כתבות

סדרת כתבות מורחבת בנושא שבץ מוחי - כתבה שניה

תאריך פרסום: 01/04/2006 | מאת:רמב"ם

יש לעשות את כל המאמצים כדי להגיע לטיפול בטווח של 3 שעות מהאירוע. אבל, גם עד 6 שעות ניתן עדיין להזריק תרופה ממיסת קרישים ולנסות להציל את תאי המוח הפגועים. כתבה שניה בסדרה​​

סדרת כתבות מורחבת בנושא שבץ מוחי - כתבה שניהסדרת כתבות מורחבת בנושא שבץ מוחי - כתבה שניה
שלוש שעות להציל את המוח 
מאת: פרופ' דוד ירניצקי, מנהל המחלקה הנוירולוגית בקריה הרפואית רמב"םפרופ' אהרון הופמן, מנהל מחלקת כלי דם בקריה הרפואית רמב"ם ד"ר גרגורי טלמן, רופא בכיר במחלקה הנוירולוגית, מרכז תחום שבץ מוחי

מרגע שקרה האירוע המוחי יש דחיפות עצומה להביא את החולה לבית החולים ולהריץ אותו דרך המנגנון ההתחלתי, הראשוני של בדיקה קלינית ו-
CT, במטרה לברר, קודם כל, האם זהו אירוע מוחי על רקע איסכמי או על רקע דימומי. הבירור הקריטי הזה קובע את סוג הטיפול בהמשך. מכיוון, שאם לדוגמא, מדובר באירוע מוחי דימומי, אסור לתת תרופה שממיסה קרישים, שגורמת לדילול דם ומגבירה את הדימום.
תאי העצב במוח הם תאים מאוד, מאוד רגישים. אם נפגעת אספקת החמצן שלהם, יש חלון קצר של זמן, שבו הם עוד מסוגלים להתאושש. הזמן הזה נמדד בשעות בודדות ואפשר לחלק אותו לשלושה חלונות זמן, כשבכל אחד מהן יכול להינתן סוג טיפול שונה:
  1. מאפס עד שלוש שעות מהאירוע.
  2. ​משלוש שעות עד שש שעות מהאירוע.
  3. אחרי שש שעות מהאירוע.
  
והיה והגעת בטווח של השלוש שעות
התרופה הזמינה היום בארץ ובעולם לטיפול באירוע מוחי איסכמי נקראת TPA. זו תרופה שממיסה קרישים והיעילות שלה היא רק עד שלוש שעות מתחילת האירוע. מדובר בתרופה חדשה, שאושרה לשימוש בארץ רק בשנה האחרונה ועדיין לא כל בתי החולים משתמשים בה. היא ניתנת בהזרקה לתוך הווריד ומגיעה עד למקום הימצאות הקריש דרך זרם הדם. 
אולם, חלון הזמן של שלוש שעות מהווה מגבלה קשה. במקומות הכי מתקדמים בעולם, רק כ-5% מחולי אירוע מוחי, מגיעים תוך חלון זמן זה ( 3 שעות) בו הם עדיין יכולים לקבל את ה-TPA לווריד.
 
מה ניתן לעשות אחרי שלוש שעות?
לאחר ה-3 שעות הראשונות, נותרו 3 שעות נוספות בהן ניתן עדיין לעשות טיפולים תוך עורקיים, כגון: 
  • צינתור עם הכנסת חומר ממיס קרישים (TPA) מקומית, אל העורק הסתום
  • צינתור עם מכשור שתופס את הקריש ומאפשר לשלוף אותו מתוך כלי הדם החוצה.
  • ברמב"ם נצבר הניסיון בין הגדולים בארץ בהזרקת TPA לתוך הווריד.
 
