בדיקות וטיפולים
רפואת ילדים דחופה (מיון ילדים)

רקע


'ברונכיוליטיס' היא מחלה המופיעה בתינוקות בגילאים חודשיים עד שנתיים, הנגרמת עקב זיהום ויראלי בדרכי הנשימה. הווירוס השכיח כגורם למחלה נקרא RSV, אך גם וירוסים אחרים, כגון 'מטאפנאומוירוס', ו'אינפלואנזה' (הווירוס האחראי למחלת השפעת), יכולים לחולל את מחלת הברונכיוליטיס.

עקב התרבות הווירוס בדרכי האוויר הקטנות (ברונכיולות), נגרמת היצרות של דרכי אוויר אלה והם מתמלאים בליחה ובתאי דלקת.

הברונכיוליטיס מתחילה עם נזלת ואף סתום, ולעיתים עם חום, שיעול וחוסר שקט. ההיצרות של הברונכיולות וריבוי הליחה מקשים על הנשימה ולכן מופיעה אצל התינוק נשימה מאומצת, ריבוי הפרשות (נזלת רבה בדרך כלל), קשיים בהאכלה ולעיתים גם חום גבוה.

סימנים אופייניים של המחלה הם: נשימה מהירה ושטחית, נשימה רעשנית וצפצופים, שימוש בשרירי עזר בזמן הנשימה, התקפי שיעול תכופים ותיאבון ירוד. התינוק פחות פעיל ומתעייף בקלות.



במהלך הבדיקה


עם הגעתכם לחדר מיון, תיערך בדיקה מיידית ע"י האחות ומדידת רמת החמצון בדם ויוחלט לגבי דחיפות הכניסה לרופא.
התינוק ייבדק על ידי רופא ותתקבל החלטה לגבי הצורך בצילום חזה או בדיקות דם, ובמידת הצורך גם לגבי אשפוז.
תינוק שנזקק לתוספת חמצן יוכנס מיידית לאחד מחדרי הבדיקה, יטופל על-ידי מתן חמצן ויאושפז להמשך טיפול.
לעיתים, יחליט הרופא על מתן תרופה באינהלציה ואולי אף על הכנסת צינור האכלה לאף.



לאחר הבדיקה


עם שחרור התינוק מבית החולים תקבלו הסבר מפורט לגבי המשך הטיפול והמעקב בבית.

כיצד תנהגו בביתכם
ניתן להקל מעט על התינוק באופן הבא:
  1. מתן 2 טיפות מי מלח לכל נחיר 2-3 דקות לפני האכלה, כדי לסייע בפתיחת דרכי האוויר באף.
  2. האכלה במנות קטנות, לאט, תוך מתן אפשרות לתינוק לנוח בין האכלות.
  3. לא לאפשר בשום אופן עישון בבית או בסביבת התינוק. עישון בסביבת התינוק יחמיר את מצבו.
  4. מתן נוזלים - עדיף להשתמש בתמיסות על בסיס של 'הידרן' או 'אורסט'. תמיסות אלו מכילות מלחים וסוכר בריכוז אופטימאלי והן הדרך היעילה ביותר למניעת התייבשות.
  5. יש לפנות למחרת בבוקר לביקורת אצל רופא הילדים בקופ"ח.

רקע

שלשולים נגרמים בדרך כלל, על ידי נגיפי מערכת העיכול. ברוב המקרים מדובר במחלה העוברת מעצמה, ללא צורך בטיפול כלשהו, למעט מתן נכון של נוזלים למניעת התייבשות. לא רצוי לתת לתינוקות תרופות 'עוצרות שלשול', כיוון שתרופות אלה מעכבות את פעילות המעיים ויכולות לגרום סיבוכים מיותרים.
בדרך כלל, יש צורך במעקב הרופא המטפל בלבד, אולם יש מקרים שבהם מומלץ לפנות ישירות לחדר המיון.


מתי מומלץ לפנות לחדר המיון

  • ישנוניות קיצונית (חשד להתייבשות)
  • הקאות מרובות
  • שלשולים מרובים בתינוק צעיר (בן שלושה חודשים ומטה)
  • שלשולים דמיים
  • שלשולים בתינוק הסובל מחוסר שגשוג או ממחלה כרונית קשה.
למידע נוסף על שלשולים

רקע

פרכוסי חום הם תוצאה של חום אצל ילדים בני שלושה עד חמישה חודשים. הם מופיעים אצל שלושה מכל 100 ילדים בריאים ונוטים לעבור בתורשה.
כל הורה שחווה בעבר פרכוס של ילדו מתאר מצב מאיים ומפחיד במיוחד. רוב ההתקפים הם קצרים ונמשכים פחות מ-15 דקות. מרבית הילדים לוקים בפרכוס חום רק פעם אחת. לילדים שלקו בפרכוס חום יש סיכוי גדול במקצת לפתח אפילפסיה בתקופה מאוחרת יותר בחייהם.

