דלקת אוזן תיכונה חריפה (Acute Otitis Media)
תהליך זיהומי באוזן התיכונה (אמצעית). ב 50% מהמקרים מדובר בזיהום וירלי.
דלקת האוזן התיכונה הינה מחלה חריפה המתפתחת תוך מספר שעות ונמשכת מספר ימים.
זוהי המחלה השלישית בשכיחותה בגיל הילדות (אחרי זיהומים חריפים בדרכי הנשימה העליונות כגון שפעת). ב-70% מהילדים – אפיזודה אחת לפחות עד גיל שנה וב-30% מהילדים – 3 אפיזודות או יותר עד גיל 3 שנים.
גורמי סיכון לדלקת האוזן התיכונה:
• זיהום בדרכי הנשימה העליונות,
• שקד שלישי מוגדל אשר חוסם את ניקוז האוזן התיכונה דרך החצוצרה.
• גיל צעיר – התעלה המחברת בין האוזן התיכונה ללוע האף נקראת חצוצרה. תפקידה של החצוצרה הוא אוורור האוזן התיכונה. במידה וישנם נוזלים באוזן התיכונה הם מתפנים במצב תקין אל לוע האף. מבנה החצוצרה מלכתחילה "מועד" להיסתם ובילדים קיימת נטיית יתר של החצוצרה להסגר.
• השתתפות בפעוטון,
• הורים המעשנים ליד הילד.
• נזלת אלרגית.
• הזנה מבקבוק.,
• מומים מולדים (למשל חך שסוע).
• עונות השנה (לרוב שכיחות גבוהה יותר של דלקות אוזן תיכונה בחורף).
מהם סימני המחלה? חום גבוה, אי שקט, כאב אוזניים (בילדים הגדולים יותר ובמבוגרים), ירידה בשמיעה ובמקרים בהם נוצר נקב בעור התוף תהיה גם הפרשה מוגלתית מהאוזן.
הסימנים בבדיקה: תעלת השמע החיצונית תקינה, בלט ועכירות של עור התוף. בתמונה שמשמאל נראה עור התוף עם בלט ועכירות.
במקרה שנוצר גם נקב בעור התוף תהיה הפרשה מוגלתית בתעלה ובעור התוף ייראה הנקב מפריש מוגלה.
טיפול בדלקת אוזניים:
ברובם הגדול של המקרים דלקת אוזניים מוגבלת בזמן והיא יכולה לעבור ללא צורך בטיפול אנטיביוטי. אבל, לעיתים נדירות יכולים להתפתח סיבוכים חלקם קשים. לכן ישנם מספר קווים מנחים לטיפול:
• ילדים מתחת לגיל שנתיים יקבלו לרוב טיפול אנטיביוטי למשך 7-10 ימים,
• בילדים גדולים יותר ניתן להסתפק במעקב תוך מתן טיפול טוב נגד כאבים, מעקב צמוד של הרופא המטפל ומודעות של ההורים.
• בילדים הסובלים מדלקות אוזניים חוזרות ומרובות נדרש טיפול נוסף. האפשריות הטיפוליות כוללות טיפול אנטיביוטי מונע למספר חודשים או ניתוח להחדרת צינוריות אוורור לאוזניים.
דלקת אוזן תיכונה ניסיובית Otitis Media with Effusion (OME)h
דלקת זו מאופיינת בנוכחות תפליט שאינו מוגלתי ("נוזלים באוזניים") בחלל האוזן התיכונה. התסמינים של מצב זה כוללים ירידה בשמיעה או מלאות באוזן ללא חום וללא כאב באוזן. לעיתיםOME היא תוצאה של דלקת אוזן תיכונה חריפה. שכיחות נוזל זה כחודש לאחר דלקת חריפה היא 45% והיא יורדת ל 10% לאחר 3 חודשים.
