24 שעות במחלקה לטיפול נמרץ פגים וילודים

תאריך פרסום: 01/02/2008

טל ברק העבירה 24 שעות במחלקת טיפול נמרץ פגים וילודים, במקום בו האוכל נמדד בטיפות ולכול גרם יש משמעות

24 שעות במחלקה לטיפול נמרץ פגים וילודים24 שעות במחלקה לטיפול נמרץ פגים וילודים
 
08:15
"אנחנו עובדים כאן נגד הטבע" יאמר לנו אח"כ ד"ר פו​לו סוחוב, מנהל מחלקת טיפול נמרץ ילודים ופגים, במאייר – ביה"ח לילדים ברמב"ם. "בטבע אין פגים, לא אצל ההיפופוטמים ולא אצל בעלי חיים אחרים". אבל רק כשנכנסים לאולם הגדול של חדר טיפול נמרץ פגים, מבינים את מלוא המשמעות של המשפט הטריוויאלי הזה. מסביב פזורים 10 אינקובטורים, בתוך כל אחד מהם שוכב תינוק קטנטן, מחובר לכל מיני מכשירים, צגים וצינורות. כל כך קטנטן שהמחשבה הראשונה שעוברת במוחך היא – איך בכלל נוגעים בייצור כה זעיר מבלי לגרום לו נזק? העיניים מסתכלות, קולטות ומסרבות להאמין שהקטנטן הזה יתפתח יום אחד לאדם רגיל, כמוני, כמוך, בלי שיישאר בו שום חותם מהימים והשבועות הראשונים לחייו שהעביר כאן. זה מסוג המראות שהמוח מבין אבל מתקשה לתפוס. אבל הסטטיסטיקה לא לוקחת בחשבון רגשות.
"הסיכויים להצלחה" יאמר ד"ר סוחוב, "תלויים כמובן במשקל התינוק ובשבוע ההריון. כמובן שככל שעולים במשקל ומתקדמים בהריון הסיכויים עולים ועולים. לפגים שנולדו בשבוע 24 ובמשקל 500 גר' לדוגמא, יש כיום סיכוי של 80% להתפתח כילד נורמאלי ויכולים להיות גם מחוננים". כן, 500 גר' - חצי קילו בסך הכול! ויש גם שנולדים קטנים יותר. כרגע יש במחלקה שני תינוקות במשקל של 600 גר'. אחד עדיין מונשם ע"י מכונה המפעילה את הריאות שלו ל-600 נשימות בדקה כדי שיישארו כל הזמן פתוחות לקלוט חמצן, השני כבר נושם בכוחות עצמו.

10:35
פתאום, בלי כל התראה מוקדמת, מתחילה תכונה תזזיתית במחלקה. מחדרי הלידה מתקבלת קריאה שעומד להיוולד פג. על פי רוב יודעים מראש על לידת פג, רופאי המחלקה כאן נמצאים בקשר רצוף עם רופאי הנשים וחדר הלידה שמעדכנים אותם על כל לידת פג, אך לעיתים יש גם לידות פגים לא צפויות.

על פי נוהל מוכר, כבר מכינים את אחד האינקובטורים הניידים, שעומדים מוכנים לקריאה שכזו. זהו אינקובטור מיוחד שנועד לאפשר את העברת הפג. כל פג שעושה את דרכו מחדרי הלידה למחלקה מלווה ברופא ואחות של הפגייה. לכשיגיע למחלקה הוא יועבר לאינקובטור קבוע.

"זוהי מחלקה מיוחדת, בעיקר בגלל העובדה שהאשפוז כאן מאוד ממושך", מסבירה לנו איריס​ שטיין, האחות האחראית במחלקה. היא ג'ינג'ית אמיתית, על כל המשתמע מכך - ישירה, בטוחה בעצמה ועיניה קורנות מחום אנושי נעים ואמיתי. היא התחילה את המסלול המקצועי במחלקה הנוירוכירורגית, אח"כ עברה לטיפול נמרץ ילדים, שם גם שימשה כסגנית האחות האחראית, ועכשיו היא עוד מעט סוגרת 9 שנים במחלקה. סך הכול מונה הצוות הסיעודי שבאחריותה 36 אחיות.