כיצד לנהוג במקרה של פרכוס חום


אם הפרכוס קורה בזמן הרחצה, חשוב מאוד להוציא את התינוק מהאמבטיה ולהניחו בזהירות על המיטה. יש לשים לב שלא ייפול מהמיטה או מהידיים בזמן הפרכוס.

מתי לפנות לחדר המיון

כל מקרה של פרכוס מחייב פניה לחדר המיון. במידה והתינוק לא חדל לפרכס תוך זמן קצר, יש לקרוא לניידת מד"א.
למידע נוסף על פרכוסי חום

רקע

נשיכת בעל חיים יכולה להיות אירוע טראומטי בחייו של כל אדם, במיוחד אם הוא ילד קטן. הסכנה בנשיכת בעלי חיים, מלבד הטראומה לגוף, נשקפת מנגיף הכלבת.
הדבקה במחלת הכלבת עלולה לגרום למוות, זמן קצר לאחר ההדבקה. הנגיף מועבר בעיקר דרך רוק הכלב באמצעות הנשיכה. אולם, הנפגע עלול להידבק גם באמצעות ליקוק באזור שבו יש פצע או אפילו שריטה קלה.
מחלת הכלבת מתחילה במספר ימים של חום, כאבי ראש, חולשה, בחילות והקאות, כאבי גרון, שיעול, איבוד תיאבון, וכאבי שרירים. תוך מספר ימים תהיה פגיעה במצב ההכרה, בלבול, הזיות, חשיבה מוזרה, החמרת כאבי הראש עד להתכווצויות ושיתוקים. בשלב הסופי שחל המחלה משתתקים מיתרי הקול, מוגברת הפרשת הרוק עד לתמונה האופיינית של ריר וקצף היוצאים מהפה.
כלבים ביתיים בדרך כלל, מחוסנים ורק לעיתים נדירות הם נשאים של מחלת הכלבת.


מה לעשות במקרה של נשיכה


לאחר הנשיכה רצוי לשטוף היטב את האזור הנגוע עם מים ולחטא עם תמיסה אנטי-ספטית, כגון סבון פולידין.
לאחר מכן, יש לחבוש את הפצע בתחבושת סטרילית.
בכל מקרה של נשיכה יש לנסות לאתר את החיה הנושכת.
יש לפנות לרופא לטיפול ראשוני והתייעצות, לגבי הצורך בפניה למשרד הבריאות, למתן חיסונים.

מומלץ לפנות לחדר המיון במקרים הבאים

  • נשיכה עמוקה או על פני שטח נרחב.
  • נשיכה באזור הפנים או כפות הידיים.
  • תינוק שלא חוסן בשגרת החיסונים הרגילה.
  • נשיכה מחית בר (כגון שועל, תן וכד').
למידע נוסף על נשיכות בעלי-חיים

נפילה

רקע


נפילה היא התאונה השכיחה ביותר בסביבת הבית ובדרך כלל, אין בה כל סכנה. כל תינוק נופל מדי פעם, כשהוא לומד לעמוד ואחר כך ללכת, כחלק חשוב משלבי ההתפתחות המוטורית.
כאשר תינוק נופל מגובה שאינו עולה על גובהו שלו, בדרך כלל אין בכך סכנה.


במקרים הבאים יש לפנות בדחיפות לחדר המיון

  • נפילה מגובה
  • נפילה שלוותה באיבוד הכרה
  • הקאות חוזרות לאחר הנפילה
  • שינוי במצב ההכרה – ישנוניות או אי שקט קיצוני
  • כאבי ראש עזים (בילדים יותר גדולים)
  • נפיחות גדולה בקרקפת.
  • במקרה של חתך עמוק בעור יש צורך בהדבקה או תפירה למניעת התפתחות זיהום.
  • כל נפילה של תינוק צעיר (שעדיין אינו הולך), מידיי ההורים, מעריסה, ממיטה או מעגלה - מחייבת פניה לרופא המטפל או למיון.
למידע נוסף על נפילה

רקע

חום בפני עצמו בדרך כלל, אינו מעיד על מחלה מסוכנת, אלא על תגובה נורמאלית של מערכת החיסון ולא בהכרח קיימת התאמה בין דרגת החום לחומרת המחלה.
מדידת חום אמינה בתינוקות מתחת גיל שנתיים, צריכה להיעשות בבדיקה רקטאלית, כאשר 38 מעלות ומעלה מוגדר כחום גבוה.
בכל מקרה שילד או תינוק סובל מחום גבוה, על ההורים להפעיל שיקול דעת בהערכת חומרת מחלת הילד. אין צורך לרוץ למיון בכל מקרה של חום גבוה, אך יש ליצור קשר עם הרופא המטפל.


