24 שעות במחלקה לטיפול נמרץ כללי

תאריך פרסום: 01/11/2008

כתבי 'אדם' העבירו 24 שעות במחלקה לטיפול נמרץ כללי, במקום בו מסירות הצוות יוצרת את הגבול הדק בין החיים והמוות

מנתחים
מאת: כתבי 'אדם' 

06:30
רגע אחרי שנפתחת הדלת הכבדה, הנעולה כמו כספת של "ברינקס", מכים בך הצלילים. בליל של צפצופים אלקטרוניים בתדר גבוה, עולים ויורדים ללא הפוגה, בדיסהרמוניה מטרידה. בשנייה שהדלת נסגרת מאחוריך אתה מבין שנכנסת לעולם אחר, מנותק מהעולם הרוחש שבחוץ, אין זריחה, אין שקיעה, לא לילה ולא יום, רק חלל גדול ולבן ללא חלונות, המואר באור ניאונים הדולקים 24 שעות, ומכשירים, הרבה מכשירים, המקיימים כאן את החיים. רוב החולים כאן לא מדברים, רובם מורדמים ומונשמים ורק המכשירים מעבירים מהם אותות חיים. 18 מיטות בכל המחלקה ועכשיו כולן בתפוסה מלאה, כולל חמישה פגועי כוויות. "המקום הזה נותן לך פרופורציות לחיים", אומרת לנו אילנית מנחם, סגנית האחות האחראית במחלקה. "אתה רואה איך בשנייה אחת החיים יכולים להשתנות מקצה לקצה ומבין שחייבים ליהנות מהם מהרגע שאתה קם בבוקר". ברוכים הבאים למחלקת טיפול נמרץ כללי!

07:25
בחדר מספר 8 שוכב עכשיו הניצול היחידי מהתרסקות המטוס הקל בשדה התעופה בחיפה. כבר למעלה מחודש עבר מאז שהובא לכאן, שרוף בכל חלקי גופו, עם למעלה מ-80% כוויות. הוא מוקף מכשירים, מורדם ומונשם, ועוד מעט יוציאו אותו מהחדר כדי לרחוץ אותו בחדר הרחצה המיוחד. 
הטיפול בחולי כוויות נחשב לאחד הדברים המסובכים והמורכבים ביותר ברפואה. מדובר בפגיעה רב מערכתית: כלי הדם, הכליות, הריאות, התפקוד הלבבי, מערכת החיסון והעיכול - כל המערכות הללו בד"כ, נפגעות. קיימת נוסחה לחישוב סיכויי ההישרדות מכוויות, המתחשבת בגיל הנפגע, שטח הכוויה ואם הוא שאף עשן לריאות או לא. עד גיל 30-40, כשאין שאיפת עשן חמורה, וכאשר שטח הכוויה איננו גדול, יש לחולה סיכויים לשרוד. 80% כוויות זה גבול השרידות.

 
08:00
ישיבת הבוקר. ד"ר אנטואנט חורי שהייתה בתורנות מדווחת לצוות משמרת הבוקר את קורות הלילה האחרון. מציגה את החולים החדשים שהתקבלו למחלקה ומספרת על אלו שהוחלט לא לקבלם. אלו החלטות של חיים ומוות, שיש להם משמעות אדירה לגבי סיכויי ההישרדות של החולה. מחקרים הראו, שאם תוך ארבעה ימים מרגע הפגיעה החמורה או ההידרדרות במצבו של החולה, הוא לא יתקבל לטיפול נמרץ – סיכויי ההישרדות שלו יורדים מאד. "אנחנו מקבלים את החולים שיש להם סיכון לחיים, אבל המחלה שלהם הפיכה ויש סיכוי להציל אותם", מסביר ד"ר עמי מאיו. אבל המציאות העגומה היא, שלעיתים אין מקום במחלקה לכולם. וכך, לפחות 4-5 פעמים ביום, מנהל המחלקה או הרופא הכונן, צריכים לקבל החלטה לשבט או לחסד - מי יתקבל ומי לא, מי ייצא מהמחלקה ומי יישאר בה להמשך טיפול.


