייה (049107523) ונצרת (046028819).​​
למידע נוסף על שחפת ותבחין PPD
מהי קדחת דנגי?
קדחת דנגי היא מחלה ויראלית. הנגיף שגורם למחלה מועבר לאדם על ידי עקיצת יתוש "הנמר האסיאתי". הנגיף לעתים אינו גורם לשום סימפטום, לפעמים למחלת חום לא נעימה המלווה בכאבים קשים בגוף (ומכאן כינוייה באנגלית "break bone fever"), ולעתים נדירות גם למחלה קשה ולמוות.

איפה אני יכול להידבק בקדחת דנגי?
מטיילים לדרום מזרח אסיה, ובעיקר לתאילנד בתקופה הגשומה (יוני עד נובמבר), נמצאים בסיכון גבוה יחסית לחלות בקדחת דנגי. המחלה נפוצה יחסית גם במרכז ודרום אמריקה. עד היום המחלה הייתה שכיחה פחות, אם כי קיימת, גם באפריקה.
מחלת הדנגי הולכת ומתפשטת בעולם. התפרצויות של קדחת דנגי בשנים האחרונות היו גם באזורים פחות צפויים: יפן, צפון אוסטרליה, צרפת, קרואטיה, ופלורידה בארה"ב.

מהם הסימפטומים של קדחת דנגי?
יש אנשים החולים בקדחת דנגי ואפילו לא מודעים לכך. אצל מטיילים רבים המחלה מתבטאת בחום, כאבי ראש, כאבי גוף קשים, חולשה ניכרת, ופריחה שמופיעה מספר ימים לאחר הופעת החום.
יש מספר סימפטומים הנחשבים כאותות אזהרה (warning signs) להתפתחות מחלה קשה. סימפטומים אלו כוללים כאבי בטן, הקאות חוזרות, הצטברות נוזל בריאות או בחלל הבטן, דימום מהחניכיים, ישנוניות, אי-שקט והגדלת כבד.
קדחת דנגי חמורה (Severe dengue) מתבטאת בהצטברות נוזלים המובילה ללחץ דם נמוך והלם, קוצר נשימה, וכן דימומים קשים, ירידה במצב ההכרה, ופגיעה קשה בתפקוד הכבד ו/או הלב.

מניעת קדחת דנגי
הדבר החשוב ביותר הוא להימנע ככל האפשר מעקיצות יתושים (להוסיף קישור ל - איך להפחית את הסיכון לעקיצת יתושים). חיסון למחלה נמצא בשלבים מתקדמים של פיתוח אך עדיין אינו זמין למטיילים.

טיפול בקדחת דנגי
הטפול בקדחת דנגי הוא תומך בלבד. אין תרופה ספציפית למחלה, אך במקרים של מחלה קשה יש צורך באשפוז. יש לזכור שמחלה קשה מתפתחת בדרך כלל רק מספר ימים לאחר הופעת החום. במקרים קיצוניים יש צורך בטפול במסגרת של יחידה לטיפול נמרץ.

אם כבר חליתי בקדחת דנגי בעבר, האם אני יכול לטייל שוב?
לנגיף הדנגי יש ארבעה תת זנים שונים (Serotypes 1,2,3,4). רוב המחקרים מעידים על כך שזיהום שני בקדחת דנגי מוביל בסבירות גבוהה יותר למחלה עם סיבוכים. האם צריך לאסור לפיכך על מטייל שחלה בדנגי לחזור לאסיה או לדרום אמריקה? הסיכוי לחלות בקדחת דנגי ולפתח סיבוכים נמוך מאוד בפעם הראשונה ואינו גבוה גם באירוע שני. לפיכך ההמלצה המקובלת היא שלא להימנע מטיולים גם אם חלית בעבר בקדחת דנגי אבל במקרה זה יש להקפיד מאוד על מניעת עקיצות יתושים (להוסיף קישור ל - איך להפחית את הסיכון לעקיצת יתושים), ולנסות לתזמן את הטיולים לעונה בה הסיכוי להעברת המחלה על ידי יתושים נמוך יותר.
למידע נוסף על קדחת דנגי
גם מחלה ויראלית זו מועברת על ידי עקיצות יתושים, בארצות אסיה (הקדחת אומנם מכונה "יפנית", אך ביפן כבר עשרות שנים המחלה נדירה או לא קיימת עקב פעולות מניעה של הממשלה). המחלה נדירה במטיילים אך לחולים בה עלול להיגרם נזק מוחי קשה.