קיימות שתי תיאוריות מובילות להצטברות הנוזל באוזן התיכונה:
1. הפרעה תפקודית של החצוצרה ע"ש אוסטכיוס המקשרת בין האוזן ללוע האף ואחראית להשוואת הלחצים והאוורור של האוזן התיכונה. ההפרעה נובעת ממבנה החצוצרה בילדים, הגדלה של השקד השלישי, זיהומים ויראליים חוזרים בדרכי הנשימה העליונות והפרעות אלרגיות. כתוצאה מחוסר תפקוד החצוצרה נוצר תת לחץ באוזן התיכונה שמוביל ליצירה והצטברות הנוזלים.
2. שינויים ברירית האוזן התיכונה עקב חשיפה לחיידקים גורמים להווצרות הנוזל.
עד כמה התופעה נפוצה?
OME שכיחה במיוחד בילדים. שיא השכיחות היא בגיל שנתיים עם שיא נוסף בשכיחות בגיל 6 שנים. השכיחות יורדת באופן ניכר לאחר גיל 8 שנים. נוזלים באוזניים נמצאו
ב 15-40% מילדים בריאים בגילאים 1-5 שנים בעת בדיקה שיגרתית.
תלונות וסימנים:
ירידה בשמיעה ותחושה של מלאות באוזן. בחלק גדול מהמקרים הילד אינו מתלונן על דבר אך ההורים מבחינים שילד לא שומע טוב ומדבר בקול רם.
בבדיקת האוזן באוטוסקופ ניתן לראות עכירות של התופית, נוזל מאחורי עור התוף וגודש כלי דם על התופית. בתמונה נראה עור התוף שקוף כמו ניילון ובאוזן התיכונה נוזלים שמצטברים. בנוסף בדיקת האף יכולה להדגים גודש, נזלת והגדלה של השקד השלישי.
המשמעות לטווח ארוך:
ליקוי השמיעה יכול לגרום לעיכוב בהתפתחות הדיבור. ישנו ויכוח האם ליקוי השמיעה עקב נוזלים יכול לגרום להפרעה אינטלקטואלית בטווח הארוך. בנוסף יכולים להתחולל שינויים כרוניים ובלתי הפיכים בעור התוף אך תופעה זאת אינה שכיחה.
איך מאובחן OME?
האבחון הסופי נעשה ע"י בדיקת שמיעה וטימפנומטריה במכון שמיעה. בטימפנומטריה בודקים את הענות עור התוף לשינויי לחץ. כאשר יש נוזל באוזן התיכונה עור התוף אנו "גמיש" ולכן מקבלים עקומה שטוחה (B) . בדיקת השמיעה יכולה לאפיין את סוג וחומרת איבוד השמיעה והיא חיונית לצורך תכנון הטיפול.
הטיפול בדלקת אוזניים:
האפשרויות הטיפוליות הן:
1) מעקב והשגחה: במשך 3 חודשים מהאבחנה הטיפול המתאים הוא מעקב הכולל בדיקות אוזניים ע"י רופא אא"ג ובדיקת שמיעה חוזרת. אם ה"נוזלים" באוזניים עקשניים יהיה מקום לשקול פעולה ניתוחית.
2) טיפול כירורגי: הכנסת צינוריות אוורור לאוזניים - זהו הטיפול המקובל ב -OME שנמשך מעל 3 חודשים. בניתוח מבוצע חור קטן בעור התוף, דרכו נעשית שאיבה של הנוזלים מתוך האוזן התיכונה ומוחדרת צינורית אוורור. המטרת הצינורית היא לשמור את האוזן מאווררת לאורך תקופה ממושכת (ממוצע של 9-12 חודשים). ברוב המקרים לאחר תקופה זאת הצינורית נפלטת עצמונית והחור בתופית נסגר. השיפור בשמיעה כמעט מיידי לאחר הניתוח. לעיתים נהוג לשלב בניתוח זה כריתה של השקד השלישי (במיוחד אם לילד גם שקד שלישי מוגדל בנוכחות של נחרנות לילה עם או בלי הפסקות נשימה). לאחר הניתוח יש לבצע מעקב סדיר אצל רופא אף אוזן וגרון עד לפליטת הצינוריות וסגירת עור התוף. בהמשך חשוב יהיה לוודא שהנוזלים לא מצטברים מחדש.
