24 שעות במחלקה הנוירולוגית, הקריה הרפואית רמב"ם

מאת:כתבי 'אדם'

9:18
הסיפור הזה מתחיל בטלפון שהגיע מחדר המיון ודיווח על גבר בן 42 שהגיע עם שיתוק בצד אחד של הגוף ודיבור לא ברור. "הקול שמעבר לקו ציין במפורש שיתוק", מספרת האחות יעל ספרן. "לא חולשה ביד או ברגל, אלא בפירוש שיתוק בצד אחד של הגוף, מה שלא השאיר הרבה מקום לספק שמדובר באירוע מוחי חמור". 
הקריאה הזו, יצרה תגובת שרשרת, שהחלה להניע את גלגלי המכונה הכל כך משומנת של המחלקה הנוירולוגית. תוך דקה כבר היו  ד"ר גרגורי טלמן ויעל, בדרך לחדר המיון כדי לקלוט את החולה ולהעביר אותו במהירות למחלקה. 
הטיפול בחולי שבץ מוחי הוא באחריות המחלקה הנוירולוגית. ד"ר טלמן הוא הרופא שממונה על התחום הזה ויעל ספרן היא האחות האחראית של המחלקה. אני "וורקוהוליק", היא מגדירה את עצמה במילה אחת. כבר שבע וחצי שנים שהיא כאן ותחת אחריותה צוות של 19 אחיות ושני אחים, אחד מהם הוא הסגן שלה דימה רוזנפלד. 
"מהירות היא שם המשחק במקרים של אירוע מוחי איסכמי", מסבירה יעל. "כי יש רק חלון זמן של שלוש שעות בלבד מרגע הופעת הסימנים, שבו ניתן עוד להזריק חומר ממיס קרישים דרך הווריד ולנסות להציל את החולה".
גם ההזרקה עצמה של החומר ממיס הקרישים, הנקרא TPA, נעשית רק כאן במחלקה. למרות המגבלה הקשה של השלוש שעות, ה- TPA הוא אחד מהחידושים האחרונים בתחום הנוירולוגיה, שהעמיד לרופאים כלי ראשון להתמודדות עם שבץ מוחי. לפני כן לא היה בידיהם כלום. חלק בלתי נפרד מהטיפול ב-TPA הינו הטיפול הסיעודי הניתן מתוך ראיה שיקומית ע"י אחיות המחלקה.

 

למזלו של החולה מהסיפור, הבן שלו התקשר אליו הביתה לדווח שהוא יוצא מביה"ס. כשהוא הגיע ואף אחד לא פתח את הדלת, הוא הבין שמשהו לא בסדר וכך גילו את האבא מוטל בסלון. לביה"ח הוא הגיע בטווח של השלוש שעות. 
"חשוב לציין, כי לא כל מי שמגיע במסגרת החלון של השלוש שעות מתאים לקבל את ה-TPA, קיימות גם הוראות נגד (קונטרה- אינדיקציות) לקבלת הטיפול הזה", מבקש להזכיר פרופ' דוד ירניצקי, מנהל המחלקה. "כיום, בערך רק אחד מתוך 20, המגיעים אלינו עם אירוע מוחי, מקבל אותו. אבל אין כל ספק, שה-TPA יצר מהפיכה ענקית". 
פרופ' ירניצקי כבר 24 שנים רופא ברמב"ם. "אבל הקשר שלי לרמב"ם מתחיל עוד הרבה לפני", הוא נזכר בחיוך. "נולדתי במחלקת היולדות כאן, אח"כ הייתי סטודנט לרפואה ברמב"ם וגם את הסטאז' עשיתי פה". לפני 10 שנים מונה פרופ' ירניצקי למנהל המחלקה, אבל הוא עדיין זוכר את הזמנים לפני ה-TPA, כשעמד מתוסכל ואובד עצות מול החולים וכל מה שיכל להציע להם היה טיפול תומך במוסד או להחזיק אצבעות.

13:15
המחלקה הנוירולוגית ברמב"ם הוקמה עוד בשנות החמישים. היא עוסקת במחלות הקשורות במוח ובמערכת העצבים ההיקפית. "זה אכן תחום בו עדיין רב הנסתר על הגלוי", מסכים פרופ' ירניצקי. "אבל, יש התפתחויות אדירות ומהפכה מאוד מרשימה בהבנות שלנו".
- יש הטוענים כי הצלחנו להגיע להבנה רק של 10% מהמוח האנושי? 
פרופ' ירניצקי: "זו אמירה שיש בה סתירה פנימית, כי כדי לדעת שאנו יודעים רק 10% יש לדעת מה ה-100% והאמת היא שאין לזה סוף. יש שם כמאה מיליוני מיליונים של תאים, שכולם מדברים אחד עם השני וכל הזמן זורמים שם אותות בכל הכיוונים...
" רוב האשפוזים במחלקה (למעלה מ- 50%), הם של אנשים שעברו שבץ מוחי לסוגיו. "זוהי מחלה, שבשנים האחרונות, הלוקים בה הולכים ונעשים יותר ויותר צעירים", אומר פרופ' ירניצקי. "על פי הסטטיסטיקה אצלנו, כשליש מהלוקים באירוע מוחי משתחררים הביתה בריאים ברמה זו או אחרת, שליש עוברים לשיקום וכשליש לצערנו, נשארים במצב סיעודי או נפטרים". 