חיסון נגד קדחת דלקת מוח יפנית
החיסון למחלה (Ixiaro)ניתן למטיילים הנוסעים לתקופה ממושכת (בדרך כלל מעל חודש) לאיזורים כפריים באסיה.

חיסון ה Ixiaro ניתן בשתי מנות בביקור הראשון ולאחר 28 יום, ומאושר לשימוש מעל גיל שנתיים.
לנוסעים שכבר חוסנו בעבר יש צורך במתן מנה אחת בלבד. החיסון אסור לשימוש בנשים בהריון.
למידע נוסף על קדחת דלקת מוח יפנית
מחלת הפוליו
המחלה נגרמת ע"י נגיף ויכולה להוביל לשיתוק.
בשנות ה-50 הייתה המחלה נפוצה מאוד בארץ, אך מאז תחילת החיסון נגדה ירדה שכיחות המחלה, ובשנים האחרונות לא תועד אף מקרה של פוליו בארץ.
בשנים האחרונות נמצא הנגיף מספר פעמים במאגרי ביוב באיזורים שונים בארץ, אך עקב אחוזי החיסון הגבוהים לא חלה איש, אם כי מקרי פוליו תועדו בסוריה לאחרונה.
נכון לתחילת 2016 קיימת המחלה רק באפגניסטן ופקיסטן – לא יעדי טיול אטרקטיביים לתייר הישראלי.

חיסון נגד פוליו
לפני נסיעה למדינות נגועות ניתנת מנת דחף אחת של החיסון (Imovax Polio) לאלו שחוסנו בעבר באופן מלא
למידע נוסף על פוליו

נגיף הזיקה מועבר על ידי יתוש ה Aedes, כמו גם נגיף הדנגי​ ונגיף הצ'יקונגוניה (ראו דפי מידע על מרכז ודרום אמריקה). בנוסף מועבר הנגיף גם על ידי יחסי מין עם אדם שלקה בזיהום. עד ל 2015 היה נגיף הזיקה קוריוז בלבד, מאחר והמחלה לה הוא גורם היא בדרך כלל קלה (חום, כאבי מפרקים, כאבי ראש, פריחה, ודלקת בלחמית העין).

לאחרונה הועלתה השערה, בעקבות נתונים שהצטברו בברזיל, כי הנגיף גורם להיוולדות עוברים עם מוח קטן מהתקין כשהאם נדבקת בזמן ההריון. בנוסף ישנם דיווחים על נזק משמעותי למערכת העצבים
(תסמונת Guillian Barre) לאחוז קטן מאוד מהנדבקים.
ההמלצות בנושא "חם" זה משתנות בתדירות גבוהה,
אך זיהום זה מהווה שיקול לקביעת י​​עד הנסיעה בעיקר לנשים בהריון.
אין טיפול ספציפי כעת, ואין חיסון למניעת הזיהום, ובעיקר
כדאי להימנע ככל האפשר מעקיצת יתושים.​

בדיקות דם ושתן לאיתור הדבקה בנגיף הזיקה 
הבדיקה מתבצעת במרפאתנו, והתשובה מתקבלת תוך 2-3 ימים.

​​האם נדבקתם בווירוס הזיקה?
לחוזרים מארצות בהן נפוץ נגיף הזיקה - ניתן לבצע במרפאה בדיקות המעידות על זיהום בזמן הטיול​

למידע נוסף על נגיף הזיקה
מלריה נגרמת על ידי טפיל הנקרא Plasmodium ומועברת באמצעות עקיצות יתושים, או יותר נכון - יתושות.
קיימים חמישה מינים שונים של הטפיל, כשרוב המקרים הקשים ומקרי המוות נגרמים על ידי אחד מהם - Plasmodium falciparum.

באילו ארצות יש מלריה?
המחלה שכיחה מאוד באפריקה, ובפפואה- גיניאה החדשה. המחלה נפוצה למדי במספר מדינות
באסיה (לדוגמא קמבודיה) וכיום פחות נפוצה באזורים רבים בהודו ובתאילנד. באמריקה הלטינית (לא כולל ארגנטינה, צ'ילה ואורוגוואי) יש מקרי מלריה בעיקר באזורי הג'ונגל.