09:10 
הרופא התורן של הלילה משמש גם יועץ טיפול נמרץ לכל בית החולים. המשמעות של התואר הזה היא לילה של התרוצצויות בין הקריאות המגיעות מהמחלקות השונות, מחדר המיון ומחדרי הניתוח. כך ללא הפוגה, ללא רגע קט של מנוחה. עכשיו ד"ר חורי ממשיכה בדיווח ואז עוברים לדון בכל אחד מהחולים שבמחלקה - מה עבר עליו במהלך הלילה, מה מתוכנן להמשך היום, 5-10 דקות דיווח על כל חולה. אח"כ, מחלקים את החולים בין הרופאים והאחיות שבמשמרת. האחות דבורה בורשטיין ממשיכה להיצמד לנפגע הכוויה שניצל מתאונת המטוס. כל אחות אחראית כאן על שני חולים והוא, יחד עם הבחורה הצעירה מיוקנעם, השוכבת חדר לידו, הם החולים שלה במשמרת. הבחורה, רק בת 19, הגיעה לכאן עם חבלת ראש ובצקת מוח קשה ביותר, אחרי שרכבה בלילה בלי קסדה ונפלה מאופניים באמצע ירידה תלולה. גם היא מורדמת ומונשמת. 
בסוף הישיבה עורכים תכנית עבודה ויוצאים. כל אחד לחולים שלו, כל אחד לשגרת יומו.

 
 
10:20
האמת, ששגרה זו המילה הכי לא מתאימה לתיאור העבודה כאן. אין כאן שגרה. יש מלחמה סיזיפית על כל סימן ואות חיים שפולטים המכשירים. כאן תמצאו את מה שמכונה "חזית הטכנולוגיה הרפואית" - מכשירי הנשמה ודיאליזה, מכונת לב-ריאה, מכשירי ניטור ותמיכה, מהמתקדמים ביותר שפיתח האדם. ליד כל מיטה יש מחשב, שאליו מחוברים כל המכשירים שמסביב לחולה. סך הכל 30 מחשבים בכל המחלקה, המחוברים כולם למחשב ראשי, המאפשר לבצע מעקב קליני בכל רגע נתון: סימנים חיוניים כדופק, לחץ הדם, הטמפ', מצב הנוזלים, בדיקות המעבדה, צילומי הרנטגן, תשובות תרביות, כמות וקצב ייצור השתן וכן את הטיפול הניתן והמתוכנן. את כל הנתונים האלה רואה הרופא על מסך המחשב. ד"ר ירון בר-לביא, מנהל המחלקה, מחובר למחשב הזה גם בבית, מה שמאפשר לו לקבל בכל דקה תמונת מצב על כל חולה וחולה במחלקה. הוא גם יכול להעביר הוראות טיפול לצוות שנמצא בביה"ח, מכל מקום בו הוא נמצא. לפני כשנה, לדוגמא, הוא נסע לסין והמשיך להעביר משם הוראות טיפול כאילו הוא נמצא במחלקה.
 
 
 
13:42
גם מרגרטה סבג, האחות הראשית, מחוברת בבית למחשב, גם היא חיה את המחלקה 24 שעות ביממה. "ברגע שאני מגיעה הביתה, עוד לפני שהספקתי להניח את התיק על השולחן, אני בודקת את המערכת במחשב ומתחילים הטלפונים" אומרת מרגרטה. "פרט למראה עיניים ומגע פיזי עם החולה, יש למולי את כל הנתונים". היא במקור מארגנטינה, גרה היום בקרית מוצקין וכבר 36 שנים שחייה קשורים במחלקה הזו מכל מיני היבטים. כאן היא גם פגשה, במלחמת יום הכיפורים, את מי שלימים הפך להיות בעלה. סך הכל עובדים תחת אחריותה 59 אחים ואחיות, כולם בעלי הכשרה מיוחדת של קורס על-בסיסי בטיפול נמרץ.

