לב חפץ חיים

מאת: ​אראלה טהרלב בן־שחר

כל מאמץ ולו הקטן ביותר גרם ליעקב (שם בדוי) 86, לתשישות ולחולשה קשים. הוא הסתגר בביתו וחשש לזוז. רופא המשפחה הפנה אותו לפרופ' אברהם לורבר, מנהל המכון לקרדיולוגיה ילדים ומומי לב מולדים במבוגר. בבדיקה אכן נמצא שהאיש סובל מחור בחיץ הפרוזדורי, מום שהאיש חי איתו מאז לידתו מבלי שידע עליו. הצוות הרפואי התלבט קשות אם לערוך התערבות צנתורית בגילו המופלג של האיש, אך יעקב העדיף להסתכן באובדן חייו מלהסתפק בחיים המצומצמים והקשים שהיו לו. פרופ' לורבר נעתר לו ועשה לו צנתור טיפולי.

כיום, שנתיים אחר כך, יעקב לא רק חי אלא אף מצא זוגיות חדשה, והוא כנראה מצליח לרדת למכולת ואפילו לחזור עם חלב בכל פעם שזוגתו רוצה קפה.
כשפרופ' לורבר מסביר מדוע צינתר אדם בן 86, הוא מפרט בין הסיבות את הקושי והסבל שהמום גרם ליעקב, אבל גם את הסיבה המרכזית ששכנעה אותו "האיש היה חפץ חיים"! הוא אומר וזיק ניצת בעיניו.

ואכן, נראה שזה המוטיב המרכזי המלווה את פרופ' לורבר בעבודתו. להבטיח לאנשים חפצי חיים יחיו חיים כמה שיותר מלאים, גם אם הלב שאיתו נולדו אינו ערוך לכמות החיוניות שנפשם מעוניינת או יכולה לה. עבודתו כוללת אבחון מומים, צנתור טיפולי וליווי ופיקוח על הלוקים במום לבבי מולד.

כ־0.8% מהאוכלוסייה נולדים עם מומי לב. המומים הנפוצים הם חורים במחיצות, בפרוזדורים, בחדרים או בעורקים הגדולים, היצרויות במסתמים, אנומליה במנח העורקים הגדולים, היצרות בעורקים הגדולים ומומים הקיימים משילובים של הפרעות.

אדם הנולד עם מום לבבי צריך להיות במעקב כל חייו. בכל תקופת חיים נבדקים מצבו הבריאותי, התפתחות ליבו והתפתחות המום ונשקלות האפשרויות הטיפוליות, בין אם מדובר בתמיכה תרופתית או בהתערבות פולשנית. כל גיל מזמן בפני בעל המום אתגרים חדשים וזמן מעקב וטיפול שונים. בשורות הבאות מפורטים האתגרים החדשים הניצבים בפני בעל המום המולד בכל שלב מחייו.

ינקות: צנתור בעריסה
במקרים בהם מום הלב עלול לפגוע בגדילה ולשבש את ההתפתחות התקינה של התינוק והמתנה עלולה להחמיר את הבעיה, מובא התינוק לשולחן הצינתורים עוד לפני שהוא לומד ללכת.
פרופ' לורבר: "הטיפולים הצינתוריים הם חלופה אטרקטיבית לניתוח לב ולניתוח לב פתוח, שקצב ההחלמה מהם איטי והתחלואה שעלולה לקרות בעקבותיהם גדולה יותר".

ילדות: משלימים חורים לפני כיתה א'
ישנם מומים, כמו פגם בחיץ הבין חדרי, שמשבשים את מהלך העניינים התקין רק מאוחר יותר בחיים, ופעוטות יכולים להתפתח ולחיות איתם באושר כמה שנים. במקרה של מומים מן הסוג הזה עושים מעקב עד גיל הגן. אם רואים שהפגם לא תיקן את עצמו, ושאכן יש צורך בהתערבות, עורכים לילד צנתור בשנות הגן, לפני שהוא מתחיל כיתה א'.

התבגרות: לב מתאמץ
בגיל ההתבגרות הלב צריך תחזוקה נוספת. לעתים כמו במקרה של החלפת מסתם, הטיפול שנעשה בילדות המוקדמת אינו מתאים ויש צורך לחדש ולהתאים אותו. במקרים אחרים חוסר ההתאמה צץ לא בגלל מסתם שהתיישן אלא בגלל ניצני האישיות שמתפתחים ומגלים צעיר בעל שאיפות המצריכות לב חזק במיוחד. כך למשל היה עם נער שרצה להיות צוללן או צעיר שעשה קריירה עולמית כרקדן. האחרון ביקש לעבור התערבות נוספת לסגירת החור בין החדרים, כדי שהלב שלו יוכל לעמוד ב־30 פירואטים רצופים שהיה צריך לבצע ב"אגם הברבורים".


פריון: מרחיבים את הלב
היריון עשוי להציב בפני הלב אתגרים חדשים. לעיתים יש צורך להוסיף תרופות, להחליף מסתם, או לטפל בהפרעת קצב (באמצעות פעולה אקלטרופיזיולוגית). המעקב אחרי האם ההרה מלווה במעקב גם אחר עוברה. מתברר שסיכויי עובר של אם הסובלת ממום לבבי, ללקות גם הוא במום, גדולים מעט יותר מעובר שאימו בריאה.


בגרות וזיקנה: לב שראה הרבה
הגיל המבוגר מעלה סיכויים לתחלואה מסוגים שונים, שבשילוב עם המום המולד מעמיד אתגרים שלא מוכרים בהיסטוריה של הרפואה: פרופ' לורבר: "למעשה, הודות להתפתחות במקצוע יש יותר מבוגרים שמום הלב שלהם תוקן והם שרדו לחיים בוגרים. בעוד שבעבר רבים מהם היו מתים בגיל צעיר, הרי שהיום 90% מבעלי מומי הלב מגיעים לשיבה טובה".

בקטגוריה הזאת נמצאים גם מטופלים כמו יעקב מיודענו, שהמום המולד שלהם מתגלה בגיל מבוגר והם מגיעים לצנתור באיחור של 80 שנה.

ייעוץ רפואי: פרופ' אברהם לורבר, מנהל המכון לקרדיולוגיה ילדים ומומי לב מולדים במבוגר בקריה הרפואית רמב"ם