כיצד אדע שחליתי במלריה?
מלריה בדרך כלל מתבטאת בחום, צמרמורת, והרגשה כללית רעה.

איך ניתן למנוע הדבקה במלריה?
ניתן למנוע הדבקה במלריה ע"י הפחתת כמות עקיצות היתושים ​ ו/או שימוש בטיפול תרופתי מונע למלריה (ראה טבלה להלן).

האם כדאי לי לקחת טיפול מונע למלריה, ואם כן – איזה?
ההחלטה לקחת טיפול מונע למלריה תלויה בגורמים רבים: מהו הסיכון במדינת היעד? האם בתוך מדינת היעד יש אזורים בהם יש שכיחות יתר של מלריה? האם המטייל שוהה בג'ונגל או בחדרי ישיבות ממוזגים? מהי איכות הטיפול הרפואי והתרופות הניתנות בבתי חולים במדינת היעד? ועוד. סוגיה זו ראויה לדיון מפורט עם הרופא במרפאת המטיילים.​

טבלת תרופות נגד מלריה

שם התרופה

מינון למבוגרים

מינון לילדים

משך הלקיחה ביחס לכניסה ויציאה מאזור נגוע במלריה

תופעות לוואי

הערות

מלרון

 atovaquone + progunail

כדור אחד במינון של
 
100mg + 250Mgביום

 

(מחקרים ראשוניים מראים כי גם מינון מעט נמוך יותר מספק, אך זה עדיין המינון המקובל).

כדור ילדים במינון נמוך (25mg + 62.5mg).

 

ניתן לרסק ולערבב עם אוכל.

 

5-8 ק"ג – חצי כדור ביום

9-10 ק"ג – 3/4 כדור ליום

11-20 ק"ג – כדור אחד ביום

21-30 ק"ג – 2 כדורים ביום

31-40 – 3 כדורים ביום.

יום לפני הכניסה ועד שבוע לאחר היציאה

תופעות לוואי קלות, בעיקר כאבי בטן

תרופת הבחירה כיום ברוב המקרים

 

לא מומלץ לנשים בהריון, ילדים מתחת למשקל של 5 ק"ג, אי ספיקת כליות משמעותית.

לריאם

 

 mefloquine

כדור אחד במינון של 250 מ"ג פעם בשבוע

מינון מופחת על פי המשקל, פעם בשבוע.

 

שבועיים לפני הכניסה, ועד 4 שבועות לאחר היציאה.

תופעות לוואי כוללות סחרחורת, בחילה, הפרעות שינה, חלומות רעים, הפרעות פסיכיאטריות.

 

אסורה לשימוש בחולים עם אפילפסיה, הפרעות הולכה לבביות, ומחלות פסיכיאטריות.

 

ארגון האמריקאי למזון ותרופות (FDA) פרסם אזהרה חמורה (black box warning) לגבי השימוש בתרופה עקב תופעות לוואי נוירו-פסיכיאטריות.

 

 

לא יעיל באזורים שונים באסיה.

דוקסילין / דוקסי

 

 doxycycline

כדור אחד במינון של 100 מ"ג פעם אחת ביום

לא מומלץ מתחת לגיל 8

יום לפני הכניסה, ועד 4 שבועות לאחר היציאה

 

תופעות לוואי שכיחות – רגישות יתר של העור לשמש, פטרת בנרתיק, צרבת (יש ליטול בעמידה ולשתות מים לאחר מכן).

כלורוקווין

chloroquine

 

 

500 מ"ג פעם בשבוע

5 מ"ג לק"ג

שבועיים לפני הכניסה, ועד 4 שבועות לאחר היציאה.

 

למטיילים במרכז אמריקה בלבד

 

קשה להשגה בארץ

פלקווניל

 

Hydroxychlorquine

400 מ"ג פעם בשבוע

 

שבועיים לפני הכניסה, ועד 4 שבועות לאחר היציאה.

לא מומלצות לסובלים מאפילפסיה ובעיות ברשתית העין

למטיילים במרכז אמריקה בלבד

Primaquine

 

30 מ"ג פעם ביום.