"משך השהייה הממוצע של פג במשקל של 1 ק"ג במחלקה, עומד על כחודשיים, מסבירה איריס, "אבל יכול גם להגיע ל-12 ואפילו 13 שבועות. בתקופה כל כך ארוכה, כשההורים נמצאים יום-יום במחלקה, נוצרת אינטימיות מיוחדת, הן בין המשפחות ואנשי הצוות והן בין המשפחות עצמן, שלא קיימת במחלקות אחרות".

 

13:00
בינתיים, הגיע הפג החדש למחלקה. יוספה שלום שולפת את מצלמת הפולרואיד ומצלמת את הפג. היא כבר 13 שנים במחלקה, אחות מוסמכת, עם תואר ראשון שהגיעה לכאן ישר מהצבא ובחודש שעבר נבחרה כעובדת מצטיינת של ביה"ח. את התמונה היא תעביר לאימא שנשארה עדיין בחדר לידה, כדי שתוכל לפחות לראות תמונה של הבייבי החדש שלה. במקביל, מעבירים את הפג הזעיר לאינקובטור הקבוע, שזה הדבר הכי קרוב לרחם שהטכנולוגיה המציאה.
פג לא יכול לווסת את חום הגוף שלו, לכן הוא שוכב באינקובטור על מצע של סיליקון, מחומם מלמטה ומלמעלה לטמפ' של 32.4 מעלות, כשהמחשב מווסת את רמת החמצן והלחות. מכאן הוא לא זז. גם במידה וצריך לנתח, מגיע צוות מחדר ניתוח למחלקה כדי לבצע את הניתוח במקום. כשהאימא תגיע היא תקבל הדרכה מלאה מהצוות, תוכל להוציא את התינוק מהאינקובטור, לגעת בו, לחבק. "אנחנו מאוד מעודדים את הקשר והמגע בין ההורים לפגים" מסבירה איריס, "כדי ליצור את הקשר - הבונדינג, בין האימא לתינוק".
דליה נתן, הפיזיותרפיסטית של המחלקה, מדריכה את ההורים איך לגעת בפג. ככלל, פגים לא אוהבים שמלטפים אותם, הם אוהבים יותר מגע עמוק, חיבוק אוהב ואמיץ. את השאר כבר ישלימו ההורים האחרים במחלקה. נראה שכולם כאן כמו משפחה אחת גדולה, מתעניינים וחולקים בצרות, בשמחות ובדברים הקטנים של החיים.
 
הקשר עם הפגים וההורים נמשך עוד תקופה ארוכה לאחר השחרור מהמחלקה, כשהם מגיעים במסגרת המעקב ההתפתחותי לבדיקות שמיעה ועיניים. "בכלל", מספרת איריס"המחלקה הזו משמשת גם מעין אתר עליה לרגל להורים, המביאים את הפגים שגדלו כדי שיראו היכן העבירו את חודשי חייהם הראשונים. זה בד"כ, קורה בבר-מצווה, בימי הולדת או לפני הגיוס. מין סגירת מעגל שכזה...".

 
17:45
מידי שנה מטפלים כאן בכ-500 תינוקות פגים, המגיעים למחלקה גם מבתי חולים בפריפריה, כדוגמת נהריה או צפת. אומרת איריס, "הריונות מרובי עוברים (תאומים, שלישיות) הינם בעלי סיכון רב יותר ללידה מוקדמת, מכיוון שרחם האישה נועד להחזיק רק עובר אחד. אגב, אחוז לידות הפגים בישראל ובעולם המערבי נשאר קבוע ועומד על כ-10%". אז מה הפג הקטן ביותר שטופל כאן? "הוא היה בן 23 שבועות וחצי, שזה ממש חצי הריון" אומרת איריס, "האימא הייתה אישה מבוגרת, חד-הורית שההריון היה מאוד יקר לה, והוא הצליח. הוא היום כבר בן שנתיים, ילד בריא, גדול וחינני. תחשוב על זה שבימים הראשונים הם מאבדים נוזלים ויורדים במשקל בין 10%-20%. זה אולי לא נשמע הרבה, אבל 20% לפג בן חצי קילו זה המון!"