במקרים הבאים מומלץ לפנות בדחיפות לחדר המיון

  • אפאטיות או ישנוניות קיצונית.
  • כשהתינוק הוא בן חודשיים ומטה.
  • פגים מתחת לגיל שנה הסובלים מקוצר נשימה.
  • תינוקות הסובלים ממחלה ידועה במערכת החיסון.
  • תינוקות המקבלים באופן קבוע וממושך תרופות, היכולות להשפיע על מערכת החיסון (כגון סטרואידים).
  • תינוקות הסובלים ממחלה כרונית קשה.
למידע נוסף על חום גבוה

רקע

בליעת חומר רעיל על-ידי ילדים עלולה להיות מסוכנת מאוד. הרעלה היא הגורם השישי לתמותת ילדים בני 14-0, בגין פגיעה לא מכוונת (תאונה). מבין הילדים שנפגעים מהרעלה, קבוצת הסיכון המובילה היא ילדים מתחת לגיל חמש.
הילדים הקטנים חשופים יותר לסכנת הרעלה, עקב החסינות הפחותה של גופם מפני רעלים ובשל סקרנותם הטבעית, המתבטאת בנטייה להכניס כל דבר לפה. בנוסף לכך, ילדים שעדיין אינם מימנים בקריאה, לא יתייחסו לתוויות האזהרה.
רוב הפגיעות מהרעלה מתרחשות בבית או בקרבתו. אולם, כ-15% מהמקרים מתרחשים מחוץ לבית או בבית הספר.

כדי למנוע מקרים של הרעלה, יש להקפיד על כמה כללים:

  • חומרי ניקוי, חיטוי והדברה או חומרים רעילים אחרים, יש לשמור במקומות אליהם הילד לא יוכל להגיע.
  • תרופות, לרבות כדורי ויטמינים, חייבות להיות נעולות ורחוקות מהישג ידם של ילדים.
  • יש להחזיר את החומרים המסוכנים למקומם, מיד בתום השימוש.
  • אין לאחסן חומרי ניקוי והדברה בבקבוקי שתייה, הילד עלול לחשוב שאכן מדובר בשתייה.
  • תרופה אינה סוכרייה ומומלץ לא לקרוא לה כך.

כיצד לנהוג במקרה של הרעלה


כל בליעה או חשד לבליעה של תרופה על ידי הילד או התינוק, מחייבת התייעצות עם רופא או עם מרכז ההרעלות הארצי, לגבי המשך הטיפול והמעקב. הרופא אליו תפנו יתייעץ בדרך כלל, עם המכון הארצי למידע בהרעלות, שנמצא בקריה הרפואית רמב"ם (טלפון (04-7772725.
אין לנסות ולגרום לתינוק להקיא או לתת לו תרופות הגורמות להקאה (כגון 'איפקאק').

במקרים הבאים יש לפנות בדחיפות לחדר המיון

  • שתיית חומר ניקוי או נפט ומוצריו.
  • שינוי במצב ההכרה עקב בליעת תרופה - ישנוניות, אי שקט קיצוני.
  • בליעת תרופה המחייבת הפנייה למיון על פי החלטת הרופא המטפל או מרכז ההרעלות הארצי.
למידע נוסף על הרעלה

רקע

עקיצות חרקים הן שכיחות מאוד בארץ ובדרך כלל, לא טומנות בחובן כל סכנה. לעומת זאת, כל מקרה של הכשת נחש או עקיצת עקרב מחייב פנייה לחדר המיון.


מה לעשות במקרה של הכשה

  • יש להרגיע את הנפגע ולהשכיבו במנוחה מוחלטת, כדי להקטין ככל האפשר את התפשטות הארס בגוף.
  • אם אפשר – קבעו את גופו כדי להפחית למינימום כל תזוזה.
  • הזעיקו בדחיפות צוות מד"א, אשר יפנה את הנפגע לבית החולים.
  • אם אפשר, הביאו את הנחש לבית החולים כדי לעזור לקבוע את סוג הארס ואת הטיפול הנכון.

מה אסור לעשות במקרה הכשה

  • אין למצוץ את הארס.
  • אין להניח חוסם עורקים על האזור המוכש.
  • אין לקרר את איזור ההקשה, שכן הקירור אינו מועיל ועלול להחמיר את הנזק.

במקרה של הכשה מגורם לא ידוע

כאשר ילדכם נעקץ מגורם לא ידוע, מומלץ לפנות ישירות לחדר המיון במקרים של:
  • הופעת קוצר נשימה ו/או נפיחות בפנים
  • שינוי במצב ההכרה - ישנוניות או אי שקט קיצוני
  • הופעת הקאות חוזרות, כחלון או חיוורון או כאב עז באזור הנגוע.
למידע נוסף על הכשות ועקיצות