 

 

אסורה לבעלי חסר של אנזים ה G6PD

יעילה בעיקר במניעת מחלה הנגרמת על ידי זנים מסוימים של טפיל המלריה (vivax, ovale)

מה קורה אם יש לי חום ואני חושש שזו אכן מלריה?
לא ניתן לזהות מלריה ללא בדיקת דם, ויש עוד מחלות רבות הגורמות לחום וצמרמורת. מסיבה זו יש לנסות ולהגיע למרכז רפואי בעל איכות סבירה. בעיקר באפריקה הדבר לא תמיד אפשרי, ואז ניתן להשתמש לבד בבדיקה לגילוי מהיר (הדומה לבדיקת הריון). אם אין שום אמצעי אבחנתי – אפשר ליטול טיפול עצמי נוגד מלריה (למשל 4 כדורי מלרון כל יום למשך שלושה ימים).
נטילת טיפול ללא אבחנה צריכה להיעשות רק כשאין ברירה. חלק מסיבוכי המלריה מסכני החיים (בצקת מוחית, בצקת ריאות, אי ספיקת כליות ועוד) מופיעים לאו דווקא ביום הראשון למחלה ולפיכך על מטייל שחלה במלריה להיות תחת השגחה רפואית צמודה.

הטיפול במלריה
מאז תחילת שנות האלפיים חלה מהפכה בטיפול בחולי מלריה. תרופה שיוצרה מצמח בו השתמשו בסין לפני אלפי שנים לטיפול במחלות חום (artemisinin) נבדקה ונמצאה כיעילה ובטוחה לשימוש. זו היום תרופת הבחירה לטפול במחלה, בדרך כלל בשילוב עם תרופה נוספת. שיעור התמותה ממלריה עולה ככל שחל עיכוב במתן התרופה, כך שמטייל חולה (בארץ או במהלך הטיול) צריך להגיע למרכז רפואי במהירות האפשרית לבדיקה וטיפול.

טיפול עצמי
אם מטייל הסובל מחום וצמרמורת נמצא באיזור נגוע במלריה, ואין באפשרותו להגיע לכל מרכז רפואי לשם בדיקות, ניתן לקחת טיפול עצמי. גישה זו נכונה רק אם אין אפשרות לביצוע בדיקות הדם לגילוי המחלה. טיפול עצמי אפשרי אחד הוא נטילת 4 כדורי מלרון (Malarone) ביום, למשך שלושה ימים (סה"כ 12 כדורים). ניתן לקחת את כל הכדורים בכל יום יחד אך עקב בחילות והקאות קל יותר להפריד מעט בין כל כדור. הטיפול יעיל פחות מטיפול רגיל, ואינו מספק במקרה של מחלה חמורה.

"פולקלור מטיילים" שאינו נכון לגבי מלריה

  • "אני בחיים לא לוקח תרופות נגד מלריה. זה הורס את הכבד, וגורם למחלות נפש. זו הכל קונספירציה של חברות התרופות". לא נכון. התרופה החדשה למניעת מלריה (מלרון Malarone) בטוחה מאוד. תרופה שכיום בשימוש מועט (לריאם mefloquine) אכן גרמה לתופעות לוואי פסיכיאטריות, ובעיקר אצל כאלו עם הפרעה פסיכיאטרית קודמת. עם תיאוריות קונספירציה תמיד קשה להתווכח אבל המחקרים שמוכיחים את יעילות התרופות למניעת מלריה הם רבים ובוצעו על ידי גורמים שונים.
  • "אי אפשר להיפטר ממלריה". דווקא הזן המסוכן ביותר של טפיל המלריה (Plasmodium falciparum) גורם למחלה קצרה ולעתים מסוכנת, אך לא נשאר בצורה רדומה בגוף. זנים אחרים של טפיל המלריה אכן יכולים להישאר לאורך חודשים ושנים בכבד, אך ניתן לטפל גם בהם.
  • בקרב המטיילים מסתובבות אגדות רבות לגבי מניעת מלריה באמצעים שונים (למשל באמצעות אלכוהול, מאכלים מסוימים ועוד). שום דבר מאלו לא נבדק בצורה מסודרת.
  • "אם חליתי לפני חמש שנים במלריה אני מחוסן". לא נכון. זיהום במלריה מקנה הגנה חלקית וקצרת מועד שנמשכת חודשים ספורים.
  • "הייתי באפריקה והיה לי חום והרופא מייד אמר שזה מלריה". רק לפעמים נכון. ללא בדיקת דם המבוצעת באמצעים אמינים לא ניתן לאבחן מלריה. לפי מחקרים שונים כ 50% מהאנשים המאובחנים כלוקים במלריה באפריקה, אינם סובלים מהמחלה כלל.​