 
20:22
לא זול להילחם נגד הטבע. עלות גידול פג במשך כחודשיים, כולל עלות עבודת הרופאים והצוות הסיעודי, מתקרבת לחצי מיליון דולר. חלק מזה מגיע מהמדינה, שמסבסדת כל תינוק שנולד במשקל של פחות מ-1.750 ק"ג, בכ-130 אלף ₪. 
כל פג מקבל הזנה מיוחדת (TPN), המתוכננת במיוחד עבורו ע"י עירית שוחט, הדיאטנית של המחלקה, ומחושבת על פי משקלו, מספר הימים שהוא חי, כמות השומנים, החלבונים, הקלוריות והוויטמינים להם הוא נזקק. את הנוסחה הזו מעבירים למפעל של חברת 'טבע' בדרום, שם רוקחים לכל פג את ההזנה האישית שלו, והיא מגיעה מידי יום במשלוח מיוחד לביה"ח. כל טיפה נמדדת, וכל CC (סמ"ק) מחושב בקפדנות. כמובן, שהאוכל המועדף הוא חלב אם ולכן מעודדים את האמהות לשאוב חלב והוא ניתן לתינוק בטפטוף איטי ישירות לקיבה.
 

22:00
בלילה ההורים פורשים לביתם כדי לישון טוב ולאגור כוחות ליום שלמחרת. מידי פעם מגיע גם ד"ר סוחוב כדי לוודא שאין בעיות. המבטא הארגנטינאי עדיין מסגיר את ההיסטוריה האישית שלו ומעיניו מבצבצת שמחת חיים הטבועה כמעט בכול מי שגדל בדרום אמריקה. זה מסוג הדברים שאי אפשר לרכוש - או שנולדים איתה או שכל החיים רודפים אחריה.הוא גדל בבית יהודי-ציוני, עם תמונות של חיים נחמן ביאליק וחיים וייצמן על הקירות. והוא עדיין זוכר שאבא לא הסכים שילך לקרקס בגלל שבדיוק באותו היום חיים וייצמן נפטר.
רפואה הוא למד בלה-פלטה, עיר אוניברסיטאית הרחוקה רק 60 ק"מ מבואנוס איירס, ואחרי תקופת ההשתלמות עלה לישראל, "בעיקר מטעמי ציונות..." מאז הוא נמצא כאן ברמב"ם כבר למעלה מ- 30 שנה ברציפות, למעט הפסקה קצרה שעשה בשנות השבעים, כשעבר לנהל את הפגייה בביה"ח בנהריה. ב-1989 הוא קיבל לידיו את ניהול מחלקת טיפול נמרץ פגים וילודים.

בשבוע שעבר הוא חתם על תעודת שחרור לפג שהבשיל לכדי תינוק בריא והגיע זמנו לצאת לחיים. "הקריטריונים לשחרור", מסביר ד"ר סוחוב, "שהתינוק יהיה לפחות בן 36 שבועות ויגיע למשקל של לפחות 2 ק"ג, וכמובן שהוא יראה סימני חיוניות, יאכל מפטמה, יגיב לסביבה וכד'. אבל משהו בשם של התינוק היה לי מוכר. הסתבר שהאימא שלו הייתה גם כן פגית, באותה מחלקה, לפני 26 שנה". הוא זוכר אותה במשקל 800 גר', מונשמת, אחרי שעברה טיפול בקריוטראפיה (הקפאה של הרשתית)."עברו 26 שנים והנה אני חותם על מכתב השחרור של בנה, שגם הוא נולד פג". לא, אין קשר גנטי או סטטיסטי בין מי שנולד פג ללידת פג. סתם מקריות מדהימה של החיים במחלקה.​​