איך מאבחנים גידול מוחי

הבדיקה הנוירולוגית הבסיסית כוללת:

• בדיקת קואורדינציה ושיווי משקל
  
• הליכה עקב בצד אגודל
  
• שיווי משקל עם רגליים מוצמדות ועיניים סגורות
  
• תנועות משתנות חוזרת (Rapid Alternating)
  
• תנועות גלגלי עיניים – מעקב אחר אצבע הבודק מולך.
  
• גודל אישונים ותגובה לאור, החזרי האישון
  
• בדיקה של שרירי הפנים – חיוך, ניפוח לחכיים, עצימת עיניים בחוזקה
  
• פעילות מוטורית של קבוצות השרירים השונות בגב ובגפיים
  
• השוואה בין שני הצדדים
  
• בדיקת החזרים (רפלקסים) נורמאליים (אמורים להיות בכל אדם בריא)
  
• חיפוש אחר החזרים פתולוגיים (מופיעים בזמן מחלה).
  
• תבחין שמיעה
  
• בדיקה תחושתית
  
• מגע קל, ויברציה, כאב, חושים מיוחדים
  
• בדיקת מנח (מיקום הגפיים במרחב)
  
• החזר בליעה, תנועת ומיקום הלשון

בדיקות נוירופיזיולוגיות

• את הבדיקה הנוירולוגית לעיתים משלימות בדיקות נוירופיזיולוגיות:
  
• בדיקת הולכה עצבית (Nerve conduction),
  
• בדיקת הולכה במעבר עצב-שריר (EMG),
  
• בדיקת הולכה במסלול התנועתי (Motor Evoked Potentials – MEP)
  
• בדיקת הולכה במסלול התחושתי (Somato-Sensory Evoked Potentials – SSEP)
  
• בדיקת הולכה עצבית במסלול השמיעתי (Brainstem Auditory Evoked Response - BAER)
  
• בדיקת הולכה עצבית במסלול הראייתי (Visual Evoked Response - VER)
  

סורק טומוגרפיה (CT)
מבוסס על קרני רנטגן המדמות "פרוסות" של הנבדק. המידע הגולמי בהמשך עובר עיבוד ויכול להיות מוצג בדרכים שונות. לעיתים יש שימוש בחומר ניגוד (מבוסס יוד על פי רוב). חומר הניגוד מאפשר במקרים רבים לזהות רקמה פתולוגית (מקבלת "האדרה" עם חומר הניגוד).

יתרונות

• בדיקה מהירה וקצרה
  
• זמינה בקלות יחסית
  
• מאפשרת מידע אמין וברמה גבוהה לגבי פתולוגיות של העצם, דימומים חריפים, הסתיידויות והידרקון.

חסרונות

• שימוש בקרינה מייננת.
  
• סכנה לפגיעה כלייתית על רקע שימוש בחומר הניגוד.
  
• אלרגיה ליוד צורכת שיקול נוסף לגבי החשיבות בבדיקה ובהכנה מדוקדקת קודמת לבדיקה

תהודה מגנטית (MRI)
מכשיר ה-MRI הוא מכשיר דמוי מנהרה, בו החולה שוכב על שולחן הבדיקה המוכנס כולו למנהרה (סורק). בתוך הסורק, שדה מגנטי מקיף את הנבדק (את ראשו או את האיבר העובר הדמיה) בעוד אנרגית שפעול של גלי רדיו מועברת. אין שימוש בקרני רנטגן או בקרינה מסוכנת. השדה המגנטי גורם לאטומים המרכיבים את מולקולות המוח לשנות את הספין שלהם ואילו גלי הרדיו המשודרים גורמים להם לחזור למצבם הטבעי.

יתרונות

• • אין כל שימוש בקרינה מסוכנת, חומר הניגוד המשמש (גדוליניום) בטיחותי יותר לכליות ואף גורם לאלרגיה בשיעורים נמוכים יותר.
  
• •התמונות המופקות בטכניקה זו הן בדרגת פירוט גבוהה הרבה יותר ומותאמות באופן אידיאלי דמיה של המוח ורקמות רכות.
  
• •אידיאלי לאבחנה של תהליכים מוחיים וכן בצקת מוחית.

חסרונות

• הבדיקה אורכת זמן רב יותר וקשה לנבדק בהיבט הימצאות בחלל סגור.
  
• הבדיקה גם מלווה בצלילים וקולות בעוצמה גבוהה יותר.
  
• אינה אידיאלית להדמייה של עצם, הסתיידויות או דימום חריף.
  
• יש צורך בהיערכות מיוחדת ולעיתים בביטול הבדיקה בנוכחות קוצבי לב או קוצבים אחרים, שתלים ישנים בגוף (פלטות, ברגים, סתימות שיניים שבוצעו לפני שנים רבות בארצות אחרות וכו'), קליפסים שנותרו במוח מניתוחי מפרצות ישנים. לאור אלו, יש צורך במילוי שאלון טרם הבדיקה על מנת לזהות גורמים אלו.

ביופסיה מוחית סטראוטקטית

• זוהי פרוצדורה כירורגית, המשלבת תיכנון וניווט ניתוחי באמצעות הדמיה (מבוסס על הדמיה קדם ניתוחית). המטרה בפרוצדורה זו אינה כריתה של הגידול, אלא קבלה של רקמה גידולית בכמות קטנה אך מספיקה לאישוש של האבחנה הרפואית הרקמתית. למידע נוסף על ביופסיה סטראוטקטית, פנה לאתר המחלקה.
  
• דגימת הרקמה נשלחת למחלקה לפתולוגיה לעיבוד וקריאה ולאישוש חשדות האבחנה.
  
• זוהי הצורה המדויקת ביותר לקבלת האבחנה של סוג הגידול, ולרוב נדרשת כתנאי סף לתחילת טיפול אונקולוגי או קרינתי כלשהו.