15:10
פרט ל-TPA, אחד הפיתוחים החשובים, שחוללו בשנים האחרונות מהפכה בתחום הנוירולוגיה, קשור לטיפול בחולי פרקינסון. מחלה שעד לפני כ-40 שנה לא היה לה בכלל טיפול. מדובר בטכניקה ניתוחית חדשנית, בה מושתלת אלקטרודה באזורים במוח השולטים על התנועה ובאמצעות קוצב, היא משחררת את המעגלים המעכבים את התנועה וגורמים למחלה. הטיפול הזה משפר באופן משמעותי את תסמיני הפרקינסון, עד כדי כך, שיש גם אנשים שישבו קפואים בכיסא בלי יכולת לזוז, ואחרי שעברו השתלה, התחילו פתאום לתפקד. 
מי שאמונה על התחום הזה היא ד"ר אילנה שלזינגר, היא הגיעה למחלקה ב-2002, ומבחינתה היא נמצאת בדיוק במקום לו היא נועדה. "ברגע שדרכתי לראשונה במחלקה הנוירולוגית הבנתי שזה המקום הנכון - נועדתי להיות נוירולוגית. הגעתי כסטאז'רית, בשנה החמישית ללימודי הרפואה ואחרי יומיים במחלקה ניגשתי למנהל המחלקה ואמרתי לו שפה אני רוצה להיות". 
כיום ד"ר שלזינגר מנהלת את המרכז להפרעות תנועה ופרקינסון ויש לה אג'נדה מאוד ברורה -  "אני מאמינה שהמרפאה צריכה להיות מקום שנותן מענה כוללני בכל התחומים ובכל מצבי המצוקה של החולה, לא רק מקום שנותן תרופות. גם כאשר חולה מחתנת את הבן או נוסעת לחו"ל וזקוקה לתמיכה.
"אני שואפת שהחולים שלי יהיו בקהילה עם תמיכה של המרפאה. זו ניתנת בעיקר באמצעות שירות מענה טלפוני, אך גם דרך סדנאות שאנו עורכים פעם בשבוע, הנותנות לחולים כלים חשובים להתמודדות עם היום-יום. כולן אגב, נערכות בהתנדבות ע"י קבוצת אנשים נדירה ומופלאה. 
רוב הפעילות של חולים עם הפרעות תנועה, מתבצעת במסגרת מרפאתית ואשפוז יום, בניסיון למנוע אשפוזים מיותרים, תוך כדי תמיכה וליווי של אחות המרפאה, אילנה אריק. 
"אני אוהבת את החולים שלי, הם כולם יקרים... ", אומרת ד"ר שלזינגר. "יש לנו חולים שנישאים וצריך ללוות אותם וחולים אחרים העוברים משברי חיים וזקוקים לעזרתנו", היא מספרת בהתרגשות, וכשמבעד למשקפיים רואים את הלחלוחית המכסה את עיניה, אי אפשר שלא להאמין לה.

 

16:30 
מרפאה נוספת הפועלת תחת המטריה של המחלקה לנוירולוגיה, היא המרפאה לנוירולוגיה קוגניטיבית, בראשותה של פרופ' יהודית אהרון-פרץ. "אנו מנסים לתת תמיכה ככל שאנו יכולים, לספקטרום רחב מאוד של מחלות, המתאפיינות בירידה קוגניטיבית ושינויים התנהגותיים שמפריעים לתפקודי היום-יום וליכולת לדאוג לצרכים האישיים". זה כולל אנשים צעירים עם ליקוי למידה, הפרעות קשב וריכוז, אך גם כאלה הסובלים משינויים קוגניטיביים כתוצאה מגידולים במוח או חבלות ראש, וכן קשישים חולי פרקינסון ועם דמנציות למיניהן, כמו אלצהיימר. 
אל מול המוח האנושי יש לפרופ' אהרון-פרץ גישה טיפולית מלאה ענווה, המהולה בתסכול לא קטן. "ככל שעובר הזמן ברור לנו יותר, שמה שאנו לא יודעים גדול יותר ממה שאנו יודעים. יש התקדמות רבה בתחום, אך עדין אנו רחוקים מטיפולים טובים ומרפאים. ולמרות שלא תמיד ניתן לרפא אותם, עדיין יש אוכלוסיה גדולה מאוד שזקוקה לעזרה ושניתן לעזור לה".    
 

18:00
הבחור בן ה-42 שהגיע עם אירוע מוחי חמור, אושפז במהירות במחלקה והחל לקבל TPA דרך הווריד. את הסיפור שלו מספרתיעל ספרן בכל פעם שמבקשים ממנה לספר על אירוע מרגש שנגע בה. "ככל שנקפו הדקות החל הבחור להתאושש", היא ממשיכה, "ומספר ימים לאחר הטיפול הוא חזר לאיתנו ובסוף תקופת האשפוז יצא מפה על שתי רגליו, אפילו בלי צורך בשיקום – כאילו לא היה ולא נברא".