שמואל (שמול) חנניה

בן מרים ואליהו. חנניה נולד בקריית שמונה ביום כ"ו באייר תשכ"ד (8.5.1964), כשנה אחרי שהוריו ואחיו הגדולים עלו ממרוקו והתיישבו בעיר הצפונית. חנניה היה הילד הצבר הראשון של הוריו, ילד חמישי במשפחה בת תשעה ילדים, אח של עמרם, חנה, אביבה, זהבה, יעקב, יוסף, אבנר ואיילה.
שמואל (שמול) חנניהשמואל (שמול) חנניה
חנניה למד בבית הספר הממלכתי-דתי "רמב"ם" בקריית שמונה, והמשיך לתיכון בתנאי פנימייה בכפר הנוער החקלאי "כדורי" בגליל התחתון. חנניה בלט בבית הספר החקלאי, ואף כיהן תקופה כיו"ר ועד התלמידים. כל שנותיו הירבה לדבר על "כדורי" כמקום אשר היווה עבורו נדבך חשוב ומרכזי בחייו. הוא אהב לספר על ההווי ששרר בפנימייה: על הלימודים, על המגורים וחבריו לחדר, על העבודה בלולים וברפת, על הנהיגה בטרקטור בשדות ועל המזנון הראשון שפתחו. בסיפוריו אודות כפר הנוער חנניה הדגיש את ההכנה לצבא במסלול הקרבי ואת האימונים שערכו הוא וחבריו, למשל כשעלו בריצה להר התבור.

ב"כדורי", כתבה רעייתו של חנניה, הוא רכש חברים לחיים אשר ליוו אותו במהלך כל שנותיו, ועדיין מלווים את משפחתו.
בחודש מאי 1983 חנניה התגייס לצה"ל. אחרי האימונים שעבר ב"כדורי" הוא התקבל בקלות לצנחנים, שם שירת כחייל קרבי. במהלך שירות החובה לחם חנניה במלחמת לבנון הראשונה. בסיומה, הוא עבר קורס חובשים.

את שירותו כחובש וכאחראי מרפאה החל חנניה בשכם, בבה"ד 3, והמשיך למחנה גיבור בקריית שמונה. סיים את תקופת שרות החובה והמשיך לצבא הקבע.
בשנת 1989 עבר חנניה לחיל הים ושירת בבסיס בחיפה, ביחידה מובחרת בשם ילת"ם – יחידה למשימות תת-מימיות. הוא שירת ביחידה כחובש ימי, עם התמקצעות ברפואת צלילה ובהפעלת תא לחץ. מיחידת ילת"ם המשיך חנניה למרפאת ב"ח בחיפה, מרפאה גדולה ומורכבת בה מילא תפקידי ניהול ופיקוד. ביחידה זו חנניה שירת ותרם למערך הרפואי רבות, בין היתר במהלך מלחמת לבנון השנייה ב-2006.
חנניה היה מפקד מקצועי ואיכותי. עבודתו המסורה ויחסי האנוש שלו בלטו בכל מקום, וכך גם דאגתו הכנה לזולת – לנגד עיניו הייתה תמיד טובת חבריו לשירות, עמיתיו הנגדים והקצינים, אבל בעיקר הוא דאג לפקודיו ולרווחתם.
פועלו ותרומתו של חנניה ליחידה היו ראויים לציון, סיפרו מפקדיו, והיו לשם דבר בחיל הים ובחיל הרפואה כאחד. הרצון וההתעקשות של חנניה לשרת בכל מחיר תוך הפגנת מסירות יוצאת דופן, על אף שהתמודד עם מחלה קשה, היוו מודל לחיקוי ולהערצה.

בשנת 1988, מעט אחרי שהחל את שירות הקבע, חנניה נשא לאישה את רוחמה, אחות במקצועה. הם גרו בטירת כרמל עם ילדיהם: הילה שנולדה ב-1991, מירית ילידת 1993 וליאב, שנולד בשנת 2000.
משפחתו של חנניה: אשתו, ילדיו, אמו מרים, אחיו ואחיותיו, היו כולם חלק אהוב, חשוב ומרכזי ביותר בחייו, והוא תמיד הדגיש זאת בפניהם. הוא הירבה לספר על האנשים אשר היוו מקור תמיכה וחוזקה עבורו, ואשר האמינו בו ובדרכיו. האנשים שסבבו את חנניה, בני משפחתו וחבריו הרבים, היו לו מקור לאהבה ולחיבה ומשענת איתנה בכל עת, וחנניה בחכמתו הרבה, באישיותו החזקה ובניסיון חייו העשיר היווה לכל אותם אנשים כתף איתנה ומקור עצום של תמיכה בכל פעם שנזקקו לו.
רב-נגד חנניה נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ' באב תשס"ט (10.8.2009). בן ארבעים וחמש בנפלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בקריית שמונה. הותיר אישה, שתי בנות ובן, אם, ארבעה אחים וארבע אחיות.

בעלה של בעלה של רוחמה שמואל, מחלקת קרדיולוגיה לא פולשנית.