לאחר 6 שעות כבר לא ניתן להזריק את ה-TPA למוח, מכיוון שנגרמים סיבוכים, כמו דימומים ברקמת המוח בשיעור גבוה וסיבה נוספת - אי אפשר לאושש יותר את תאי העצב. מה שנותר לעשות הוא לתת את הטיפול השמרני הטוב ביותר. 
מה ניתן לעשות אחרי שש שעות?
מעבר ל-6 שעות, הטיפול הוא ביחידת ה- strokeשבמחלקה הנוירולוגית, שם מנסים לעזור לשמר את הרקמה המוחית שמסביב לאוטם. הטיפול במהלך 24-48 השעות הראשונות לאחר האירוע, יקבע האם התאים ימותו ויצטרפו לאיזור האוטם או ינצלו ויהוו בסיס לתהליך השיקום. ככל ששומרים את החולה במצב כללי יותר טוב, מיטיבים עם תאי המוח הללו. כל זאת נעשה ע"י שמירה על רמת לחץ הדם, על תהליכי חילוף החומרים ורמת הלחץ החימצוני (ההמוגלובין המחומצן) בדמו של החולה. בנוסף, כדי למנוע דלקות ריאה, מחלות חום, פצעי לחץ ושינויים קיצוניים ברמת הסוכר בדם, ידאגו מרפא בעיסוק ופיסיותרפיסט מיומנים להפעיל את החולה, תוך 24 שעות מרגע הגעתו, על ידי סיוע בישיבה, סיוע לאכול בצורה נכונה וכד'.
מחקרים רבים הראו, שהטיפול ביחידת שבץ מוחית, בחלון בהזמן שמעבר לשש השעות הראשונות, מפחית בעשרות אחוזים את שיעורי התמותה ושיעורי הנכות לטווח ארוך, מול טיפול הניתן במחלקות בית החולים שאינן מיומנות בנושא זה.
 
הטיפול באירוע מוחי דימומי
מבין סוגי השבץ, אירוע מוחי דימומי הוא השבץ הקטלני ביותר. בעבר, כאשר חולה הגיע עם אירוע מוחי דימומי, היה צריך לפתוח את הגולגולת כדי לנסות ולטפל בכלי הדם שהתפוצצו. השיפור הטכנולוגי, שבא לידי ביטוי גם באיכות המכשור הצינתורי וגם השימוש בסטנטים זעירים במיוחד, מאפשר היום לטפל בכלי הדם שנפגעו, מעבר לטיפולים המסורתיים של הורדת לחץ הדם, יבוש הנוזלים בגולגולת וצמצום הנפח שלהם. הטיפול נעשה ע"י נוירו-רדיולוג מומחה, בטכנולוגיה של צינתור, במהלכו חודרים פנימה דרך עורק במפשעה ועולים במעלה הגולגולת כדי לעצור את הדימום ולתקן את כלי הדם שנפגעו. ניתן לעשות זאת לא רק בשלב החריף של האירוע, אלא גם כאקט מניעתי. המרכז הרפואי רמב"ם הוא בין המרכזים הבודדים בארץ, בהם ניתן הטיפול הזה.
קיימות גם תרופות מאיצות קרישה (כמו 'נובו-7'), הניתנות בעירוי לווריד ומגיעות באמצעות הדם לאיזור הדימום וכלי הדם הפגועים.
ל​פרטים נוספים וליצירת קשר פנה למחלקה הנוירולוגית ברמב"ם.

מי צריך לחשוש משבץ מוחי?
 
קודם כל, מי שחשוף לגורמי הסיכון הקלאסיים לתחלואה כללית של כלי הדם: יתר לחץ דם, (הגורם מספר 1), אחריו באים סוכרת, שומני דם גבוהים, רקע משפחתי, עישון, סיפור קודם של אירוע מוחי וסיפור קודם של אירוע לבבי, בעיקר הפרעות קצב ובייחוד הפרעה שנקראת פרפור עליות.
עד לא מזמן, הדעה הרווחת הייתה, שהתקף לב קורה בגיל יותר צעיר ואירוע מוחי קורה 10- 15 שנה מאוחר יותר. אולם, סקר שנערך באוקספורד, אנגליה (הגדול ביותר שנעשה אי פעם) ופורסם רק לפני כמה חודשים, הפתיע את כל העוסקים בתחום כשהראה שזה קורה באותו גיל. הגיל החציוני הוא 75. כלומר, חצי מהאירועים המוחיים קורים מתחת לגיל 75 וחצי מעל גיל 75, כשיש שוויון בין נשים לגברים.אולם, אין להקיש מכך, שאנשים צעירים לא צריכים לחשוש מאירוע מוחי. אנחנו רואים אנשים המגיעים עם אירועים מוחיים גם בגיל 30 ו-40.