 

למידע נוסף על מלריה

גיף הכלבת מועבר עי ידי נשיכה או ליקוק של חייה נגועה, וגורם למחלה חשוכת מרפא עם תמותה של כמעט 100%. תרמילאים היוצאים לטיול ארוך הם בעלי סיכון גבוה יחסית להינשך על ידי כלב, קוף או עטלף – חיות המעבירות את המחלה.

חיסון נגד כלבת
החיסון (VeroRab) ניתן בשלוש זריקות נפרדות בביקור הראשון, שבוע לאחר מכן וזריקה אחרונה 21-28 יום לאחר הזריקה הראשונה.

מה לעשות אם ננשכתי?
שטיפה וחיטוי של פצע הנשיכה צריכים להתבצע כמה שיותר מוקדם. לאחר מכן הטפול שונה במטייל שחוסן לכלבת לעומת מטייל שאינו מחוסן. מטיילים שאינם מחוסנים כלל יצטרכו להשיג במהירות חיסון פעיל וגם חיסון סביל המכיל נוגדנים (ראה טבלה). החיסון הסביל קשה להשגה ברוב העולם השלישי, ובאזורים פריפריים יותר לעתים השגת החיסון הסביל מצריכה את הפסקת הטיול.​

הטבלה הבאה מסבירה מה לעשות במקרה של נשיכה:

מצב החיסון של המטייל

ניקוי וחיטוי

חיסון פעיל (החיסון ה"רגיל")

מתן דחוף של חיסון סביל (החיסון קשה להשגה במדינות עולם שלישי)

מטייל מחוסן לכלבת

תמיד

ימים 0,3

אין צורך

מטייל שאינו מחוסן לכלבת

תמיד

ימים 0,3,7,14

מתן בהזרקה ישירה סביב מקום הנשיכה ולשריר

למידע נוסף על כלבת
טיפוס הבטן (typhoid fever, enteric fever)– היא מחלה המועברת באמצעות אוכל ומיים מזוהמים בחיידק הסלמונלה (לא מדובר בחיידק הקיים בארץ אלא ב Salmonella typhii/paratyphii).
טיפוס הבטן נפוץ מאוד בהודו ובנפאל. המחלה מתבטאת תחילה בחום וכאבי ראש. לאחר מכן יכולים להופיע שלשול או עצירות, כאבי בטן, כאבי ראש, כאבי מפרקים ועוד.
המחלה יכולה להימשך מספר שבועות, אך כיום יש טיפול אנטיביוטי יעיל למחלה ומקרי מוות הם נדירים.
המחלה ניתנת למניעה על ידי הקפדה על שתיית מיים נקיים​ ועל ידי חיסון.

חיסון נגד טיפוס הבטן

החיסון (Typhim VI, typherix) ניתן במנה חד פעמית ומונע כ 70% ממקרי המחלה. החיסון ניתן לאלו הצפויים לאכול גם במקומות שאינם נקיים (תרמילאים, מטיילים למשך תקופות ארוכות, וחובבי מזון רחוב...).
תוקף החיסון הוא 3 שנים, והחיסון ניתן לילדים מעל גיל שנתיים.

חיסון משולב
קיים חיסון משולב נגד טיפוס הבטן וצהבת A (Hepatyrix). החיסון מיועד למבוגרים מעל גיל 18.
למידע נוסף על טיפוס הבטן

שלושת המחלות הויראליות האלו נחשבו בעבר "מחלות ילדות" אם כי כיום הן נדירות ביותר עקב חיסון האוכלוסיה. המחלה המשמעותית ביותר למטיילים מבין שלושת המחלות המוזכרות היא החצבת. מחלה ויראלית זו גורמת לחום, פריחה, שיעול, ולעתים לסיבוכים קשים. החיסון לאדמת ניתן עקב הנזק שגורם הנגיף לעוברים, והמחלה עצמה אינה קשה בדרך כלל. חזרת היא בדרך כלל מחלה קלה, אם כי בהתפרצויות של חזרת שאירעו בשנים האחרונות תוארו גם סיבוכים.

