כתבות

ירידה מתונה

תאריך פרסום: 01/06/2014 | מאת:רמב"ם

חציתם את גיל 70 ואתם רוצים לרזות? שבעה דברים שאתם צריכים לדעת על הפחתת משקל ושמירה על הבריאות בגיל השלישי

ירידה מתונהירידה מתונה

מאת: אראלה טהרלב בן־שחר

​המשקל שלנו בלידה אינו אחד מהנתונים שאנחנו נוטים לייחס לו חשיבות ואולי אתם לא יודעים כלל מה הוא היה. אם הוא בכלל שמור במקום כלשהו, הרי שזה בוודאי על איזה מסמך מזכרת באלבום התמונות הראשון לצד תמונות שלכם יונקים בפעם הראשונה, בידיים של אבא לראשונה ומחייכים את חיוככם הראשון. בכל מקרה, הוא לא מתויק בתיקים הרפואיים שלכם יחד עם המידע על ערכי לחץ הדם, הכולסטרול והסוכר הנוכחיים שלכם, וזאת אף על פי שהוא גורם מנבא למחלות לב לא פחות מהם. "משקל הלידה שלכם מספק מידע לא פחות אמין ומשמעותי על הסיכון שלכם ללקות במחלת לב", אומר פרופ' זאב וינר, מנהל מערך נשים ויולדות בקריה הרפואית רמב"ם, ומוסיף: "בעיקר אם היה נמוך מאוד או גבוה מאוד".
מה הקשר בין הנתון שהראה המשקל ביום שבו הגחתם מרחם אמכם לסיכוי שלכם להתאשפז במחלקה קרדיולוגית בגילאי 50־70? איך ייתכן שהגוף זוכר ומושפע מנתון מוקדם כל כך? ואיך בכלל חשבו חוקרים לנסות לבחון מה היה משקל הלידה של תינוקות שנולדו בשנות ה־30 של המאה הקודמת שהגיעו לחדר המיון עם תסמינים של התקף לב בשנות ה־90 של אותה מאה?