 
15:10
מי שלא ראה כיצד רוחצים ומטפלים בנפגע כוויות, לא ראה מהי מסירות אמיתית מימיו. צוות של שלושה אנשים עובדים על הנפגע בחרדת קודש, במשך שלוש-ארבע שעות. ברגע זה סיימו לרחוץ את הטייס שניצל מההתרסקות. הם מוציאים אותו מהחדר כשהוא שרוע על המיטה, נקי, חבוש כולו בתחבושות לבנות, חדשות. עדיין מונשם, עדיין חסר הכרה. רבים מהמאושפזים במחלקה הגיעו עם סיפורם הטרגי לכותרות העיתונים ונשכחו במטחנת הרייטינג, כשהם ממשיכים כאן בקרב על חייהם הרחק מאור הזרקורים. אבל לטיפול נמרץ ברמב"ם מגיעים לא רק פגועי טראומה וכוויות ישירות מחדר מיון. זו מחלקת הטיפול נמרץ הגדולה ביותר בארץ, ובכל שנה נקלטים כאן כ-500-600 חולים, כלומר כ-50 חולים בחודש. 40% מהם חולים פנימיים, הסובלים ממחלות שונות. יש גם את אלה המאושפזים באופן מתוכנן, לאחר ניתוחים גדולים ומורכבים או שהועברו לכאן מבתי חולים אחרים ויש גם המגיעים באופן בלתי צפוי, למשל לאחר ניתוח שהסתבך. "ברוב המקרים, מדובר בחולים עם מספר מערכות פגועות וזהו בעצם הייחוד של מחלקות הטיפול הנמרץ - היכולת לתת תמיכה רב-מערכתית ולטפל במגוון מערכות פגועות בו- זמנית", מסביר ד"ר יוסף מטאניס בקולו העמוק והסמכותי. לכן גם ההכשרה של הצוות כאן שונה מכל המערכות האחרות בתחום הרפואה. רופאים יכולים להגיע לטיפול נמרץ כהתמחות שנייה, כשההתמחות הראשונה היא בהרדמה או בכירורגיה או ברפואה פנימית. "לא כל אדם או כל רופא יכול להתאים למקצוע הזה", אומר ד"ר מטאניס "יש צורך באנשים מיוחדים, כאלה המסוגלים להחליט מהר וגם לקלוע למטרה". הוא מאבו-סנאן במקור ולדבריו הוא נמצא בדיוק במקום אליו תמיד שאף להגיע, כבר 15 שנה.
 
 
 
16:45
הניצול מהתרסקות המטוס מטופל על ידי ד"ר בר- לביא, מנהל המחלקה. גם הבחורה הצעירה מיוקנעם שנפלה מהאופניים. כבר 23 שנים שהוא רופא, כמעט כל השנים בטיפול נמרץ וזוכר רבים מהחולים שעברו תחת ידיו. זוכר אותם בשמות, זוכר כל מקרה לפרטי פרטים, כמו ארכיון ממוחשב. עם לא מעט משפחות של חולים הוא פיתח קשר אישי ועמוק, שנמשך שנים. "הצלחות זה נהדר", הוא אומר, "אבל דווקא המקרים שלא הצלחתי להציל הם שהשאירו עלי שריטה."יש חולים שחודרים לך ללב. מי החולה שאני הכי זוכר? דווקא לא משהו הרואי - שני חולים צעירים עם מחלה ממארת, לוקמיה ולימפומה. נשארתי לידם ימים ארוכים, ממש פיזית, יושב ומחזיק להם את הידיים, כשעוד הייתי סטאז'ר. הם בסוף מתו. "זה היה אז, בזמנים אחרים", הוא אומר, "היום זה כבר לא מקובל, זה לא קורה. למרות שיש השקעה עצומה, ההתקשרות האישית של הרופא לחולה היא לא מה שהייתה. הכמות גדלה, אי אפשר להיקשר ל-18 חולים גם אם תנסה, אתה פשוט לא יכול לחלק את האהבה ותשומת הלב שלך לכולם". 
מבעד לחצי הכוס המלאה - מתוך כלל החולים שמתקבלים למחלקה 70% משתחררים מבית החולים. "אחוז התמותה היא פונקציה של דרגות החומרה של החולה המגיע אליך", אומר ד"ר בר-לביא, "ובהשוואה למצב החולים שאנו מקבלים, שהם מאוד-מאוד קשים יחסית לבתי חולים אחרים, אחוז המתרפאים בהחלט טוב".
 
 
 
02:30
רגע לפני שד"ר בר- לביא פורש לשנת לילה, הוא רואה על מסך המחשב שחלה הידרדרות במצבו של הטייס. במשך שעות ארוכות נלחם הצוות להציל את חייו. אבל עם סיום כתיבת שורות אלו, מודיע הקריין בחדשות הבוקר: "אחרי 34 ימים בהם היה מורדם במחלקה לטיפול נמרץ בבית החולים רמב"ם בחיפה, נכנע הטייס שניצל מהתרסקות המטוס לפציעותיו הקשות, כתוצאה מסיבוכים של הכוויות הקשות מהן סבל".
 
 
 
08:20
יום חדש. מצבה של רוכבת האופניים הולך ומשתפר. בצקת המוח העקשנית ממנה סבלה חלפה, והיא התעוררה ונגמלה מהנשמה. מביט עליה ואומר כי נראה שלאחר תקופת שיקום היא תחזור לתפקוד מלא.
 
יום חדש. מצבה של רוכבת האופניים הולך ומשתפר. בצקת המוח העקשנית ממנה סבלה חלפה, והיא התעוררה ונגמלה מהנשמה. ד"ר ירון בר לביא מביט עליה ואומר כי נראה שלאחר תקופת שיקום היא תחזור לתפקוד מלא.