חיסון נגד חזרת, חצבת ואדמת
החיסון (MMR) ניתן כיום לכל הנולדים בארץ בגיל שנה ובגיל 5-6.
חיסון מלא מושג על ידי מתן שתי מנות של החיסון. אלו שנולדו לפני 1957 מחוסנים באופן טבעי (כלומר כנראה חלו בילדותם).
הנולדים בין 1957 ל 1978 חוסנו בדרך כלל פעם אחת ולפיכך צריכים לקבל חיסון נוסף.

אלו שנולדו לאחר 1978 כנראה חוסנו פעמיים בילדותם אך יש צורך לוודא זאת על פי הרשום בפנקס החיסונים.

החיסון מורכב מנגיפים מוחלשים ולכן אסור לשימוש בנשים בהריון ובחולים עם דיכוי משמעותי של מערכת החיסון.


עדכון לגבי חצבת בישראל (נובמבר 2018):
עקב עלייה תלולה במספר מקרי ההידבקות בחצבת בשנה האחרונה בישראל יש להקפיד על חיסון ילדים בשני חיסונים מתאימים.

החיסון לחצבת זמין במרפאה, והוא מומלץ לכל מי שנולד בין 1957 ל 1977 או לאלו שלא חוסנו פעמיים בעבר.



עדכון לגבי חצבת לנוסעים לאירופה (2017):
עקב אחוזים נמוכים של חיסון ילדים במספר מדינות אירופאיות יש התפרצות של המחלה ביבשת. ההתפרצות אינה אחידה וישנן מדינות בהן הסיכוי להדבק במחלה גבוה הרבה יותר. המלצות משרד הבריאות מתעדכנות בתדירות גבוהה כך שיש לעקוב, אבל יש מספר קוים מנחים ברורים:

א. מי שחוסן בשני חיסונים - בדרך כלל ילידי 1978 ואילך - מוגן באופן מלא

ב. מי שנולד ב 1957 או קודם לכן נחשף בסבירות גבוהה מאוד לנגיף באופן טבעי ואין הכרח לחסן

ג. לגבי שאר הנוסעים לאירופה - יש להתייעץ לגבי נחיצות החיסון במרפאת מטיילים או בקופת החולים

ד. עדיף להתחסן לפחות כעשרה ימים לפני הנסיעה אם כי אם הנסיעה אינה מאוד קצרה ניתן להתחסן גם במרווח קטן יותר

ה. החיסון בטוח מאוד לשימוש. גורם בסבירות נמוכה לחום ותופעות לוואי משמעותיות נדירות ביותר או לא קיימות. החיסון אסור לשימוש בהריון ולאנשים עם פגיעה משמעותית במערכת החיסון

 
למידע נוסף על חזרת, חצבת ואדמת
דלקת המוח המועברת על ידי קרציה (Tick-borne encephalitis( היא מחלה המתבטאת בחום ובשינוי במצב ההכרה ואין לה טיפול ספציפי. המחלה נפוצה במדינות שאינן מקושרות באופן אינטואיטיבי למחלות טרופיות, כגון מדינות אירופה המזרחית, המרכזית והצפונית. המחלה קיימת גם במערב אירופה ובמזרח הרחוק.​

חיסון נגד דלקת המוח
החיסון (FSME-Immune) ניתן לנוסעים בסכנה גבוהה לחשיפה לקרציות באזורים מיוערים באירופה (פרט לאירופה הדרומית) הנמצאים בגובה של פחות מ 1500 מטר. הקרציות המעבירות את המחלה פעילות במזג אוויר חם יותר (בין אפריל לנובמבר). החיסון ניתן בשלוש מנות, אך גם מתן שתי מנות בהפרש של 14-28 יום מקנה חסינות סבירה. קיים תכשיר במינון מופחת לחיסון ילדים בגילאים 1-16 שנים. חסרונו העיקרי של החיסון הוא מחירו היקר.

למידע נוסף על דלקת המוח המועברת על ידי קרציה