ד"ר בארקר ותינוקות העוני
העובדה שמשקל הלידה משפיע על מחלות בבגרות התגלתה על ידי חוקר אנגלי בשם ד"ר דיוויד בארקר. תגלית זו נתנה תנופה לתחום מחקר חדש שנקרא "מקורות עובריים למחלות בבגרות". מחקר זה מלמד שיותר ויותר מהמחלות הכרוניות שתוקפות אותנו בבגרות הן תולדה של מה שעברנו בבטן אמנו. לתגלית היו השלכות מרעישות, בעיקר מכיוון שהיא מוטטה את האמונה המקובלת שכל מה שעובר עלינו במהלך חיינו יכול להשפיע על בריאותנו, אך לא על בריאות ילדינו, וגילה תחום חדש של השפעה סביבתית על הגנטיקה הקרוי "אפיגנטיקה".
הרעיון לפשפש בעברם של חולים בני 60 או 70 ולבדוק מה היה משקל הלידה שלהם כדי לבדוק אם יש קשר בין הנתונים, נולד במוחו של ד"ר בארקר, אפידמיולוג פרובוקטיבי ששילב הבנה בסטטיסטיקה ומחקר עם חיבה להיסטוריה וארכיונים עבשים. בארקר ניסה למצוא הסבר מתוך אטלס שיצרו אפידמיולוגים אנגלים ושמיפה את גורמי התמותה העיקריים של אנשים באזורים שונים באנגליה. מהנתונים למד לדעת שתושבי השכונות העניות נוטים יותר למות מהתקפי לב. זה עורר אצלו סימן שאלה, מכיוון שמחלות לב ידועות כמחלות של עשירים (שידם משגת לקנות גבינות רוקפור וסטייקים עסיסיים, לנסוע ממקום למקום במכונית ולא להניע את גופם בפעולות מיותרות לניקוי הבית).
מאחר שהבין שלא יוכל למצוא את ההסבר לתמותת עניים ממחלות לב בתנאי החיים שלהם בהווה, החל בארקר לנבור בתיקים הרפואיים של עברם ולחפש נתונים על ילדותם. הממצא הראשון המעניין היה שרבים מאחיהם של אותם עניים נפטרו בינקותם. היה זה העוני כמובן, שלווה בתנאי סניטציה ירודים ומחסור במזון שהובילו לתמותת תינוקות. אבל בין כל שכונות העוני שנתוני תמותת התינוקות שם היו עגומים, מצא בארקר שכונה לונדונית אחת חריגה שבה התינוקות שרדו. מחקר היסטורי לימד שזו הייתה שכונה של מהגרים שהגיעו מאזורים חקלאיים. בארקר החל לחשוד שמצבן הבריאותי הטוב של האמהות שהגיעו מהכפרים וזכו בילדותן לתזונה טובה, הוא שגרם לילדיהן להיוולד חסונים ועמידים בפני מחלות שתינוקות שנולדו דור שני לעוני עירוני לא שרדו.
כדי לבחון את ההשערה שלו הוא חיפש נתונים על משקל לידה ועקומות גדילה מתוך הבנה שילדים עם משקל לידה נמוך (2.5 ק"ג ומטה) הם עדות לתנאים קשים ברחם, בעיקר כשהם גם נשארים רזים וקטנים בשנת החיים הראשונה שלהם וגם מתחילים להשמין אחרי גיל שנתיים. ואכן, כשבארקר הצליח למצוא מחוז נידח באנגליה, שבו עבדו בשנות ה־30 אחיות קפדניות ומסודרות שרשמו את נתוני הלידה של ילדים, הוא הצליח להוכיח באופן חד משמעי שתינוקות קטנים נמצאים בסיכון גבוה יותר ללקות בהתקפי לב בבגרות. בארקר הצליח (בקושי) לפרסם את המאמר בכתב העת היוקרתי Lancet, אבל אחר כך זכה לתגובה צוננת של הקהילה המדעית, שהייתה משוכנעת שיש רק שני גורמים המשפיעים על הסיכון למחלות לב: 1. הנטייה המולדת (הגנים שקיבלת ברגע ההתעברות), 2. אורח החיים שלך בבגרות. המחשבה שיש משמעות מרחיקת לכת לסביבה שהעובר חווה ברחם לא השתבצה בתוך פרדיגמת החשיבה הרווחת.
למרות זאת, החלה הקהילה המדעית לחקור את ההיפותזה ולו רק כדי להפריך אותה. "אחד המחקרים המעניינים שנערכו בנושא", מספר פרופ' וינר, "הוא המחקר שנעשה על ילדים שנולדו בזמן הרעב ההולנדי". הרעב ההולנדי הוא כינוי לתקופה שבה שהו חלק מתושבי מערב הולנד במצור שהושם עליהם על ידי החיילים הגרמנים במהלך מלחמת העולם השנייה. בזמן המצור ניזונה האוכלוסייה מממוצע של 400־800 קלוריות ביום. איתור הילדים שחוו את המצור בתוך בטן אמם הוכיח באופן חד משמעי שאפילו ללא קשר למשקלם בלידה, ילדים שאמם חוותה רעב (גם אם הם נולדו במשקל תקין), נטו יותר לחלות בבגרות במחלות לב וסוכרת. חוקרי הרעב ההולנדי השוו גם בין תינוקות המצור לאחיהם שנולדו בשנים שבעות, וראו שאכן היה זה הרעב ולא הגנטיקה שהעלה את הסיכון לתחלואת הלב.