חשוב לציין כי ישנן גישות טיפוליות נוספות אשר לא הוכחו כיעילות בטיפול לטווח ארוך: אנטיביוטיקה וסטרואידים נמצאו מועילים ל-OME אך השפעתם חולפת עם הפסקת הטיפול וה"נוזלים" שבים וממלאים את האוזן התיכונה, טיפול התרופות נוגדות אלרגיה ובתרופות להורדת גודש אפי לא נמצא מועיל כלל, קיימים טיפולים אלטרנטיביים רבים אשר לא נבדקו מעולם במחקר מבוקר ולפיכך לא ניתן להמליץ או לשלול אותם, וכן לאחרונה ישנו היצע הולך וגדל של מכשירים המיועדים לפתוח את החצוצרה, גם אלו לא הוכחו במחקרים מבוקרים כמועילים לטווח הארוך.
כיצד ניתן להפחית את הסיכון ל-OME?
• הימנעו מעישון בבית,
• הנקה – בתינוקות יונקים שיעור ה-OME וגם הדלקות באוזן התיכונה קטן בהשוואה לתינוקות שאינם יונקים, "הנקה מגינה על האוזניים!",
• מומלץ לא להאכיל את התינוק בעת שכיבת פרקדן (בויכוח),
• הקפידו להימנע מאלרגנים ידועים (למשל אם ידוע על אלרגיה לחלב),
• כדאי ככל האפשר לא להחשף לקבוצות גדולות של ילדים (למשל במעון שבו ילדים רבים).
פרוגנוזה (הצפי):
לרוב OME משתפר ללא כל טיפול ולכן המתנה של 3 חודשים מומלצת לפני קבלת החלטה על התערבות טיפולית. הסבירות של נוזל עקשני (מעל 3 חודשים) להתפנות עצמונית בהמשך נמוכה יחסית ולכן מומלצת התערבות כירורגית.
בחלק מהילדים שהצטרכו החדרת צינוריות הנוזלים יחזרו לאחר פליטת הצינוריות. חלק מילדים אלה יזדקקו לניתוח צינוריות נוסף. במקרים בהם יש חזרה של הנוזלים מומלץ מאוד לבצע בניתוח החוזר גם כריתה של השקד שלישי.
דלקת אוזן חיצונית (External otitis)
דלקת המערבת את תעלת השמע החיצונית ונובעת לרוב מזיהום חיידקי.
הסיבות לדלקת האוזן החיצונית כוללות:
• טראומה מקומית לאוזן - עקב ניקוי בקיסמי אוזניים החיידקים שנמצאים בתעלת האוזן החיצונית נכנסים אל תוך העור של תעלת האוזן החיצונית.
• כניסה של מים לתעלת האוזן, בפרט מי בכריכה. לפיכך דלקת האוזן החיצונית קורית בעיקר בקיץ.
ביטויי המחלה: כאב עז באוזן, הפרשה מוגלתית מהאוזן ולעיתים עלית חום.
בבדיקת האוזן ממצאים של בצקת בתעלת השמע החיצונית והפרשה מוגלתית. עור התוף תקין. בתמונה נראית תעלת האוזן כשהיא נפוחה ומוצרת.
הטיפול במחלה כולל:
• הימנעות מכניסה של מים,
• שאיבה וניקוי ההפרשות ע"י רופא אא"ג
• טיפול בטיפות אנטיביוטיות .
• רק במקרים נדירים יש צורך במתן אנטיביוטיקה דרך הפה (בכדורים או סירופ).
לעיתים הזיהום בתעלת השמע נגרם מפטריות. הביטוי לרוב כולל גרד באוזן ולעיתים גם כאב. העקרונות הטיפולים זהים והטיפות מכוונות נגד פטריות.