הידרוצפלוס, או מיימת המוח, היא הצטברות לא תקינה של נוזל המוח והשדרה (Cerebro-Spinal Fluid, CSF). הנוזל הזה, שבמצב רגיל הוא צלול כמו מים, מיוצר בחדרי המוח, ולאחר מעבר בכל החללים שבתוך וסביב המוח וחוט השדרה, נספג בחזרה לדם.
בעיות בזרימת הנוזל יכולות להיווצר מפגמים בזרימת הנוזל, מבעיות בספיגה חזרה שלו לדם ולעתים נדירות בשל ייצור יתר של הנוזל, למשל על ידי גידולים.
הידרוצפלוס יכול להיות מסווג בצורות שונות, למשל אם הוא חריף או כרוני, חסימתי או לא חסימתי, בלחץ גבוה או בלחץ תקין, ועוד. התופעה יכולה להופיע בכל גיל – במבוגרים, בילדים או בצעירים, והיא יכולה להיות תופעה מבודדת, או כזו שנלווית לבעיות אחרות – מולדות או נרכשות.
הטיפול בהידרוצפלוס מצריך הערכה מקפת של החולה, כולל תסמינים שיכולים להיות קשורים לתופעה, הדמיה מתקדמת וצוות רב תחומי, שבו מתקבלות החלטות לגבי הערכה, טיפול וסוג הטיפול. מבחינה ניתוחית, ישנם מקרים שבהם הצוות מעריך שיכולת הספיגה היא תקינה, והבעיה היא חסימתית. אז ניתן לשקול ביצוע ETV – Endoscopic third ventriculostomy. זוהי פעולה שמבוצעת באמצעות אנדוקסופ, ומערבת יצירה מדוייקת של "מעקף", שמאפשר זרימה של הנוזל בין האיזור שלפני החסימה לאיזור שלאחריו. במקרים שבהם מעקף כזה עשוי שלא להספיק, או שהוא נוסה ונכשל, מושתל דלף (צינור מנקז קבוע) מחדרי המוח, בהם מיוצר ה-CSF, אל חללים אחרים בגוף, שיכולים לספוג את כמות הנוזל המיוצר – עד חצי ליטר ביום. הנפוץ ביותר בחללים האלו הוא חלל הבטן, אז נקראת הפעולה Ventriculo-Peritoneal Shunt. במקרים אחרים ניתן להעביר את הנוזל לוריד גדול המתנקז ללב (Ventriculo-Atrial Shunt), או לחלל בית החזה (Ventriculo-Pleural Shunt).
בטיפול בהידרוצפלוס יש חשיבות עליונה לנסיון רב שנים בכל סוגי הניתוחים השונים, כדוגמת זה שיש למחלקה לנוירוכירורגיה ברמב"ם. צוות מנוסה וותיק מתאים לכל חולה את ההערכה המתאימה לו, ובהמשך את הטיפול המתאים ביותר למצבו הנוירולוגי, לרצונותיו ולמצבו הכללי של החולה.