מנגנון הפעולה של התכנות העוברי
אט־אט התרחבו המחקרים על הקשר בין מה שהעובר עובר ברחם לנטייה שלו לתחלואת לב, בניסיון להבין איך ומדוע יש לתנאים ברחם השפעה מרחיקת לכת כל כך. המנגנון שהתגלה זכה לשם "תכנות עוברי". השם "תכנות" נועד לתאר את התהליך הבא: כשהאם ההרה רעבה, לומד גופו של העובר שהוא הולך להיוולד לתוך עולם של מחסור במזון, והוא "מתכנת" את גופו להפיק את המרב מכל קלוריה, לאגור אותו ולא לבזבז. לו היו התינוקות של המצור נולדים לתוך חיי מצור, ייתכן שהתכנות הזה היה מסייע להם לשרוד. אבל כשיש חוסר תואם בין המידע שמתקבל בזמן העוברות לעולם שלתוכו נולדים, הסיכוי להשמין גדול במיוחד.
התיאוריה הזאת קיבלה גם את השם "אפיגנטיקה" מכיוון שהיא מלמדת שאף על פי שאנו מצטיידים בגנים שלנו כבר ביום ההתעברות, עדיין לא ברור איך יתבטאו הגנים האלה, ואופן הביטוי שלהם נקבע במהלך חודשי ההיריון באמצעות שינויים שגנים אלה עוברים.
התרחבות המחקרים על השפעות הסביבה הרחמית הוכיחה שמשקל לידה נמוך קשור לא רק לסיכון להתקפי לב אלא גם לנטייה מוגברת לסוכרת, ליתר לחץ דם ולשבץ.
הממצאים האלה - על מצור הולנדי, שכונות עוני דיקנסיאניות ותינוקות שלא עולים יפה במשקל - אולי לא מדאיגים אתכם במיוחד. אחרי הכל, אפילו בישראל, שמלחמת העולם השנייה לא הייתה המלחמה האחרונה שהיא זוכרת, מצור אינו דבר שכיח. "תת תזונה קיצונית של נשים הרות אינה שכיחה בארצנו ובעולם המערבי בכלל", מודה פרופ' וינר ,"הבעיה היא שהתכנות העוברי שמוביל לתחלואה מתרחש גם אצל תינוקות שגדלים ברחם של אם הסובלת מהשמנת יתר או אצל אמהות שיש להן סוכרת היריון, והמידע הזה רלוונטי מאוד לימינו לנוכח העובדה ש־25% מהנשים ההרות בארצות הברית סובלות כיום מהשמנה ו־10% מסוכרת היריון".
לדברי פרופ' וינר, הממצאים על ילדים שגדלו ברחמן של נשים שמנות חדשים יותר ועוררו קושי מדעי חדש. אחרי הכל, ילדיהן של נשים שמנות נולדים גם עם אותו מטען גנטי שגרם לאמותיהם להשמין, אז איך אפשר להיות בטוחים שאין זה הגורם הגנטי שאחראי להשמנת הילדים ולא התנאים שחוו ברחם? ובכן, סדרת מחקרים מתוחכמים נעשתה במיוחד במטרה לבודד את ההיסטוריה התוך רחמית מהגנטיקה ולהראות שזו אכן הסביבה התוך רחמית ולא התורשה שמעלה את הסיכון למחלות. "מחקר אחד", מספר ד"ר וינר, "השווה בין תינוקות שנולדו לאמהות סוכרתיות (סוג 2), לתינוקות שנולדו לאותן אמהות לפני שחלו בסוכרת. מעקב ארוך טווח לימד שאלה שחוו סוכרת אימהית מתוך הבטן היו חשופים יותר לסיכון לחלות בבגרותם".
מחקרים אחרים שהצליחו לבודד את ההשפעה של המטען הגנטי מזו של הסביבה התוך רחמית פורסמו בכתב העת היוקרתי לרפואת ילדים Pediatrics ב־2006 וב־2009 והשוו בין אחים שנולדו לאותן אמהות לפני שעברו ניתוח לקיצור קיבה ואחריו. נמצא שהילדים שנולדו טרם הניתוח היו בעלי משקל גבוה יותר בזמן הלידה ובעלי נטייה משולשת להשמנה ביחס לאחיהם שנולדו לאותן אמהות (וזכו באותם גנים) אחרי שהן חוו ירידה ניכרת במשקל.
ההסבר לתכנות הגנטי שמתרחש אצל עוברים בהריונות כבדי משקל שונה כמובן בטיבו מהתכנות שמתרחש אצל אמהות רעבות. בעוד שאצל אמהות רעבות גוף העובר לומד לאגור כל קלוריה, אצל האמהות השמנות משתבש אצל העובר משהו במנגנון הרעב והשובע.
אבל למרות מורכבותו, הרי שהמסקנה המעשית שאפשר לגזור ממנגנון התכנות הגנטי היא שלנשים בהיריון חשוב לשמור על אורח חיים תקין לאורך כל ההיריון, וכי ייתכן שבמקרים של השמנת יתר ראוי לשקול ירידה במשקל טרם ההתעברות כדי ליצור מצע טוב יותר לעתידו הבריאותי של ילדן.